הנה התשובה:
מקור
נשים לא חייבות לקיים חלק מהמצוות, ובאופן כללי: הן פטורות ממצוות שתלויות בזמן.
בשפה ההלכתית המצוות הללו נקראות מצוות "שהזמן גרמא" – כלומר, מצוות עשה שמקיימים
אותן בזמנים מסוימים ולא כל הזמן . למשל, מצוות הישיבה בסוכה ומצוות נטילת הלולב חלות
בזמן ספציפי בשנה, ולכן נשים לא חייבות בהן.מצוות ציצית גם היא מצווה שתלויה בזמן,
ולכן נשים לא חייבות ללבוש ציצית או להתעטף בטלית (למעשה, זו אותה מצווה – ללבוש בגד עם חוטי ציצית).
מדוע אנו אומרים שציצית היא מצווה שתלויה בזמן? כי חייבים לקיים אותה רק בשעות היום ולא בלילה,
כמו שנאמר בתורה על הציצית: "וראיתם אותו", ומכאן למדו חכמים שמצוות ציצית חלה רק ביום.
ואם האשה רוצה בכל זאת ללבוש טלית?
מה שכן, אישה שבוחרת מרצונה הטוב לעשות גם את אותן מצוות שהיא לא
חייבת בהן, מקיימת בכך מצווה ואף זוכה לשכר. וכך גם במצוות ציצית.אולם
למעשה לא נכון שאישה תלבש טלית.מדוע?ברמת העיקרון, מצוות ציצית לא
מחייבת את האדם ללבוש טלית אלא מחייבת את מי שלובש בגד שיש בו ארבע
פינות לקשור לו את חוטי הציצית. במילים אחרות: באופן תיאורטי, מי שכל חייו
לא ילבש בגד שיש בו ארבע פינות, לעולם לא יהיה חייב בכלל בציצית. אם כן,
ההתעטפות בטלית היא בעצם פעולה אקטיבית של הלובש שמטילה עליו חיוב של
מצוות ציצית – אך כשאישה מתעטפת בטלית אין לכך שום משמעות, משום שהיא
בכל מקרה פטורה מציצית.בנוסף לכך, יש הסוברים שלבישת טלית על ידי אישה אסורה
משום האיסור על אשה ללבוש בגדי גבר, ולהיפך.
כידוע , המצוות שאנחנו עושים פה בגשמי, זה לא המצוות עצמם , אלא הם התעוררות מלמטה כדי לעורר משהו למעלה ברוחניות, איזה קידוד בתת מודע/תדר רוחני מסויים בנפש שפועל מאותה פעולה,וגורם לאותה השפעה רוחנית של המצווה,ומפעיל אותה,
ככה שהבד עצמו בציצית לא עושה כלום בפני עצמו , אלא הפעולה בגשמי פועלת על הנפש רוח נשמה חיה יחידה,והפרצופים העליונים וה ל"ב נתיבות פליאות חכמה.., הבד הוא בחינת כלי שמושכים אליו את אותו אור ספציפי של הפעולה ,
ועל ידי זה , אותה מצוה, נהפכת ל יהוה (מצ צירוף באת"בש),
אחרי הבירורי ניצוצות (מהקליפת נוגה אל הקדושה , בירור בין טוב לרע , לקבל או להשפיע, אמת ושקר , עיקר וטפל…) , ועל ידי זה אנחנו יותר בדבקות עם הבורא והמידות שלו , לעומת הס"א ועולם הפירוד
על ידי המצות והשתוות הצורה הרוחנית (שויתי יהוה לנגדי תמיד) , אנחנו מתחברים לאלוקות בתודעה (אלטרואיזם ואמפתיה שיבור האגו זיכוך הנפש ותיקון המידות),
לעומת להיות בהסתרים של הס"א בגלל הרצון לקבל לעצמנו בלבד מתוך אינטרסים
עכשיו נשמה אחת שלמה, מורכבת מצד נקבי וזכרי, כשהם יורדים לפה, הם מתפצלים, החלק של הזכר אצל הזכר, והחלק של הנקבה אצל הנקבה,
ככה שהאנשים הם חצאי נשמה , עד שהם מתחתנים ונכללים כנשמה אחת,
עכשיו חלק מהצוות האלה שלא רלוונטיות לנשים , זה כי המבנה הרוחני, בין זכר לנקבה הוא שונה, מבחינה רוחנית, פרצופים וספירות ושורשים…
כלומר כל אחד יש לו מצוות שונות ספציפיות לאותו צד, של עשה ואל תעשה, בנוסף למצוות הכלליות, שהם מבררים את הניצוצות באותה נשמה, משני הצדדים במקביל
משער הכוונות – האר"י:
והנה זה הטלית איננו מגיע רק עד החזה – שהוא רובו של גוף האדם – כי שם מאחורי החזה דז"א יצאת נוקבא דידיה ואין שם בחינת טלית. וזהו הטעם שהנשים פטורות מן הציצית.
(בנוסף לפטור ממצוות עשה שתלויות בזמן)
כלומר האישה , מבחינה רוחנית מתחילה מבחינת הציציות ומטה הנפש, ולא מבחינת טלית, ולכן לא צריכה את זה, כמו ברכה לבטלה אם מברכים המוציא על תפוח , כי הגבר כשמתעטף , כשעושה את העטיפת הישמעאלים ומשליך את טלית אחורה בכתף לאחוריים, משפיע את בחינת הטלית לנקבה הרוחנית שלו (החצי השני של הנשמה הצד הנקבי)
לגבי תפילין:
אמנם פרצוף רחל עצמו אינו נרמז לפי שהיא נקודה אחת בלבד כנזכר ולכן אין אנו עושין רמז וזכר אלא על התפילין שלה בלבד שהם המוחין עצמן שלה אשר הם מוחין שלימים בבחינת שלימות כל פרצוף רחל כולו כנזכר.
אבל רחל עצמה שנתמעטה בסוד נקודה א' — אין אנו עושין זכר לה, ולכן אין הנשים חייבות בתפילין רק נקרא תפילין של יד טפל אל ז"א; יען כי היא נקשרת ונתונה בזרוע שמאל כנזכר,
כלומר שהגבר הרוחני שלה כשמניח תפילין שלה , שמה היא מקבלת בחינת תפילין