ביאור שער מאמרי רז"ל:
והענין הוא כי העבד המשמש את רבו ישמשהו לשתי סבות. הא' לתועלת הרב הצריך אל עבודת העבד; והשנית לתועלת העבד המקבל פרס בשביל עבודה זו. ולכן אמר אל תעבדו את הקב"ה לב' הסבות הנז'. האחת נרמזת באומרו "המשמשים את הרב" כי זה תועלת הרב, והב' נרמזת באומרו "ע"מ לקבל פרס" כי זה תועלת העבד. אמנם תעבדוהו לתכלית האחד בלבד והוא לתועלת הרב, כי כוונתם לעובדו, אבל לא לתכלית הב' התועלת הנמשך להם לקבל פרס. וכנגד האחד אמר "אלא הוו כעבדים המשמשים את הרב שלא ע"מ לקבל פרס כלומר לתועלת הרב, אבל לא ע"מ לקבל פרס שהיא הבחינה הב' שהיא לתועלתכם. ואולי תטעו ותאמרו כי מאחר שהוא מקבל תועלת ממנו בעבודתינו ואין אנחנו מקבלים תועלת מידו א"כ הוא צריך לנו ואין אנו צריכים לו ונהנים ממנו ועל ידי כן תזלזלו בכבודו ח"ו — לזה הזהיר ואמר "ויהי מורא שמים עליכם":
דע היות בז"א מוחין פנימים ומוחין מקיפים והם סוד הצלם כנודע כל בחינה מאלו הוא פרצוף שלם כלול מרמ"ח איברים. והמוחין פנימים נקראו מורא של בשר ודם כי מורא בגי' רמ"ח והוא הצלם הנכנס בפנימיות הז"א בתוך גופא דיליה. והמקיף נקרא מורא שמים כי "שמים" הוא הז"א ולא נכנסו בתוך גופו ובשרו ודמו.
והנה מה שנעשה ממילא בימי החול הוא הכנסת מוחין פנימיים בתוך ז"א, ובשבת נכנסים עף המקיפים; וזה המציאות הוא נעשה על ידי עמי הארץ. אמנם תלמידי חכמים יכולים לעשות אפילו בחול מה שנעשה בשבת וזהו הברכה שבירך ר' יוחנן בן זכאי לתלמידיו שימשיכו מורא שמים (שהם המקיפים) בזמן שאין אחרים עושים רק מורא בשר ודם; וכמו שאחרים ימשיכו מורה בשר ודם בחול, ימשיכו אז הם התלמידי חכמים אפילו המקיפים בכח הברכה שבירכם רבם.
ביאור הבן איש חי:
