למה תכלת?
מעבר לזה שמסמל תכלית וצבע השמיים,
"היה רבי מאיר אומר: מה נשתנה תכלת מכל מיני צבעונין? מפני שהתכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע לכסא הכבוד".
"פתיל תכלת" – על שם שכול בכורות תרגום של שכול תכלא, ומכתם היתה בלילה וכן צבע התכלת דומה לרקיע המשחיר לעת ערב."
יש הדורשים התכלת כצבעו של הים כדי לרמז גם לקריעת ים סוף.
וגם כיליון של הקליפות , אחזו בכנפות הארץ ויינערו רשעים ממנה
גם קודם שתאמר שמע ישראל תסגיר שני עיניך ביד ימינך ותכוין למה שאמרו בסבא דמשפטים (ח"ב צה, א) עולימתא שפירתא דלית לה עיינין . ושם ביארנו שהכונה היא על רחל שהיא העולה עתה בבחינת מ"ן לגבי אבא ואמא. ועיי"ש בסבא דמשפטים. ובידך השמאלית תאחוז ד' ציציות ויהיו מונחים על לבך כמבואר לעיל. (כאמור: והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך)
(בק"ש יסגור עיניו ביד ימינו עד שישלים בשכמל"ו , כשיגיע אל וקשרתם לאות על ידיך ימשמש בתפילין של יד , וכשיגיע ל והיו לטטפות בין עיניך ,ימשמש בתפילין של ראש)
לגבי סגירת העיניים:
מנהג לכסות את העיניים עם יד ימין באופן ששתי אצבעות יכסו את העיניים ואצבע שביניהן הארוכה תהיה ישרה ובכך תיווצר על ידי האצבעות צורת האות ש,
או לכסות רגיל שכל האצבעות בצד שמאל ואגודל בצ ימין למעלה,
ואפשר לכוון שם: שד"י (כנראה שהפעולה הזאת היא גם ייחוד בין חסד לדעת אולי)בזמן הכיסוי (עוד על עניין הכיסוי יבואר בסוף)
גם קודם שתאמר ק"ש צריך שתכוין אל מצות עשה שנצטוינו לקרות ק"ש ב' פעמים בכל יום.
ובהגיעך אל פרשת ציצית — תכף בתחילה(בהתחלה לפני פרשת ציצית) תקח כל ארבע ציציות בידך הימנית. פירוש: כי כבר ביארנו לעיל שבהגיעך אל "מהר והבא עלינו ברכה ושלום" תזקוף שני צדדי הטלית על שני כתפותך באופן שישארו שני הציצית מאחור ושני ציציות לפנים ואח"כ תקבצם יחד שרשי ארבעתם בידך השמאלית ותניחם על לבך עד עתה.
(ישים ב' צדדי הטלית ע"ג שתי כתיפיו ואח"כ יקבץ ארבע ציציות ביד שמאלו ויניחם על לבו ביד שמאלו)
וכשתתחיל פרשת ציצית — אז תאחוז כנפי הציציות גם בידך הימנית ושרשיהם יהיו בידך השמאלית ותבט ותסתכל בהם בכל פרשת ציצית ותכוין בהם הכונה הנ"ל שידעת בדרוש הציצית עיי"ש. (כאמור: לֶ֭אֱחֹז בְּכַנְפ֣וֹת הָאָ֑רֶץ וְיִנָּעֲר֖וּ רְשָׁעִ֣ים מִמֶּֽנָּה)
( וכל עוד שאתה אומר פרשת ציצית תהיה מביט ומסתכל בציציות ההם)
ובהגיעך אל פסוק וראיתם אותו וזכרתם — אז תכוין כוונה אחרת והיא זו: כי הנה תסתכל בהם בפרשה זה ב' פעמים, פעם אחר פעם(פעם להסתכל בעין ימין ופעם בעין שמאל), ובכל פעם תכוין בהם אל שם ק"ל שהוא בגי' עין, והוא סוד הרבוע של שם הויה דאלפין דמ"ה (יוד , יוד הא , יוד הא ואו , יוד הא ואו הא) העולה ק"ל (ואז לכוון 5 הויות של 5 חסדים הממתקים 5 גבורות). ותכלית כונה זו היא כי רחל נקראת עולימתא שפירתא דלית לה עיינין (כמבואר אצלינו בתחלת הסבא דפ' משפטים). והנה התכלת שבציצית הוא סוד החשך שאין בו בחינת העינים והארה המכלה את הכל והוא בחי' הדין(תכלת בבחינת כיליון [לעומת תכלית]). ולכן צריך לכוין כשמסתכל בציצית כאילו יש שם תכלת (התכלת שביארנו בהתחלה למעלה לפי רבי מאיר , ו רש"י) שבציצית ותסתכל כשתאמר "וראיתם אותו" ותכוין להמשיך שם בחי' העינים העליונים והראיה שבהם. ותכוין בשני פעמים ק"ל שהם סוד ב' עיינין עלאין, להמשיך משם בחי' הארת ראיה עליונה אל התכלת החשוך הזה (שהוא סוד עולימתא שפירתא דלית לה עיינין כנזכר). וזה עצמה היא הכונה שתקנו בכוס ברכת המזון באומרם ז"ל "ונותן עיניו בו" כמבואר במקומו. וזה הטעם שאין הציצית נוהגת אלא ביום לפי שאז יש כח בידינו להמשיך אליו ראיה העליונה משא"כ בלילה שאז הדינין גוברין ואין כח בידינו להמשיך שם ראיה העליונה.
ובהגיעך אל ולא תתורו אחרי לבבכם כו' — אז תנשק הציציות בפיך ותשימם על גבי העינים שלך. (ייחוד נשיקין קודם שמגיע לעיניים) והנה צריך שיהיו ב' ידים אוחזים בציצית על דרך הנזכר עד הגיעך אל "ודבריו חיים וקיימים ונאמנים ונחמדים כו'" כמו שיתבאר לקמן בע"ה.
וכשתגיע אל ודבריו חיים וקיימים ונאמנים ונחמדים לעד הנה במלת לעד , תנשקם ותעבירם ע"ג עיניך ותסיר' מידך שישתלשלו למטה כדרכן
גם לפי הבן איש חי:
כשיאמר "וראיתם אותו" יסתכל בציציות שבידו שני פעמים בזו אחר זו, ואחר כל פעם משתי הפעמים אלו יעבירם על גבי עיניו, ובעת שמסתכל בהם יכוין מספר עין הוא חמשה הויו"ת וינשקם אחר כך, וכן באומרו "ואחרי עיניכם" יעבירם על גבי עיניו וינשקם, ויש סוד בדבר הזה:
עוד סרטון בנושא שמצאתי ,היחידי שהיה קשור לאיך מבצעים את העניין עם הציציות בזמן הקריאת שמע , עם הרבי מלובביץ' – מנחם מנדל שניאורסון:
עוד ביאור לגבי עניין העיניים:עולמתא שפירתא דלית לה עיינין,הוא סוד עצימת העינים , כסמל לשכינה בפני רחל ,כמו הכיסוי עיניים בייחוד שמע , והציציות על העיניים בוראיתם אותו:
(במקור שאלה מסבא דמשפטים שהאר"י ביאר בעץ חיים:
מהו עולימתא שפירתא ולית לה עיינין, וגופא טמירתא ואתגליא, איהי נפקת בצפרא ואתכסיאת ביממא, אתקשטת בקשוטין דלא הוו?
כלומר ,מי היא עלמה יפהפיה שאין לה עינים, הגוף שלה טמיר(נסתר) וגלוי, היא יוצאת בבקר ומתכסה ביום, והיא מתקשטת בקישוטים שלא היו?)
(לפי האר"י מדובר על פרצוף רחל , ולפי החסידויות מסויימות זה השכינה)
מעץ חיים, כבר בארנו שבתפלת מנחה ושחרית, צריך לסתום עיניו בתפלת עמידה עד סוף התפלה, לומר בעינים סגורות, בסוד עולימתא שפירתא וכו'.(כלומר לזכור את המילים והכוונות של התפילה בעל פה),
אבל עכשיו בערבית כשמתחיל לומר ערבית, חייב לסתום עיניו תיכף, לומר כל התפלה בעינים סגורות, והוא בסוד עולמתא שפירתא וכו', דהיינו משעה שמתחיל ברכות ק"ש הראשונים, שהוא אשר בדברו מעריב ערבים, עד סיום כל עמידה, תסגור עיניך וסתום אותם, וגם תאסור ב' ידך זעג"ז יד ימנית על שמאלית עד סיום עמידה: (באזור החזה , מעל היניקה של החיצונים)
וסוד הטעם סתימת העינים נתבאר בסבא פ' משפטים, עולמתא שפירתא דלית לה עיינין, כי הנה רחל נאמר בה, ורחל היתה יפת תואר ויפת מראה, וזהו עולמתא שפירתא, כי לית לה עיינין כמו בלאה שנאמר בה ועיני לאה רכות. וטעם הדבר כי לאה עומדת באחורי רישא דז"א, ונמשך שפע מעינים דיליה ללאה ונעשו בה עינים,
אבל רחל היא מחזה ולמטה באחורים דז"א, ושם בפנים תוך ז"א מסתיים יסוד אמא, וחסדים מתגלין בגלוי רב, ומאירין לרחל שהוא בחינת היופי, אמנם אין שם בחינת עינים בז"א כדי שימשיכו ויעשו עינים ברחל, וע"כ כינה היופי מראה לרחל, ועיינין ללאה, ולא יופי ללאה, כי שם האורות מגולים. וכינה העיינין ללאה ולא לרחל. והנה בלילה הוא חשך, ונחשכין עיני רחל, משא"כ ביום, וכמ"ש בתפלת השחר. וע"כ צריך שיסגור העינים, לרמוז על החשך כנ"ל:
ובזה תבין מה ענין בחינת חשך ומהיכן נחשך, וגם למה חשך בלילה ולא ביום, וטעם חיבוק הידים זעג"ז כמ"ש בתפלת השחר בעמידה, כי החסדים המתפשטים בגופא דז"א ולמטה, צריך לחבק ימין על שמאל ושמאל בימינא, לאכללא ימינא בשמאלא ושמאלא בימינא כנודע, וע"יז תמתיק צד שמאל בהימין. והנה בערבית רשימו שלהם המתפשטין נשארו שם מן היום, לכן מחבק הימין בשמאל והשמאל בימין לטעם הנ"ל: