טעמי פנימיות על הקורבנות בבית המקדש

על פי היהדות, האל אינו אוכל ושותה את הקורבנות. הבאתם היא הבעת רצון של האדם והעם בקשר עם בורא העולם,
אין הקורבן שילום שוחד לפני האל, אלא עדות על כוונת הנברא ללכת בדרכי הבורא.
על פי תפיסת היהדות האל איננו בעל צרכים גשמיים, ואינו זקוק לאוכל ושתייה,
אלא הבורא מריח את הניחוח מהם , המ"ן הכוונה של התפילה שעולה משם אם היא חרטה אמיתית או לא,

בנוסף היה את ,קורבנותיהם של קין והבל ונוח, בטרם היו בכלל קורבנות לעבודה זרה,

תהליך ההקרבה נועד להעביר לאדם מסר על חומרת החטא: זריקת הדם על המזבח היא מסירת נפש הבהמה תמורת נפש האדם.(מה גם שבזה מאבד חלק מהחיות שלו ובכך אולי גם חלק מהפרנסה שהיה מגיע מהקורבן אם לא היה מקריב) שאר אברי הבהמה מייצגים את חושי האדם וכוחותיו, והקרבתם ממחישה לאדם את עונש החטא שממנו התכפר.,
כלומר שייראה בקורבן כאילו הוא עצמו שם נשרף,כאילו הוא בגהינום בגלל החטא הזה, ולא ישוב לחטא,
בנוסף הוא רואה את מה שהוא היה אמור לעבור את העונש שהיה צריך לקבל,רואה אותו קורה על הבהמה שגידל,
בנוסף שהיו בבית המקדש מאירות אותיות למעלה, ככה אותו אדם , היה יודע אם הוא מקובל לעולם הבא, ואם לא היו מאירות , היה יודע שצריך לעשות תשובה חזקה, מעומק הלב,
ואז אש בצורת אריה(על ידי מלאכים שנקראים אראלים , זה אומר שקיבל כפרה) או כלב(כנראה שלא קיבל כפרה) לוקחת אותו,
לגרום לאדם טלטלה נפשית כה עמוקה שתמנע ממנו לשוב ולחטוא, מה גם שאותו קורבן הוא בקדושה , ולכן עולה ברמתו , הניצוצות שלו, כלומר עושה איתו חסד,
ומעלה אותו מכף הקלע מוקדם ממה שנגזר על הקורבן,
כמו שאמרנו על האוכל , שמ חי עולה לאדם מדבר בגלגול הבא,
הקורבן זה גם מברר את הניצוצות , במקום תהליך האכילה , ואותו בהמה שמוביל לשם , היא משל לבהמיות שבו בתוך האדם שגרמה לו לחטא

לא רצה ה' הטוב לצוותם על עבודה שהיא שונה בתכלית מצורת העבודה שהם היו רגילים לראות אצל עובדי העבודה זרה. כיוון שאם היה מצווה אותם על עבודה שהיא שונה לגמרי, הם לא היו יכולים להבין ולקבל עבודה זו , על פי הכלל שביארנו לעיל שאדם לא יכול לצאת מדבר שהוא רגיל בו אל דבר אחר לגמרי
עם כל קורבן המוקרב לה', צריך להקריב מלח בנוסף,
בנוסף , זה כדי שישראל יפסיקו לעשות ולהקטיר לעבודה זרה , הם יקטירו לקב"ה קורבנות במקום

אֶת קָרְבָּנִי לַחְמִי לְאִשַּׁי:
לא נאמר כי הקורבן הוא לחם לה', אלא נאמר שהוא לחם לאש. כלומר הקורבן הוא לחם לאש השורפת את הקורבן ומעלה את ניחוחו לפני ה'

הקרבת הקורבנות (ואכילה נכונה) מתקנת למעשה את כל הבריאה, שכן העולם מורכב מדומם, צומח, חי ומדבר (דצח"מ). ועל ידי הקרבת הקורבנות מתעלה כל הדצח"מ למדרגה גבוהה ביותר
וכן עניני הקרבנות והקטורת שהוא העלאת דצח"מ
(מדומם לצומח ,מצומח לחי , מחי למדבר , ובסוף מדבר אם היה חסיד אומות עולם אולי זוכה להתגייר בסוף, ועולה מאדם מדבר ליהודי , שהוא החוט המקשר בין אדם מדבר(גוי) למלאך)
בנוסף אחרי שיפסיקו לאכול בשר בעולם , הקורבנות יהיו מהצומח ולא מהחי,
לפי הראי"ה קוק: חזון הצמחונות והשלום,
מבוסס על דברי האר"י בספר שער המצוות(והטעמים מאחוריים): מדרגת החי שלעתיד לבא תהיה כבחינת המדבר שעכשיו על ידי עליית העולמות(ואז הצומח יהיה כמו החי של היום)

ויש ספר מופלא לרמח"ל על ענייני בית מקדש שלישי: בתוך גנזי הרמח"ל – משכני עליון

עוד טעם לקורבנות , הוא שהם כלי להגעת הנבואה
מצאנו באבות (ובבלעם הרשע להבדיל) שהקורבנות היו לאחר קבל נבואה או כהכנה לקבלת נבואה:
יש לענין הקרבנות מבוא בהגעת הנבואה ממה שאומר והוא כא כבר התבאר בשני ממלחמות ה' (ספר של הרלב"ג) שבענין הנבואה יצטרך התבודדות לשכל מבין שאר כוחות הנפש. וזה לא ישלם כי אם בהתבטל שאר הכוחות מפעולותיהם. ולזה יצטרך הנביא, כשירצה להתנבות שיעורר הכח השכלי וירדים שאר כוחות. ומפני זה תמצא בנביאים שהיו עושים פעולות להגיע אליהם הנבואה כמאמר אלישע… והנה תמצא בענין הקורבנות שהם יעירו השכל וירדימו הכוחות המרגישות. וזה כי בזביחת בעל החיים ונתח אותו לנתחיו ושרוף אותו באש יש מהיכנע הנפש המרגשת מה שלא יעלם. כי הכוחות המרגישות כמו שהתעוררו מהרגשת המוחשים המתחדשים להם כן ייכנעו ויירדמו מהפסד המוחשים אשר אצלם הכנע מה, עם שיתן מפני זה האדם אל ליבו כי ההפסד הוא סוף כל אילו הדברים השפלים. ותיכנע מפני זה הנפש הבהמית ותדאג וירדמו כוחותיה. וכבר יתעורר השכל כשיתבודד האדם בענין אלו הנתחים ואופן החכמה אשר ביצירתם בזה האופן