אז עד כה מה שאמרתי ברמת הפשט והדרש מבחינה המדע וימי בראשית, שמיטות והמפץ,
בקישור שהבאתי ,
הכל טוב ויפה,
ואז רק אפשר להתחיל להבין משהו בקטנה מתוך כל זה,
אבל האמת השורשית יותר של כל זה , היא בקבלה , שהיא חכמת כל החכמות:
רק מה שיפה לראות, כשמבינים מה המדע אומר לעומק ,
[שכן רוב האנשים ששמעו על עניין המפץ הגדול לא מבינים את התהליכים ומה קרה וענייני הפיזיקה הקוואנטית בנושא, ואז מפספסים ככה את כל נקודות החיבור]
ומה הקבלה אומרת לעומק , ואז מסתכלים על הפשט ,
[כי אם מסתכלים רק על הפשט , גם לא יבינו באופן מדוייק את נקודות החיבור, למשל , ביום עשות ה' אלקי"ם , לא יידעו מה זה אומר מבחינת גשמיות]
אז רואים שהכל מתחבר , וכל התהליך של בראשית הוא רקורסיבי,
הוא חוזר על עצמו ברמות הפשטה שונה , מהרוחני לגשמי,
בדומה לעניין שבירת הכלים שהשתלשל מלמעלה למטה בעולמות
ופה קצת ביאור על סדר ימי בראשית וחטא אדם ועניין הגשמיות ורוחניות העולמות:
https://www.fxp.co.il/showthread.php?t=20547323
[אני יצוטט משם:
וגם בימי בראשית לא היה גשמיות כלל,
כלומר הייתה בריאה והכל , כוכבים ארץ ישראל,
שישראל הייתה אז בעולם יצירה, כלומר הכל היה בבריאה כבר ,
כל היקום ביום ב,
אבל הכל היה זך כמו מלאכים, שגם הם קיימים אבל לא גשמיים,
אבל חטא אדם ראשון הלביש את המציאות כולה
הפיל אותה לכותנות עו"ר,
ואז מה שקשור לעניין הזה , זה
סוד הַכֹּל הָיָה מִן הֶעָפָר , מן יסוד העפר הגשמי דעשיה,
ו יָ֤שֶׁת חֹ֨שֶׁךְ סִתְר֗וֹ סְבִֽיבוֹתָ֥יו]
[ומפה רואים את הקושי של מה שהמדענים מנסים לשערך את זמן הבריאה , זה תמיד יכול להיות לא מדוייק ,
בגלל הנפילה של המציאות מכותנות או"ר של קיום זך רוחני ממשי[רוחני זה לא פוטנציאל אלא בריאה ממש],ומזה נפל לכותנות עו"ר הגשמיות]
וזה טיפה רק על כמה פסוקים שם,
יש לי מאמר עצום בנושא,
אני עדיין עובד על הכתיבה שלו, כבר כמה חודשים,
מה שנרשם פה למעלה , זה רק טעימה קטנה מתוכו בקצרה, יש עוד המון לזה , שכן אמרתי שרק בזוהר על כל חלק מפסוק שבראשית יש 40 עמוד להסביר ,
ויש עוד המון ספרים בנושא עמוקים מאוד , שלא רק בין מדע לתורה צריך להבין איך לחבר ,
אלא גם בין פירושים מהתורה להבין איך מגשרים בין הפרספקטיבות השונות באותו נושא ,כי הכל אמת אחת,
והעומק שהתורה נכנסת אליה אין סופי, ויש בה חכמה נשגבה ומדהימה
ורשמתי קצת על זה פה[אני ידביק פה את הכתב] ,
בכל ענייני תהו ובהו , שבירת הכלים ועולם התיקון, וחושך על פני תיהום:
לגבי בראשית א:
בחגיגה רשום:
בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹקי"ם, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ
פה שמים קודם ואז ארץ
בְּיוֹם, עֲשׂוֹת יְהוָ"ה אֱלֹקי"ם–אֶרֶץ וְשָׁמָיִם
פה ארץ קודם ואחר כך שמיים
ועל זה אמרו גם:
אֶת הַכֹּל עָשָׂה יָפֶה בְעִתּוֹ
ששניהם ביחד:
אַף־יָדִי֙ יָ֣סְדָה אֶ֔רֶץ וִימִינִ֖י טִפְּחָ֣ה שָׁמָ֑יִם קֹרֵ֥א אֲנִ֛י אֲלֵיהֶ֖ם יַעַמְד֥וּ יַחְדָּֽו
פה רשום במקביל יחדיו
ואז אמר על זה ריש לקיש , ששניהם צודקים במקביל , אלא מדובר על שני שלבים בתהו ובבהו:
רשום: וְנָטָ֥ה עָלֶ֛יהָ קַֽו־תֹ֖הוּ וְאַבְנֵי־בֹֽהוּ
כשנבראו ברא שמים ואח"כ ברא הארץ
וכשנטה נטה הארץ ואחר כך נטה שמים
מה שאומרים פה , מוזר , כי פה נראה שמתחיל מבהו ונגמר בתהו, שנטה שמו בסוף:
והענין נראה במדרש הנעלם בזוהר:
רבי יהודה: אומר למה הזכיר הקב"ה בריאת שמים וארץ תחלה, והלא כסא הכבוד, והמלאכים, נבראו תחלה. אלא, כדי שלא יהרהר אדם דברים הסתומים מהעין ואשר לא גלה בראש:
רבי אומר, כדי להראות לאדם, שאינו בעל חכמה(בקבלה , וברוח הקודש), ואינו ראוי לגלות לו סתרי תורה…. אמור לו מה אתה שואל, שא נא עיניך וראה, כי בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ, תדע לך שלא גילתה התורה יותר:
ואם תגיד שאין סתרים בתורה, תדע לך כי על כל דבר ודבר יש תלי תלים של סודות והלכות ופירושים, שנאמר: קווצותיו תלתלים, על כל קוץ וקוץ תלי תלים. כי הא דרבן יוחנן בן זכאי, הוה אמר על האי פסוקא, ושם אשתו מהיטבאל בת מטרד בת מי זהב, שלש מאות הלכות(כינוי לסודות) פסוקות, ולא רצה לגלות אותם(סודות) אלא לר' אלעזר בן ערך, ולר' אלעזר בן הורקנוס תלמידיו
אז לקיצור הדברים,
ומזה גם מהירושלמי: אמר רבי חנינא: ממקום מקרא שבית שמאי מביאין טעם לדבריהן משם בית הלל מסלקין לון ראייתם (והדבר למה מסתלקת ראיית הלל, מבואר בשער הגלגולים ב, בעניין קין והבל, ורבי עקיבא ומשה , שמי שמצד הגבורות יותר קל לו להגיע לגבהים תודעתיים כאלה , ככה של-קין היה המון פוטנציאל בהתחלה לפני שקלקל),
ואז מהרש"א מבין שבית הילל מפרש בראשית =לא כבראשונה,
ולכן מתאר שהפסוק הראשון מתאר בכלליות שהבורא ברא את שניהם ,
עליונים ותחתונים, ואין לגזור ממנו סדר הזמנים
ואז זה מפרט את הבריאה לפי סדרה:
ומתרכז בעניין , והארץ הייתה תהו , כלומר שהארץ שכבר הייתה,
היא ארץ אדום , מלכות של א"ק, שמשם היה מקרה התהו של מלכי אדום,
ואז שמים,
ולכן אמר נטה הארץ ואחר כך נטה שמים:
נטה זה לשון התקין פרסא – חציצה:
וברא זה לשון צמצום אורו:
וגם הרמח"ל באחד המאמרים המפרשים את הדברים הסתומים ביותר בבריאה ובזוהר,
בגנזי הרמח"ל , פירוש עמוק על מאמר ארימת ידי בצלותין של רשב"י, מדבר על עניין שדבר שהיה ואז נחרב ואז נתקן וחוזר להיות,
וכנראה שצריך שנים לקרוא את המאמר הזה להבין אותו על בוריו , כי התודעה של הרמח"ל נשגבת וגבוהה מעל גבוה
כשנבראו ברא שמים ואח"כ ברא הארץ
וכשנטה נטה הארץ ואחר כך נטה שמים
אז אפשר לקרוא מלמעלה למטה
ברא שמים נטה הארץ שמעל , ואז ברא הארץ שמתחת ונטה שמים שמעל
כי היה צמצום ראשון ואז פרסא ואז צמצום שני ואז פרסא:
שהם תהו בהו רוח חושך….
ויש בזוהר מאמר שלם בנושא:
הבורא פינה חלל פנוי במרכז שנקרא רשימו, והוריד בו את קו המידה של כלל העולמות,
בקו הזה היה עולם א"ק , הנקרא היולי(ויש היולי בנוסף בין א"ק לאצילות בכתר דאצילות, שנקרא בקע ולא בקע),
א"ק הוא היש מאין המגשר/מתאם בין האלוקות לעולמות ,והשאר יש מיש כבר ,
שבא"ק היה תהו, שבירת הכלים ומיתת מלכי אדום, זה צמצום ראשון,
ואז בהו, שזה המלך הדר ואשתו, שיתוף מידת הרחמים בדין,הארת שם מ"ה, לאחות את הכלים השבורים מעל הפרסא:
אז לפני השיתוף עצמו , הותקן פרסא שממנו יעלה אור חוזר של הניצוצות ,בין א"ק לאצילות,
ואז היה עוד צמצום שני, רוח אלקים מרחפת על פני המים, אז הכלים מה שחזר לשורשו באצילות , וניהיה לחסדים,
ומה שלא יכל נפל לעשיה הסייגים שלו , בבבחינת סממני הקטורת ורפ"ח ניצוצות שצריך להעלות,
אז לפני החקיקה ותחילת ימי בראשית, הותקן פרסא בין מלכות דאצילות , לעולמות בי"ע,
שזה חושך על פני תהום,
שהם בחינת חלל ריק בשביל ליצור בו את העולם הזה , לצורך ימי בראשית שיבואו,
ואז מלכות דאצילות עלתה לבינה להתעטר בעטרות שם קדוש שיוצא מבראשית , וזה הנקודה בהיכליה של בינה , היא בְּ של בראשית והנקודה בתוכה,
והיה שיתוף מידת הדין ברחמים, ואז אחרי זה מלכות שהיא בחינת נפש , קיבלה רוח אלקים [מהבינה], ואז ב ויהי אור ,
קיבלה חב"ד , ג ראשונות , מוחין
פה משתמש בלשון נטה,
כי אמרו אחרי זה על תהו ובהו:
תהו= קו ירוק שמקיף את כל העולם כולו , שממנו יצא החושך
בהו= אלו אבנים המפולמות המשוקעות בתהום , שמהן יוצאין מים
אז תהו , קו ירוק , הכוונה לבחינת אסתר ירקרקת ,
מלכות דאצילות, אותו קו הוא הפרסא(רקיע/מסך/חוצץ , שעליו נאמר רוח אלקים מרחפת על פני המים)
אותם מים שהניצוצות עלו אליהם , זה הפרסא הזאת בין מלכות דאצילות לבין עולמות הפירוד , בריאה יצירה עשיה…
כשהיה תהו שזה נושא שבירת הכלים ומיתת מלכי אדום,
זה הכוונה קו ירוק, פרסא/רקיע , בין האלקות , ששם לא יגורך רע , לבין עולמות הפירוד ,
ששם יש בחינת שם אלקי"ם בנוסף לשם ה',
בבי"ע יש מציאות של דינים וטומאה , ולכן מהקו של התהו, יוצא חושך , שזה הדינים וההסתרה מהאלוקות,
כדי שיהיה בחירה חופשית , שכר ועונש,
לכן אמרו מקיף את העולם , עולם זה העלם
אז נחזור לריש לקיש:
כשנבראו ברא שמים ואח"כ ברא הארץ
וכשנטה נטה הארץ ואחר כך נטה שמים
ונתחיל בסדר כשנטה , כי הארץ הייתה תהו בתחילה,
אז היה ארץ אדום מלכות דא"ק, ואז נטה שמיים,
זה עולם התיקון /ברודים
ובבוהו:
בעולם התיקון: אלו אבנים המפולמות המשוקעות בתהום , שמהן יוצאין מים
אז פה הוא אומר:
ברא שמים ואח"כ ברא הארץ:
וְאָדָם(דאצילות: ז"א-שמים ונוק'-ארץ) אַיִן(מתוקנים), לַעֲבֹד(לעלות מ"ן) אֶת-הָאֲדָמָה(בינה דאצילות),
אז על אותו אדם דאצילות , ז"א ונוק'
מדובר בתחילת בראשית , שמים קודם ואז ארץ,
ואז זה חוזר אחורה , ומדברת על הארץ שהייתה לפני ואיך הבהו הזה , נוצר מן התהו
אז הכלים נשברו מקודם, ויש את הפרסא דא"ק, הרקיע המבדיל בין מים עליונים למים תחתונים,
ואז בהו: אבנים , הכוונה הכלים השבורים שאוחו וחזרו לשורשם, כי הם מפולמות , מפול-מות , שנפלו לבריאה,
אוחו וחזרו לשורשם מעל פרסא של אצילות , עלו מפול–מות, ועכשיו יוצא מהם המים, החסדים אלינו , אחרי שחזרו לאצילות
כי באצילות , באלוקות אין רע,
ולכן אבנים זה מה שנאמר ויקח מאבני המקום,
וזה שם ה' שיש לו 12 צירופים
ואותו שם הוא בחינת החסדים לעומת שם אלקי"ם שהוא בחינת דינים
בכל מקרה בכל אלה , זה עדיין לפני כל עניין גשמי ומפץ , אלא שורש הרוחניות של כל הבריאה
אלה עניין המפץ עצמו , הוא יום ראשון של בראשית , החסד שבחסד , שהוא שיש מציאות ונבראים שיכולים לקבל את טוב הבורא,
אין חסד גדול מזה שאנחנו קיימים , ויכולים לקבל מהבורא שפע וברכה
אז יום א של בראשית:
וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי אוֹר
זה כביכול , מתחבר לעניין המפץ,שזה המרחב שהתרחב במהרה כדי שיהיה בו יקום(קיום),
כלומר כל מה שקשור לזה , זה באותו יום,
ואז יום ב של בראשית:
וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים, אֶת-הָרָקִיעַ,
ויעש לשון עולם עשיה,
לא רשום סתם רקיע ,
אלא הרקיע הידוע מ7 רקיעים,
שנקרא רקיע, כנגד היסוד דעשיה,
אז וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים, אֶת-הָרָקִיעַ,
זה כל היקום כולו , כבר ביום השני,
ככה שרואים שכל יום של בראשית ,
הוא לא בהכרח בזמן אדם ,
לא רק זה , אלא שבין יום ליום הזמן יכול להיות שונה,
וכן אומנם באף ספר קבלה לא רשום על ימי בראשית כימים של זמן,
[רק בפירוש על הקדמת רחובות הנהר של שמן ששון בספר נהר שלום של הרש"ש, וגם במשנת חסידים ,
שמה התייחס במאמר לעניין הזמן שלנו , בענייני ימי בראשית והבריאה, והשתלשלות ימי בראשית בעולמות,
ויש שם דברים מתוקים מדבש]
אלא ימי בראשית הם שורש הזמן,
הנקרא פרצוף הימים והזמנים,
והרמח"ל מבאר את עניין רקורסיית ומחזוריות רוחניות הזמן,
בפסוק: הַמּוֹצִ֤יא לְךָ֙ (לנבראים) מַ֔יִם (מעיין הזמן) מִצּ֖וּר (הארת שם ב"ן) הַֽחַלָּמִֽישׁ (הארת שם מ"ה),
ולכן יותר נכון להסתכל על ימי בראשית כזמן לא קבוע , אלא זמן מסויים לא ידוע שיכול להיות פחות משניה ויכול להיות עידנים של מיליוני שנה,
כל זמן שהיה צריך אותו תהליך לקרות בו, כי בראשית לא דיבר בזמן אדם כלל,
וכל עניין הזמן , זה נושא עמוק אפילו יותר מהמפץ והיקום עצמו,
בין אם גשמיות הזמן בתור הקדמה (הייחסות הפרטית , הוקינג , פיזיקה קוונטית QED, רשתות ספין ,LQG גראוויטציה קוואנטית , emergence e8…)
ובין אם רוחניות הזמן כשמתעמקים (הקנה , הרמ"ק , הרש"ש , הרמח"ל…),
כי עניין הזמן והוויית המציאות בתוך האלוקות היא דבר נשגב בהחלט
כי הכל קשור לעניין תהו ובהו , ויש לשני המילים האלה עומק אין סופי
בנוסף מה שנאמר:
היה מרחיב והולך כשתי פקעיות של שתי (שמחוברות בקצוותיהם),
ששמים וארץ דא"ק היו מקופלים, וזה בחינת קיפול עולם המלבוש , וא"ק סתימאה,
וכשהתרחבו בצמצום ועולם התיקון, התרחבו עד שאמר לעולמו ד"י , שהם י"ד מדרגות מעשיה,
הם הנקראים תחום שבת,
ששמה מחוץ לתחום הקדושה, היו הקליפות, שעד שם הקדושה ומשם ומטה הסייגים,
לכן אמר ד"י