לימוד קבלה – המשך פוסט

אני יירשום קודם , הטעמים שבגללם אסרו והמקורות,

ואחרי זה פוסט על למה זה כן חשוב מדברי הגדולים , לא לעסוק רק בפשט
כי בהר סיני ,
לא קיבלנו רק פשט רמז דרש , אלא גם סוד(שהיה ידוע למשה וליחידים , עד הרשב"י שגילה את זה בזוהר לרבים , באופן מוצפן)
ויש הרבה שלא מאמינים בכל הפרד"ס אלא רק בפשט ,
אבל התורה היא פרד"ס , כמו שנאמר: משה קיבל תורה מסיני , מלשון קבלה

זה התחיל מהגמרא:
מסכת חגיגה (י"ג) אין מוסרים סתרי תורה אלא למי שיש בו חמשה דברים, שר חמשים ונשוא פנים ויועץ וחכם חרשים ונבון לחש

לאדם שלומד קבלה גם אסור לאכול בשר ולהשתכר במהלך השבוע
אלא בשר ויין רק בימים טובים חגים ושבתות…
כמה שיותר עבודת מידות והתנתקות מהגשמיות והחומר והתאוות

"תנו רבנן: ארבעה נכנסו בפרדס (עשו עליית נשמה להיכלות וכל מה שקשור למעשה מרכבה, כלומר לא מדובר פה על קבלה עיונית ולימוד מהזוהר וגם לא מדובר על המונח פרד"ס רובדי התורה אלא על עליה להיכלות, זה ההבדל בכתיבה בין פרדס בלי גרשיים שרומז להיכלות, לפרד"ס עם גרשיים שרומז על רובדי התורה,
מקור: פירוש רב האי גאון ,ספר אוצר הגאונים).
ואלו הם: בן עזאי ובן זומא, אחר ורבי עקיבא. […]
בן עזאי הציץ ומת(בנוסף אם מישהו נכנס להיכל ה7 קודש קודשים לפני שראוי אז לא חוזר לגוף שלו והגוף מת ,ומשליכים את הנשמה לאבדון כלומר בור בלי תחתית, כלומר מה זה לא ראוי, לא בגלל שאין בו תורה , אמרו לו, כשאתם מגיעין אצל אבני שיש טהור, אל תאמרו מים = מים, כנראה שטעה ב"קוד כניסה" להיכל ה7, שהוא הכי קדוש אבל מסוכן למי שלא ראוי )…
בן זומא הציץ ונפגע(נטרפה דעתו, מהעליית נשמה, לא מהלימוד , כלומר: שנשתטה מן המראות המבהילות, שלא הכילה דעתו לסבלם )…
אחר(אלישע בן אבויה) קיצץ בנטיעות
(הפך לכופר, כי ראה את חנוך בן ירד/מטט*** , יושב גם, וחשב שיש שתי רשויות ),
רבי עקיבא יצא בשלום(כי יכל להכיל את האור ומה שחווה שם מבלי שהאמונה תיפגע)."

כלומר הם עסקו בקבלה מעשית גבוהה, ולא קבלה עיונית
כמו שהרוב חושבים שזה לקרוא זוהר, הם עסקו במשהו הרבה יותר גבוה מקריאה

וגם רבי נחמן אומר:
אין השכינה שורה אלא על חכם, גיבור, עשיר, בעל קומה ובעל מידות

הרבה מהאיסור אמרו בגלל (הרמב"ם והש"ך היו הראשונים לאסור את זה):

מדברי הרמב"ם(ספר המדע , יסודות התורה ד , כא):
ומה בין עניין מעשה מרכבה לעניין מעשה בראשית–שעניין מעשה מרכבה, אפילו לאחד אין דורשין בו,
אלא אם כן היה חכם ומבין מדעתו, נותנין לו ראשי הפרקים;
ועניין מעשה בראשית, מלמדין אותו ליחיד, אף על פי שאינו מבין אותו מדעתו,
ומודיעין אותו כל שיכול לידע מדברים אלו.
ולמה אין מלמדין אותו ברבים, לפי שאין כל אדם יש לו דעת רחבה להשיג פירוש וביאור כל הדברים על בוריין.
ואני אומר שאין ראוי להיטייל בפרדס, אלא מי שנתמלא כרסו לחם ובשר; ולחם ובשר זה, הוא לידע ביאור האסור והמותר וכיוצא בהן משאר המצוות. ואף על פי שדברים אלו, דבר קטן קראו אותם חכמים, שהרי אמרו חכמים דבר גדול מעשה מרכבה, ודבר קטן הוויה דאביי ורבא; אף על פי כן, ראויין הן להקדימן: שהן מיישבין דעתו של אדם תחילה, ועוד שהן הטובה הגדולה שהשפיע הקדוש ברוך הוא ליישוב העולם הזה, כדי לנחול חיי העולם הבא. ואפשר שיידעם הכול–גדול וקטן, איש ואישה, בעל לב רחב ובעל לב קצר.

הטעם לזה:
שאין דורשין או רק ראשי פרקים , זה בגלל עניין החיצוניים שפחדו שייקחו את סודות התורה לס"א , אז למדו על ידי רמיזה אחד לשני,
ולא דיברו דברי קבלה בגלוי ,
בדור שלנו המצד שונה, והחיצוניים לא מסתובבים פה בגלוי,

לגבי חכם ומבין מדעתו, מה זה אומר, מבין מדעתו, שכל כך זיכך את המידות שלו ושמר על קדושה וטהרה, שניהיה מרכבה לשכינה,
כמו שנאמר , ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם ,
וככה הוא מבין את הדברים , על ידי שנתעברה בו נשמה של איזה צדיק, שעוזרת לו בהבנת הראשי פרקים לכדי דעת מלאה של הנושא

בנוסף, הבסיס של האיסור , זה לדעת את האסור(זה מופיע לפני המותר מהחשיבות) , והמותר , במצוות,
הוא לא אמר אפילו הלכות, אלא הכוונה, שאדם שמוריד כאלה אורות, חשוב שיידע מצוות אל תעשה , שלא תוך כדי , יעשה חטאים בלי לדעת,
ועל ידי זה , אותו שפע ייגדע לכוחות הטומאה, זה האיסור הבסיסי, לא רשום פה שחייב לדעת את כל התורה בעל פה ולא להיות פוסק הלכה לפני לימוד כזה,
ההיפך בדור שלנו יש הרבה נשמות גבוהות שכן יכולות להכיל את הלימוד הזה אם לומדים את זה נכון ,
אחרי זה הפוסקים הגדילו את ההחמרות ללימוד, בגלל שבתאי צבי,

עוד פירוש של זה מהרב המקובל יוסף אירגאס , השומר אמונים הקדמון:
שהלחם ויין , ש"ס פשט ופוסקים, זה לא מדובר על חילוק תלמוד התורה במהלך כל החיים:
20 שנה פשט , 20 שנה רמז , 20 שנה דרש , 20 שנה סוד,
ממש לא זאת הכוונה , כי אדם לא יודע עד מתי יחייה , ולכן תכנון כזה הוא לא ריאלי,
אלא , דובר על חילוק יומי , לשליש שליש שליש,
כלומר לא ישר להתחיל באותו יום, לרוץ מ0 ל100 קמ"ש,
ישר סוד , אלא לחמם מנועים קודם, בפרשת השבוע חומש, משניות , גמרא הלכות , מוסר ואמונה….
ואז שהגיע ליישוב הדעת מזה , אז יילמד טעמי תורה/סוד, כי אדם שלא תיקן בנפש רוח נשמה שלו את כל 4 הרבדים של הפרד"ס, ימשיך להתגלגל,
ולכן זה לימוד פרד"ס באופן יומי , ולא חלוקה כוללת לכל שנות החיים

וכתב הש"ך "גם המקובלים ושאר האחרונים הפליגו הדבר שלא ללמוד חכמת הקבלה עד אחר שמילא כרסו מהש"ס ויש שכתבו שלא ללמוד קבלה עד שיהא בן ארבעים שנה כמ"ש "בן ארבעים לבינה" במסכת אבות, בשגם צריך קדושה וטהרה וזריזות ונקיות לזה,"כל שיראתו קודמת לחכמתו – חכמתו מתקיימת",
שאפילו חכם גדול שבחכמים וגאון גדול שבגאונים אי אפשר לו להבין הדברים על בוריין מתוך חכמתו ושכלו אפילו אם יש לו כל ספרי הקודש של הקבלה, כי אם רק ע"י קבלה איש מפי איש עד מהרח"ו שקבל מפי רבנו האר"י ז"ל שקבלם מפי אליהו ,
אבל ספרים שמבוססים על ספרי הסוד אבל כותבים אותם בשפת השכל, כמו ספרי המהר"ל – מותר ללמוד.
אם לומדים קבלה, צריכים ללמוד אותה כחלק ממכלול, כחלק מהיהדות כולה – הלכה, גמרא, תורה, מערכת קיום מצוות
"אל תהיו כסוס כפרד אין הבין" ,

עכשיו פה הוא הוסיף על הרמבם עוד איסור:
שחייב להיות בן 40,
אבל פה לא מדובר על גיל 40 גשמי , אלא בן 40 לבינה,
כלומר זה גיל רוחני, מה שנקרא התעוררות הנקודה שבלב,
יש מקרים שמגיעים לגיל הזה אולי אפילו בגיל 6 (כמו הרמ"ק למשל) , ויש כאלה שהם בגיל 90 , ולא הגיעו לגיל 40 רוחני ועדיין מתנהגים כמו ילדים,
זה גיל של בשלות רוחנית , ששואלים שאלות עמוקות על המציאות ותכלית החיים והתעוררות של רצון מיוחד לעסוק ברוחניות, ולא רק עסוקים בתאוות גשמיות, אז יהיה כלי להכיל את זה , לכן מתקופת האר"י (סוף המאה השש-עשרה ואילך) קבעו המקובלים כי כל מי שרוצה, יכול ואפילו צריך, ללמוד את חכמת הקבלה,
כי כבר הסכנה שהייתה אצל התנאים וכו' , לגבי החיצוניים כבר לא רלוונטית לתקופה, והרבה נשמות התגלגלו בדור הזה, במיוחד לתקן את רובד הסוד וטעמי התורה אצלהם

עוד משהו שהוא מסביר פה , זה איסור ללמוד קבלה נקיה וגבוהה , אבל קבלה בלבושים כדוגמת חסידות , מותר גם לפני 40, שהיא בלשון שכלית יותר,
ומאוד חשוב מה שהוא מסביר , שלא ללמוד רק קבלה לבד, ולא רק פשט רמז דרש בלי סוד, אלא ללמוד הכל ביחד כחלק ממכלול ולא אחד על חשבון השני

כלומר גם נשים אין בעיה שיילמדו חסידות כמו ברסלב , חב"ד …
אבל קבלה נקיה טהורה , אין להם עסק עם זה מבחינה מבנה הנשמה והתכלית של התיקון עולם

כתב הרמ"א (יורה דעה רמ"ו סע' ד') "ואין לאדם לטייל בפרדס, רק לאחר שמלא כרסו בשר ויין והוא לידע איסור והיתר ודיני המצוות".

הרב עובדיה יוסף:
אף-על-פי שערך לימוד הקבלה נשגב מאד ליראי ה' ולחושבי שמו, ואין ערוך אליו, מכל מקום כל זה בתלמיד חכם אשר יראת ה' היא אוצרו, וכבר מילא כרסו בש"ס ובפוסקים, בעיון זך וטהור, ובקיא בהלכות הנהוגות אשר יעשה אותם האדם וחי בהם.
ולא טוב עושים אותם דרשנים הדורשים ברבים בסוד השי"ת, ויש שם אנשים שאינם הגונים להבין את הדברים על בוריין, שלא יתכן שאדם שלא למד כל הצורך בש"ס ובפוסקים, ואינו בקיא בכל הדינים, שילך לגדולות ממנו.
ובודאי שמי שאינו נשוי, או שאינו למעלה מעשרים שנה, שאסור לו ללמוד תורת הנסתר כלל.

פה הוא הגדיל את האיסור שרק תלמיד חכם יילמד את זה,
ולא רק שיידע מצוות עשה ואל תעשה ,
אלא יידע את כל ההלכות והגמרא לפני,
ויהיה נשוי, אבל מצד שני הוריד את הגיל מ40 לגיל 20 בגלל הבשלות של הדור,
שיכול להשיג 40 לבינה , כנראה בגיל 20 ,

עכשיו רבים רושמים על זה ,
שאין צורך לדעת ממש הכל, כי הרב עובדיה הוסיף המון החמרות לעומת הקודמים,
אלא לדעת את החשובים שבהם ,את העיקר לא בהכרח לשנן מא עד ת, למשל , ילקוט יוסף על קיצור שולחן ערוך , ולפחות חומש ופרקי אבות,
זה במינימום במינימום, רבי חיים ויטאל , אומר יעסוק בפשט רמז דרש לפחות 3 שנים תורה ומצוות,
למה הרב עובדיה החמיר עם זה, אולי כי הרבה פעמים היה גם נגד המקובלים ובעד ההלכה, אבל גם לא בטוח,
וגם כמובן בגלל שבתאי צבי,
גם יש ישיבות , שאומרים לגבי גיל 40 , זה כדי שלא יעזבו את הלימוד גמרא לפני 40 שייתמלאו היישיבות,
כי בדור הזה של עקב המשיח , יש בשלות גבוהה לזה,
ואז מה שקורה יוצא הפוך, כי אותם אנשים בסוף , לומדים רק גמרא ופשט כל החיים ואף פעם לא מגיעים לרובד הסוד בכלל,
הרבה פעמים כי הם מקטינים את עצמם ולא מאמינים בעצמם, ולפעמים כן צריך לתת עוז להשם,
ולא להיות בענוה פסולה,
גם לא כולם יש להם זיווג וילדים, יש כאלה שלפעמים נגזר עליהם להיות ערירים חס וחלילה,
שאף אחת לא מסתכלת עליהם, ולא רוצה להתחתן איתם, ולכן גם אין להם ילדים,
אפילו שהם אולי צדיקים גדולים,
מה יעשה אדם כזה , ולמה זה חשוב הנישואים לקבלה , מכמה בחינות,
כשאדם נשוי , האישה מאזנת לו את האגו שלא ירים את האף על אחרים ויחשוב שהוא המשיח,
אז אדם שאין לו אישה , יעסוק הרבה בחשבון נפש וידוי, ועבודה על מידת הענוה וביטול הגאווה, (מצד שני לא על חשבון אמונה בחלק אלוקה ממעל שבך),
ואדם שאין לו ילדים , יעסוק הרבה בזיכוי הרבים שהם ייחשבו לבניו, וגם יכול לאמץ זה גם ייחשב בן שלו,
אז למה זה חשוב, כי גבר הוא בחינת משפיע וכשהוא מקבל אור הוא חייב להשפיע אותו לאחרים , זה הטבע שלו,
ולכן זה חשוב במיוחד שמורידים אורות גבוההים מרובד הקבלה, שלא להגיע לידי ריבוי אורות, כי ברובדים נמוכים יותר , אם לא משפיעים,
זה פחות מקבל ביטוי , אבל בקבלה, האורות כל כך גבוההים ואין סופיים , שאם מגיעים לריבוי אורות ולא משפיעים אותם לזיכוי הרבים,
זה יכול להזיק ממש , ולכן להיות נשוי ועם משפחה, זה פלטפורמה לסירקולציה של אורות, כלומר כל עונג שבת יושב עם הילדים והאישה,
ומספר להם ממה שלמד כל השבוע , כי אישה היא בחינת כלי מכיל של אור אין סוף, והיא לא חייבת להשפיע מבחינת הטבע הרוחני שלה ,
היא יכולה להכיל את האורות האלה, אבל לגבר , לא להשפיע אותם ורק לאגור ולאגור אורות , זה מזיק ממש , וכשמגזימים בזה, אז במקרים נדירים , אפשר להשתגע

עכשיו , אלה מקורות האיסורים,
ומה שאחרי זה הוסיפו על זה , כל מיני החמרות אחרות שהקריצו מהראש,
זה בעייתי,
כמו האמונה הזאת שכולם משתגעים מקבלה, הרבה מזה דווקא בגלל שפירשו את זה כפשט אז מגיעים לטעות,
כמו שבמשכב זכור, מפרשים תועבה , כפשוטו לשנאה וגועל, ולא הפירוש שזה בעצם מחולק ל3 מילים,
והתורה היא לא בתדרים כאלה אפלים, זה לא קדושה, שליליות כזאת

זה כל מיני אמונות תפלות כאלה שיש בתת מודע של אנשים,
בדומה לבורסה, שכל מי שמשקיע בבורסה/במניות,
מפסיד הכל את הבית והכל מאוד מהר,
ולא תמיד זה נכון , אלא לרוב זה לא נכון,
אבל בסוף אלה שמפחדים , במקום להיות בבורסה דרך בית השקעות אמין כמשקיעים ,
בסוף הולכים לעשות משהו יותר מסוכן, ומהמרים עם פורקס סחורות חוזים עתידיים ואופציות בינאריות וכל זה דרך ברוקר נוכל בלי רשיונות ובטחונות שגוזל אותם,
ובגלל שהם פחדו , הפחד שלהם יצר את המציאות שפחדו ממנה, והפסידו הכל מזה,
מחשבה יוצרת מציאות,
אז חשוב לבדוק את השורש של כל אמונה מגבילה כזאת, שזה לא סתם שם לנו רגלים בהתקדמות

עכשיו נכתוב פוסט על למה זה כן חשוב ללמוד,
אבל ללמוד נכון ונקי ולא מקיצורי דרך או מהס"א

עוד נסביר,
שאדם שמגיע ללמוד קבלה (אם היא באמת דברי קבלה אמיתיים , והיא נקיה),
יש במציאות 3 הגנות לזה, ועליהם גם סומכים בדור הזה,
אז אדם שלא ראוי ללמוד,
מראש לא יימצא את זה בתודעה שלו , שקיים דבר כזה בכלל , או איפה ללמוד את זה,
אלא כל הזמן יהיה עסוק בחומר ותאוות
אפשרות שניה, זה שאם יידע שזה קיים , ויילך לרב/קורס או יינסה ללמוד,
יהיה לו הרבה מניעות בדרך , כמו פקקים , כמו ניתוקים באינטרנט, סידורים עם הילדים והאישה פתאום , ועוד…
שיימנעו ממנו ללמוד את זה ,
אפשרות שלישית:
אם בכל זאת מצא שיש דבר כזה וגם הגיע לשיעור ולמד,
הגנה שלישית זה שאם הוא לא ראוי, אותו חומר שלמד , פשוט יישכח ממנו,
ייכנס מאוזן אחת וייצא מהשניה, גם בגלל שלא זיכך את המידות , וגם כי אין לו כלי להכיל את זה לידי דעת ואור פנימי

עכשיו אותה חומרה שחייב להיות תלמיד חכם לפני שלומדים קבלה,
שהרב עובדיה הוסיף , היא חומרה לא פשוטה:

תלמיד חכם:
זה ששואלין אותו דבר הלכה בכל מקום ואומר,
זה שמניח חפצו ועוסק בחפצי שמים,
שאפשר לסמוך עליו שאינו משקר: שאינו משנה בדיבורו,
וצדיק במידות,ודרך הצדיקים הן עלובין ואינן עולבין שומעים חרפתם ואינם משיבין עושין מאהבה ושמחים ביסורים,
מפרש רש"י, שמדובר באדם שכאשר ישנה חתיכה מסופקת הוא יכול להכריע אם מדובר בטרפה ואינו מקל עקב נגיעתו בדבר,
אמר רב יהודה אמר רב, תלמיד חכם צריך שילמוד שלושה דברים: כתב, שחיטה, ומילה,
כשם שהחכם ניכר בחכמתו ובדעותיו והוא מובדל בהם משאר העם, כך צריך שיהיה ניכר במעשיו, הכל לפי גדלו של חכם צריך שידקדק על עצמו ויעשה לפנים משורת הדין,
תורתו אומנתו ועוסק בה ומהרהר כל שעה ואינו הולך ד' אמות בלא תורה, בכל שעה שהוא פנוי מעסקיו חוזר על דברי תורה ולומד תדיר,ומבין מדעתו ברוב מקומות התלמוד ופירושיו ובפסקי הגאונים,
תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם

כיום מגדירים את זה יותר למי שלמד: תנך גמרא ושולחן ערוך/ילקוט יוסף,
ולא בהכרח מה שלמעלה

איסורים לתלמיד חכם:
כל תלמיד חכם שנמצא רבב על בגדו חייב מיתה, כלומר אסור לו להתגאות במותגים כלל,
וחייב להישמר שבעתיים בכל דרכיו הנהגותיו ומעשיו שלא יתפרשו כחילול שם שמיים, ולכן כשאצל כולם כיפה זה מידת חסידות , אצל תלמיד חכם זה חובה בכל עת כדי שיידאו שאפשר לשאול אותו שאלות בתורה והלכה,
והוא חייב לחזור כל הזמן על לימודו שלא יישכח ממנו,
אני חושב שגם היה איסור שיילך עם אשתו או אחותו לידו ברחוב,
שלא יחשבו עליו משהו לא במקום,
וגם אסור לו לצעוד באופן לא מעודן ,כלומר בגסות או גאווה,

בכל מקרה , אדם שלומד זוהר וסוד,
חייב להיות עם אמונה שלמה מופשט מהגשמיות בבורא,
שאין עוד מלבדו פה במציאות ושהכל לטובה,
כי אם לומד, יכול להיות שמקטרגים עליו ,
מה זה איך הוא לומד ככה, אותם חיצונים אומרים,
הוא לא ראוי, הנה הוא עשה חטא, אז בודקים אותו כמה הוא ראוי,
ולכן כשאדם לומד את זה , צריך להיות מוכן לעלות רמה,
כי יבואו לו נסיונות יותר קשים , לבדוק ולבחון שהוא באמת מזוכך מספיק וראוי ללמוד את החוכמה הזאת,
מבלי להזיק לכלל איתה, ולהשתמש בה לייראה את הבורא ולטובת כלל הנבראים מתוך אהבה ללא תנאי של כל הבריות כולם עם אהבת חינם ובייחוד אהבת ישראל,
כי בנסיונות האלו שבאים לבדוק אם האדם ראוי, אם הוא לא מחזיק באמונה שלמה, מה שנקרא , הנהגה נסית שהיא מעל חוקי הטבע והגשמיות, מעל השכל הפשוט,
מה שנקרא בלשון המטריקס: there is no spoon,
אז יהיה לו קשה להתמודד עם אותם נסיונות כי ייכנס להסתרים לא פשוטים , ולכן , אותה חכמה, אסור ללמוד למי שעדיין לא מאמין , מי שלקוי במידות שלו לא יהיה לו מספיק סיעתא דשמיא לזה , במיוחד מי שכופר או אפיקורס ,
כמו שנאמר בגמרא:
רבן שמעון בן גמליאל אומר, לא כל הרוצה ליטול את השם, יטול.
חייב הכנה לזה , וללמוד תורה לשם שמיים,
למשל, אדם שלא התגבר על כעס גאווה דיכאון, שמירת הברית והלשון,
ועוד לא שאל את עצמו שאלות עמוקות מספיק על המציאות והתכלית,
ועוסק ב שויתי יהוה לנגדי תמיד, כלומר בהשוואת הצורה הרוחנית לדבקות במידות של הבורא,
אם זה ענוה אהבה רחמים חסדים גיבור חכם (כל אלה כמובן במידות אין סופיות אצל הבורא) ממשלה/שליטה עצמית/מודעות , בוחן כליות ולב לא רק חיצוניות… ועוד… וגם עשיר/תודעת שפע, הרי הוא מקור כל השפע האין סופי ובחינת משפיע,
ולכן אדם שבדבקות לבורא , יינסה לשבר את האגו והרצון לקבל, ויהיה יותר אמפתי ואלטרואיסטי, ועוסק באהבת חינם ועשיית שלום ואחדות בעולמות,
(כמובן שהמידות האלה , הספירות , הם בריות של הבורא, והם לא מגדירים אותו , כי הוא מופשט מכל הגדרה שאנחנו יכולים לתפוס, כי הוא אין סופי ובלתי מוגבל ומופשט מכל מחשבה, ואין לו דמיון ולא דמות ולא גוף, ולא פרצוף , הוא מעבר למרחב זמן וחומר ואנרגיה , הם גם נבראו ממנו)
אז אם עדיין לא שם כנראה שעדיין אין לו כלי לזה, הוא כנראה עדיין לא בגיל 40 לבינה, עד שעבר מספיק דברים/שיעורים בחיים,
כי כדי להבין את זה , חייב עיבור נשמה של צדיק שיסביר לנו ,
וזה לא קורה בלי מידות טובות וענוה וחסדים,
אותו עיבור , יבין את המוחין מדברי הרב שקיבל ומלמד אותך,
והעיבור ירחיב ויפרש לך את הלימוד בתודעה, עד שתכיל מזה דעת אמתית על העניין,
לבד אנחנו לא יכולים ללמוד, זה למה רבי חיים ויטאל , אמר שהרמב"ן היה אחרון המקובלים האמיתיים,
כי למד כנראה בעצמו בלי עיבור, אבל בדור הזה אנחנו חייבים עיבור של צדיק מה שנקרא סיעתא דשמיה,
שיעזור לנו להבין את הלימוד, ולכן חייב זכויות ומידות טובות והכנה ואהבת התורה ואמונה שלמה בבורא(כלומר בכלל , לא לבוא אליו בטרוניא על כלום)
כמו שנאמר: למה יאמרו הגוים… (למה, זה תשאל לשמי , הסמ"** אומר ליעקב , כלומר למה זה אחד השמות של הס"א , וכל פעם ששואלים למה זה קרה לי, אז קוראים לס"א)

עכשיו נדבר למה זה חשוב ועל ההיתרים שקשורים לדור עקב המשיח:

נתחיל מפרשת נח מהזוהר:
בִּשְׁנַת שֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה(לאלף השישי) נִבְקְעוּ כָּל מַעְיְנֹת תְּהוֹם רַבָּה(מעיינות החכמה) וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמַיִם(שערי החכמה) נִפְתָּחוּ ,
מותר לאנשים ללמוד זוהר הקדוש גם לפני שהגיעו לגיל 40, וידועים דברי הזוהר הקדוש שכותב
שבשנת חמשת אלפים תר”כ יפתחו מעיינות חכמה וכו’ וכתבו המקובלים שמאותו זמן מותר לכולם ללמוד גם דברים עמוקים כמו זוהר הקדוש.
"במאה השישית לאלף השישי ייפתחו שערי החכמה למעלה ומעיינות החכמה למטה, והעולם יתתקן להיכנס אל האלף השביעי"
כנראה שזה קשור גם לאינטרנט שאפשר למצוא בו כמעט כל ספר ולשפע שיעורי התורה שיש לנו בארץ בבתי כנסת והמון רבנים מעולים

הגאון מוילנא או הגר"א, חולק הן על הרמב"ם והן על הש"ך בנוגע למגבלות על לימוד פנימיות התורה, בטענה שלא הכירו מספיק את הנושא. (הרמב"ם ניהיה מקובל רק בסוף ימיו אומרים)
לשיטתו, לא רק שמותר ללמוד קבלה – ללא מגבלת גיל – אלא, הדבר גם בגדר חובה. 
הבבא סאלי האר"י הרמח"ל הרמ"ק , למדו כולם קבלה אפילו לפני גיל 18, כמובן שידעו את כל התורה קודם והיו קדושים,
וגם היום:
הלכתא כרב באיסורי וכשמואל בדיני, הכא הלכתא כוותיה דשמואל
כך גם כאשר מתעוררת שאלה בנוגע לפנימיות התורה, יש לשאול את דעתם של המומחים באותו תחום ספציפי,
ולא את הפוסקים הכלליים של הדור, כי פנימיות התורה היא התמחות , וכנל לגבי מה שנאמר בילקוט יוסף,
שאומנם הרב עובדיה ובנו , למדו קבלה , הם היו פוסקים גדולים, ולא עסקו בלהיות מקובלים, כלומר 12 שעות ביום ללמוד רק קבלה ופנימיות,
ולעסוק בזה וכל שאר ענייני רוח הקודש ולהיות קדושים ומזוככים וטהורים, וכמובן שהם גדולים וענקיים שהיו לנו בדור הזה ובתחום שלה , אבל קבלה זה תחום שונה לגמרי מהלכה,
ולכן צריך מומחיות כדי לפסוק בזה , וזה מה שהגאון מוילנא טען

בעל הסולם כתב בהקדמה לתע"ס שלימוד קבלה מתחלק לשני חלקים:
חלק הנסתר שבקבלה- שנקרא סתרי תורה ואותו אסור ללמד אלא מפי מקובל חכם למקבל מבין,
וחלק הנגלה שבקבלה- שנקרא טעמי תורה שאותו מותר וחובה ללמוד, וכל המגלה דבר זה- מזכה את הרבים.
כיצד ילמד אדם קבלה לפני שמילא כריסו בש"ס ובפוסקים? בעל הסולם עונה על כך, שאין חובה לאדם ללמוד את כל הש"ס והפוסקים מא' ועד ת',
אלא שראשית- מחובתו ללמוד הלכה כדי לקיים את התורה בכל פרטיה ובכל דקדוקיה, ומי שקשה עליו הדבר- שילמד לפחות מהקיצורים (כמו ילקוט יוסף),
המקובלים הקדושים אמרו, שלימוד חוכמת הקבלה ובמיוחד הזוהר הקדוש מאיר אור נפלא ונשגב לכל נשמה ומבטל את הקליפות הרעות,
והרהורי כפירה ואפיקורסות, והכי חשוב- אמר הרשב"י שבזכות הזוהר הקדוש נצא מהגלות לגאולה


ובשו"ת תורה לשמה (י"ז) כתב "הן אמת שהאדם חייב לטרוח ולעסוק בקבלה ללמוד סוד ה' כמ"ש דוד המלך ע"ה ושלמה בנו "דע את א-לקי אביך ועבדהו"ידיעת אמיתות הבורא , כלומר ידיעה של ממש, באופן השגחתו במציאות,שאין עוד מלבדו, ולא רק כאמונה פשוטה, היא מצווה ענקית , שגם גברים ונשים אמורים לקיים,
ואדם שלומד רק פשט, כאילו מקטין את פאר הבורא, בכך שלא מכיר בגדולתו האמיתית, וחושב שהבורא מתנהג וחושב כמו בן אדם, כאילו הוא נקמן ועצבני,
וזה ממש לא ככה , ועל ידי הלימוד הזה רואה את הפלא של המציאות גם הגשמית וגם הרוחנית , ומבשרי אחזה אלוקה , מה רבו מעשיך ה' מאוד עמקו מחשבותיך…

ההיתר של הבעל שם טוב:
בראש השנה שנת תק"ז עשיתי השבעת עליית הנשמה כידוע לך, וראיתי דברים נפלאים במראה מה שלא ראיתי עד הנה מיום עומדי על דעתי, ואשר ראיתי ולמדתי בעלותי לשם בלתי אפשרי לספר ולדבר אפילו פה אל פה. אך בחזרתי לגן-עדן התחתון ראיתי כמה נשמות החיים והמתים הידועים לי ושאינם ידועים לי, בלי שיעור ומספר, ברצוא ושוב, לעלות מעולם לעולם דרך העמוד הידוע ליודעי חן, בשמחה רבה וגדולה, אשר ילאה הפה לספר יכבד אוזן הגשמי לשמוע, וגם רשעים רבים חזרו בתשובה ונמחל להם עוונותיהם באשר שהיה עת רצון גדול שגם בעיני יפלא מאוד שכמה וכמה נתקבלו בתשובה שגם אתה ידעת אותם, והיתה ביניהם גם כן שמחה רבה עד מאוד ועלו גם כן בעליות הנ"ל. וכולם כאחד בקשו ממני והפצירו בי עד בוש, באומרם, לרום מעלת כבוד תורתך חנוך ה' בבינה יתירה להשיג ולדעת מענינים האלה. עמנו תעלה להיות לנו לעזר ולסעד. ומחמת השמחה הגדולה שראיתי ביניהם אמרתי לעלות עמהם.
וראיתי במראה כי הס"מ עלה לקטרג בשמחה גדולה אשר לא היתה כמותה, ופעל פעולותיו גזרות שמד על כמה נפשות שיהרגו במיתות משונות, ואחזתני פלצות ומסרתי ממש נפשי. ובקשתי ממורי ורבי שלי שילך עמי, כי סכנה גדולה לילך ולעלות לעולמות העליונים, כי מיום עמדי על דעתי לא עליתי בעליות גדולות כמוהו.
ועליתי מדרגה אחר מדרגה, עד שנכנסתי להיכל משיח, ששם לומד משיח תורה עם כל התנאים והצדיקים וגם עם שבעה רועים. ושם ראיתי שמחה גדולה עד מאוד ואיני יודע לשמחה זו מה היא עושה. והייתי סבור שהשמחה הזאת חס ושלום על פטירתי מעולם הזה, והודיעו לי אחר כך שאיני נפטר עדיין כי הנאה להם למעלה כשאני מייחד יחודים למטה על ידי תורותיהם הקדושות, אבל מהות השמחה איני יודע עד היום הזה.
ושאלתי את פי משיח אימתי קאתי מר? והשיב לי: בזאת תדע, בעת שיתפרסם לימודך בעולם, ויפוצו מעינותיך חוצה, מה שלמדתי אותך והשגת, ויוכלו גם המה לעשות יחודים ועליות כמוך ואז ייכלו כל הקליפות ויהיה עת רצון וישועה.

האר"י:
שער הגלגולים בהקדמה י"ז, וזה לשונו – שהאדם מחוייב לעסוק בתורה בארבעה מדרגות שבה, והיא זאת, דע, כי כללות כל הנשמות הם ס' רבוא ולא יותר. והנה התורה היא שרש נשמות ישראל, כי ממנה חוצבו, ובה נשרשו. ולכן יש בתורה ס' רבוא פירושים, וכלם כפי הפשט. וס' רבוא ברמז. וס' רבוא בדרש. וס' רבוא בסוד. ונמצא, כי מכל פירוש מן הס' רבוא פרושים, ממנו נתהווה נשמה אחת של ישראל, ולעתיד לבא כל אחד ואחד מישראל, ישיג לדעת כל התורה כפי אותו הפירוש המכוון עם שרש נשמתו, אשר ע"י הפרוש ההוא נברא ונתהווה כנזכר. וכן בגן עדן אחר פטירת האדם, ישיג כל זה. וכן בכל לילה כאשר האדם ישן, ומפקיד נשמתו ויוצאה ועולה למעלה, הנה מי שזוכה לעלות למעלה, מלמדים לו שם אותו הפירוש, שבו תלוי שרש נשמתו. ואמנם הכול כפי מעשיו ביום ההוא, כך באותה הלילה ילמדוהו, פסוק אחד, או פרשה פלונית, כי אז מאיר בו יותר פסוק ההוא משאר הימים. ובלילה האחרת יאיר בנשמתו פסוק אחר, כפי מעשיו של אותו היום, וכולם על דרך הפירוש ההוא אשר תלויה בו שרש נשמתו כנזכר

חיים ויטאל,
בהקדמה לשער המצוות כותב רבינו – גם בענין עסק התורה שהיא אחת מרמ"ח מצוות עשה, אם לא השלים אותה שהוא עסקו בפרד"ס התורה שהוא פשט רמז דרש סוד, בכל אחד מהם כפי אשר יוכל להשיג עד מקום שידו מגעת לטרוח ולעשות לו רב שילמדנו, ואם לא עשה כן הרי חסר מצוה אחת של תלמוד תורה, שהיא גדולה ושקולה ככל המצוות, וצריך להתגלגל עד שיטרח בארבע בחינות של הפרד"ס כנזכר

ההיתר של בעל הסולם (הרב אשלג):
הר' אשלג מסביר בספרו 'פרי חכם' מאמרים, ע"מ קס"ה את עניין נתינת הרשות משמיים לפרסום חכמת הקבלה ואלו דבריו:
"שמח אני שנבראתי בדור כזה, שכבר מותר לפרסם את חכמת האמת. ואם תשאלוני מאין אני יודע שמותר הוא? אשיב לכם, משום שניתן לי רשות לגלות, כלומר, שעד עתה לא נגלו לשום חכם, אותם הדרכים שאפשר לעסוק עמהם בפרהסיא בפני כל עם ועדה, ולהסביר כל מלה ומלה על אופניה, כי גם אנכי נשבעתי לבי, שלא לגלות, כמו כל התמידים שקדמוני, אבל שבועה זו ואיסור זה אינם חלים זולת על אותם הדרכים הנמסרים בעל פה, מדור דור, עד הנביאים ומעלה כי הדרכים האלו אם היו מתגלים להמון העם, היו מביאים הפסד רב, מטעמים הכמוסים לנו."
אמנם אותו הדרך, אשר אני עוסק בספרי הוא דרך המותר ואדרבא נצטויתי מפי רבי להרחיבו כמה שאפשר לו, ומכונה אלינו דרך התלבשות הדברים. ועיין במאמרי רשב"י, שלדרך הזה מכנה 'נתינת רשות'. וזהו שהעניק לי ה' במדה שלמה, אשר מקובל אלינו, שזה אינו תלוי בגאוניות של החכם עצמו, אלא במצב הדור, על דרך שאמרו ז"ל "ראוי היה שמואל הקטן ראוי וכו', אלא שאין דורו זכאי לכך"', ועל כך אמרתי שכל זכייתי בדרך גילוי החכמה, הוא מסבת הדור שלי'.
יוצא מדבריו הקדושים במראה מקום זה ובעוד מקומות רבים אחרים שמה שהיה פעם כמוס, היום גלוי, ולא רק שמותר ללמוד אלא מצווה גדולה ללמוד וללמד, ראה 'אור הבהיר' מאמר 'שופרו של משיח': "ותדע שז"ס שאין בני ישראל נגאלים אלא אחר שיתגלה חכמת הנסתר בשיעור גדול, כמ"ש בזהר…".

הרב יהודה פתיא:
בהקדמתו המרתקת לספר "בית לחם יהודה" שהוא פרוש על ספר עץ חיים כותב שרוב תלמידי חכמים, ובני תורה שחיו בדורות הקודמים לא יתעסקו בסודות התורה, והם חזרו בגלגול בדור הזה כדי להשלים את חלק הסוד שבפרד"ס. ידוע שהרב יהודה פתיא שהיה מתלמידי "הבן איש חי" ורבי שמעון אגסי, היה בקי גדול בתורת הנשמות ובתורת הגלגול, כמו שהוא רומז וכותב בספרים שלו, זאת הסיבה שבדור זה יש התעוררות ללימוד הקדוש הזה, כי אלפי נשמו חזרו בגלגול ללמוד קבלה
גם כותב הרב יהודה פתיא כי כל אדם שבא ללמוד קבלה צריך לקבלו, ואסור למנוע אותו מללמוד, וזה לא תלוי אך הוא נראה ומה רמת הידע שלו. ואם הוא לא ראוי משמים ימנעו ממנו ללמוד

הרשב"י:
אוֹי לְאוֹתוֹ אִישׁ שֶׁאָמַר שֶׁתּוֹרָה זוֹ בָּאָה לְהַרְאוֹת סִפּוּרִים בְּעָלְמָא וְדִבְרֵי הֶדְיוֹטוֹת.
שֶׁאִם כָּךְ, אֲפִלּוּ בִּזְמַן זֶה אָנוּ יְכוֹלִים לַעֲשׂוֹת תּוֹרָה בְּדִבְרֵי הֶדְיוֹטוֹת, וּבְשֶׁבַח יוֹתֵר מִכֻּלָּם.
אִם לְהַרְאוֹת דְּבַר הָעוֹלָם, אֲפִלּוּ אוֹתָם סוֹפְרִים בָּעוֹלָם יֵשׁ בֵּינֵיהֶם דְּבָרִים יוֹתֵר עֶלְיוֹנִים.
אִם כָּךְ, נֵלֵךְ אַחֲרֵיהֶם וְנַעֲשֶׂה מֵהֶם תּוֹרָה כְּמוֹ זֶה.
אֶלָּא כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה דְּבָרִים עֶלְיוֹנִים הֵם וְסוֹדוֹת עֶלְיוֹנִים.
עַל זֶה סִפּוּר זֶה שֶׁל הַתּוֹרָה, לְבוּשׁ הַתּוֹרָה הוּא. מִי שֶׁחוֹשֵׁב שֶׁאוֹתוֹ לְבוּשׁ
הִיא הַתּוֹרָה מַמָּשׁ וְלֹא דָּבָר אַחֵר – תִּפַּח רוּחוֹ, וְלֹא יִהְיֶה לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא.
בִּגְלַל זֶה אָמַר דָּוִד, גַּל עֵינַי וְאַבִּיטָה נִפְלָאוֹת מִתּוֹרָתֶךְ. מַה שֶּׁתַּחַת לְבוּשׁ הַתּוֹרָה.
אליהו הנביא ומשה רבינו בשרו לרבי שמעון בר יוחאי:
עם ישראל יגאל בדור האחרון בזכות קריאה ולימוד בספר הזוהר (זוהר פרשת נשא)

מדברי הרב המקובל ניסים פרץ:
כל המקובלים , האר"י , הרמח"ל, הגר"א ידעו ענייני קבלה עוד לפני בר מצוה כולל התורה, לא חיכו לגיל 40 ,
גיל 40 לא רשום לא במשניות/חומש/גמרא ומדרשים, אלא זה תקנה בגלל שבתאי צבי מה שעשה באירופה , שפחות קשורה לדור של היום,
וגם אז לא גנזו את זה לאנשים יחידים שנפשם חשקה בזה מאוד מאוד,
אין גילאים לזה, זה לא גיל גשמי אלא גיל של תיקון הנפש,
כמו שאמרו בפרקי אבות: "כל העוסק בתורה לשמה מגלין לו רזי תורה, ונעשה כמעין המתגבר וכנהר שאינו פוסק"
לגבי אלה שאומרים לאדם הרוצה ללמוד , מה אתה לומד קבלה , מה אתה יודע בנגלה קודם?
זה אסור עד שיימלא כרסו בש"ס ופוסקים,
ולגבי זה הדבר תלוי גם במקום בו חוצבה אותה נשמה ושורשה ומה תיקנה בגלגולים קודמים במידות וגם בחיים האלה, כי לא סתם יש לה צמאון לרובד הזה של התורה,
כותב ספר שומר אמונים (הקדמון) – רבי יוסף אירגאס (שנלחם בקנאות נגד מאמיניו של משיח השקר שבתאי צבי) אומר,בשו"ת דברי יוסף , לגבי דברי הרמב"ם שאמר:
"ואני אומר שאין ראוי להיטייל בפרדס, אלא מי שנתמלא כרסו לחם ובשר; ולחם ובשר זה, הוא לידע ביאור האסור והמותר וכיוצא בהן משאר המצוות" ,
אז הרב אירגס אומר על זה , לשלש את זמנו בלימוד התורה כלומר, שליש במקרא , שליש במשנה , ושליש בתלמוד,
ולגבי זה לא דובר על תקופת חיים לחלק , כי אדם לא יכול לדעת עד מתי ייחיה אם עד גיל 40 או עד 80 או 30, אלא דובר על חילוק יומי לשלב ולעשות שליש שליש שליש…, דובר על לא ללמוד סוד בלי שהתמלא באותו יום בחכמת הנגלה "וחימם מנועים" והתכונן קודם, שלא יהיה ריק ממנה , ואז רק ללמוד סוד לקנח בו בסוף הלימוד , ככה לא יישתה יין בלי לחם ובשר קודם

בנוסף על הרמב"ם לגבי האיסור שכתב , ממפרשי הרמב"ן על הרמב"ם ,בפרשת בשלח:
ור' יעקב זה הלך למצרים ומסר הקבלה להרמב"ם ז"ל ולרוב שמחתו בה היה משתבח בה לתלמידיו, אמנם לא זכה לזה עד קרוב לאחרית ימיו שכבר חבר כל ספריו הנמצאים היום, עד כאן: והחכם רבי יצחק אברבנל ז"ל בנחלת אבות בסוף פרק עקביה כתב בזה הלשון, וגם אני שמעתי שהרב הגדול המיימוני כתב באגרת שלו אלה הדברים.
בסוף ימי בא אלי אדם אחד ואמר לי דברים של טעם, ואלולי שהייתי בסוף ימי ונתפשטו חבורי בעולם הייתי חוזר מדברים רבים שכתבתי בהם, ואין ספק שדברי קבלה היו אשר שמע באחרית ימיו, עד כאן. הוא שמע אבל אני ראיתי כתוב בספר אחד בשמו בזה הלשון לסוף ימי בא אלי זקן אחד והאיר עיני בחכמת הקבלה, ולולי שנתפשטו ספרי בעולם הייתי חוזר בי מכמה דברים שכתבתי

נוסיף עוד לזה , מה שרבנים וגדולים אמרו על לימוד הקבלה

מותר ומצוה ללמוד חוק לישראל עם הזוהר המובא בו גם למי שלא מלא כרסו בש"ס ופוסקים ואפילו בעיון ולא יותר מזה
מצוה גדולה מוטלת על מי שלמד ש"ס ופוסקים ללמוד את תורת הקבלה, ולמי שלא הגיע למדרגה זו, לקרוא זוהר לא בעמקות ולקרוא זוהר שבחוק לישראל כדי שנזכה להגאל בזכות חכמת האמת,
אמנם אמת נכון הדבר שערך לימוד הקבלה נשגב מאוד ליראי ה´ ולחושבי שמו, אין ערוך אליו, וכמבואר בזוהר פרשת פקודי (דף רמ"ז ע"ב),
בגודל העונש למי שאינו עוסק בסתרי תורה, ולאידך גיסא גודל שכר העוסקים בתורת הסוד.
אולם כל זה מדובר בתלמיד חכם אשר יראת ה´ היא אוצרו,
בנוסף
יש הבדל בין לימוד הקבלה "עץ חיים",שזה נטו רק קבלה גבוהה ונקיה, וכדו' לבין לימוד ספר הזוהר. שרובו טעמי תורה,
ואף גם זאת הלומד קבלה צריך שידע באופן ברור שהמלמד הוא תלמיד חכם מקובל הבקי בהקדמות אמיתיות של תורת הנסתר, שכן מורה שם קבלה,
ובלעדי זאת יצא שכרו בהפסדו, כי הוא עלול בנקל לטעות, ולקצת בנטיעות, וכמו שהזהיר על כך המהרח"ו בהקדמתו לספר ההקדמות

מי שמילא כרסו בש"ס ובפוסקים בארבעת חלקי השו"ע, מצוה שילמד את תורת הקבלה מפי מקובל, איש מפי איש
חשוב גם לציין שהרבה מן ה"קבלה" הנלמדת כיום היא גרסה מעובדת ו'מזוקקת', שביחס אליה לא חלים החששות שישנם בלימוד הקבלה ה'טהורה',
כלומר עם לימוד חסידות אין בעיה , וכל מי שרוצה ללמוד קבלה , עדיף שיילמד חסידות לפני זה , שיהיה לו ככה הקדמות אמיתיות והכנה לזה

לימוד פנימיות התורה בדורנו מותר ואף מצווה, אך עדיין יש להבין מדוע בדורות קודמים כה חששו מפני לימוד קבלה.
אחת הסיבות היא מקרים שונים שאירעו בהיסטוריה היהודית, אפילו בדורות האחרונים, שבהם ניצול לרעה של קבלה הביא לתוצאות הרות אסון עבור העם היהודי. למשל, לפני כשלוש מאות וחמישים שנה יהודי בשם שבתאי צבי הכריז על עצמו כעל משיח, תוך התבססות על פרשנות מסולפת של תורת הקבלה

הרב קוק, אגרות הראי"ה:
ומי שזוכה לטעום באמת טעם של רזי תורה, יודע הוא כי כל העבודה השלמה רק על זה היא בנויה, [על] לקרב רחוקים, וללקט ניצוצי הקדושה מכל מקום שנתפזרה… ובעוונותינו הרבים, העוסקים רק בלבושי התורה הינם טועים בזה מאד, ד' ירחם עליהם ויסלח להם בגודל חסדו .
אין שיעור וערך למעלת ההוגה בדברי אלקים חיים, בספר הזוהר וכל הנלוים אליו, ובדברי חכמי אמת וביותר בכתבי הארי ז"ל הברורים… כי ע"י העסק התמידי יגלו שערי אורה ופתחי חכמה לכל ההולך בתום בדרך ה', אשר חמדה נפשו לקרבה אל היכל מלך הכבוד חי העולמים ב"ה, ועל כן יהיו ברוכים כל המתנדבים לעסוק בכמה אפילו שעה או שתים ביום מדי יום ביומו… ומחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה, ויחשב כאילו עומד הוא כל היום תמיד בחצרות ה' ומשכנותיו ברזין דאורייתא

הרב ראובן הילר:
אם בעבר תקופת לימוד הנגלה ארכה עד גיל 40, הרי בימינו המצב השתנה, וקיימת בשלות ויכולת לקלוט רעיונות פנימיים עמוקים בגיל צעיר בהרבה
"בעקבות משיחא חוצפא יסגא …ואנשי הגבול יסובבו מעיר לעיר ולא יחוננו וחכמת סופרים תסרח ויראי חטא ימאסו"
בדור הגאולה יש קטנות ויש גדלות. הקטנות היא בשקיעה בעולם גשמי, נטול אמונה ושטוף תאוות. אולם מלמדנו הרב זצ"ל (במאמר 'הדור' ובאורות הקודש חלק א', ה'), שקטנותו של דור זה נובעת, למרבה הפלא, דווקא מתוך היותו בעל נפש גדולה. דור זה לא מסתפק באמונה מצומצמת, פנימיות נפשו שואפת למרחבי אמונה ענקיים המצויים בפנימיות התורה ועל כן כל העיסוק בגדרים הלכתיים ובפרטי הלכות, מאוסות עליהם,
אין ספק ששוני זה מעיד על שאיפות גדולות של הדור, שאיננו מוצא את מלוא סיפוקו הנפשי-לימודי רק בלימוד גמרא.
לי ברור, שהדרכת חז"ל שיש למלא כרסו בבשר ויין, כלומר – לעסוק בהרחבה בהוויות אביי ורבא, לפני שנכנסים ללימוד פנימיות התורה קיימת גם בדורנו, כי רק באופן זה נקנים דרכי העיון ומתיישר השכל ונהפך לשכל של תורה. אולם, אם בעבר תקופה זו ארכה עד גיל 40, הרי בימינו המצב השתנה, וקיימת בשלות ויכולת לקלוט רעיונות פנימיים עמוקים בגיל צעיר בהרבה.
ידועים דברי הזוהר (נשא קכ"ד) "ובגין דעתידין ישראל למטעם מאילנא דחיי דאיהו ספר הזוהר, יפקון ביה מן גלותא ברחמי" (תרגום: בזכות שעתידים ישראל לטעום מעץ החיים, שהוא ספר הזוהר, יצאו בו מהגלות ברחמים),
בשנת תצ"ד מתגלה לעולם הבעל שם טוב הקדוש, ומפיץ את תורתו, תורת החסידות. בדרך זו מתפרשת הקבלה גם כמשל לנפש האדם. וכך צומחת לה תורת הנפש היהודית מתוך סתרי הקבלה.
בשנת תפ"ט מתגלה לרמח"ל מגיד מהשמים ומפרש לו את תורת הקבלה בדרך חדשה. הקבלה – משל היא לדרך הנהגת ה' בעולם. ההיסטוריה של ישראל היא גילוי ה' בעולם ואליה רומזת הקבלה. מכאן קצרה הדרך לממשיכי דרכו – הגר"א והרב קוק המגלים על פי סתרי תורה, שהמשך ההיסטוריה של ישראל מובילה לחזרתם לארץ, לציונות ולגאולת ישראל

הרמח"ל: והנה זה פרי הגלות בעוונותינו הרבים, ששכחו ישראל את הדרך הזה, ונשארו ישנים, משוקעים בתרדמתם, ואין שמים לבב לזאת. אבל תורה חוגרת שק על צרתה. והנה אנחנו במחשכים כמתי עולם, כעורים ממש המגששים קיר. לישרים לא נאוה ללכת בדרך הזה, אלא אדרבא לפקוח עיניים עיוורות, ולראות אהבת ה', ולדעת הקדושה ודרכיה, להתקדש בה ממש,
בנוסף לרמחל יש מאמר ירים משה , על העניין הזה

לגבי נגלה לפני סוד מבעל הסולם וגם דעת רבי חיים ויטאל:
חייב ללמוד תורה על פי הברייתא: ,( 3-5 שנים בנגלה לפני הסוד ולפחות ילקוט יוסף של קיצור שולחן ערוך),
"מכאן לתלמיד שלא ראה סימן יפה במשנתו ה' שנים שוב אינו רואה
ר' יוסי אומר ג' שנים שנאמר (דניאל א, ה) ולגדלם שנים שלש" 

שכדאי שיעסוק בתורת הנגלה 3 שנים , לפני הסוד,
כי אולי יכול להיות שהוא מצויין ברובד אחר כמו הלכה או מדרשים ויכול לזכות עם זה יותר אנשים,
ואם רואה אחרי 3 שנים שזה לא זה אז יינסה את הסוד, ואם לא הולך ולא מתחבר לזה, יימשיך ללמוד את הנגלה,

הראי"ה קוק רושם על העניין הזה:
ישנם שיצאו לתרבות רעה, מפני שבדרך למודם והשלמתם הרוחנית בגדו בתכונתם האישית המיוחדת. הרי שאחד מוכשר לדברי אגדה, ועניני ההלכה אינם לפי תכונתו להיות עסוק בהם בקביעות, ומתוך שאינו מכיר להעריך את כשרונו המיוחד הוא משתקע בעניני הלכה, כפי מנהג המורגל, והוא מרגיש בנפשו נגוד לאלה הענינים שהוא עוסק בהם, מתוך שההשתקעות בהם אינה לפי טבע כשרונו העצמי. אבל אם הי' מוצא את תפקידו וממלאו, לעסוק בקביעות באותו המקצוע שבתורה, המתאים לתכונת נפשו, אז הי' מכיר מיד שהרגשת הנגוד שבאה לו בעסקו בעניני ההלכה לא באה מצד איזה חסרון בעצמם של הלמודים הקדושים והנחוצים הללו, אלא מפני שנפשו מבקשת מקצוע אחר לקביעותה בתורה, ואז הי' נשאר נאמן באופן נעלה לקדושת התורה, ועושה חיל בתורה במקצוע השייך לו, וגם עוזר על יד אותם שידם גוברת בהלכה, להטעימם מנעם האגדה. אמנם כיון שאינו מכיר את סבת הרגשתו הנגודית בלמוד, והוא מתגבר נגד טבעו, תיכף כשנפתחים לפניו איזה דרכים של הפקר הוא מתפרץ ונעשה שונא וער לתורה ולאמונה, והולך מדחי אל דחי, ומהם יצאו מה שיצאו מבני פריצי עמנו, המתנשאים להעמיד חזון ולסמות עינו של עולם. – ובחלוק המקצעות השונים בסדרי הלמוד, לפי התכונות הנפשיות השונות, יש מי שנטיתו חזקה לחכמות מיוחדות, שגם הוא צריך ללכת לפי נטיתו הפנימית, ויקבע עתים לתורה. וזה וזה יעלה בידו, כי יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ, וכבר נסתפקו ה"תוספות ישנים" בשלהי יומא בזה, מה שיהיה עיקר וטפל, ובכלל הדבר תלוי לפי התכונה וטבע הנפש של כל אחד ואחד.

לגבי השואל,
חשוב להתרחק מכל המידות הלא טובות,
אחרת הלימוד במקום לעשות טוב, הוא רק ייחזק את כוחות הטומאה והס"א בעולם, וסתם יעורר דינים,
זה חייב לבוא מתוך כוונה אמיתית וטהורה לשם שמיים לעשות טוב בעולם לכלל הבריות עם זה,
יש כאלה שרוצים ללמוד קבלה בשביל כל מיני כוחות ושטויות וכל מיני השבעות מלאכים, כלומר ללמוד את זה בשביל האגו , וזה פסול מאוד ומזיק מאוד לאדם למשפחתו ולדורי דורות של אותו אדם, או שייפלו בתאוות בצע וניאוף ומשם יפספסו את הכל ויירדו מדרגתם,
שנאמר: כבוד אלהים הסתר דבר , כבוד מלכים חקור דבר
הפסוק הזה , פירשו:
היא אזהרה גדולה להסתיר רזי תורה מִבּוֹעֲרִים בָּעָם, לפי שאינם מבינים כראוי, ויבואו ח"ו לחשוב מחשבות גרועות וחומריות על האלקות העליון, ולפגום בכבודו בסברות הנבערות שלהם, ולכן הוא יותר טוב לעמי הארצות שיעמדו בפשוטן של דברים. וכל שכן שצריך להסתיר רזי תורה מן הרשעים, לפי שהופכים ללענה משפט, כי מלעיגים ומתלוצצים על הדברים היקרים והנחמדים, שצריך לעיין בהם בדחילו ורחימו, בהיותם העיקרים של החכמה האמיתית, הנחמדים מזהב ומפז רב ומתוקים מדבש ונופת צופים. ולכן, המלמדם לעמי הארץ או לרשעים, כאילו נותן נזם זהב באף חזיר, שהוא מגררו בטיט חוצות ומלכלכו. ומי הם הראויים לחקור ולדרוש ברזי תורה? – אלו המלכים, ומאן מלכי – רבנן, שכבר מילאו כרסם בשר ויין שהם הלכות ואגדות, ואחר-כך מטיילים בפרדס שהם רזי תורה

הכבוד אלהים הסתר דבר , מדבר בעיקר על אלה שרוצים ללמוד קבלה מעשית ומאגיה והשבעות מלאכים , כי הם רוצים להיות כאלהים , בעלי כוחות ,בשביל למלא את הרצון לקבל שלהם שהם פועלים נטו מתוך אגו, ואינטרסים אישיים,
אם זה מתוך נקמה במישהו או כי רוצים משהו שלא יכולים להשיג בדרכים כשרות, אז זה פסול מאוד,
אלה וכופרים או אפיקורסים ואתאיסטים, לא ראויים לגעת ברובד הזה, עד שיעשו תשובה שלמה והכנה לזה קודם,
כי הם ישתמשו בו לפסול את הבורא ולממש את התאוות הגשמיות שלהם,
וכבר נאמר: " כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו"
שמות קודש ודברי קבלה זה לא משהו לזלזל בו , ולא לשימוש עצמי או לאגו והתאוות (כדוגמת אחים של יוסף שאכלו עבר מן החי-ורצו אחרי זה גם ליצור לעצמם נשים על ידי אותיות לשון הקודש והשבעת מלאכים , שיוכלו להיות איתם בלי חתונה ושמירת נידה וכל זה , ויוסף חשש לזה אז אמר לאביו) ,
אלא זה רק לשם שמיים לטובת הכלל , מתוך אהבת חינם של כלל הנבראים , להגביר אחדות ושלום בעולם