"אֶת־תִּקְוַ֡ת חוּט֩ הַשָּׁנִ֨י הַזֶּ֜ה תִּקְשְׁרִ֗י בַּֽחַלּוֹן֙ אֲשֶׁ֣ר הוֹרַדְתֵּ֣נוּ ב֔וֹ"-בפשט זה כדי לזהות את ביתה ולא לפגוע בו,
וכי המרגלים לא היו מזהים את ביתה שנמצא בחומה,שהם הצטרכו את חוט השני? בוודאי שהיו מזהים גם בלי חוט,
אלא שהוא היה הגנה לבית.
[בנוסף חלון זה כינוי לכישוף ידוע אז , לעבור ממקום למקום, כמו מה שהיום קוראים לו, פורטל portal,או לצפות דרכו במקום רחוק RV / remote viewing, זה הכוונה חלון , כל פעם שרשום חלון , הכוונה לכישוף הזה, ויש לדבר כמה דוגמאות כמו אם סיסרא ועל סיחון ועוג… ] , שהרי רשום: בַּֽחַלּוֹן֙ אֲשֶׁ֣ר הוֹרַדְתֵּ֣נוּ ב֔וֹ וְאֶת־אָבִ֨יךְ וְאֶת־אִמֵּ֜ךְ וְאֶת־אַחַ֗יִךְ וְאֵת֙ כׇּל־בֵּ֣ית אָבִ֔יךְ
וַיַּשְׁקֵ֗ף אֲבִימֶ֙לֶךְ֙ מֶ֣לֶךְ פְּלִשְׁתִּ֔ים בְּעַ֖ד הַֽחַלּ֑וֹן וַיַּ֗רְא
בְּעַד֩ הַחַלּ֨וֹן נִשְׁקְפָ֧ה וַתְּיַבֵּ֛ב אֵ֥ם סִֽיסְרָ֖א
וַיַּ֥רְא בָּלָ֖ק בֶּן־צִפּ֑וֹר אֵ֛ת כׇּל־אֲשֶׁר־עָשָׂ֥ה יִשְׂרָאֵ֖ל לָֽאֱמֹרִֽי
וַתֹּרֶד מִיכַל אֶת דָּוִד בְּעַד הַחַלּוֹן וַיֵּלֶךְ וַיִּבְרַח וַיִּמָּלֵט
וּמִיכַל בַּת שָׁאוּל נִשְׁקְפָה בְּעַד הַחַלּוֹן וַתֵּרֶא אֶת הַמֶּלֶךְ דָּוִד
וְאִיזֶבֶל שָׁמְעָה וַתָּשֶׂם בַּפּוּךְ עֵינֶיהָ וַתֵּיטֶב אֶת רֹאשָׁהּ וַתַּשְׁקֵף בְּעַד הַחַלּוֹן
ואולי גם אלה , [לא יודע?]:
קוֹל יְשׁוֹרֵר בַּחַלּוֹן חֹרֶב ( כנראה קשור ל: כִּ֣י ע֤וֹף הַשָּׁמַ֙יִם֙ (מלאך מט"ט) יוֹלִ֣יךְ אֶת־הַקּ֔וֹל [של קריאת שמע] )
כִּי בְּחַלּוֹן בֵּיתִי בְּעַד אֶשְׁנַבִּי נִשְׁקָפְתִּי
וַיִּשָּׂא פָנָיו אֶל הַחַלּוֹן וַיֹּאמֶר מִי אִתִּי מִי וַיַּשְׁקִיפוּ אֵלָיו ( כנראה שיכלו לעשות ככה שיחות וועידה גם דרך חלונות , שהיום יש לנו zoom ושיחות וידאו בוואטצאפ ומערכת הפעלה חלונות, אז אין חדש תחת השמש , כלומר לא רק שימש לאיסוף מודיעין ריגול ומילוט , כִּי בָּא יִשְׂרָאֵל דֶּרֶךְ הָאֲתָרִים , והיום ברוך ה' יש גם אתרי אינטרנט של לימודי הקודש)
וַיִּפְתַּח נֹחַ אֶת חַלּוֹן הַתֵּבָה אֲשֶׁר עָשָׂה
ואכן כאשר שקעה חומת יריחו-ביתה של רחב לא שקע,בזכות 'חוט השני' ובזכות הצלת המרגלים. עם החבל והחלון(שגם פה יש דברים מעניין בסיפור הזה),
מה גם שהחוט לא היה על היד או על הרגל שלה , אלא על החלון קשור
"אשה זונה" – תרגם יהונתן פונדקיתא מוכרת מיני מזונות
רָחָב פֻּנדְּקֵיתָא
מוכרת מזון , זונה לשון , זנה , כמו זן ומפרנס.., שהיה שם בחינת פונדק , שהרי ישנו שם כמה ימים,
והאר"י: אומר עליה , שהיתה נשמה קדושה מאד ושרתה עליה נבואה
[מתוך שער הגלגולים: עוד דע, כי רחב הזונה, היתה נשמה קדושה מאד, ולא לחנם נשאת ליהושע בן נון, וכמו שנודע ממ"ש ז"ל ששרתה עליה נבואה, כשאמרה ונחבאתם שמה שלשה ימים עד שוב הרודפים. גם בס"ה בפסוק ונתתם לי אות אמת, הפליגו לדבר בחכמתה, שנתכוונה בשאלתה זאת. והענין הוא, כי רחב הזונה באה משרש קין הנז"ל, ולכן שאלה מהם ונתתם לי אות אמת, כנגד מ"ש לו וישם ה' לקין אות, ואמרו רז"ל שהוא אות ו' של ההוי"ה שבתפארת הנקרא אמת. והענין הוא, כי כל נפשות הגרים הם מן המלכות נקבה, בסוד גר צדק, והיא שאלה מהם, שיעלו אותה על הת"ת הזכר, הנקרא אמת, אשר משם נשמות בני ישראל. והם השיבו לה, הנה אנחנו באים בארץ, שהיא בחי' המלכות. ועוד כי משה שהוא מן הת"ת כנודע, מת במדבר, ואנו הבאים בארץ שהיא המלכות, אין בנו כח להעלותך, האמנם יכולים אנו להעלותך עד היכל הרצון של הנקבה, דכתיב ביה כחוט השני שפתותיך, כנזכר בזוהר בפרשת פקודי וזש"ה את תקות חוט השני הזה. אבל היא היתה רוצה לעלות בהיכל הרצון העליון הזכר, הנקרא ת"ת, אשר שם אתגניז נשמת מרע"ה כנודע שם בפרשת פקודי:
והנה ענין החוט הזה, הוא מ"ש בס"ה בפסוק אם מחוט ועד שרוך נעל, שהוא חוט של חסד של אברהם, אשר על ידו מתעוררים נפשות הגרים, בסוד ההוא אתערו דעבד אברהם בסטרא אחרא, כנזכר בפרשת תרומה בפסוק ועורות תחשים ונקרא חוט השני, להיותו בנקבה, וכמש"ה כחוט השני שפתותיך, שהוא דין, להיותו בנקבה. ואמנם היא בראותה שאינה יכולה לעלות עד הת"ת, לא רצתה לקשור תקות חוט שהיא המלכות הנקראת תקוה, ולא החוט שהוא היסוד לבדו, בסוד חוט דאברהם דאתער לנפשי דגיורי, אמנם ותקשור תקות השני בחלון, שהם שני היריכים נצח והוד. ואח"כ נתגלגלה בזכר, והוא חבר הקיני, ורחב נהפכה לחבר. וגם הוא משרש קין כנז"ל. ואח"כ נתגלגל חבר הקיני בחנה אם שמואל, ולפי שקשרה תקות השני שהם נצח והוד כנזכר, לכן ילדה את שמואל שנתנבא מנצח והוד. וזהו מה שרמזה חנה הנביאה בשירה שלה, רחב פי על אויבי, גם אמרה אשה קשת רוח אנכי, ר"ל, כי בהיותה תחלה בגלגול רחב הזונה, היתה קשת רוח מסטרא דמסאבא. ואמנם יעל אשת חבר הקיני, זכתה גם היא ונתגלגלה בזכר, והוא עלי הכהן, הפוך יעל ששמש באהל שילה כנודע שהיה אהל ולא בית, וזש"ה מנשים באהל תבורך, כי יעל נתברכה יותר משאר נשים, וזהו תבורך מנשים יעל. וביאר מה ענין ברכה זו אשר לה על שאר הנשים, ואמר מנשים באהל תבורך, כי מהיותה תחלה ממדרגת נשים נהפכה לזכר, ושמש בכהונה באהל שילה כנזכר:]
"וַתִּקַּ֧ח הָאִשָּׁ֛ה אֶת־שְׁנֵ֥י הָאֲנָשִׁ֖ים וַֽתִּצְפְּנ֑וֹ"-
כל אחד שמה בתוך כד עופרת כדי שלא ייראו אותם לא פיזית ולא רוחנית, (ואולי את פנחס לא כי נקרא מלאך , כי שורשו מאצילות)
כשנכנסו מרגלים ששלח יהושע ביריחו – נתגיירה (רחב גלגול אשת פוטיפר , יהושוע גלגול יוסף , ואחר שהתגיירה , התחתנו והולידה 8 נביאים)
שעל ידי הצלת המרגלים הגיעו לקדושה גבוהה כי התגברה על הרבה קליפות בזה, וידעה איזה כוונות לעשות בחוט שני,
(לפי הפסוק: "וְהֵ֖מָּה טֶ֣רֶם יִשְׁכָּב֑וּן וְהִ֛יא עָלְתָ֥ה עֲלֵיהֶ֖ם עַל־הַגָּֽג(אותו גג בעניין דוד המלך ובת שבע)׃ וַתֹּ֙אמֶר֙ אֶל־הָ֣אֲנָשִׁ֔ים יָדַ֕עְתִּי כִּֽי־נָתַ֧ן יְהֹוָ֛"ה לָכֶ֖ם אֶת־הָאָ֑רֶץ" , רואים שרחב קיבלה רוח הקודש ולכן ידעה את השם הקדוש ,הארץ הכוונה שכינה , לא כי אמרו לה,וידעה מה לעשות עם החוט)
כדי שייגן, החוט עצמו לבד לא הגן, אלא רחב ידעה איך להפעיל את הפעולה הזאת דרכו, על ידי קדושה,(שעל ידי שבירת הקליפות כשעזרה להם עלתה מעל דרגת פנחס , אחרי שהפסיד את דרגת נפש חיה וירד משם, אומנם לא הייתה קרובה לנפש חיה)
הוא אדום כמידת הגבורה כנגד קליפת אדום,
לכן החוט שיש לנו היום זה לא בדיוק כמו החוט של רחב שהשתמשה בו,(לכו תדעו אם זה מאותם חומרים וצבע גם )
אלא זה יותר אפקט פלצ'בו, אלא אם כן יודעים להפעיל שם על ידי מה שצריך לזה,
ולשים על החלון עם אותו קדושה שנטענה בו , ספציפית נגד אותו מקרה של יריחו (שדווקא הנוצרים השתמשו בזה מהמקרה של רחב),
ליהודים יש את הבורא הם לא צריכים גימיקים כמו חוט לזה
רחב השתמשה בייחודים של שמות קודש לקדש את החוט שייגן
זה לא החוט שמגן כי זה רק חומר,
אלא תודעה קדושה ששפיעים אל תוך החומר ומטעינים אותו בה, מגינה מדינים
כי אותו כלי מהדהד ב אותה תודעה
היו שם כנראה כוונות
שם מ"ה (יוד-הא-ואו-הא)+מילוי אדנ"י (אלף-דלת-נון-יוד)+יאהדונה"י
שזה ביחד כמניין "שמן זית" (בחינת טהרה ענקית) , ואולי יוצאים עוד כמה שמות מלאכים קדושים מזה….
קשרה אותו על החלון כשהאור הרוחני של הכוונות נמצא עליו
הוא היה בצבע אדום כנגד ספירת גבורה,בסוד קליפת 'אֵדום' (עשו) שהוא השור (גבורה) דקליפה להמתיק את הדין בשורשו בדומה לפרה אדומה אולי
רחב עקפה את דרגת פינחס,אבל לא מדובר על "נפש דחיה",אלא על הדרגה שפנחס הגיע אליה לאחר הסיפור עם יפתח.
דהיינו-רחב הגיעה לדרגה מעל פנחס,אבל מתחת ל"נפש דחיה" שזה בחינת נ"א נדב ואביהו
סגרה אותם בכדי עופרת ,כדי שהמכשפים של יריחו לא יצליחו לראות אותם בעין השלישית בכשפיהם וכלביהם
יריחו לשון ירח כי היו שעבדו שם "אלילי הירח" , וכן עניין העבודה הזרה של ספארטה, של הכדורגל, ועניין עלינו לשבח,
יהושוע בחינת ירח/לבנה/מלכות לכן היה ביריחו
ואז יהושוע בן נון מדבר על המעשה שלה:
רַק֩ רָחָ֨ב הַזּוֹנָ֜ה תִּֽחְיֶ֗ה הִ֚יא וְכׇל־אֲשֶׁ֣ר אִתָּ֣הּ בַּבַּ֔יִת כִּ֣י הֶחְבְּאַ֔תָה אֶת־הַמַּלְאָכִ֖ים אֲשֶׁ֥ר שָׁלָֽחְנוּ
מה זאת אומרת מלאכים, אלא הכוונה אם תיראו בזוהר , ואלה שמות בני ישראל, וענייני המרגלים,
אז תראו שנשמות 12 השבטים התעברו במרגלים, ולגבי 2 אלה שהחביאה היה עניין נוסף אחר בהקשר הזה ,
לכן השתמש במלאכים, כדי לדבר גם עליהם וגם על העיבור שהיה בהם באותו זמן , ורחב עשתה איתם חסד גדול
כנראה שתהילים צ"א ייגן עליכם יותר מאשר חוט שכיום נחשב להליכה בדרכי האמורי (אם זה על האצבע ולא על היד כנראה)
עוד רשמו על זה:
התוספתא השניה מדברת על מי שקושר חוט אדום במקומות אחרים בגופו, ובזה יש מחלוקת תנאים אם יש לאסור משום דרכי האמורי. ולכאורה יש לנקוט לאיסור על פי דברי הגמרא בעבודה זרה (דף ז עמוד א) שבמחלוקת בשל תורה הלך אחר המחמיר. ובאמת בספר ראשית חכמה (דרך ארץ, שער ד' אות טז) הביא שהקושר על ידו חוט אדום הרי זה מדרכי האמורי, ע"ש. הרי שפסק לאיסור.
ובאמת יש שכתבו לעורר על המנהג לענוד חוט אדום לשם סגולה – ראה בספר חכו ממתקים חלק א' (עמוד רפא) בשם הגרש"ז אויערבאך זצ"ל שעורר על אודות הסגולה שמקיפין את קבר רחל אמנו בחוט, והמעוברת נושאת אותו כדי להשלים ימי עיבורה, מבלי להפיל ולדה, שלא להקיף ולשאת חוט אדום, כי יש בכך משום דרכי האמורי, ע"ש. וכן הביא בספר סגולות רבותינו (עמוד 135) בשם הגר"ח קניבסקי, והגרב"צ מוצפי שליט"א, ע"ש.
אולם בשו"ת ויען דוד חלק ג' (סימן נד) האריך להתיר לשים חוט אדום על ידו נגד עין הרע מכח כמה ספיקות, א. קודם כל עצם הדבר הוא מחלוקת תנאים. ב. יש שני ספיקות בגירסא בתוספתא (אם גורסים על גבי אדום. ואם גורסים אין משום דרכי האמורי). ג. כי לא ברור שיש איסור לקשור כשעושין לתועלת להנצל מעין הרע ולא משום דרכי האמורי. ד. יש מחלוקת באחרונים כשהאמוריים כבר הפסיקו לעשות כן אם נשאר האיסור. ה. על פי דברי הברכי יוסף יורה דעה (סימן קעח סעיף ג) בשם זקינו החסד לאברהם שכתב בהגהותיו, ובאמת שהרבה דברים שנויים באותה תוספתא שיש בהם משום דרכי האמורי והרבה בני אדם נכשלים בהם ואין איש שם על לב, ושמא משמע להו דאין לחוש משום דרכי האמורי אלא לדברים שהוזכרו בגמרא, ושאר הדברים השנויים בתוספתא שם דלא כהלכתא, דאם לא כן לא הוה שתיק תלמודא מינייהו, ע"ש (ויש רק להעיר שדברי הברכי יוסף כבר כתובים בבית יוסף (סימן קעח), ע"ש. וכבר העיר כן בשו"ת יביע אומר חלק ג' חלק יורה דעה סימן כד אות ז, וחלק י' עמוד שמה אות כב, שדברי הברכי יוסף בשם זקינו החסד לאברהם הם הם דברי הבית יוסף אות באות מילה במילה, ע"ש).
וכן כתבו עוד רבים להתיר בזה – ראה בשו"ת באר משה חלק ח' (סימן לו אות ג) שכן היה המנהג לקשור חוט אדום על עגלה או מטת התינוק מפני עין הרע, והוא בכלל מנהג נשים זקינות שעליהם כתב הרשב"א שאל יזלזלו בדבריהן ובמנהגיהם כי בודאי יסודתם בהררי קודש גם אם נעלם הטעם ממנו, ע"ש. וכן בשו"ת רבבות אפרים חלק ח' (סימן נא אות ג, בתשובת הרב יוסף בנימין צרפתי) מאריך שהמנהג לקשור חוט אדום על היד לעין הרע הוא מנהג יפה וכו', ע"ש. וכן ראה בשו"ת ויצבור יוסף חלק ד' (סימן קיד) שהיות והנשים היום לא קושרות חוט אדום לשם עבודה זרה, לכן אין בו איסור, ע"ש. וכן בספר מאורות נתן על חנוכה (עמודים 35-38) האריך ליישב מה שנהגו להקיף בחוט אדום סביב המצבה שעל קבר רחל אמנו זיע"א, ע"ש.
וכך היא גם דעת הגר"ע יוסף זצ"ל וכאשר הובא בספר מעין אומר חלק ה' (עמוד רנ), ע"ש. וכן בספר ישועות מרדכי (עמוד 103) הובא מהגר"מ אליהו זצ"ל שכתב לגבי ענידת חוט אדום שהקיף את קבר רחל אימנו ע"ה "זה מנהג קדום ואפשר להמשיך כן", ע"כ. וע"ע בשו"ת שאילת שאול חלק א' (חלק יורה דעה סימן כח) ובשו"ת חיי הלוי חלק ד' (סימן נה אות ה) וחלק ה' (סימן קכב אות ט) ובשו"ת דברות אליהו חלק ט' (סימן נט), ע"ש.
———
מה גם שצריך לזה כנראה תולעת שני,
שהיום מזוהה עם כנימת השני ממשפחת הכרמילים הגדלה על עץ אלון,
זה צמר שנצבע במה שחושבים היום שזה תולעת השני, במכון המקדש נראה לי,
כנראה שחוטי השני הרגילים שמוכרים צבועים בצבע זול פשוט ולא המקורי , לעומת מה שרחב השתמשה בו גם באותה תקופה