וְחֹ֖שֶׁךְ עַל־פְּנֵ֣י תְה֑וֹם – וַחֲשׁוֹכָא עַל אַפֵּי תְהוֹמָא , פירושים:
מתורגם [darkness was over the surface of the deep void]
ובלשון הזוהר , תהום נקרא תהומא רבא ,
בנוי מ: תהו-ם
רבי נחוניה בן הקנה – ספר הפליאה:
וחושך על פני תהום שמעתי שהאויר קדמון (דיבר על קבלת הר"י סרוג , שעתידה לבוא 1450 שנה אחריו בערך,שבה נושא אויר קדמון מורחב מאוד, [וכתב זאת לפני כתיבת הזוהר שכן היה מורה של רבי עקיבא שהיה רבו של רשב"י],כי הר"י סרוג הוא תלמיד האר"י, שעליו מבוססים ספרי: שערי גן עדן ועמק המלך וביאורי הגר"א על יצירה, שהיה לומד מעמק המלך)
[או שהתבסס על אברהם אבינו – ספר יצירה:
יצר ממש מתהו, ועשה את שאינו ישנו. וחצב עמודים גדולים מאויר שאינו נתפס, ולזה קרא אויר קדמון]
נקרא חשך בעבור שכל דבר שאין אדם יכול להשיגו הוא חושך אליו, ואויר הקדמון מי יוכל לדעת כיצד סתרי האבנים כולם אשר היה בעמק האין ונאצלו כל האבנים מן האחדות וזה לא יוכל האדם להשיגו וע"כ נקרא חשך, ואמר על פני תהום
ר"ל חשך היה העשן עד שנאצלה גם התהום היא אחרית האבנים והיא כ"י ועמק הבנין וע"ז נאמר ברכת תהום רובצת תחת, ולא ראית בני מה נאמר במתן תורה ראוך יחילו הרים זרם מים עבר נתן תהום קולו רום ידיהו נשא ור"ל ראוך יחילו הרים אלו זרועות עולם הנקראים הרים זרם מים אלו מים העליונים הבאים מן החסד נתן תהום קולו הוא כ"י. רום ידיהו נשא ר"ל אבנים אחרונות הרומזים במלת ידיהו נשאם ועלתה במדה הנקרא רום הוא החולם כענין נעוץ סופו בתחילתו:
[אז אויר קדמון הוא שם נרדף לרשימו, שהוא התהום של הצמצום אור אין סוף , שהיה טהירו עילאה רק אור אין סוף מופשט ממלא הכל, ואחרי זה אויר קדמון , שהוא חלל הרשימו , ומסביר שאותו חלל/תהום הרשימו, של צמצום אור אין סוף,כי החלל הפנוי אין מקום פנוי מהבורא אלא מיעט אורו באותו רשימו שיהיה כמו חלל ריק, לא נתפס אצלנו כי קצת מאין סוף זה עדיין אין סוף, והאבנים שמדבר אלו עולמות א"ק-אבי"ע אבני הבניין][בנוסף בעל הסולם , מסביר על ספרי עמק המלך ושערי גן עדן , בספרו בית שער הכוונות, איך הם כן משתלבים בתורת קבלת האר"י , ומביא את המיפוי הנכון המדוייק בין שני ההסתכלויות על הצמצום , שהיא בעצם אחת רק בשמות שונים,
בנוסף רשם על הספר: ספר לימודי האצילות , שהיה מזוייף , הוא בעצם העתקה מספר עמק המלך שהעתיקו חלקית בערבוב פסוקים מפה ושם באופן חלקי מבלי להבין]
[ממשיך רבי נחוניה בעוד ביאור:]נפנה לפן אחר , וחשך על פני תהום כמו שאמרנו דעלת העלות נקרא תהו והגבורה תהו מטעם דעלת העלות דבר המתהא והגבורה דבר שאין לו סוף בדעתו מצפון תפתח הרעה כן חשך עלת העלת מצד שאין לו השגה נקרא חשך מטעם שלא יוכלו להשיג כן חשך נקרא גבורה הוא פחד וזהו על פני תהום שהחשך תמיד ע"פ תהום הוא כ"י, וראה שעיקר יניקת התהום מהחושך ונקראת כ"י תהום מתהו כי זהו דין וזה דין זה אש וזה אש אין הפרש ביניהם אלא שתהו קשה ותהום רפה, ושמעתי אומר שמ' תהום נוסף וחלילה וחלילה שיש תוספת או מגרעת בתורה אבל מחסרון ידיעה נוספו האותיות. א"ל ר' א"כ מהו תהום א"ל ירא אני לומר מה ששמעתי מאבי ז"ל ששמע מאביו ואביו מאליהו ז"ל אשר למד תורה מפיהו, א"ל וכיון שיצא מפיהם של אלו אמור אותו גם אתה, א"ל מה לי לומר דבר גדול כזה, א"ל א"כ למה הרהרת בלבך לומר ששמעת, א"ל א"כ אני אגלה לך ואתה אל תגלה, א"ל תהום זה ראשו וסופו ת"ם ה"ו באמצע היו עם כללם ר"ל כלל ה' י"ה חכמה ובינה כלל ו' אהי"ה כת"ר עליון זהו תהום, הכוונה כי הה' והו' חיים מג' מדות הנקראים אי"ה, והנה א' אהיה הוא אמת והי"ה של כתר חכמת אלהים, א"ל ר' תסמר שערת בשרי, א"ל בני אין להרהר כי כל מדותיו אליו פונים והם כליו המשתמש בהם והוא היודע ואתה מה לך, א"ל ר' ואימא חשך מאי וחשך בו' א"ל אי לאו הו' מי יוכל לסבול שריפתו זהו ו' השלום עושה שלום במרומיו, אמר ליה מאי חשך אמר ליה שחו לי מלאכי מעלה שחשך יבא הזמן וישכח את ישראל ויאהב את האומות והוא זמן הגלות הד', אף חובב עמים שזה חושך שכ"ח, א"ל וו' א"ל הו' עמו לעולם אינו מניחו פן יחרה אפו מכחו ואין שריד ופליט ח"ו זהו וחושך, א"ל ועתידים להנצל מידו א"ל עתידין לעלות יותר ממה שהיו במתן תורה וכל האומות יפלו תחתיהם מלמעלה למטה א"ל ומי יצילם ומי יעלם, א"ל הו' הוא ו' של יעקב שניתן לו להיותו מלא בשעת הגאולה זהו יעקוב בו' ובמקומו יתבאר בעזה"י א"ל נחמתני. א"ל בא וראה נפלאות מנפלאות הבורא מהו וחשך ו"ו ח"ת שי"ן כ"ף ראשו ו' וסופו פ' הרי כאן פ"ו הוא אלהים, ומאין נאצל ממשך הו' הוא ו' שני וך' הרי כאן כ"ו, ראה כי נעלם כ"ו פ"ו נשארו אותיות י"ש נח"ת ר"ל אם תלך בדרך הישר וכ"ו ופ"ו יהיו בנחת אז תירש ש"י ר"ל שלש מאות ועשרה עולמות, ואם לאו נת"ח ונת"ח אותו לנתחיו. ומאי על פני תהום יכתוב וחשך על תהום. א"ל א"כ אין לחשך פנים ר"ל פני החושך היא התהום, ועתה פתח עינך וראה ואזניך ושמע מאי תהום תי"ו ה"א וא"ו מ"ם כמה אותיות הם י' לומר שהתהום מקבלת מכולם והיא מקום העשר ת' בראש ומ' בסוף ואותיות אמצעיות עולים ע"ט, וי ליה לעלמא כשיחסר י"ה ממדת התהום. יבש"ה בלי רחמים מושכת ע"ט כליה בעולם ח"ו, א"ל ר' ומעולם לא יצא עט בעולם להחריב א"ל יצא במבול ועשה תנאי להיות ארך אפיים א"ל ר' ארך מניין בתהום א"ל תהום בא"ת ב"ש אצפי"ם ר"ל המ' עם אחיו הוא י' ועולים ארך וזהו ארך אפים:
האר"י:
ובזה, יתבאר לך סוד יוצר אור ובורא חשך, כי לכאורה קשה מאד, שהבריאה העליונה תהיה חשך, והיצירה התחתונה תהיה אור. ויובן עם האמור כי עד החזה הנקרא בריאה, הם אורות מכוסים, ולכן נקרא חשך, והם דינים. ומן החזה ולמטה הנקרא יצירה, האורות מגולים, ונקרא אור:
זוהר – רשב"י ובעל הסולם:
בראשית – מאמר והארץ הייתה תהו:
בנושא במ"ב אתוון אתגליף עלמא, בארבעין ותרין אתוון, אתגליף עלמא,
[המאמר השלם די גדול , נשים רק את החלק הרלוונטי]
[ויש מאמר נוסף בבראשית על החושך – והארץ היתה תוהו, שקודם למאמר זה , יש שמה כמה מאמרים עם אותו שם ]:
ועליה הרקנאטי דיבר,[נביא רק התחלת המאמר כי הוא המון עמודים],
שכן בשבירת הכלים היו 2 צמצומים , לא ישר מא"ק לעשיה ,
אלא מנקודים אל הבריאה , ואז אחרי שיתוף הרחמים בדין , צמצום לבי"ע,
ונעשו 2 פרסאות , בין א"ק לאצילות ובין אצילות לעולמות בי"ע,והנה לשון הזוהר:
אז, מסך הכוונה בעברית: פרסא/חוצץ/רקיע,
באנגלית מסך הכוונה facade פָסָדָה שהוא design pattern ידוע ,
לא screen/buffer/filter שלא קשורה לכוונה של אותה מילה,
למרות שנראה דומה
זוהר – רשב"י ובעל הסולם:
בראשית – מאמר 7/ז מדורין דארץ העליונה ותחתונה:
אור החיים:
וחשך שהוא יצר הרע הנקרא בדברי קדשם (זהר ח"א ס"ג.) דמחשיך אנפי דברייתא, על פני תהום וקרא להגוף תהום להיותו כתהום בולע תמיד, ומצד היצר שהוא החשך ורוח אלהים הנתנת בו מרחפת על פני המים כי לא מצאה הרוח מנוח לכף רגלה כי היצר גירשה והורמה ממקום הנחתה וישכון שם החשך שהוא יצר הרע ונשארת הנפש מרחפת על פני המים הם מים הזדונים שהם כוחות של הטומאה:
רקנאטי: מבוסס על ספר הפליאה, יצירה וזוהר
ניתן הקדמה לדבריו: (עוד על מעשה בראשית לעומק , במאמר עמוק ומפליא שיהיה בקרוב באתר…)
[תהו= קו ירוק שמקיף את כל העולם כולו , שממנו יצא החושך
בהו= אלו אבנים המפולמות המשוקעות בתהום , שמהן יוצאין מים
אז תהו , קו ירוק , הכוונה לבחינת אסתר ירקרקת ,
מלכות דאצילות, אותו קו הוא הפרסא(רקיע/מסך/חוצץ , שעליו נאמר רוח אלקים מרחפת על פני המים)
אותם מים שהרפ"ח ניצוצות עלו אליהם , זה הפרסא הזאת בין מלכות דאצילות לבין עולמות הפירוד , בריאה יצירה עשיה…
כשהיה תהו שזה נושא שבירת הכלים ומיתת מלכי אדום,
זה הכוונה קו ירוק, פרסא/רקיע , בין האלקות , ששם לא יגורך רע , לבין עולמות הפירוד ,
ששם יש בחינת שם אלקי"ם בנוסף לשם ה',
בבי"ע יש מציאות של דינים וטומאה , ולכן מהקו של התהו, יוצא חושך , שזה הדינים וההסתרה מהאלוקות,
כדי שיהיה בחירה חופשית , שכר ועונש,
לכן אמרו מקיף את העולם , עולם זה העלם,
בנוסף פירוש נוסף לקו ירוק, זה בינה דאצילות, שורש הדינים, שעל זה רשום, אני בינה לי גבורה, בבראשית היא נקראית בשם אלקי"ם ומשולה לגוון ירוק, ובזה הכוונה כשמלכות דאצילות עלתה לבינה לקבל עטרות, הבינה הייתה משולה לתהומא רבא, כי בחלק התחתון היה אחיזה לקליפה שנקראית תנין גדול בזמן שבמלכות היה שיתוף הדין ברחמים]
זהו האמור בספר יצירה עומק רום ועומק תחת כי החשך רמז לאויר הקדמון ונקרא כך כי הוא חשך לגלות מה שבתוכו כי קודם שעלה במחשבה לבריאת העולם היה האויר הקדמון עומד במהותו ובאמתו אין מי שיוכל לדעת כיצד אבל סתרי ההויות כולם היו נעלמות בעמקי האין עד שנאצלו כל הדברים הנאצלים מפליאת האחדות וזה רמז באמרו וחשך על פני תהום ומלת תהום רומזת לשכינה שנאמר "ברכת תהום רובצת תחת" (בראשית מט' כה') כי היא באחרית הבנין. זהו שנאמר במתן תורה "ראוך יחילו הרים זרם מים עבר נתן תהום קולו רום ידיהו נשא" (חבקוק ג' י') ר"ל כי במתן תורה ראוך ישראל יחילו הרים לשון הורים רמז לזרועות עולם שנאמר על ברכות הורים וזרם מים מים העליונים הבאים מן החסד נתן תהום קולו היא השכינה רום ידיהו נשא ר"ל כי השכינה נתעלת במרום מרומים הוא המקום הנקרא רום מעלה כענין נעוץ סופו בתחילתו. ובאמרו ידהו ולא אמר ידו רמז להתעלות ה' ספירות אחרונות בה' עליונות חמש כנגד חמש. ענין אחר ועיקר וחשך על פני תהום א"ד חשך רמז למדת צפון שמשם חשך יוצא לעולם ומשם כח התהום ויניקתו ולכל הפירושים תהום נגזר מתהו והמ"ם נוספת כמ"ם ריקם חנם: ספר הזוהר [שם ט"ז א'] חשך רזא דאשא תקיפא וההוא חשך חפי ע"ג תוהו על ההוא פסולת ואתתקנת מיניה. <תרגום – חשך הוא סוד אש חזקה והחשך הזה חופה על התהו על גבי הפסולת ההיא ונתקן ממנה>. חשך תקיף בכל אשין ודא אתקיף לתוהו. <אותו החשך חזק בכל מיני האש והוא מתקיף את התהו>. חשך הוא אשא ולאו איהו אשא חשוכא בר כד אתקיף לתוהו. <חשך ההוא אש ואינה אש חשוכה אלא רק בעת שמתקיפה את התהו (שמסלקת מידת הדין)>. ורזא דא ותכהין עיניו מראות ויקרא אל עשו בנו הגדול. <וזה הסוד הנאמר ביצחק ותכהנה עיניו מראות (כשרוצה להכניע לעשו) ויקרא את עשו בנו>. חשך פני רע דאסבר אנפין לרע וכדין אקרי חשך דשרי עליה לאתקפא ליה ורזא דא וחשך על פני תהום. <החשך הוא הפנים של הרע ויצחק הסביר פניו לרע (לעשו) ונקרא אז חשך ששורה עליו בכדי להתקיף אותו וזה סוד וחשך על פני תהום>. ורוח אלהים היא רוח החכמה הנקראת רוח אלהים חיים בספר יצירה כמה דאת אמר וימלא אותו רוח אלהים בחכמה. מרחפת כמה דאת אמר על גוזליו ירחף. ואמר כי החכמה היתה מכסה על התשובה הנקראת פני המים העליונים מימי החסד הנקראה בספר יצירה מים מרוח וכל ההויות נקראים בשם מים במעשה בראשית כי החסד שהוא ראש לבנין נקרא גשם מים:
פירושים נוספים:
רבי יוסף בכור שור:
וחושך ברא הקדוש ברוך הוא על פני תהום , כי החושך 'בריאה' היא , כמו שכתוב "יוצר אור ובורא חושך" (יש' מה , ז) – בדבר שיש לו צורה וממשות שייך לומר 'יצירה' ו'בריאה' , אבל בדבר שאין לו ממשות לא שייך לומר 'יצירה' , רק 'בריאה' , ולפיכך אומר ובורא חושך. וכן דרך הפסוק להפסיק דבריו ולחזור למניניינו
רמב"ן:
הארץ אחר הבריאה הזו היתה תהו , כלומר: חומר אין בו ממש , והיתה בהו , כי הלביש אותה צורה; ופירש שבצורה הזאת צורת ארבע יסודות , שהם האש והמים והעפר והאויר , ומלת הארץ תכלול ארבעת אלה. והאש נקראת חשך מפני שהאש היסודית – חֲשֵכָה , ואלו היתה אדומה , היתה מאדימה לנו הלילה. והמים שנגבל בהם העפר יקרא תהום , ולכן יקראו מי הים 'תהומות' ,
רד"ק:
והיה חושך על פני התהום. ותהום יקרא מקום רבוי המים ועומקם. והיה האויר אשר על פני המים חושך , כי לא היה עדין אור העליון נוצץ באויר , כי לא היה ראוי לקבלו; ובמקום שאין אור הוא חושך באמת. ופירוש על פני תהום – במה שהיה על פני תהום , והוא האויר , היה חושך , וכל שכן התהום עצמו.
…
יהיה החשך אשר על פני תהום למעלה מן האויר בלא ספק. והחשך שזכר הוא האש היסודי. ונקרא 'האש היסודי' בזה השם , להיותה בלתי מאירה אבל ספירית. כי אלו היתה האש היסודית מאירה , היינו רואים האויר בלילה כאלו מתלהב אש.
רלב"ג:
וכבר תמצא שיוחס החשך אל העדר הצורה והשלמוּת , אמר "אבן אפל וצלמות" (איוב כח , ג) – והוא החומר הראשון , כמו שביארנו בביאורינו לספר איוב; ולזאת הסבה ראוי שיוחס שם החשך לארץ. וכבר יתבאר זה עוד ממה שאמר וחשך על פני תהום , וזה כי התהום בלי ספק השטח השפל מהמים , והוא עומק המים , ויהיה אמרו על פני תהום – אצל פני עומק המים , רוצה לומר: אצל השטח השפל מיסוד המים , לא עליו , כמו "עליו מטה מנשה" (במ' ב , כ); "ונתת על המערכת לבנה זכה" (וי' כד , ז) – שהרצון: אצל המערכת , כמו שהתבאר באחד עשר ממנחות (צח , א); ולזה ייחס החשך לפני תהום , שהוא עומק המים והשטח השפל מהם , והרוח לפני המים , והוא שִטְחָם העליון , לפי שפני תהום הוא שטחם השפל. וכבר יקשה לרב המורה (מו"נ ב , ל) למה ייחס החשך על פני תהום , שהוא עומק המים , כאמרו "תהום אמר לא בי היא" (איוב כח , יד) , והנה היה ראוי שייחסהו על פני הרוח
רבינו בחיי:
כי הארץ לבשה צורה והחשך שהוא האש מקיף למעלה מן המים והעפר מעורבים שקרא לשניהם יחד "תהום" כמי הים שהעפר מעורב בהם והם נקראים "תהום" כענין שכתוב (יונה ב ו) "תהום יסובבני". והרוח מנשבת ותכנס בחשך ותרחף על המים.
סופרנו:
"וְחֹשֶׁךְ" – הוא האוויר החשוך הנאצל אז מהמורכב הראשון. היה עַל פְּנֵי תְהוֹם – על פני שני היסודות השפלים, שנאצלו אז גם כן מהמורכב הראשון, והיו מקיפים זה את זה.
מלבי"ם:
תהום הוא המצולה הסמוכה להעפר שבקרקע הים, ור"ל שהמים בתחתיתם שהיו קרובים לתהום שהוא יסוד העפר היו מעורבים עם העפר עד שהיה חשך, ר"ל שגם אחרי יתהוה האור לא יוכלו ניצוצי האור לעבור שם כמו שעוברים דרך יסוד האויר והמים, כי המים המעורבים בעפר הם עכורים ומונעים ניצוצי האור מעבור בתוכם וכן אמר בזהר שחשך פה הוא יסוד העפר