בבראשית לא רשום על בריאת האש רוח ומים , שהרי הם בזמן התוהו נבראו,
כי הם שורשיים ומופשטים, ואין להם צורה אלא כשהם בתוך כלי
ספר יצירה:
שלש אמות אמ"ש (בשער מאמרי רשב"י: כנגד 3 שמות אהי"ה דבינה עילאה: קס"א קמ"ג קנ"א) ,
תולדות השמים אש, תולדות הארץ מים, תולדות אויר רוח. אש למעלה ומים למטה ורוח חק מכריע בנתיים
ושלש אמות אמ"ש בעולם, רו"ח ומי"ם וא"ש, ומהם נולדו אבות(חסד גבורה תפארת) שמהם נברא הכל(יסוד)
שלש אמות אמ"ש בעולם, רוח ומים ואש, שמים נבראו תחלה מאש, ארץ נבראת ממים, אויר נברא מרוח מכריע בנתיים
הרי:
ל"ב נתיבות אלו הם עשר ספירות[דיושר דאצילות] וכ"ב אותיות[דישסו"ת , הם הכלים הראשונים שנבראו]
בשער מאמרי רז"ל: והנה מ"ב אותיות[של אנא בכח , היוצאים מפסוק בראשית ברא… ובוהו]
הם ל"ב הנתיבות ועשרה מאמרות
מערכת האלוקות:
דע כי עשר מאמרות הנזכרות בפרשת בראשית הם רומזות לעשר ספירו' ובהם נברא העולם וזהו שאמרו בעשרה מאמרות נברא העולם.
קל"ח פתחי חכמה:
אבל דרך הספירות הוא הדרך שרצה הא"ס ב"ה לפעול בו כפעולת בני אדם, וזה כענין – "בעשרה מאמרות נברא העולם". על כן נבחין בו לכל פעולה סיבה מיוחדת בפני עצמה:
ג. מן המדות של א"ס ב"ה, ר"ל שאין הספירה דבר משתלשל מן הא"ס ב"ה, שיהיה חוץ ממנו ושני לו, אלא הרצון הוא אחד, שבלתי -תכליותיו – לא נראה, והוא הנקרא א"ס ב"ה. והמתגלה מן הרצון הזה הוא הנקרא ספירות, אך הרצון הוא א"ס ב"ה. אם כן הספירות הם מדות, מן המדות של הא"ס ב"ה. יש להקשות, הלא אנו אומרים שהא"ס ב"ה הוא השורש, והספירות הם השתלשלות ממנו, והרי הם שניים לו, ואם כן איך נאמר בכאן שאין הספירות דבר משתלשל? תשובה, יש הפרש בין השתלשלות להשתלשלות. הספירות אינם השתלשלות חדש ששלשל מעצמו א"ס ב"ה, מה שלא היה בו מתחילה ואין בו עתה, כמו הגופים הנפרדים, שאז היו שניים ממש. אבל הם חלקים מכללות מה שיש בו, שהוא מגלה. אבל כשנבא להעריך המדרגות בהדרגה, נאמר ששורש זה עצמו שמתגלה הוא הא"ס ב"ה עצמו הבלתי מתגלה, אלא שמניח לנו מגולה מה שהוא רוצה. ולכן טרם הגלותן היו גם הם עולים בשם א"ס ב"ה, ככל שאר הכחות הכלולים ברצון עד אין תכלית. ובהגלותם לא נקראות עוד א"ס, כי הרי יש להם סוף וגבול כנ"ל, ולכן נקראות ספירות
אז אחרי ההקדמות האלה ,
נראה מה רשום פה,בספר
רזיא"ל המלאך – זו תפילת אדם ראשון:
וכשדיבר אדון הכל הוציא רוח מרוח קדשו והוא ראש לכל הבריות כמו שאדם מדבר מוציא רוח מפיו לכך אין רוחות נעצרים כדאי' במסכת תענית ובספר יצירה הרי מדבורו רוח אש ומים כשאדם מדבר דוחק השפתים בחוזק להוציא קול ויוצאים נצוצות ברוח לכך נאמר כפטיש יפוצץ סלע ויוצאים נצוצות של אבנים ואש הכה הניצוצות הבאים מן הפה לכך כתיב הלא כה דברי כאש הרי מכח קול האדם רוח ומים וחום האש כ"ש מדבר אש אוכלה אש ע"כ
לא נאמר איך נבראו אש ומים ורוח כי כבוד אלהי"ם הסתר דבר ע"כ מברכין על המים שהכל נהיה בדברו.
וכן כידוע שמים , זה מילה שבנויה מאש-מים
אז בבחינת מבשרי אחזה אלוקה,
אז נבין מה קורה בעצם בדיבור , איך שלושת היסודות משולבים בתהליך:
כשנושפים אוויר בפה פתוח יוצא אוויר חם , ברוק זה יסוד המים , והאוויר לפני שיוצא הוא קר ויסוד הרוח,
ובתהליך הדיבור משולבים שלושת הקווים, חסד דין רחמים , מ5 מוצאות פה
[בגשמי זה קשור גם לחוק ברנולי שהבורא קבע]
דע, כי כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקב"ה, נברא ממנו מלאך, וכל דיבור ודיבור נחלק לכמה ניצוצות, בחינת (ירמיה יד): "כפטיש יפוצץ סלע"
ולכן , כשהכל ניהיה בדברו
כי בדברו הוציא נבראים משורשי שלושת הקווים של חח"ן , בג"ה דת"י….
שהם מים רוח ואש,
ופירוש נוסף,
שהכל , זה היסוד הנקרא כבוד ,
ניהיה בדברו ,
בפתח אליהו רשום , מלכות פה תורה שבעל פה קרינן לה,
מכיוון שהשכינה נקראית פה , והיא נקראית שמו של הקב"ה,
ונקראת דבר ,
כשיסוד דז"א , שנקרא כל,
ניהיה , כלומר מתחבר בדברו ,
שהיא הפה , כלומר השכינה ,
היא נקראית עולם , והיא ראש לעולמות הפירוד שבהם הנבראים,
ובה יש כל השפע לעולמות שירד להתגשם ,
על ידי שהכל ניהיה בדברו
זה פירוש מתוך שער המצוות של האר"י,
בנושא הזה , דיבר גם על העיבורים הנמצאים במים,
ומי מגולגל במים,
ואיך הברכה הזאת מצילה את האדם מעיבורים של רשעים ,
שמסתלקים מהם בעת הברכה ראשונה , שלא להחטיאו,
ואז שותים מים מבורכים, ועושים ברכה אחרונה לברר את הניצוצות ולעלותם,
ואז העיבורים חוזרים למים אם נשאר או אם זה ממעיין, אחרי שסיים איתם ,
אבל בזמן ששותה הם לא יזיקו לו ככה