ענין הגלות של מצרים היה לצרף ולתקן בחינת ניצוצות הקדושה "וַיּוֹצִ֥א אֶתְכֶ֛ם מִכּ֥וּר הַבַּרְזֶ֖ל מִמִּצְרָ֑יִם" , בבחינת: יתיב על כָּורְסְיֵיא של בריאה שְׁבִיבִין (גיצים/זיכוכים) של נהר דִּי-נוּר,כי נדמה מצרים אל הכור ,אשר בתוכו ניתך הזהב ונפרד ממה שלא מושלם בו עד שמגיע להיות זהב טהור,ונשלם שלמות גדולה: וּמִן־הָאֵ֖שׁ יוֹצֵ֥א בָרָֽק.
כי ישראל הקדושים ירדו לטומאת מצרים ל2 סיבות: להיות מוכנים לקבל את התורה בבחינת אבני שיש טהור ע"י הזיכוך הגדול שקורה בכור הברזל הזה של מצרים ,
וגם כדי לחלץ מטומאת מצרים את נשמות דור המבול-הפלגה-סדום-אנוש, שהם במקור בני קין שבארץ נוד:קדמת-עדן/ארץ ארקא, והם תתקע"ד דורות שקומטו מהבריאה והם הנקראים רעת האדם: נשמות מזמן שאדם פרש מ חוה אשתו 130 שנה בנהר גיחון לפני לידת שת בתבל, והם נשמות ק"ב חרובים שנחרבו, והם צאן לבן הארמי שאז באו עם יעקב למצרים (כי רועה צאן: מדריך של קבוצת נשמות, שזה היה עיסוק קדום מזמן הבל), שאותם צאן הם אותם המצרים שיוסף העביר מעיר לעיר: וְאֶ֨ת־הָעָ֔ם הֶעֱבִ֥יר אֹת֖וֹ לֶעָרִ֑ים , להכין אותם ליציאת מצרים, ואז כשישראל יצאו ממצרים יֵצְא֖וּ בִּרְכֻ֥שׁ גָּדֽוֹל, וילדו המון ילדים של אותם נשמות שביררו וחילצו ממצרים
ונמצא כי בהתאחז פרעה ומצרים בדעת העליון בדור ההוא ושם מקום שליטת מצרים ופרעה שבמצר העליון,
כי עיקר הגלות מצרים היה לסיבת גלות הדעת , כי שם הייתה שליטת מצרים,
רד"ו שנה שבהם ישראל היו משועבדים להשפעת מוחין דקטנות של פרעה
והנה אז בגלות מצרים: וְאֵ֗לֶּה (נ)שְׁמוֹת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל הַבָּאִ֖ים מִצְרָ֑יְמָה אֵ֣ת יַעֲקֹ֔ב אִ֥ישׁ וּבֵית֖וֹ בָּֽאוּ, אז באו וירדו נשמות 12 השבטים, ו3 האבות, והשכינה ומרכבות של גדודים ומחנות עליונים של מלאכים וכל גן עדן איתם , ומ"ב בני ישראל של מעלה , ועודדו את בני ישראל במצרים בזמן השיעבוד , שלא להתייאש ושהישועה קרובה, שהרי אמר לו הבורא ,
אָנֹכִ֗י אֵרֵ֤ד עִמְּךָ֙ מִצְרַ֔יְמָה , וגם: עִמּֽוֹ־אָנֹכִ֥י בְצָרָ֑ה ,
וכשפרעה הבין משר של מצרים מלאך דוּמָֽ"ה, שעתיד להיוולד בן מישראל שיעשה בהם דין, פרעה אמר: כׇּל־הַבֵּ֣ן (הנשמה האלוקית) הַיִּלּ֗וֹד , הַיְאֹ֙רָה֙ (ל50 שערי טומאה) תַּשְׁלִיכֻ֔הוּ, וְכׇל־הַבַּ֖ת (הגוף והתאוות הגשמיות) תְּחַיּֽוּן (בעבודה זרה שלהם של הנילוס), בנוסף מטה אהרן בלע את המטות של הבנים של בלעם, וַיַּֽעֲשׂ֨וּ גַם־הֵ֜ם חַרְטֻמֵּ֥י מִצְרַ֛יִם בְּלַהֲטֵיהֶ֖ם , ולא השתמש לזה במטה משה כי הוא קדוש יותר: דאתגליף בגנתא עילאה בשמא קדישא, שנחקק בגן עדן עליון מ-גביש/קריסטל סנפרינון וחקוקים עליו שמות קדושים, והיה שוקל 300-900 קילוגרם בערך, והמטה היה נושא את עצמו ומרחף כשהיה ביד משה,
ואז כשאמר משה: ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים, התקיים על מלאך דוּמָֽ"ה:
יִפְקֹ֧ד יְהֹוָ֛"ה עַל־צְבָ֥א הַמָּר֖וֹם בַּמָּר֑וֹם, ונפל שרו של מצרים 400 פרסה
והנה יניקת ארץ מצרים(מיצר-י"ם) ופרעה(לשון: פה-רע, פריעה, עורף/העורף, מפריע) ,
הנאחז בעורף הגרון(ג"ר-און, שכנגדו מספרים בסיפור/ספיר יציאת מצרים להמשיך החסדים ולסלק את אחיזת פרעה מבחינת הגרון),
כי פרעה יונק מן מ"ח צירופים שם אלקי"ם , מהחלק הרע של עץ הדעת טוב ורע,
שבו בצירופי ב' אותיות י"ם מן שם אלקי"ם ,
כ"ד באות י' וכ"ד באות מ' , מן ק"ך צירופים שיוצאים מאותו שם,
הם הנקראים: כ"ד כ"ד ,נִ֭פְלָאוֹת בְּאֶ֣רֶץ חָ֑"ם,
ואליהם נאמר: ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים ,אותם צירופים,
ואז משאר צירופי שם אלקי"ם(אל"ה),
שהם: הָאֱלֹהִי"ם הָאַדִּירִים הָאֵלֶּ"ה…הַמַּכִּים אֶת מִצְרַיִם,
בחינת 3280 המלאכי חבלה היוצאים
מ 3 רקיעי טומאה, מסך הגימטריה של שמות 10 המכות,
הנקראים אגרף בגימטריה: "וּלְהַכּ֖וֹת בְּאֶגְרֹ֣ף רֶ֑שַׁע" שהוא פרעה,
יהו"ה הכה את מצרים, 10 מכות כנגד עשרה מאמרות של ימי בראשית,
ו50 מכות על הים , אבל מכת בכורות, וְעָבַרְתִּ֣י בְאֶֽרֶץ־מִצְרַ֘יִם֮ בַּלַּ֣יְלָה הַזֶּה֒ ,
כַּחֲצֹ֣ת הַלַּ֔יְלָה אֲנִ֥י יוֹצֵ֖א בְּת֥וֹךְ מִצְרָֽיִם על אותו זמן של מכת בכורות,
אני ולא מלאך מט"ט…(מפסוק: אנכ"י שולח מלאך לפניך) ,
אני ולא שרף(לשון שריפה, מלאך חבלה מאותם 3280)
אני ולא שליח(מלאך המות),
כי הטומאה במצרים גדלה כלכך שמלאכים פחדו לרדת ולהיטמא בה,
וכי מלאכים הם בחינת הנהגת המשפט שכר ועונש, הכל בדין חשבון ודקדוק כפי המעשה,
אבל הבורא הוא בחינת הנהגת הייחוד, והוא רחמים גמורים, שהם י"ג מידות הרחמים
שבכתר עליון הנהגת יהי אור ויהי אור,
שכן מעלת ליל פסח גדולה אפילו מכללות יום שבת (חוץ מזמן מנחה דשבת בזמן רעוא דרעוין – רצון הרצונות),
וכאשר עלה ברצון המאציל העליון , העיף את בחינת הכרפס, בחינת המוחין דקטנות של פרעה,
באותו יום מאיר במוחין דגדלות כפול: של בינה וחכמה דאצילות, ברגע אחד ועוצמתי, כדי שיוכלו ישראל ליגאל ולהיות בני חורין,
ושובר ברגע אחד את כל מדרגות כוחות הטומאה, מזמן ספירת העומר עד שבועות שאז כתר דאצילות מאיר בו,
ולכן פסח הוא פ"ה-ס"ח בהלל של בחינת מוחין התבונה, כי לסיבה זו אנו אומרים הלל גמור בליל פסח ,זה מזכך את הפה-רע של לשון הרע והרכילות, לפה-סח בקדושת ההלל והניסים,
ושותים 4 כוסות יין כנגד שם יהו"ה, ו4 שאלות מה נשתנה בעולמות אבי"ע, בלילה הזה שלא נהנים משפע שאר ירקות ,שהוא ערבוב של דין וחסד מיצירה, אלא משפע הנקרא מרור= מר-דרור,אור מידת הרחמים מבריאה
וזה בחינת אכילת מצה בפסח, כי ידוע שיציאת מצרים הוא התגלות הדעת,
מצה היא ייצר הטוב ודעת עליון ,לחם הרפואה,והרוחניות,
ויש 3 מצות שמורות כנגד: חכמה בינה דעת,
וכנגדם באר מרים, עמוד ענן ,מן שהוא לחם השמיים,
לעומת המצה יש חמץ בחינת ייצר הרע החומריות ופגם בדעת עליון,שהוא האגו והעמל"ק(על מנת לקבל לעצמו בלבד במקום טובת הכלל),
כי הכל תלוי בדעת, שדעת היא בחינת חיים,
ואז יציאת מצרים היתה בהתגלות 50 שערי הבינה כדי להכניע שר מצרים ,
שעם ישראל הגיע מטומאה גדולה , לדרגות נבואה עליונה,
ואז ים סוף נקרע ל12 גזרים כנגד השבטים בבחינת:
כְּאַיָּ֗ל תַּעֲרֹ֥ג עַל־אֲפִֽיקֵי־מָ֑יִם
"ומן הנסים הגדולים המפורסמים: אדם מודה בנסים הנסתרים
(המיקרו-ניסים שמתחברים כדרך הטבע בצירוף יחדיו לנס גדול, שעושים לאדם בכל יום ויום)
שהם יסוד התורה כלה, עד שנאמין בכל דברינו ומקרינו שכלם נסים גמורים אין בהם טבע כלל , בין ברבים בין ביחיד, הכל הנהגה ניסית בגזרת עליון"
