דַּע מֵאַיִן בָּאתָ וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ

חשוב להבהיר ,
בתורה אין שאלות , היא רק תשובות,
לדוגמה , מי הקים כל אפסי ארץ , מה שמו ומה שם בנו,
זה לא שאלה, אלא תשובה,
מה תגידו לו שחולת אהבה אני,
מי זאת הנשקפה כשחר,
מה נעשה לאחותנו ביום שידובר בה
….
זה לא שאלות

והפסוק ככותבו:
עֲקַבְיָא בֶּן מַהֲלַלְאֵל אוֹמֵר, הִסְתַּכֵּל בִּשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים וְאֵין אַתָּה בָּא לִידֵי עֲבֵרָה.
דַּע, (והוא קובע עובדות , לא שואל שאלות , כי הכל תיקון חטא עץ הדעת)

מֵאַיִ"ן בָּאתָ (בנים אתם לה' – ז"א)
וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ (צרור החיים – השכינה)
וְלִפְנֵי מִ"י אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן. (מ"י=בינה, היכלות הבריאה- היכל זכות דקדושה על המצוות, זה כנגד היכל חובה דס"א על החטאים)

מֵאַיִן בָּאתָ – מִטִּפָּה סְרוּחָה,(ויכול להיות שיש פה קשר לעניין אדם ראשון והולדת קין , בעניין 3 טיפות , או שיש קשר עמוק לפסוק: וַיֹּאמֶר ה' אֶל הַשָּׂטָ"ן מֵאַיִ"ן תָּבֹא, דְּכָל חוֹבִין אִינוּן מֵאֵבָרִין דְּטִפָּה סְרוּחָה)


וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ – לִמְקוֹם עָפָר רִמָּה וְתוֹלֵעָה, (להשיג ענווה פה בזמן החיים, שזה בחינת מקום עפר בעולם הזה)
וְלִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן – לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.


מתוך איוב:
https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9…_%D7%90_%D7%96

https://www.mgketer.org/tanach/29/1/7

ובזוהר רשום בנושא אברהם זקן בא בימים – מדרש הנעלם:
עד דאתא רשב"י ודרש, ומה אם בעולם הזה שהוא הבל, והגוף שהוא טפה סרוחה, נכנסת בו אותה הנשמה, לעתיד לבא שיצרפו כלם, ויהיה הגוף מובחר בקיום ותשלום יותר, אינו דין להכנס אותה הנשמה בו בכל התשלומין והעלויין שבה, אמר רבי אחא, אותה הנשמה (בו בכל התשלומין והעלויין שבה) ממש, ואותו הגוף ממש, עתיד הקדוש ברוך הוא להעמידן בקיומן לעתיד לבא, אבל שניהם יהיו שלמים בתשלום הדעת, להשיג מה שלא השיגו בעולם הזה.




אז רואים בהתחלה , מאין באת, הכוונה , זה לא שאלה אלא תשובה,
באת מאין,
ופירוש האר"י בזה:
והענין אומר, כי כתר הז"א נק' אי"ן וכתר הנוקבא נקרא א"ן, חסר יו"ד

מאין באת— ממקום קדוש הנקרא אין;
ולאן אתה הולך— לגן עדן לפני הקב"ה, אם תזכה לעמוד‏– זהו לצדיקים.
ולרשעי חזר ואמר "מטפה סרוחה וכולי".


והנה אותיות "עקביא" הם אותיות עקיבא, ושרשו הוא מתפוח עקיבו של אדם הראשון;
ובחטאו הכהה אותו עד שבא יעקב שנקרא "ישראל"‏, ונעשה ראש;
ואז "ויזרח לו השמש כאשר עבר את פנואל..כי ראיתי אלהים פנים אל פנים" ונקרא שם המקום "פניא"ל"


ביאור ספר מעולפת ספירים:
כי ענין יונה הוא רמז לנשמת האדם, שכיון שבאה לעולם הזה חפצה להונות את חברו מלשון לא תונו, והנשמה שהיא היונה הנזכרת חושבת בעולם הזה שהיא בורחת מלפני האל יתברך, וה' הטיל רוח סערה גזר דינו שמסעיר גופו של אדם ויקרב אליו רב החובל זה (יצר הרע שהוא ראש של המחבלים) [יצר הטוב שהוא מנהיג לכל], (יונה א,ו) מה לך נרדם לא עת שינה היא, שכבר הקריבו נשמתך לפני אדון הכל לדון, חפש מה מלאכתך ומאין תבא, פירוש מטפה סרוחה ומה ארצך כי עפר אתה ואל עפר תשוב, והיא חלוקת, ולאן אתה הולך ואי מזה עם אתה, הסתכל אם יש לך זכות אבות:



בנוסף פירוש מגן אבות(רשב"ץ):
הסתכל בשלשה דברים ואין אתה בא לידי עבירה. כבר נזכר בפרק שני בדברי רבי ההסתכלות בשלשה דברים להציל האדם מן העבירה. ואותן השלשה דברים הם עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבין. וכל אלה השלשה הם נכללים בדברי עקביא בן מהללאל:


לפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון, כי הדין והחשבון הוא אחד הראייה והשמיע' והזכירה למעשים וזה מספיק להזהיר האדם מהדיבור המגונה והמעשה הרע. וזה התנא הוסיף שני דברים אחרים והם "מאין באתה ולאן אתה הולך", להוסיף לאדם ענוה כשידע שאין יסודו אלא דבר בזוי ושלא ישתדל להרבות בשר ונכסים כי סופו עפר רמה ותולעה. ובזה ההסתכלות לא יבוא לידי עבירה, כי רוב האכילה מביא לידי גאוה, והגאוה מביאה לידי עבירה שנאמר "פן תאכל ושבעת ורם לבבך ושכחת את ה' אלהיך", ואמרו בפרק אין עומדין "מלי כריסיה זיני בישי שנאמר כמרעיתם וישבעו שבעו וירם לבם על כן שכחוני, ונאמר ואכל ושבע ודשן ופנה אל אלהים אחרים, וכן וישמן ישורון ויבעט":


מאין באתה מטיפה סרוחה. היא טיפת שכבת זרע. וקראה טיפה סרוחה כדי שלא יתגאה האדם. אע"פי שבשעת ההריון אינה סרוחה שאינה מסרחת במעי האשה אלא לאחר שלשה ימים, וכשתסריח אינה ראויה להזריע כמו שנזכר בפרק רבי עקיבא בשבת ובפרק בנות עכו"ם — אבל היא סרוחה אם תעמוד שעה אחת חוץ לרחם, כי כן טבעה להסריח מיד כשהאויר מקיף בה כמו שזכרו זה חכמי התולדות לפי שהיא בתכלית השווי, כי לולי זה לא היתה ראויה להזריע הצורה היותר נכבדת שבצורות בעלי חיים והוא האדם. ולפי שהיא בתכלית השווי, והיא נעשית ממותר הדם הזך אחר העכול האחרון שהלך התמצית כולו אל כלי הצואה והשתן והזיעה ולא נשאר אלא הזך הנקי — אם כן כשישנה אותה האויר ויוציא אותה מהשווי מיד תסריח ולא תצלח להזרעה. ולפי שהיא מוכנת להסריח אם לא הזריעה קראה "טפה סרוחה".


וכן מה שאמר "טיפה סרוחה" ולא הזכיר גם כן זרע הנקבה שגם היא מזרעת בשעת תשמיש‏^[2] חלק בהולדה, שהרבה נשים הן מתעברות ולא הזריעו, שאין אותו זרע אלא כעין ריר היוצא מרוב התענוג, ואם אינן מתענגות אינן מזריעות והן מתעברות, אבל העובר הוא הנוצר מזרע הזכר והדם המתקבץ בפי הרחם בעת גמר תשמיש. וזהו שאמרו חכמים ז"ל בפרק המפלת "האיש מזריע לובן והאשה מזרעת אודם". ובזה נחלקו חכמי העכו"ם, אם מתערב זרע הזכר עם דם הנקבה ומשניהם נוצר הולד — וכן היה נראה דעת חכמי ישראל, או אם זרע הזכר אינו מתערב בדם הנקבה אלא שהוא מחממו ומקפיאו, ומהדם ההוא אחר שנקפה בחום זרע הזכר נוצר העובר, דומה לקיבה שנותן בה חלב להקפיאו לעשותו גבינה. וכבר הארכנו בזה בחלק ג' מזה הספר. ותקננו דעת חז"ל על הדעת האחרון. ומה שלא זכר התנא כ"א הטיפה ולא זכר דם הנקבה — זכר היותר חשוב שבהם, וקל וחומר אל הגרוע שבהם:


ולאן אתה הולך למקום עפר רמה ותולעה. והמסתכל בזה לא ישתדל להרבות בשר ולא נכסים אחר שיודע כי גופו יהיה מאכל לרמה ותולעה ומה יועילוהו נכסיו. וכן הכתוב אומר "אף כי אנוש רמה ובן אדם תולעה". וסוף האדם לשוב אל העפר כמו שנא' "וישוב העפר אל הארץ כשהיה", ואמר שלמה על זה "כי בהבל בא ובחשך ילך ובחשך שמו יכוסה". ובראשון מברכות אמרו "אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו יזכור לו יום המיתה":


ולפני מי אתה עתיד ליתן את החשבון. כשיסתכל האדם שעתיד ליתן את הדין מכל מעשיו יזהר קודם עשייה שלא יכשל בעבירה ואפילו מי שהוא עומד לפני מלך בשר ודם הוא מתיירא מהדין כל שכן מי שעתיד לעמוד לפני האל ית' וכמו שאמרו בראשון מחגיגה ר' אליעזר כי מטא להאי קרא בכי ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו ומה תוכחה של בשר ודם כך תוכחה של הקב"ה על אחת כמה וכמה שאפי' הגדולים ביראת חטא הם יראים מיום הדין כמו שאמרו שם ר' אליעזר כי מטי להאי קרא בכי ויאמר שמואל אל שאול למה הרגזתני להעלות אותי ומה שמואל הצדיק מתיירא מיום דין אנו על אחת כמה וכמה ופירשו שם כי חשב שעלה לדין והעלה עמו משה רבינו להעיד עליו אם עבר על התורה וזהו שנא' אלהים ראיתי עולים מן הארץ והם שמואל ומשה. יש ספרים שאין בהם אלא ליתן את החשבון ונראה שהוא טעות ובפרק רביעי הוא שאין שם דין אלא על כרחך אתה עתיד ליתן את החשבון אבל במשניות קדומות מצאתי שיש ליתן את החשבון והוצרך לומר כאן דין וחשבון אם כך הגירסא לפי שאין ההסתכלות אלא מפני הדין אחר החשבון ומה שאמר שהאדם עתיד ליתן את הדין כן הוא לשון חכמים עתידין הם ליתן את הדין והוא כמי שלוה מחבירו והוא מחייבו ליתן מה שעליו מן הדין והרי הוא נותן את הדין ולמטה לא הוצרך לומר אלא על כרחך אתה עתיד ליתן את החשבון כי כבר הוזכר באותה משנה שהאל הוא הדיין המחייבו ליתן את הדין על פי החשבון:


לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה. כדי להגדיל היראה הזכיר כל אלה התארים שאפילו העומד לדין לפני מלך קטן מתיירא כל שכן לפני מלך מלכי המלכים ואפילו היה בשר ודם כל שכן לפני האל ית' שהוא קדוש ואין לפניו שכחה ולא משוא פנים ולא מקח שוחד וברוך הוא כי כן אנחנו חייבים לברכו בשעה שמזכירין אותו וכמו שכתבתי בפרק שני וכן בפ' תפלת השחר כשחלה רבן יוחנן בן זכאי ונכנסו תלמידיו לבקרו מצאוהו בוכה ואמרו לו מפני מה אתה בוכה אמר להם אלמלא לפני מלך בשר ודם מוליכין אותי שהיום כאן ומחר בקבר שאם כועס עלי אין כעסו כעס עולם ואם מיסרני אין יסורו יסור עולם ואם ממיתיני אין מיתתו מיתת עולם ואני יכול לשחדו בממון ולפייסו בדברים אע"פי כן הייתי מתיירא עכשיו שמוליכין אותי לפני מלך מלכי המלכי' הק"ה שהוא חי וקיים לעולם ולעולמי עולמים שאם כעס עלי כעסו כעס עולם ואם מיסרני יסורו יסור עולם ואם ממיתני מיתתו מיתת עולם ואיני יכול לשחדו בממון ולפייסו בדברים ולא עוד אלא שיש לפני שתי דרכים אחת של גן עדן ואחת של גיהנם ואיני יודע באי זו מוליכין אותי ולא אבכה. ובפרקי בן עזאי שנינו כל הנותן ארבעה דברים אל לבו שוב אינו חוטא לעולם מאין הוא בא ולאן הוא הולך ומה עתיד להיות ומי הוא דיינו מאין הוא בא ממקום טומאה ולאן הוא הולך לטמא אחרים ומה עתיד להיות רמה ותולעה ומי הוא דיינו אדון כל המעשים. ומלך מלכי המלכים הם מלכי הארץ כי כמו שהוא שליט בעליונים כן הוא שליט בתחתונים שנאמר לב מלך ביד ה' על כל אשר יחפוץ יטנו ואמר דניאל לבלשצר הוא אלה אלהין ומארי מלכין ומשם למד אנקלוס לתרגם אלהי האלהים ואדוני האדונים אלה אלהין ומארי מלכין. ורבינו משה ז"ל בספר המורה כתב כי אלהי האלהים המלאכים ואדוני האדונים הגלגלים. וכבר פירשתי בחלק הראשון מזה הספר כי באלהי האלהים נכללו כל העליונים כי גם הם נקראו אלהים והבאתי ראיה לזה מהפסוקים ונשאר אדוני האדונים אל השליטים התחתונים ועליהם נקרא מלך מלכי המלכים הקב"ה. ובמדרש קהלת וכן בירושלמי פרק שני דסוטה אמר רבי יהושע בן לוי דסכנין שלשה דברי' אלו דרש עקביא מתוך תיבה אחת מהפסוק שאמר וזכר את בוראך בורך בארך בוראיך. בורך זו לחה סרוחה. בארך זה רמה ותולעה. בוראך זה מלך מלכי המלכים הקב"ה ומכאן אמר עקביא בן מהללאל הסתכל בשלשה דברים ואי אתה בא לידי עבירה:

מתוך פירוש נר למאה: