אז
בהתחלה בבראשית , על פי העץ חיים:
הייתה פרצוף שלם של 10 ספירות
מאחורי תפארת ז"א
בבחינת אחור באחור
כי לא היה אדם לעבוד את האדמה
ולכן היה חשש מאחיזת החיצונים שם
ביום רביעי של בראשית היה מיעוט הלבנה,
שאמרה:
רבונו של עולם, אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד
על ידי הפסוק:
אֵיכָה תִרְעֶה, אֵיכָה תַּרְבִּיץ בַּצָּהֳרָיִם; שַׁלָּמָה אֶהְיֶה כְּעֹטְיָה, עַל עֶדְרֵי חֲבֵרֶיךָ
שאז אמר לה הקב"ה:
"לכי ומעטי את עצמך"
על ידי הפסוק:
אִם-לֹא תֵדְעִי לָךְ, הַיָּפָה בַּנָּשִׁים; צְאִי-לָךְ בְּעִקְבֵי הַצֹּאן, וּרְעִי אֶת-גְּדִיֹּתַיִךְ, עַל, מִשְׁכְּנוֹת הָרֹעִים
ומפרצוף שלם של 10 ספירות
9 ספירות תחתונות שלה , שנקראים מרכבות עמי נדיב,
חזרו לשורשם בז"א
והיא נשארה נקודת הכתר בלבד
כי בשאר יוכלו הקליפות להיאחז ולכן רק הכתר שלה
יוכל להתמודד עם זה ונשארה איתו,
והיתה ראש לשועלים שהם עולמות בי"ע
וכשנברא אדם ביום ו , ז"א ונוק' , היו בבחינת אחור באחור , והשכינה חזרה להיות פרצוף שלם כי נגדלה,
היה זיווג ביום ו , וממנו נברא אדם ראשון , ואם לא היה חוטא ,
היה ביניהם זיווג פנים בפנים בין ז"א לנוקבא ,
בבחינה יותר עליונה שבכולם, שישתמשו שניהן בכתר אחד ופנים בפנים, אשר אין הגדלה גדולה מזה,
וכשחטא אדם ראשון , חזרה למצב קטנות מאחורי יסוד ז"א,
והפעם 9 ספירות של מרכבות עמי-נדיב , שלה , לא חזרו לשורשם בז"א,
אלא ירדו הפעם אל הקליפות, נפלו שם
וכן הלאה , נתקדם קדימה בזמן,
צְאֶנָה וּרְאֶינָה בְּנוֹת צִיּוֹן, בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה–בָּעֲטָרָה, שֶׁעִטְּרָה-לּוֹ אִמּוֹ בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ, וּבְיוֹם, שִׂמְחַת לִבּוֹ,
במלך שלמה , הכוונה במלכות בשכינה השלמה ,
יום חתונתו זה מעמד הר סיני, ויום שמחת לבו זה בניית בית המקדש הראשון
ואז נחרב בית ראשון , ונבנה בית שני ונחרב בית שני, על ידי העוונות שלנו,
שעלינו נאמר , וּרְד֞וּ בִּדְגַ֤ת הַיָּם֙ וּבְע֣וֹף הַשָּׁמַ֔יִם , שדגת הים זה השכינה,
שעל ידי המצוות והחטאים שלנו ליהודים יש השפעה על הזיווג בין הקב"ה לשכינה,
אם עושים מצוות מקשטים אותה במעשיהם ואז היא יפה כלבנה , והקב"ה , מביא לה שפע ,
והיא מביאה לישראל והם משפיעים את זה לשאר העולם גם,
ובעוף השמיים הכוונה שהנשמה האלוקית היא מעל המלאכים,
ולכן כשעשו עוונות בישראל , זה גרם לעניין הזה,שנחרב בית מקדש שני,
והנה אח"כ בחורבן בית ב' היתה המיעוט היותר מועט שבכל הזמנים והוא דומה ממש אל זמן חטא אדה"ר, והוא כמו שהיתה בבחינה ראשונה של אצילות אחור באחור שהיתה בבחינת נקודה כלולה מי', שהיא המלכות שבה בלבד, אחור באחור תחת היסוד שלו. ונתוסף בה פגם שאותן הט' ספירות שלה ירדו למטה בין הקליפות,
וזה סוד: "השליך משמים ארץ" שהשכינה נקראת ארץ וז"א נקרא שמים,
למטה מ"הדום רגליו" שהם נה"י דז"א,
נמצא כי חטא אדה"ר וחטא חורבן בית שני הכל א', אלא שחטא אדה"ר תיקן ממש את הקליפות מה שמתחלה היו בלתי תיקון(ולכן יותר חלשות מהיום), אבל בעת החרבן בחטא ישראל כבר היו הקליפות מתוקנים ומה שגמרו הם הוא להחזיר ולהלביש בהם את הקדושה,
ועכשיו אחרי החורבן זה מצב אפילו יותר חמור מחטא אדם ראשון ,
כי לעומת ש9 ספירות תחתונות שלה חזרו לשורש בז"א ,
הם נפלו ונתלבשו בקליפה , שעכשיו יש לה הרבה כח לעומת זמן חטא אדם ראשון,
אומנם נקודת הכתר מאחורי יסוד ז"א בבחינת זיווג אחור באחור , והיא לא פרצוף שלם עכשיו ,
זה אז המצב כיום, בגדול , שהיא בגלות , כלומר עולמות בי"ע , בריאה יצירה עשיה ,שכן נאמר שרגליה יורדת מות , וזה עניין אות ה לעומת אות ק, ולא בעולם החיים שהוא אצילות,
חוץ מספירת הכתר שתמיד תיהיה באצילות
והנה ענין התלבשות אלו הט' ספירות שבה בקליפות — הענין כי גם אלו הקליפות הם מבחינת אצילות בריאה יצירה הטמא, וכל עולם ועולם כלול מי' ספירות המתחלקים לה' פרצופים. והנה הנוקבא דזעיר אנפין דקליפה דאצילות היא לילי"*, אשת ס"מ.., והיתה תחילה בבחי' נקודה כלול מי' תחת היסוד של ס"מ בעלה. ועתה אלו הט' ספירות של השכינה נתלבשו בה ונעשין בה י' ספירות שלימות. ונתלבשה השכינה בנוקבא דקליפה שהוא כדוגמתה בעולם הטמא דאצילות. וזהו ענין "אמלאה החרבה"
כי בחינת מה שנשארה במלכות דאצילות הוא בחינת מלכות שבה הנקרא "זנב" בסוד שאמרו רז"ל "ויבן ה' אלהים את הצלע – רב אמר זנב היתה". וזה הזנב נשאר בה בלבד, והט' ספירות ראשונות שבה (שהם רישא דילה) ירדו בקליפות ושכיבא לעפרא ,
ולכן גם תיקנו שתפילת ערבית תיהיה חובה בימינו אלו , כדי למתק את הדינים שנוספו מהעניין הזה
ועל זה נאמר לקראת הגאולה,
הִתְנַעֲרִ֧י מֵעָפָ֛ר ק֥וּמִי שְּׁבִ֖י יְרֽוּשָׁלִָ֑ם הִֽתְפַּתְּחִי֙ מוֹסְרֵ֣י צַוָּארֵ֔ךְ שְׁבִיָּ֖ה בַּת־צִיּֽוֹן
שה9 ספירות שלה שנפלו בקליפה , מה שנקרא שפח"ה כי תירש גבירתה, שלא נדע,
והיא נקראת גם לה"ט החרב ועוד שמות… אותה אחת,
וזה מחמת העוונות שהחריבו את בית שני ,
אז השכינה תתנער מהעפר הזה , ו9 ספירות שבה יחזרו לפרצוף שלם ,לזיווג עם ז"א,
גם בימי החול שלעומת זאת בשבת , יש זיווג ואין כח לקליפות,
וזה עניין שהיא בגלות איתנו השכינה , ש9 ספירות שבה בקליפות,
עד שנזכה לגאולה, וגם אנחנו ניטהר מהקליפות , מה שנקרא ובילע המות לנצח
ולכן
כל מצוות ותפילה אנחנו אומרים לשם ייחוד קב"ה ושכינתא,
לא מחמת שיש איזהשהו פירוד למעלה באצילות ,
אלא שגם אז השם אחד,
והקב"ה והשכינה מחוברים אחור באחור ,
אלא שהיא לא פרצוף שלם, וכל העולם מפספס שפע עצום מזה , ומוחין אדירים,
לא רק עם ישראל ,
אז זה יסדר את העניין הזה,
כי על זה נאמר , זֹאת קוֹמָתֵךְ דָּמְתָה לְתָמָר,
תמר בחינת זכר ונקבה ביחד,
ז"א ונוק' , בשורש , אבל בזמננו,
הפירוד נקרא שהיא לא פרצוף שלם ,
אבל חיבור תמיד יש ,
אלא כל סוג של חיבור ,גורם לשפע מעולה יותר שיירד,
הזיווג הכי ירוד זה אחור באחור , כמו ש2 אנשים ברוגז אחד עם השני,
ואז יש אחור בפנים ופנים באחור,
והכי מעולה זה חיבור פנים בפנים,
ואז יש בזה כמה סוגי חיבורים ,
עם זה בחב"ד מה שנקרא זיווג נשיקין, שהוא הכי גבוה,
או בחג"ת , או בנה"י , שהוא הכי נמוך,
אז פה מדובר שכיום זה מאחורי היסוד , אחור באחור,
ואם יהיו פנים בפנים היא צריכה להיות קומה שלמה של 10 ספירות,
ואז תיהיה נסירה ותביא אותה לחיבור פנים בפנים, מה שנקרא,
לזאת ייקרא אישה
ואם נגיד שיש פירוד בין השכינה לקב"ה,
מבחינת מאמר אשת חיל:
שאשת חיל זה השכינה והיא נקראת גם רחל אמנו, שעל השכינה נאמר גם איומה כנדגלות ויפה כלבנה,
רשום:
בָּטַח בָּהּ, לֵב בַּעְלָהּ , בעלה זה הקב"ה , כלומר ז"א,
מִמֶּרְחָק, תָּבִיא לַחְמָהּ. (מ לאה שכינה עליונה על ידי דעת ז"א, לאה הכוונה מלכות דאמא(אחוריים דבינה ויותר נכון מלכות דתבונה) דאצילות, אל עולמות בי"ע)
וַתָּקָם, בְּעוֹד לַיְלָה (בחצות הלילה) –וַתִּתֵּן טֶרֶף לְבֵיתָהּ(לעולמות בי"ע);
וְחֹק, לְנַעֲרֹתֶיהָ(7 נערות השכינה , כנגד נערותיה של אסתר המלכה, והם בעצם 7 היכלות הבריאה),
אז מה שרשום ותתן טרף לביתה… כי יורדת לבריאה לתת טרף לביתה …
הכוונה שהיא עצמה עדיין שמה באותו מצב באצילות נקודה מאחורי יסוד ז"א אחור באחור,
אלא שולחת הארה קטנה ממנה לעולמות בי"ע,
שאותה רחל קיבלה ע"י לאה, וגם אז אין פירוד,
אומנם ז"א מתחלק לשניים , ליעקב וישראל , ולכן יש עניין ישראל ולאה , ויעקב ורחל,
אז בימות החול יורדת מלכות דאצילות לעולמות בי"ע ומתקנת שם את הניצוצות בתיקון ב"ן. ואילו ביום שבת, עולה מלכות דאצילות לעולם האצילות ומתוקנת שם על ידי השפעות זעיר אנפין בתיקון מ"ה.
כלומר לא כולה יורדת אל הבריאה , אלא מדובר על החיצוניות שלה ולא הפנימיות שהיא תמיד בחיבור בבחינת הכתר שלה לא משנה מה,
אז ביארנו שלמעלה אין להפריד את הפרי מהאילן , ואין קיצוץ בנטיעות ככה, שהיא השכינה נקראית הפרי וז"א האילן,
ולכן השם אחד
לגבי איך רק חיצוניות השכינה יורדת לעולמות בי"ע בחצות לתת שם שפע,
כשבעצם 9 ספירות מרכבות עמי נדיב שלה כרגע מלובשות בקליפה,
כלומר שהיא בגלות בבחינת עפר שממנה תקום בגאולה,
זה צריך לברר עוד ואולי קשור העניין לשבת , שבשבת יש חיבור למרות
עניין הגלות , ואולי קשור העניין לתפילין ו4 תפילות יומיות:שחרית מנחה ערבית ותיקון חצות,
שנותנים לה כח לזה,
ואולי עניין המנחה שאמרו: לעולם יהא אדם זהיר בתפלת המנחה שהרי אליהו לא נענה אלא בתפלת המנחה,
אלא שעניין הגלות מעבר לזה שנלבשה קליפה על 9 ספירות תחתונות שלה,
זה שאנחנו לא מקבלים ממנה הארה ושפע תמידי, כמו בזמן בית המקדש,
ולכן גם אנחנו נמצאים ביותר הסתרים מהבורא בזמן הזה,
מה שנאמר: וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא , והעניין שבמקום חיבור תמידי , עכשיו החיבור הוא לפרקים ,
חיבור זמני וחוזר לאחור באחור , לעומת זמן בית המקדש, עד שתיהיה גאולה בעזרת השם
והאר"י קצת רמז על ענייני ב"ן ומ"ה – ז"א ונוק' , לגבי ימי החול ושבת:
והנה בימות החול השכינה שהיא נוקבא דז"א היא בגלות בין הקליפות והבן ענין השכינה בגלות מה ענינה והנה היא נקראת שם ב"ן שהיא הוי"ה דמלוי ההי"ן כנודע היא מבררת ברורין מתוך הסיגים והיא מעלה אותן למעלה בבחינת מ"נ ושם נתקנים והבן זה מאד היטב ביאור מ"נ מה ענינה אמנם בשבת עולה מתוך הקליפ' למעלה ואינה בגלות ואמנם הזווג אשר לה בשבת עם ז"א הם נשמות חדשות (נ"א הם חדשים) ולא מן ברורים האלו והנה זהו סוד איסור שבת המוציא מרשות לרשות
אז עכשיו שאנחנו מבינים מה המצב היום,
נבאר מלת שכינה, ונאמר כי מה שתאיר ותשכון עם ישראל בתחתונים מהארות האלהות הטהור והקדוש זהו שנקרא שכינה, ובאור מלה זו הוא מלשון השוכן אתם כי בחינתו השוכנת בתחתונים נקראת שכינה
ומבאר התניא:
וּמָקוֹר זֶה הוּא הַנִּקְרָא עָלְמָא דְּאִתְגַּלְיָא וּמַטְרוֹנִיתָא וְאִמָּא תַּתָּאָה וּשְׁכִינָה, מִלְּשׁוֹן "וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם",
הוּא רֵאשִׁית הִתְגַּלּוּת אוֹר אֵין סוֹף, אֲשֶׁר מַמְשִׁיךְ וּמֵאִיר לָעוֹלָמוֹת בִּבְחִינַת גִּלּוּי. וּמִמָּקוֹר זֶה נִמְשָׁךְ לְכָל אֶחָד הָאוֹר וְחִיּוּת פְּרָטִי הָרָאוּי לוֹ, וְשׁוֹכֵן וּמִתְלַבֵּשׁ בְּתוֹכָם לְהַחֲיוֹתָם. וְלָכֵן נִקְרָא אֵם הַבָּנִים עַל דֶּרֶךְ מָשָׁל, וּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, שֶׁמִּמָּקוֹר זֶה נֶאֶצְלוּ נְשָׁמוֹת דַּאֲצִילוּת וְנִבְרְאוּ נְשָׁמוֹת דִּבְרִיאָה
וּבְהִתְלַבְּשׁוּת מַלְכוּת דַּאֲצִילוּת בְּמַלְכוּת דִּבְרִיאָה, מִתְלַבֶּשֶׁת בְּהֵיכַל קָדְשֵׁי קֳדָשִׁים דִּיצִירָה, שֶׁהוּא חָכְמָה בִּינָה וָדַעַת דִּיצִירָה. וּבְהִתְלַבְּשׁוּתָן בְּמַלְכוּת דִּיצִירָה נוֹצְרוּ הָרוּחוֹת וְהַמַּלְאָכִים שֶׁבִּיצִירָה. וְגַם מִשָּׁם הִיא הַמִּשְׁנָה שֶׁלְּפָנֵינוּ, שֶׁהִיא הֲלָכוֹת פְּסוּקוֹת, הַנִּמְשָׁכוֹת גַּם כֵּן מֵחָכְמָה בִּינָה וָדַעַת שֶׁל אֵין סוֹף בָּרוּךְ הוּא. רַק שֶׁבְּחִינַת חָכְמָה בִּינָה וָדַעַת, שֶׁהֵם טַעֲמֵי הַהֲלָכוֹת, הֵם מְלֻבָּשִׁים וּגְנוּזִים בְּגוּפֵי הַהֲלָכוֹת, וְלֹא בִּבְחִינַת גִּלּוּי. וְגוּפֵי הַהֲלָכוֹת שֶׁהֵן בִּבְחִינַת גִּלּוּי, הֵן הֵן הֶאָרַת מִדּוֹתָיו שֶׁל אֵין סוֹף בָּרוּךְ הוּא בִּבְחִינַת גִּלּוּי.
וְהִנֵּה מֵהַשְּׁכִינָה הַמְלֻבֶּשֶׁת בְּהֵיכַל קָדְשֵׁי קֳדָשִׁים שֶׁל כָּל עוֹלָם וְעוֹלָם, כְּלָלִי אוֹ פְּרָטִי, נִמְשָׁךְ וּמִתְפַּשֵּׁט מִמֶּנָּה אוֹר וְחִיּוּת לְכָל הָעוֹלָם וְהַבְּרוּאִים שֶׁבּוֹ, נְשָׁמוֹת וּמַלְאָכִים וכו', כִּי כֻּלָּם נִבְרְאוּ בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת שֶׁבְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, שֶׁהֵם דְּבַר ה' הַנִּקְרָא בְּשֵׁם שְׁכִינָה:
שֶׁאוֹר אֵין סוֹף בָּרוּךְ הוּא מְיֻחָד בָּהֶן בְּתַכְלִית הַיִּחוּד. וְכֵן בְּדֶרֶךְ זוֹ יָרְדָה הַשְּׁכִינָה וְנִתְלַבְּשָׁה בְּהֵיכַל קָדְשֵׁי קֳדָשִׁים דַּעֲשִׂיָּה (רקיע ערבות דעשיה…)
ומבאר הרמח"ל:
ושכינתו בקרבם. והפעולה הזאת נקראת שכינה, פירוש, בהיות המאציל פועל בבחינה זאת, נקרא שהוא שוכן בין ברואיו. ובהיות פעולתו בדרך ההתנוצצות כנ"ל, נקרא להתנוצצות ההיא שכינה, ולא שנדע ונשיג עצמיות ההתנוצצות הזה, אלא שנדע המצאו, ונשיג מה שנרשם בו מעניני פעולותיו.
ועל פי חסד לאברהם:
והבורא לא שוכן באופן ישיר אלא על ידי לבושים וצמצומים:
כי משכינה דאצילות(שנקראת כבוד) נמצא כסא הכבוד, ומהכסא נמצאו השרפים, ומהשרפים נמצאו החיות, ומחיות הקודש נמצאו האופנים, ומהאופנים נמצא העה"ז השפל, וא"כ השכינה תשכון בדרך זה בעצמו תתלבש בכסא בעולם הפירוד, והכסא יתלבש וישכון בשרפים שהם כלים דבריאה, והשרפים יתלבשו וישכנו בחיות שהם כלים דיצירה, וחיות יתלבשו באופנים שהם כלים דעשיה, והאופנים יתלבשו וישכנו בזה העולם שאנחנו כלים של חיצוניות דעשיה, ועד"ז הוא מתצמצם הרוחני וישכון בגשמי
והשל"ה הקדוש מבאר מדברי פרדס רימונים:
עוד דא אני צריך להודיע, כי אפילו למטה באצילות הבנין בענין גלות השכינה לא השכינה ממש אלא ניצוץ ממנה, וזה לשון הפרדס פ"ד משער אבי"ע:
המלאך הזה נקרא בשני שמות, פעמים נקרא מטטרו"ן ופעמים נקרא מיטטרו"ן ביו"ד, והכונה כאשר המלאך לבוש השכינה והשכינה מתעלמת בתוכו והיא מראה פעולותיה על ידו אז נקרא מיטטרון ביו"ד, רמז אל השכינה הכלולה מעשר היורדת ומתעלמת ומסתתרת בתוכו, ולא השכינה ממש אלא ניצוץ והאור המתאצל מהשכינה, והוא ניצוץ ואור כלול מי' ניצוצות, וכביכול הדבר הזה נקרא גלות שכינה, וזה נתבאר בתקונים וכו'… כי כל סוד הגלות שאנו אומרים גלות אינו כי אם שכינה דבריאה, דהיינו נצוץ אחד המתנוצץ ממנה בבריאה, כי שכינה דאצילות עלה כתיב "אני ה' הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן"
כלומר מאצילות היא לא גלתה , אלא גלתה מהבריאה , שאין שם שפע תמידי כמו בחכמה ובינה , אלא שפע לפרקים זמניים
וספר מכתב מאליהו מבאר עוד:
יש גלות השכינה של הפרט, בחינת הנקודה הפנימית של היחיד, ויש גלות השכינה של הכלל, כשהאומה בכללותה דוחה את הניצוץ הקדוש על ידי חומריות ועם הארצות. זהו המצב הגרוע ביותר שאפשר לאדם להמצא בו, שכמעט וניתק את פתיל חייו הרוחניים וזיקתו לקדושה, והריהו קרוב לאבדון רוחני חס ושלום. מי שלא מרגיש בזה ולא מצטער בזה הרי זה סימן שאצלו כבר הגיע החורבן חס ושלום, אך מי שמרגיש את גלות השכינה שבתוך עצמו, ומצטער על אי יכלתו להדבק בהשי"ת כדבעי, ועל חורבן בית המקדש שבלב, ויגדל צערו עד כדי בכי, הרי זה כבר תיקון לגלות השכינה שבלבו
"שכינתא בגלותא", הקדושה והרוחניות הם בגלות תחת ממשלת הטומאה, כאשר ישראל גולים לסביבה אשר בה האמת מושפלת, נדמה כאילו עניני הרוחניות ועבודת ה' משוללים כל חשיבות, והעוסקים בה נמצאים בשפל המדרגה, ולעומת זה השקר והטומאה שולטים בכיפה, בני אדם מחשיבים את עניני החומריות ומנשאים את המצליחים בהם, זהו עיקר הגלות, גלות הקדושה הנדחקת ומושפלת על ידי הטומאה, ובזה הוא הנסיון הגדול, אם נתחזק באמונה ובעבודה הרוחנית, ולא נתפעל מכל הסובב אותנו ולא נגרר אחריהם
והרמח"ל מבאר בעניין השכינה והגאולה:
אפילו בזמן גלותם. והרי פירשתי לך היטב, איך כל מה שנפגם ונתקלקל בגלות חוזר ונתקן בגאולה, ונתקן יותר ממה שנתקלקל, ונמצא, שאז תהיה השכינה מתוקנת ומקושטת יותר ממה שהיתה מאז היות העולם, ועל זה הענין אמר הכתוב (שיר) "לכה דודי נצא השדה נלינה בכפרים". והנה הפסוק הזה השכינה אומרת אותו להקב"ה, ומה היא אומרת, "לכה דודי", כי בהיותה עדיין בגלות שלא יצאה ממנה אומרת כן, אבל בזמן הגאולה ששם דודה עמה אומרת לו "נצא", נצא מן הגלות, "נצא השדה", הוא המקום העליון, מקום השמחה והעונג, שדה אשר ברכו ה', "נשכימה לכרמים", ותדע שהשכינה היא הנקראת כרם, בהיות התחתונים בה כענבים באשכולות, ובהיותה נתקנת כך שכל חיילותיה תלויים בה בכבוד גדול ואין מחריד, אז אמרה "נשכימה לכרמים", וכל השכמה בחסד, וכן כתוב (בראשית כ"ב) "וישכם אברהם בבקר". והנה החסד יהיה גובר מאד באותו הזמן, וממנו רוב השלום והמנוחה…
כי הרבה מדברים על המושגים האלה ,
גלות השכינה וכל זה , ולא תמיד מבינים מה זה אומר,
אלא אומרים כביטוי, לעומת זאת,
אני אוהב , הגדרות מדוייקות לברר
אז ביררתי לגבי השאלה שהייתה לי,
לגבי ותתן טרף לביתה,
איך בזמן הגלות יורד החיצוניות שלה,
כלומר 7 ספירות תחתונות,
כש9 ספירות תחתונות שלה בעפר הקליפה בגלל החורבן
אז ממה שהבנתי , שהחיצוניות,
מודבר רק על הכתר שלה, ולא על ה9 ספירות שבעפר,
שהוא מחולק ל10 ספירות פרטיות בפנים,
והחיצוניות של הכתר שלה, ה7 ספירות תחתונות שבכתר יורדות לבי"ע,
אבל היא בחב"ד שנשאר, של הכתר שלה בכל מקרה מחוברת אל ז"א
בזמן הזה, ככה שגם במקביל היא יורדת לבי"ע בחצות וגם אין פירוד
כי יש את השכינה
ויש את השפח"ה
שניהם נקודה, השכינה נקודת כתר של מלכות דאצילות,
והשפח"ה , בנקודה הכי טמאה מלכות של מלכות דאצילות [רוח סערה] ,השם ישמור.., בעולמות הקלי', זה כנגד זה, מעבר למלאך המו"ת
והיא המוחין שלו בעצם , והוא משפיע מזה נהירו דקיק , כדי שבני העולם ייתמכרו לחטאים
וכשהשכינה שלימה , כל ה9 ספירות מצתרפים אליה יחד עם הכתר,
וכשהם מסתלקים ממנה , חזרו לשורש אז היא נקודת הכתר ו9 ספירות שלה אצל ז"א,
וכשהיה חורבן מעוצם החטאים, 9 הספירות האלה נפלו והשלימו את אותה שפח"ה לפרצוף שלם,
ולכן הקלי' כל כך חזקה בדורנו , לעומת דורות קודמים , כי הקליפה מנסה לינוק מהקדושה,
וכשנחרב בית המקדש , מאז יש רק גלגולי נשמות ואין נשמות חדשות יותר,
ולכן אנחנו במעשים והחסדים והתפילות והמצוות שלנו צריכים לכוון על יחוד קב"ה והשכינה, בכל מצווה,
לתת לה כח בזמן הגלות, ולהשתדל לעשות תיקון חצות , לתת לה כח בזמן הזה,
כי בחצות היא איומה כנדגלות ונלחמת בקלי' להביא לנו לעם ישראל , שפע של בירורי ניצוצות,
אלה הפנינים שאשת חיל הביאה , ובקריאת שמע של נץ , עוזרים לה לעלות מבי"ע חזרה לאצילות
בנוסף משהו נוסף ששמעתי,
זה אומנם היא בעפר , בזמן הגלות
והקליפה מחזיקה ברובה,
אבל לפרקים , בזמני התפילות שלנו היומיות שלנו אנחנו עוזרים לה לקום,
אבל זה רק לפרקים,באופן זמני , לא כמו אבא ואמא ,
חכמה ובינה הכוונה , שהם בזיווג תמידי להשפיע שפע לקיום העולמות,
אלא רק בזמנים מסויימים של עת רצון וכן הלאה,
וזה חוזר לקדמותו למצב ברירת המחדל לאחר שהיה חורבן ,
וכל פעם מנסים מחדש , אבל בגאולה היא תיהיה שלמה בתכלית ולקליפה לא יהיה יותר כח ותיפרד לנצח,
והשכינה תיהיה יפה כלבנה כלומר ללא דינים כלל,
אַפֵּךְ (חרון אף, הדינים) כְּמִגְדַּל הַלְּבָנוֹן (לבנים וממותקים ואינם) צוֹפֶה פְּנֵי דַמָּשֶׂק(אותיות מקדש , בית מקדש 3, גאולה),
, וזה יהיה גם מצב שנקרא , כולך יפה,
כשהיא במצב של כולך , שלמה בכל בחינותיה , אחרי שהמשיח יעשה את הבירור ניצוצות האחרון ,
ואז הקב"ה בילע המות לנצח
בדיוק קורא טיפה מהבן איש חי בנושא,
הוא אומר שאחרי החורבן , ז"א,
חזר למצב תלת כלילן בתלת,שעוד אין לו חב"ד , והחג"ת כלולים בנה"י ולא התפשט המוחין אליהם,
כמו בגלות מצרים, אבל מצער החורבן,
חזר בו המוחין דיניקה אחרי כמה שנים של דין קשה קשה,
ואז החג"ת עלו מעל הנה"י ,
ועל ידי תפילתנו אנחנו ממשיכים זמנית מוחין דגדלות חב"ד אליו ,וברכה ושפע,
באופן זמני, עיבור ויניקה הם מוחין דקטנות של שם אלקי"ם,
ולפרקים ממשיכים מוחין דגדלות שהוא של שמות הוי"ה,
בבחינת רחמים , לעומת שמות אלקי"ם, ששמה במוחין ההם הם דינים ויש אחיזה לחיצונים,
במוחין דגדלות אין אחיזה,
אבל כיום כל פעם צריך מחדש כי זה לפרקי זמן שונים בא והולך,
אז ז"א הוא בחינת גוף בחינת ו קצוות , וצריך להמשיך לו חב"ד , מוחין,
למתק את הדינים, ואז הוא ממתק את הדינים של השכינה,
וכשהוא נגדל על ידי זה , גם השכינה נגדלת לפרקים ומקבלת 9 חלקיה שנפלו,
וזה רק לפרקים, לעומת המצב שיהיה בגאולה,
שכן , אם אדם ראשון לא היה חוטא בעץ הדעת ,
כי בזמנו גופו היה ביצירה וראשו בגן עדן, ואז עולמות בי"ע היו כבר כולם באצילות וכל גופו בגן עדן עליון,
מלכות דאצילות, לעומת מצב העולמות כשנברא בשישי, כי כמה זמן אחרי ,
התחילה להיכנס קדושה של שבת, אבל לא נכנסה לגמרי השבת,
ואם היה מחכה ועושה מנחה של שבת ,
היה מעלה ברגע אחד את כל עולמות אבי"ע אל א"ק, והייתה גאולה כבר שם באותו רגע,
ללא סבל העולם הזה, של שית אלפי שנין הוי עלמא,
כי כבר היו כולם באצילות, אבל מכון שחטא בעץ,
צריך להמתין לגאולה , שתיהיה בקרוב בעזרת השם
עוד משהו ששחכתי לבאר לגבי איך השכינה מגיעה אלינו,
רשמתי את דברי חסד לאברהם, אל איך השכינה מתפשטת אל כסא הכבוד ואל השרפים ואל חיות הקודש ואל האופנים,
אבל לא חיברתי את זה עם מבוא שערים , שער קלי' נוג"ה,
כדי להבין איך האופנים מתחברים אלינו לגוף שלנו,
ששמה בפרק מבוארים עניני עולם העשיה בקצרה,
שכן יש לנו נפש בהמית שכלולה מנפש הדומם הצומח והחי,
היא נפש המדבר , ועליה נפש דקדושה ,
שנקראת נפש דאופנים ,
וכמו שהשכינה מתפשטת באופנים שהם כלים דעשיה ,
ככה גם בנו שאנחנו מחיצוניות עולם העשיה ,
והנפש דעשיה שלנו היא אופן ממש ,
והנפש , כלומר אותו אופן שמתלבש בנו כדי לגשר בין הגוף לנשמה,
לידו מצד אחד יש מלאך ומצד שני ש"ד,
ויש בזה כל מיני חלוקות בדיוק איזה מלאך ואיזה ש"ד לפי אותו אדם,
אם ניקח מישהו רגיל לא צדיק , אז המלאך שלו מסוג אראלים , והש"ד שלו הוא נוכראין ולא יהודאין,
אצל צדיק המלאך מסוג מלאכי שלום שהם יותר פנימיים מאראלים, והש"ד שלו הוא מסוג יהודאין,
לגבי גר גוי וכן הלאה יש חילוקים רבים מה קורה איתם, וככל שעולים ומזדככים כך גם מקבלים "יועצים" יותר מזוככים, וסיעתא דשמיא,
ויכול הצדיק למתק את הש"ד באופן שיהיה טוב כמלאך, ואז יוצא שיש לו מלאך מכל צד גם הטוב וגם הרע, כלומר שגם הרע שבו רוצה לעשות טוב,
מרוב אהבת חינם ושמחה ,
והם מדברים באופן טלפתי עם הנפש דאופנים , ואותה נפש מדבר אל התת מודע שלנו בשכל בתור אינטואיציה ,ומעביר מהתת מודע
שלנו את הבחירות , ומהש"ד והמלאך מעבירה אלינו, לתת מודע בתור תאווה לעשות רע או רצון לעשות מעשה טוב,
ומעבירה מאותו נפש דאופנים אל הרוח וזה מעביר אל הנשמה הקדושה שהיא פנימית מהמלאכים והיא חלק מאלוקות,
בנוסף גם הכוכבים בשמים , שמורכבים מ4 יסודות, והם ברקיע של יסוד דעשיה שנקרא רקיע/חלל/יקום/פרגוד…
אז הכתר של יסוד דעשיה , הוא כבר רוחני , ונקרא גלגל השכל (ונושק לרקיע שחקים הרוחני זה נ"ה של עשיה, ובשחקים 100 חלונות אל היקום…) , והם הנפש דאופנים הם המוחין של הכוכבים הפרטיים,
שנאמר ביחזקאל , וְגַבֹּתָם מְלֵאֹת עֵינַיִם סָבִיב
מתחת גלגל השכל , יש גלגל מקיף יומי שעליו אני לא יבאר ברגע זה ,למרות שזה נושא מדהים , וגלגל המזלות שהוא כבר גשמי וידוע לכל,
ומתחת לרקיע ביסוד שנקרא רקיע והוא היקום הידוע לנו,
יש את רקיע וילון , שהוא חצי גשמי חצי רוחני, בבחינת עלמא דאתגלייא(העולם המגולה), ועלמא דאתכסייא(העולם המכוסה) מה שמעל התפארת של וילון,
הגשמי שבו זה האטמוספירה שלנו ובה עניין 7 הארצות,
שבארץ תבל/חלד אנחנו נמצאים כדור הארץ גם נקרא , ולעומת זאת , ארץ ישראל , היא בבחינה מעולה יותר ורוחנית יותר, ולא נפרט על זה עוד,
או ענייני אבן השתיה וענייני 7 הארצות,
ולגבי הרוחני שבוילון זה עניין גן עדן הארץ,
ומלאכי עשיה מהטוב שב4 יסודות, והחיצונים והמזיקים… מהרע שב4 יסודות