איסור בשר וחלב , ועל אכילה כשרה

משה קיבל את התורה כולה , בכל הרבדים והפרד"ס שלה
לא רק פשט החומש

ויש כתבים שאומרים במדוייק מה קרה איתו כשעלה להר סיני ואיך קיבל את התורה
נוח לכם לקרוא בפשט, כי כל אחד פה חושב שהוא רש"י,
פשט התורה הוא לבוש התורה , הוא לא התורה עצמה

קראים יכולים לחשוב לערבב מה שבא להם , זה לא אומר שזה נכון, ושאין על זה לא דין ולא דיין

ולכן
העניין בבשר וחלב,
הוא לא לערבב חסד עם דין בצורה שבה זה יעורר דינים נוספים במקום להמתיק את הדינים הקיימים,
כנ"ל לגבי הזמן שמחכים,3-6 שעות, זה הזמן של השפעת הדין מהבשר , זה לא הזמן שזה מתעכל בגוף,
התורה היא רוחנית כולה, אין קשר לחומר וגשמיות ,
אז כנל לגבי אכילה כשרה, הטעם באכילה כשרה זה לא בריאות גשמית ,
אלא הכל בשביל הרוחניות והמידות , כדי שהאוכל לא ייגרום לנו להידבק בחומר והתאוות שלא יוריד אותנו מהרוחניות
כי בעזרת הזיכוך ותיקון המידון, כשקוראים בתורה , היא נפתחת , המידות זה המפתח להבנת התורה, וכשהם טמאות בגלל אכילה לא נכונה,
אז לא יובן כלום מהפסוקים, וכשאוכלים נכון ומזדככים בנפש, אז הכל פתאום ייפתח ומכל פסוק תבינו עוד דברים מתוכם

כלומר רק אם החלב/החסד מתעכל קודם, ורק אז מכניסים את הבשר/דין,
הדינים ייתמתקו , וייווצרו רחמים,
אם עושים ההיפך , החלק של החסד נהפך לעוד דינים ומתווסף אל הדין המקורי במקום להמתיק אותו

הבן איש חי והמלבי"ם ורבינו בחיי מרחיבים על זה:

וביאר הוא שאסרה תורה את הדם(דינים בבשר) מכיון שהוא מטמטם את הלב (פירוש של וְלֹ֤א תִֽטַּמְּאוּ֙ בָּהֶ֔ם וְנִטְמֵתֶ֖ם בָּֽם, מלשון טמטום תולדה של טומאה). שהרי החלב נעשה מן הדם, דדם נעכר ונעשה חלב, ואע״פ שנשתנה מדם לחלב מ״מ כשחוזר ומערבו עם הבשר, הרי הדם חוזר לכח טבעו הראשון(מחסד נהפך לדין) כבתחילה ומטמטם הלב ומוליד גסות ותכונה רעה בנפש האוכל.

הבן איש חי בפרשת בהעלותך וזה לשונו: כי על פי הסוד, הבשר הוא סוד הדינים והחלב סוד הרחמים ולכן תערובת שלהם אסרוה כאיסור לבישת שעטנז שמערב כוחות הדינים עם כוחות החסד שלא בהדרגות ובלא משפט הראוי להיות בסוד המיתוק.

החלב רומז אל החסד בהיות צורתו מתפשטת כחסד שהוא ללא גבול, וכן הצבע הלבן מורה אל מידת החסד כמו שכתוב (דניאל ז, ט) וְעַתִּיק יוֹמִין יְתִב לְבוּשֵׁהּ כִּתְלַג חִוָּר, וביאר המלבי"ם שהלבושים מציינים את הפעולות והמדות שבהם יתלבש בעת הפעולה, שהמדות מכונות בשם לבושים כנודע. ור"ל שהשם ב"ה בעצמו מלא חסד ורחמים, ולבושיו שהם מדותיו שבם יפעול אז יהיו רק צדקה ורחמים, שזה מצייר במראה הלבן, הפך האדום שמורה דין ושפיכת דם כמ"ש מי זה בא מאדום חמוץ בגדים. והבשר רומז אל הדין בהיותו בעל צורה קבועה שאינה מתפשטת מצד עצמה, וכן צבעו האדום מורה על הדין כמו שביאר המלבי"ם.

וכן בשעטנז הצמר הוא הלבן ויורה אל החסד כמו שכתוב (ישעיהו א יח) אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ אִם יַאְדִּימוּ כַתּוֹלָע כַּצֶּמֶר יִהְיוּ.
והפשתן צבעו כהה יותר ונוטה אל האדמומיות.

העולה מן הדברים כי חיבור שני דברים כאשר האחד רומז אל החסד והאחר רומז אל מידת הדין אינו חיבור נכון וראוי.

אני יירשום עוד זווית על זה מבחינת הפשט והדרש…

עיקר המקורות:

שמות כג יט, וגם שמות לד כו :
רֵאשִׁ֗ית בִּכּוּרֵי֙ אַדְמָ֣תְךָ֔ תָּבִ֕יא בֵּ֖ית יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ לֹֽא־תְבַשֵּׁ֥ל גְּדִ֖י בַּחֲלֵ֥ב אִמּֽוֹ

דברים י"ד, כ"א: (הפרק נפתח ב,לא תאכל כל תועבה)
לֹא תֹאכְלוּ כָל נְבֵלָה לַגֵּר אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ תִּתְּנֶנָּה וַאֲכָלָהּ אוֹ מָכֹר לְנָכְרִי כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ.

משנה וגמרא: מסכת חולין פרק ח':
כל הבשר אסור לבשל בחלב חוץ מבשר דגים וחגבים ואסור להעלות עם הגבינה על השלחן חוץ מבשר דגים וחגבים
(שולחן הוא במעמד של מזבח , כמו שהיה בבית המקדש , מהשולחן יודעים גם שזה לאכילה האיסור)

משנה תורה לרמבם: הלכות מאכלות אסורות, פרק ט':
בשר בחלב–אסור לבשלו ואסור לאוכלו מן התורה

שולחן ערוך: יורה דעה, סימנים פז-צז:
כתוב בתורה "לא תבשל גדי בחלב אמו" שלש פעמים;
אחד לאיסור בישול, ואחד לאיסור אכילה, ואחד לאיסור הנאה

בזוהר רשום:
עוד מצאנו שם, שכל מי שאוכל מאכל ההוא של בשר ושל חלב בשעה אחת, או בסעודה אחת, שהם
מתחברים יחד. והוא כמו שאוכל בשר בחלב ביחד

———–

לא אוכלים בשר בהמה , חצי שעה(חלק יותר מחמירים חלק פחות ורק עושים נטילת ידיים ושטיפת פה במים) , אחרי חלב,
כדי שייתעכל ,או לפחות לא יהיה בפה שאריות(זה החלק העיקרי,שלא יהיה ערבוב, אבל גם העיכול , והאיחוד של האוכל עם הנפש הבהמית),
והפוך , לא אוכלים חלב , 1-3 שעות אחרי בשר בהמה(חלק מחמירים ל6 שעות , הספרדים ועדות המזרח)

עד שיהיה ביניהן כדי שיעור סעודה אחרת

שש שעות ,זמן זה נקבע מדברי מר עוקבא

במינימום , עושים אחרי זה ברכת המזון/ברכה אחרונה(כדי שתיהיה סעודה אחרת),מחכים שעה, ואז נטילת ידיים(בלי ברכה , אלא אם יש לחם) ושטיפת פה ,
ואז אפשר לאכול חלב , זה דעת המקילים יותר , ככה הם נחשבים כבר שלא נאכלו ביחד , ה3-6 שעות זה גדר מזה,
אבל עיקר הזמן שמחכים , זה לא זמן העיכול שכן לקטן ורזה לרוב יש מטבוליזם מהיר יותר ממבוגר שלא כזה…,
ולכן אלה היו זמנים שונים , אלא זה זמן השפעת הדינים מהדם של הבשר על הייצר הרע כנגד הנפש האלוקית

אחרי זה בגמרא החמירו שגם בשר עוף אותו איסור של בהמה (למרות שעוף הוא לא בחינת דינים כלכך כי הוא לבן ולא מלא דם),
מקודם לא היה איסור על אכילת עוף(אבל עדיין אין איסור בישול והנאה בעוף עם חלב),
כדי שלא על ידי העוף יבוא אחרי זה לידי אכילת בשר בהמה עם חלב,

כלומר עשו גדר, כי בתחבולות תעשה לך מלחמה (עם הייצר הרע והתאוות הגשמיות)

בשר מגדיל תאוות אז רוב השבוע לא אוכלים
חוץ משבת ראש חודש חגים… וימים גבוההים רוחנית, שיש בהם יותר אורות חסדים שממתיקים הדינים ולא נותנים לתאווה ביטוי שיחטיא אותך

עיקר הדין:
זה עניין ההנאה, מענייני עולם הזה, והגברת התאוות לעניינים של העולם הגשמי,
אין בעיה לאכול משהו טעים אם לא נהנים ממנו או מייחסים לזה יותר מידי חשיבות,
אבל המשנה והגמרא הם לכלל האוכלוסיה, כדי שלא מישהו בטעות יבוא לידי תאווה,
היהודי צריך לשאוף לקדושה ועולמות עליונים יותר מהעולם הגשמי,
והנאה גדולה מידי ממאכלים מדביקה אותו לעולם הזה הגשמי התחתון,
לא סתם משהו כשר הרבה פעמים פחות טעים ממשהו לא כשר,
יש עניין לאכול אוכל בלי להנות ממנו ולהתדבק בקליפה הזאת יותר מידי,
צדיק אוכל לשובע נפשו, לא מתוך תאווה, אלא רק מתוך חסד למה שהתגלגל באותה חיה, לברר מתוך האוכל את ניצוצות הקדושה רפח ניצוצין,לעלות אותם חזרה לשורשם,
ולא אוכל בשביל עצמו בכלל, את השאריות מעביר לאחרים,

מה גם שלא אוכלים דברים טמאים כי מה שהתגלגל בהם יכול להדביק את המידות שלך ,
אם זה נמר כריש או זאב, ידביקו אותך בתוקפנות וכעס, והרי מידות טובות הם המפתח לתורה,
כי חכמה היא כח מה' , ומידות לא טובות, יימנעו וייעכבו ממך להבין את עומקי התורה ולכן חבל,

עם ישראל הוא עם קדוש ואנחנו צריכים להתנהג בהתאם , ולא להתלונן על כל שטות,
הרי ההלכות הגיעו מתוך חכמה עליונה יותר ,
שמקורה היא עניינים על פי הסוד שמתוך זה פישטו להלכה של מה בפועל לעשות גם בלי להבין את אותו עניין ,
הם לא הגיעו ממישהו סדיסטי שבא לו להתעלל באנשים סתם לגרום להם לסבול ולא להנות חח,
ההיפך , זה הכל כדי להטיב איתכם

עניין האיסור מחולק ל 3 ביאורים:

רמב"ן:
הרחקה מהאכזריות הסמלית המתבטאת במעשה בישול הגדי דווקא בחלב אמו
והרחקה מ"רעבתנות" מגונה המתבטאת באכילת חלב האם עם הבנים
גם כי זה מצביע על מידה מקולקלת באדם שעושה כך, וזה מגדיל אצלו את הקלקול יותר כי עשה בזדון

על פי הראי"ה קוק: (שאיתו אני מסכים בעיקר,לגבי העניין הזה)
כל החיים נועדו לחיות ולא למלא את תאוותו של האדם, שבכוחניות רוצה ליצור מאכל מעודן בבישול הגדי בחלב.,
"לא! תעודת הגדי איננה דוקא להיות לברות לשיניך החדות, שהוחדו אמנם גם מורטו, לרגלי השפלתך וזוללותך באכילת בשר, והחלב ממילא לא נועד להיות לתבלין לך, למלאות את תאותך השפלה."
(למרות שפה הוא מדבר על טבעונות כבר , כלומר בלי בשר ובלי חלב כלל לחיות)

בנוסף הרמב"ם (מורה נבוכים):
איסור כהתרחקות מפולחן קדום משוער(בשביל ברכת הפריון לאדמה ,לאלה כנענית שנקראת עשתורת/עַשְׁתֹּרות), בו היה נהוג לטבוח גדי בחלב אמו. , על פי כת הצאביה
בספר שמות רשום: "בשעה שאתם עולים לרגל ונכנסים אל בית ה' אלהיך, אל תבשל שם את מה שאתה מבשל בצורה זאת כמו שהם היו עושׂים",
,הם זה כת הצאביה(צאבה , אלצַאבִּאָה , אלצַאבִּאוּן , במקור מהשפה הכשדית "צואב" כנראה הם עדה מחרן , אברהם אבינו הכיר אותם כעובדי אלילים הכנענים, וגדל איתם בחרן ואור כשדים),
אותה "אלילה" (של יופי, המלחמה, הפריון התשוקה),היא קשורה אפרודיטה היוונית, וונוס הרומית. כוכב נוגה ,
שהיום הם הבדואים,
בנוסף עד היום יש לבדואים מאכל תאווה שנקרא: ג'די בחליב אמו , שמכינים אותו לאורחים מכובדים,
שיטתם שאין אלוה זולת הכוכבים,
על זה אמרו:
שהפעולה נאסרה לא רק בגלל שהיא שמשה לעבודת אלילות, אלא היא ביסודה הייתה רעה ולכן עובדי אלילים השתמשו בה.
כדי לינוק מכוחות הטומאה, כי מן הסתם להתקדש זה יותר קשה, הרבה יותר קצר וקל להשתמש בכוחות הטומאה,וכמובן שיש בזה נזק

ככה שהמנהג הזה של עובדי האלילים , לבשל את הגדי בחלב של אמו , היה מעלה לאותם ש"ד-ים ומלאכי חבלה , שעבדו, קטורת,
כמו שהיו פעם מקריבים למולך , ואיך שהיו עושים יידוענים…. הכל בעזרת קטורת , אז פה זה קטורת של חלב ודם…
ולכן עיקר האיסור זה הבישול , בגלל הקטורת שהיא מעלה מזה
הפחד שלא תזין איתה את הטומאה בעולם ותעורר בעולם עוד דינים

ככה עיקר האיסור , שלא לבשר גדי עם חלב , כדי שהאוכל לא ייטמא בקטורת הזאת
לכן מן התורה לא נאסר לאכול בשר וחלב ביחד, אלא אם כן התבשלו יחד
אחרי זה הגיעו החמרות וגדרות דרבנן

רשום עליה בתנך:
שְׁגַר אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרֹת צֹאנֶךָ עַל הָאֲדָמָה,
(שמעשירות את בעליהן)

ויכו את רפאים בעשתרות קרנים

וַיָּשִׂמוּ אֶת כֵּלָיו בֵּית עַשְׁתָּרוֹת וְאֶת גְּוִיָּתוֹ תָּקְעוּ בְּחוֹמַת בֵּית שָׁן

"ומן אז חדלנו לקטר למלכת השמים, והסך לה נסכים, חסרנו כל, ובחרב וברעב תמנו"

כל אלה של הגדי בחלב אימו היו מקטירים לה,
הגדי בחלב אימו היו מקטירים רק, בשביל פיריון הצאן,
אלא שעשו בשבילה עוד טקסים: האכלת יונים, וגם קיום תשמיש בין כהנות עשתורת לעובדיה
כי היא גם מה שהם קוראים לה, אלת התשמיש בשביל הכיף(כלומר כולה נוגדת את הרעיון של פרו ורבו)
ולכן המצוות סותרות הרבה מהמנהגים שלהם

הם היו מקריבים את הגדי , מבשלים אותו על האש(דין) בחלב בכד חרס על הפסל הזה , ומשביעים כל מיני שמות טומאה,
עם אותה קטורת שעולה , (שלא נדע חח) , כדי להפעיל את אותם שמות טומאה(שהגיעו מעוז"א ועזא"ל המלאכים שקיטרגו על הבריאה ודור אנוש)
היו חייבים לעשות משהו מאוד אגואיסטי טמא ואנוכי,
בדומה לבלעם שבעל את אתונו

כלומר עשו מש"ד-ים אלוה שלהם, כשבעצם הבורא ברא את כל הבריות הגשמיות והרוחניות, הם הכנענים עבדו מתווכים ולא את מקור כל השפע

חחח, הכנענים האלה היו בלי דעת,
מזל שאברהם אבינו , עמוד העולם , החזיר מלא עובדי אלילים בתשובה תחת אוהלה של שכינה,
והיה מלמד אותם את אמיתות הבורא , מה שנאמר: ואת הנפש אשר עשו בחרן

—
עשתורת הייתה עירו של עוג מלך הבשן

לגבי הפסוקים האלה:
בראשית יח :
וַיִּקַּח חֶמְאָה וְחָלָב וּבֶן הַבָּקָר אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּתֵּן לִפְנֵיהֶם וְהוּא עֹמֵד עֲלֵיהֶם תַּחַת הָעֵץ(הסוכה) וַיֹּאכֵלוּ:
אברהם הגיש אותם למלאכים שנוצרה להם קיבה גשמית בשביל המצווה שלו, לא הגיש לבני אדם
(אחרי ימות המשיח גם אנחנו נוכל לאכול בשר וחלב, כי אז כבר , ובילע המוות לנצח , כלומר לא יהיה יותר ייצר הרע)

שמואל ב:
וּדְבַשׁ וְחֶמְאָה וְצֹאן וּשְׁפוֹת בָּקָר הִגִּישׁוּ לְדָוִד וְלָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ לֶאֱכוֹל כִּי אָמְרוּ הָעָם רָעֵב וְעָיֵף וְצָמֵא בַּמִּדְבָּר:
רשום שרק הגישו ביחד, לא אכלו אותם ביחד