הוּא הָיָה אוֹמֵר, אִם אֵין אֲנִי לִי, מִי לִי. וּכְשֶׁאֲנִי לְעַצְמִי, מָה אֲנִי. וְאִם לֹא עַכְשָׁיו, אֵימָתָי:
[מתוך פירוש על מסכת אבות , של הרב גינזבורג]:
לתיקון ההוה על ידי שאיבה מהעתיד והתקשרות לעבר
צריך להבין מיהו ה"אני" של הלל הזקן, שעל אותו "אני" להיות "לי". במקום אחר אמר הלל "אם אני כאן הכל כאן"[א], ופירשו[ב] דקאי על השכינה שנקראת "אני".והנה, ממה שמסיק בסוף "ואם לא עכשו אימתי" משמע שכל המשנה קשורה למודעות לזמן.
"וכשאני לעצמי מה אני" – הדרך להתעצם עם זכות אבות
על הבבא השניה של המשנה, "וכשאני לעצמי מה אני", פירשו[ג] שבא לומר שזקוקים לזכות אבות, ואי אפשר לזכות כל אחד לעצמו. מכאן שבבא זו
מתיחסת לעבר, מעוררת זכות אבות. ויש לפרש לפי זה "מה אני", היינו שכדי
להזדהות ולהתעצם עם האבות ולרשת בגלוי את מדותיהם ואורותיהם צריך להיות
בבחינת בטול עצמי – מה-אני. היינו שיש כאן תיאור מצב – "וכשאני לעצמי", ללא
קשר מודע לאבות – ועצה – להתעצם עם האבות על ידי "מה אני".ובאותיות של קבלה, שרש האבות הוא בחג"ת, בחינת המורגש בנפש (בהתפעלות מורגשת של מדות המתעוררות בלב, אהבה, יראה, רחמים, ובבחינת יש מי שאוהב
כו'), אך פנימיות ז"א הוא שם מה, בטול שמאיר מחכמה (כחמה) ללב (ז"א), שבתוך התפעלות הלב יורגש ענין הבטול – "מה אני" – ובסוד "מה שמו ומה שם בנו כי תדע", וד"ל.
"אם אין אני לי מי לי" – התדמית האישית העתידית
מכאן נתבונן בפתיחת מאמרו של הלל, "אם אין אני לי מי לי": ה"אני" כאן היינו ה"אני" הרצוי ביותר, התדמית האישית העתידית המתוקנת בשלמות, שכעת
נמצאת בכח (העלם שישנו במציאות) או שמא רק ביכולת (העלם שאינו במציאות).
לפי זה, "אם אין אני לי מי לי" בא לשאוב מחזון העתיד לתוך ההוה.וזה פירושו: שרש ה"אני" המתוקן ביותר – ה"אני" כפי שהוא משקף אלקות בגלוי (מכח היותו ניצוץ מה"שכינה דאיקרי אני", "חלק אלוה
ממעל ממש"), ומתפשט בכל ההויה של האדם – הוא באין האלהי, עליו נאמר "אין מזל לישראל", כפירוש הבעל שם טוב כנודע. מהאין האלהי בא האני האמיתי לשכון בי ולהתפשט בכולי – "לי". ואז "מי לי", היינו אמא דאיקרי
"מי", עמק אחרית, לעתיד לבוא. כלומר שה"אני" כפי שהוא מצויר ב"מי", בלעתיד
לבוא (דהיינו התדמית העתידית שלי), ברחם האם האלהי (ששם העובר כבר מצויר
ממש, מה שאין כן בטפת האב) בא אלי – "לי".לפי פירוש זה, שני ה"לי" של "אם אין אני לי מי לי" "כחדא נפקין וכחדא שריין", ובסוד "חכלילי עינים מיין" (הלל הוא משבט יהודה שנתברך ב"חכלילי") –
"כל חך הטועם אומר לי לי", וד"ל.
מהעתיד אל העבר
פתיחת המשנה ב"אם" היינו בסוד "אם לבינה תקרא" – אל תקרי אִם אלא אֵם[ד]. והיינו לומר שהכל מתרחש בתוך האם (הרחם של אמא עילאה, לעתיד לבוא).
הבבא
השניה של המשנה אינה פותחת באם ואילו הבבא השלישית פותחת "ואם כו'", לומר
שהעכשו, ההוה צריך להיוולד, עכשו, מתוך חזון העתיד, ודוק.בבבא השניה צריך לחבר את חזון העתיד עם זכות אבות, שבלעדי זכות אבות מה אני ומה חיי (היינו על פי פשט, לא לפי הביאור הפנימי הנ"ל). אין עתיד ללא
עבר. ובכל זאת מתחילים מהעתיד, על דרך "זה אלי ואנוהו" לפני "אלהי אבי
וארממנהו", וכן "אלהינו" לפני "ואלהי אבותינו"
.ביאת המשיח ברגע ההוה
ואז בא עיקר תמצית הנקודה למעשה – "ואם לא עכשו אימתי". אם לא נתפוס חזק את רגע ההוה, שכהרף עין ואין בו ממש להאחז בו, אז בפועל אין כלום.והוא ענין "אין משיח בא אלא בהיסח הדעת" – המשיח בא בנקודת ההוה, בהרף עין (לשון הרפיה מלהסתכל ימינה, לעבר, ושמאלה, לעתיד), והיינו דווקא לאחר
המודעות של העתיד והעבר אז בא רגע של היסח הדעת כדי להתעצם עם ההוה החולף
ולפעול בו.
רמזי המשנה
והנה , אני = 61, מספר ההשראה ה-6, הנקודה האמצעית של 121, 11 (6 ועוד 5, לפי הכלל בזה) ברבוע. אני במשולש פרטי = 1331 = 11 בחזקת 3 = משיח במספר קדמי (היינו על דרך משולש פרטי, רק באותיות במקום מספרים). ה"אני"
של הלל, היינו דמות המשיח שלו, איך הוא בא לגאול את עם ישראל ואת העולם
כולו.הלל = א–דני, שם המלכות. אניהלל = קכו, אחורי שם א-דני: אאדאדנא–דני (נמצא שאני הוא חלק האחוריים של א-דני, ולפי הסדר של אין – אאדאדנ, ודוק – "אם אין אני לי מי לי")!ועוד, אניהלל = סגסג, נמצא ששם סג הוא הממוצע של שתי התבות. והוא סוד "מי לי" כנ"ל (בחינת אמא, לעתיד לבוא). והוא עולה ו פעמים אהיה (ו צירופי יהו, כמבואר בכוונות האר"י), הערך הממוצע של כל אות, שאף הוא שם הבינה, בחינת "מי לי".הממוצע של אניהלל, כשמחשבים כל תבה בהכאת אותיות (א פעמים נ פעמים י = 500, ה פעמים ל פעמים ל = 4500) הוא נ ברבוע, שוב רמז לחמשים שערי בינה, נ = מי – "מי לי".מי (לי) מה (אני) בהכאה פרטית = מי (נ שערי בינה) פעמים גל (סוד יום ה-נ, מתן תורה הגלויה, פעמים יום ה-גל, מתן תורה של פנימיות התורה – "גל עיני וגו'").
[פירוש נוסף]:
אם אין (מחשבה, כלומר הראש ריק ממחשבות בביטול העצמי)
(אז יש גילוי האני) אני לי (לתודעה שלי כלומר למודע)
ואז מ"י לי, הכוונה אמא עילאה, הנקראית תשובה
לי,
כלומר כשיש ביטול מחשבות ההבלי העולם הזה
אז יש מקום לנשמה והעצמות הפנימית שלנו שם
להראות לנו אמת ודרכי תשובה
וכשאני לעצמי (כלומר מתכנס לתוך עצמי)
כמו מדיטציה, הכוונה כשאני לעצמי
שניצוצות הנשמה שלנו לא מפוזרים,
שהתודעה שלנו לא בפיזור,
אלא מרוכזת כל כולה במקום שבו אתה עומד
אז
מ"ה אני
כלומר אדם, כשאני לעצמי,
לעומת אנוש, איש, גב"ר,
האדם זה הכי גבוה מביניהם
הכוונה לאדם המתוקן במידות
שרשום איזהו החכם הלומד מכל אדם
לשון אדמה לעליון
לא הכוונה ממש כל אחד אלא מי שמבחינת אדם,
כלומר מכולם אפשר ללמוד משהו וודאי,
אבל הכוונה אם מצאת מישהו שהוא בחינת אדם
לא לוותר על זה לרגע ותלמד מה שאתה יכול ממנו
ולהעריך את זה ואז אתה בחינת חכם
לגבי. וְאִם לֹא עַכְשָׁיו, אֵימָתָי
הכוונה שגילוי התודעה האלוקית
הוא בהווה
שכמו שאמר מקודם
כשאני לעצמי
כלומר שהאדם נוכח בכאן במקום הזה בתודעה שלו
זה לא מספיק
אלא צריך להיות גם ברגע הזה המוחלט
לא שניה אחרי או לפני
אלא נוכח לחלוטין בכאן ועכשיו, כל כולו
[פירוש רבי עובדיה מברטנורא:]
אם אין אני לי – אם אין אני זוכה לעצמי מי יזכה בשבילי:
וכשאני לעצמי – ואפילו זכיתי לעצמי, מה הוא הזכות הזה ובמה נחשב הוא כנגד מה שאני חייב לעשות:
ואם לא עכשיו – בעולם הזה:
אימתי – כי אחר המות אי אפשר לזכות עוד. פירוש אחר, אם לא עכשיו בימי הבחרות, אימתי, שמא בימי הזקנה לא יעלה לידי:
פירוש מגן אבות:
הפירוש אם אין אני זוכה לעצמי מי הוא שיזכה בשבילי שכל אדם צריך שיזכה לעצמו ולא יסמוך על זכות אחרים לכן אמרו ביבמות בפרק בית שמאי דאי מגמר לאחריני ואזלי ועבדי דלית ליה אגרא לדידיה אי לא עביד הוא וכן אמרו בסוטה פ' היה נוטל על שבנא והלל אחוי ששבנא עסק בפרקמטיא והלל עסק בתורה ואמר לו בא ונחלוק יצאה בת קול ואמרה אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו אלא שאם מתחלה אמר לו עסוק בתורה ואני אעסוק בפרקמטיא כדי לזון אותך כמו שעשה עזריה לשמעון אחיו והנשיא לר' יוחנן אין יותר גדול מזה ויש לו שכר עם העוסק בתורה כמו שדרשו בספרי ובבראשית רבה בענין שמח זבולון בצאתך ויששכר באהליך וזהו המטיל מלאי לכיס ת"ח שזוכה ויושב בישיבה של מעלה שנא' כי בצל החכמה בצל הכסף כמו שנזכר בפרק מקום שנהגו. ודברי הלל קיימי' הם שהאדם צריך שיזכה לעצמו על כן אמר אם אין אני לי מי לי וכן אמרו באבו' דר' נתן אם אין אני לי ולא זכיתי לעצמי מי יזכה לי לחיי העולם הבא. וחזר ואמר אפילו זכיתי לעצמי מה הוא הזכו' הזה כפי מה שאני חייב לעשו' וכמו שהי' אומר מר עוקבא שעש' צדקו' הרבה מממונו זוודין קלילא ואורחא רחיקתא בפרק מציאת האשה. ואם לא עכשיו בזה העולם אטרח אימתי כי אחר המות אי אפשר לזכות עוד וזהו שאמר שלמה ע"ה כי לכלב חי טוב מן האריה המת הכלב החי הוא הרשע שבעודו חי אפשר לו לעשות תשובה אבל הצדיק כיון שמת אי אפשר לו לעשו' מעשים טובים וזהו שאמרו בראשון מע"ז מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת ודרשו שם היום לעשותם ולא למחר לעשותם זהו אחר המיתה וכן הוא בפ' עושין פסין וזו היא ששנינו התקן עצמך בפרוזדור כדי שתכנס לטרקלין:
ויש לפרש אם אין אני מוכיח ומעורר לעצמי מי לי זולתי שיעוררני התעוררות אחרים היא לפי שעה והתעוררתו לעצמו הוא תדיר ואפילו אעורר לעצמי מה אני להשלי' חובתי כי היצר הרע ושאור שבעיס' המעכבין דומ' למלך שמסר שדה לעבדיו להביא ממנה שלשים כור ולא הביאו לו אלא חמשה כורים אמר להם והלא פסקתם להביא שלשי' כור אמרו לו שדה שנתת לנו זבורית היא טרחנו הרבה ולא יכולנו להוציא יותר כן אמרו לו הצדיקים יצר הרע שנתת בנו הוא רע שנא' כי יצר לב האדם רע מנעוריו ואפי' נטרח הרבה לא נוכל להשלי' רצון בוראינו ית' וזהו שנא' כי הוא ידע יצרנו זכור כי עפר אנחנו ואם אפילו אהיה לעצמי לא אוכל להשלים רצוני כל שכן אם אתעצל בעבודתו ית שלא יעל' בידי כלום וזהו שנא' על שדה איש עצל עברתי ועל כרם אדם חסר לב והנה עלה כולו קמשונים כסו פניו חרולים וגדר אבניו נהרסה:
אם לא עכשיו אימתי. אם לא אהיה לעצמי עכשיו בזמן הבחרות אימתי שמא בעת הזקנה אולי לא אוכל מפני חולשת הזקנ' או מפני הרגל הבטול או מפני סיבות מבטלות אותי וגם אם אשתדל בימי הזקנה בכל כחי הרי אבדתי זמן הבחרות וכליתי אותו בהבל וזהו שאמר שלמה ע"ה חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה. וכן אמר דוד ע"ה אשר בנינו כנטיעים מגודלים בנעוריהם ר"ל כי כמו שהנטע בעודו קטן ורך אדם יכול לתקנו שלא יתגדל עקום ויעלה ישר כן הבנים בנעוריהם אדם יכול לחנכם ביראת ה' וזהו מצות חינוך שאדם חייב בבניו וזהו המשל שנזכר בגמרא בפ"ג שאכלו בוצין בוצין מקינייהו ידיעי כלומר מהקן שהם גדלים בו בעודם קטנים אדם יכול להכיר אם הם ישרים או עקומים. ועוד המעשה הטוב בימי הבחרות יותר נרצה מימי הזקנה כמו שאמר שלמה המלך ע"ה וזכור את בוראך בימי בחורותיך:
[פירוש נר למאה:]
הוא היה אומר – הלל הזקן
אם אין אני לי, מי לי – הפירוש הרווח הוא: אם אדם אינו מסייע לעצמו, הקב"ה אינו מסייע לו,
אך מאידך גיסא,
וכשאני לעצמי, מה אני- לא די בפעולות האדם לבדן, ללא סייעתא דשמיא
ואם לא עכשיו אימתי- אל תאמר, אתקן דרכיי בעתיד, כי אם לא תתקן כעת, אימתי תתקן?!
אז חבל שהיום לקחו את המשפט הזה והפכו אותו לאגואיזם בשביל לתרץ תירוצים,
אם אין אני לי מי לי
פירשו כאילו זה שאלה , כשבמקור אין שם סימני שאלה בכלל,
והרי בתורה אין שאלות אלא הכל תשובות
למשל
מה נעשה לאחותנו ביום שידובר בה,
זה לא שאלה,
והרי ידוע שעם ישראל ערבים זה לזה
ויש השגחה של ה'
אז איזה מן שאלה זאת מי לי
כשבעצם רשום: בנים את לה'
וצריך הכל לראות בעיניים של אמונה