על ההבדלה

הבדלה:
עניין ההבדלה קשור מאוד לעניין הקידוש אז נדבר בשניהם ,

ועניין שלא נסביר כרגע על הקידוש וההבדלה, שקשור לבראשית [וַיַּבְדֵּ֣ל אֱלֹהִ֔י"ם בֵּ֥ין הָא֖וֹר וּבֵ֥ין הַחֹֽשֶׁךְ] ותחום שבת [וָאֵרָ֗א אֶל־אַבְרָהָ֛ם … בְּאֵ֣ל שַׁדָּ֑"י , שאמר לעולמו ד"י] וחטא עץ הדעת [יָ֤שֶׁת חֹ֨שֶׁךְ סִתְר֗וֹ סְבִֽיבוֹתָ֥יו] עניין הרגל[רגליה יורדות מות , אם תשיב משבת רגליך , רחצתי את רגלי איככה…]….
שכל אלה מסבירים על ההבדל בין שבת לימי החול, ששם טעם הקידוש וההבדלה,ולא נרחיב בזה כרגע

אז נסביר מהתחלה:

רשום:
זָכ֛וֹר֩ אֶת־י֥֨וֹם הַשַּׁבָּ֖֜ת לְקַדְּשֽׁ֗וֹ
אנחנו יודעים שהיא קודש מהמקרא:
וּשְׁמַרְתֶּם֙ אֶת־הַשַּׁבָּ֔ת כִּ֛י קֹ֥דֶשׁ הִ֖וא לָכֶ֑ם
היא קודש לעומת 6 ימי החולין שרשום:
שֵׁ֤֣שֶׁת יָמִ֣ים֙ תַּֽעֲבֹ֔ד֮ וְעָשִׂ֖֣יתָ כׇּֿל־מְלַאכְתֶּֽךָ֒
(מלאכה לשון: מלאך ,שזה אותיות מאכל [בירור בין הטוב לרע, הפרי מהקליפה…],
שכן: העושה מצוה אחת, קונה לו פרקליט אחד. והעובר עבירה אחת, קונה לו קטגור אחד,
וזה לשון מלך, הם המלכים שמתו ככתוב:
וְאֵ֙לֶּה֙ הַמְּלָכִ֔ים אֲשֶׁ֥ר מָלְכ֖וּ בְּאֶ֣רֶץ אֱד֑וֹם… ,שהיא קשורה ל, וְהָאָ֗רֶץ הָיְתָ֥ה תֹ֙הוּ֙ , ולא נרחיב בזה)

כִּי־שֵׁ֣שֶׁת יָמִ֗ים עָשָׂ֤ה יְהֹוָ"ה֙ אֶת־הַשָּׁמַ֣יִם וְאֶת־הָאָ֔רֶץ וּבַיּוֹם֙ הַשְּׁבִיעִ֔י שָׁבַ֖תוַיִּנָּפַֽשׁ
וכמו שהבורא שבת בשבת, גם אנחנו שובתים, כי רושם:
שִׁוִּ֬יתִי יְהֹוָ֣"ה לְנֶגְדִּ֣י תָמִ֑יד (שובתים ממעשה חול , וינפש על ידי קבלת קדושת השבת ושמירתה )
ורשום באבות: עשה רצונו כרצונך….
זה על קידוש אמרנו , על הבדלה רשום: הִבָּ֣דְל֔וּ מִתּ֖וֹךְ הָעֵדָ֣ה , וכן מקיים בהבדלה:
וְהִ֨תְקַדִּשְׁתֶּ֔ם וִהְיִיתֶ֖ם קְדֹשִׁ֑ים
ואז:
ואבדיל אתכם מן העמי' והייתם לי סגולה

ובגמרא , מסכת פסחים מרחיבים על איך זוכרים את השבת:
כיצד מקיימים מצוה זו של זכירה — זוכרהו על היין בקידוש. (רביעית יין ושלושה חלקי מים)
שרשום: וַיָּ֧בֵא ל֦וֹ(ליעקב-בחיר האבות) יַ֖יִן וַיֵּֽשְׁתְּ
(יחד עם מים הצליח , כי השאר ששתו זה הזיק להם, נח: וַיֵּ֥שְׁתְּ מִן־הַיַּ֖יִן וַיִּשְׁכָּ֑ר וַיִּתְגַּ֖ל בְּת֥וֹךְ אׇהֳלֹֽה ,
נדב ואביהו: וַיַּקְרִ֜יבוּ לִפְנֵ֤י יְהֹוָ"ה֙ אֵ֣שׁ זָרָ֔ה אֲשֶׁ֧ר לֹ֦א צִוָּ֖ה אֹתָֽם…),

ואילו דברים אומרים על הכוס: כּוֹס־יְשׁוּע֥וֹת אֶשָּׂ֑א וּבְשֵׁ֖ם יְהֹוָ֣"ה אֶקְרָֽא , כלומר שמברכים מטבע ברכה,
במכליתא רשום: זכור (קידוש ו3 סעודות) ושמור (ל"ט מלאכות אסורות) בדיבור אחד נאמרו:
מתוך התהילים : אַחַ֤ת  דִּבֶּ֬ר אֱלֹהִ֗ים שְׁתַּֽיִם־ז֥וּ שָׁמָ֑עְתִּי ,
ולפי רבי נחוניה:
זכור זכרהו בכניסתו לקבלו קודם שקיעת החמה ושמור שמרהו ביציאתו כאדם השומר את המלך , ולפי האר"י , זכור הכוונה מיום ד' להתכונן לשבת
אז בערב שבת יש קידוש בלילה [ארוך במילים, כי זה בבחינת התעוררות מלמטה למעלה],
וביום יש קידושא רבא, הקידוש הגדול, [קצר , כי זה בבחינת התעוררות מלמעלה למטה , אנחנו מתחילים ונעשה מעצמו השאר],
וכן כתב המפרש ריש נזיר , דקידוש על היין מושבע ועומד מהר סיני הוא ע"ש. וכן כתב הר"ן בפסחים שם, דקידוש היום על הכוס הוה דרבנן, וקידוש הלילה – הוי דאורייתא, דדרשא גמורה היא
[אז קידוש זה דאורייתא , האיך לקדש , זה דברי קבלה שמשה רבינו קיבל בהר סיני…]
אז רואים פה, במשנה תורה לרמב"ם , שיש קישור בין קידוש להבדלה:
מצות עשה מן התורה לקדש את יום השבת בדברים, שנאמר זכור את יום השבת לקדשו, כלומר זכרהו זכירת שבת וקידוש, וצריך לזכרהו בכניסתו וביציאתו, בכניסתו בקידוש היום וביציאתו בהבדלה.

[אז ידוע שמקדשים ביין עם מים, ופת ונרות שמן זית,
אבל בהבדלה בהדס ונר שעווה ויין בלי מים]


בנוסף לפי רבנו בחיי , זה גם קשור למצוות כבוד השבת [וְקָרָ֨אתָ לַשַּׁבָּ֜ת עֹ֗נֶג לִקְד֤וֹשׁ יְהֹוָ"ה֙ מְכֻבָּ֔ד] :
ואחר שבארתי לך ענין קדוש אבאר לך ענין הבדלה, למען לא תחסר כל על שלחנך בין בחול בין בשבת, כי גם ההבדלה היא כבוד השבת, לזכור את יום השבת בבואו ובצאתו, כמו שדרשו רז"ל זכור את יום השבת, זכרהו בכניסתו וביציאתו.

וכן רואים לפי השל"ה הקדוש:
יכבד גם כן את השבת ביציאתו בסדר הבדלה ובשירים וקביעת הסעודה[רביעית, מלווה מלכה]. וזה לשון אבא מורי ז"ל ה"ה בעמק הברכה, ויאמר הבדלה בניגון טוב ויפה כדי ללות המלכה בשמחה ובשירים, משל למלך שמלוים אותו העם בשמחה ובשירים ועל כן אנו נוהגין להבדיל מעומד

אז בנוסף ליין וברכה , איזה דבריםנאמריםבקידוש:
נזכיר בם יציאת מצרים וקדוש היום ומעלתו והבדלו משאר הימים ,שכן אומרים:
זִכָּרון לְמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית[שנברא עולם ב6 ימים, ו10 מאמרות], תְּחִלָּה לְמִקְרָאֵי קדֶשׁ[וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן, זה מקרא קודש הראשון שמשה אמר], זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרַיִם [לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם]

ובהבדלה:
הַמַּבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחוֹל וּבֵין אוֹר לְחֹשֶׁךְ וּבֵין יִשְׂרָאֵל לָעַמִּים וּבֵין יוֹם הַשְּׁבִיעִי לְשֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה.

וטעם הקידוש וההבדלה – שפת אמת:
כי שבת רומז לעולם הבא לכן מקדשין על היין, לרמוז על יין המשומר בענביו לעולם הבא, ופנימיות הענין הוא שיין המשומר בענביו הוא עצמו כח הנשמה הנסתרת בגוף, ואינו יכול לשלוט בה מגע נכרי כי היא סתומה, ועליה נאמר עין לא ראתה זה יין המשומר, ולעתיד צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם הוא התגלות הנשמה בשלימות, אך כי שבת הוא מעין עולם הבא, לכן יש בו מעט התגלות הנשמה, לכן מקדשין על היין לרמוז על התגלות הנשמה

וטעם ההבדלה – שושן סודות:

וטעם שמפסיקין לקידוש ואין מפסיקין להבדלה כי צריך להניח פועליו חול שהם ממדת הדין ואח"כ לקבל המלך (הקב"ה) והמלכה(והשכינה) שהם מן הרחמים. ובהבדלה שלא לגרש הרחמים ממנו תיכף אלא צריך להאריך בסעודה ואח"כ להבדיל.


אז אחרי שראינו את המקרא , נבין את מקור ההבדלה והקידוש:
מסכת פסחים:
קידוש היום בכניסת השבת, מפני שקידוש היום קודם בחשיבות לכבוד יום וכבוד לילה. ואם איתא [יש] בסיס לדעתך שאפשר להשלים את קידוש היום במשך כל יום השבת — לישבקיה [שיניח] את הכוס עד למחר, וליעביד ביה תרתי [ויעשה בה שני דברים] שיעשה קידוש של שבת, וגם יכבד בו את יום השבת בשתיית יין! אמר ליה [לו]: חביבה מצוה בשעתה, ואם יכול אדם לקיים מצוה מיד בשעה שנתחייב בה ראוי לו לחבבה ולהקדימה.
ומקשים: ומי אמרינן [והאם אומרים אנו] שחביבה מצוה בשעתה? והא תניא [והרי שנויה ברייתא]: הנכנס לביתו במוצאי שבת —מברך על היין ועל המאור ועל הבשמים ואחר כך אומר הבדלה על הכוס. ואם אין לו אלא כוס אחד של יין ורוצה לאכול ולברך ברכת המזון על היין מניחו עד לאחר המזון ומשלשלן כולן, הן ברכת המזון והן ברכות ההבדלה, לאחריו לאחר ברכת המזון ומכאן נלמד כי לא אמרינן [אומרים אנו] במקרה כזה חביבה מצוה בשעתה, שיעשה מיד הבדלה ולא ימתין לסיים סעודתו ולברך ברכת המזון על היין!





בנוסף:
תנו רבנן [שנו חכמים] בברייתא: על הנאמר בכתוב "זכור את יום השבת לקדשו" () כיצד מקיימים מצוה זו של זכירה — זוכרהו על היין בקידוש. אין לי אלא שעושים קידוש ביום, שהרי נאמר בכתוב לשון "יום", בלילה מנין שמקדשים? תלמוד לומר "זכור את יום השבת לקדשו" שמשמעו —
מזמן שקדש היום. על קושיה אחרונה זו תוהים: "בלילה מנין"? וכי זו שאלה? אדרבה, עיקר קדושא [הקידוש] בלילה הוא קדיש [מקדש] דכי קדיש — שאת תחלת יומא בעי לקידושי [היום צריך לקדש], ולא יתכן שיקדש היום כאשר הוא כבר באמצע! ותו [ועוד], בהמשך אותה ברייתא נאמר: בלילה מנין —תלמוד לומר: "זכור את יום", הרי התנא מיהדר אלילה [חוזר להביא ראיה לחובת קידוש בלילה] וקא נסיב ליה קרא דיממא [ומביא כתירוץ פסוק של יום]?
ומתרצים: הכי קאמר [כך אמר] כך יש לתקן את הברייתא: "זכור את יום השבת" כוונתו זוכרהו על היין בכניסתו, אין לי אלא שזוכר אותו בלילהביום מנין שמצוה גם כן לעשות קידוש? תלמוד לומר: "זכור את יום השבת", ומן ההדגשה "יום" למדים שגם ביום יש לחזור ולקדש.
ושואלים: בקידוש של יום מאי [מה] מברך שהרי אינו יכול לקדש אז כבלילה! אמר רב יהודה: מביא יין ומברך עליו לפני הסעודה "בורא פרי הגפן". מסופר: רב אשי איקלע [נזדמן] לעיר מחוזא, אמרו ליה [לו] החכמים שם: ליקדיש לן מר קידושא רבה [יקדש לנו אדוני ביום השבת קידוש גדול] ומיד אחר כך הבו ליה [נתנו לו] כוס יין.
והוא לא ידע למה הם מתכוונים כשהם אומרים "קידושא רבה" שמא מוסיפים הם דברים בקידוש היום, סבר: מאי ניהו "קידושא רבה" [מה הוא זה קידוש גדול] שהם אומרים? אמר בלבו: מכדי [הרי] כל הברכות כולן הטעונות כוס — "בורא פרי הגפן" אמרי ברישא [אומרים בתחילה], ולכן אמר "בורא פרי הגפן" ואגיד ביה [והאריך בו] לחכות אם מצפים הם לברכה נוספת, חזייה לההוא סבא דגחין ושתי [ראה לזקן אחד שהיה שם שגוחן על הכוס שלו ושותה] והבין שזה סוף הברכה, קרי אנפשיה [קרא על עצמו] "החכם עיניו בראשו" () שמתוך התבוננותו למד כיצד לנהוג.
בנוסף:

אמר ר' יעקב בר אידי: אבל המבדיל בתוך ימות השבוע לא מברך על האור (אש), שאין זה זמנו, שתיקנו ברכה זו רק במוצאי שבת, זמן בריאת האש.


אז פה ראינו בגמרא שרשמו על קידוש והבדלה, בנוסף במדרש תנחומא – ויגש , רשמו על ההבדלה:
וְאֶת יְהוּדָה שָׁלַח לְפָנָיו. יְלַמְּדֵנוּ רַבֵּנוּ, אֵימָתַי מְבָרְכִין עַל הַנֵּר בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת. כָּךְ שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ, אֵין מְבָרְכִין עַל הַנֵּר עַד שֶׁיֵּאוֹתוֹ לְאוֹרוֹ. וּמִנַּיִן לָמְדוּ, מִן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא,
שֶׁנֶּאֱמַר: וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב,
וְאַחַר כָּךְ וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ.
רַבִּי זְעִירָא בַּר אַבָּהוּ אָמַר, מִכָּאן שֶׁמְּבָרְכִין עַל הַנֵּר בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת מִשֶּׁיֵּאוֹתוֹ לְאוֹרוֹ.



בספר החינוך רשם טעם נוסף שמבדילים ומקדשים:
כדי שנתעורר מתוך מעשה זה לזכור גדולת היום ונקבע בלבבנו אמונת חידוש העולם,
המחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית – כאמור: לְעֹשֵׂה אוֹרִים גְּדֹלִים
דידוע דבכל רגע השי"ת ממציא ומהוה כל הנמצאים ממש יש מאין ונמצא דגם עתה הוא בוראו כמו בששה ימים הראשונים,
ורשום: שהשבת שקולה כנגד כל מצות שבתורה, כמו שאמרו בע"ז, מפני שבה נעיד על כל עיקרי האמונה בחידוש ובהשגחה ובנבואה.


בספר מצוות גדול:
מביא את דברי מסכת נזיר:
אילימא קידושתא ואבדלתא הני מושבע ועומד מהר סיני הוא בתמיה כלומר וכי מושבע ועומד מהר סיני הוא לקדש על היין? והלא על היין אינו אלא מדברי סופרים. ופשיטא דנזיר אסור בו אפילו בלא שום פסוק. למדנו שעיקר קידוש מן התורה בדברים בלא יין. ושני מקראות יש, בדברות הראשונות "זכור" ובדברות האחרונות "וזכרת", להטעינו שתי זכירות: אחת בתפלה ואחת על הכוס, בין בכניסתו בין ביציאתו. ואני אומר כי שתי הזכירות: אחת בכניסתו היא "זכור" ואחת ביציאתו היא "וזכרת" שנכתב בפרשת שמור שאומר במדרש שנאמר על יציאת שבת כמו שנבאר לפנים. [בסוף המצוה] ומה שתקנו בתפלה ועל הכוס בקידוש והבדלה, תקנה היא. כדאמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן [בפ׳ אין עומדין דף ל״ד] אנשי כנסת הגדולה תקנו להם לישראל ברכות ותפלות קדושות והבדלות. בתחילה קבעוה בתפלה; העשירו, קבעו על הכוס; חזרו והענו, קבעוה בתפלה. והם אמרו שצריך שיבדיל בתפלה ועל הכוס.


בנוסף במסכת ברכות רשום:
אלו דברים שיש בהם מחלוקת בין בית שמאי ובין בית הלל בהלכות סעודה: מחלוקת אחת היא בענין סדר הברכות בקידוש, שבית שמאי אומרים כי כאשר עושה אדם קידוש על יין הריהו מברך בתחילה על היום, ואחר כך מברך על היין. ובית הלל אומרים: מברך תחילה על היין ואחר כך מברך על היום.


בבראשית רבה:
אתיא כההיא דתני דבי רבי ישמעאל: מפני מה מברכין על האור במוצאי שבת בורא מאורי האש? מפני, שהוא תחלת ברייתו.




בפרקי דרבי אליעזר:
בין השמשות של שבת היה אדם ויושב ומהרהר בלבו ואומר אוי לי שמא יבא הנחש שהטעה אותי בערב שב' וישופני עקב נשתלח לו עמוד של אש להאיר לו ולשמרו מכל רע. ראה אדם לעמוד של אש ושמח בלבו ואמר עכשיו אני יודע שהמקום עמי, ופשט ידיו לאור האש, וברך בורא מאורי האש. וכשהרחיק ידיו מהאש אמר אדם: עכשיו אני יודע שנבדל יום הקד' מיום החול, שאין לבער אש בשבת, אמר: ברוך המבדיל בין קודש לחול.
רבי מנא אומר: כיצד חייב אדם לברך על כוס של יין לאור האש ואומר ברוך בורא מאורי האש, וכשמחזיר ידו מן האש אומר ברוך המבדיל בין קודש לחול, ואם אין לו יין פושט את ידיו לאור האש ומסתכל בצפרניו שהן לבנות מן הגוף ואומר ברוך בורא מאורי האש, וכיון שמרחיק ידו מן האש אומר: ברוך המבדיל בין קודש לחול. ואם אין לו אש, פושט ידו לאור הכוכבים שהן של אש ויסתכל בצפרניו שהן לבנות מן הגוף ואומר: ברוך בורא מאורי האש. ואם נתקדרו השמים תולה אבן מן הארץ ומבדיל ואומר ברוך המבדיל בין קודש לחול.
רבי אליעזר אומר: לאחר ששותה אד' כוס של הבדלה מצו' להטיל מעט מים בכוס של הבדלה ושותה כדי לחבב את המצווה. ומה שישמר מן בכוס מן המים מעבירו על גבי עיניו. למה? משום שאמרו חכמים שיורי מצוה מעכבין את הפורענות.
רבי צדוק אומר כל מי שאינו מבדיל על היין במוצאי שבתות או אינו שומע מן המבדילי', אינו רואה סימן ברכה לעולם, וכל מי שהוא שומע מן המבדילי' או מבדיל על היין, הקדוש ברוך הוא קונה אותו לסגולתו, שנאמר: ואבדיל אתכם מן העמי' והייתם לי סגולה. באחד בשבת נכנס אדם במי גיחון העליון עד שהגיעו מים עד צוארו ונתענה שבעה שבתות ימי' עד שנעשה גופו כמין כברה. אמר אדם לפני הקב"ה: רבון כל העולמי' העבר נא חטאתי מעלי וקבל את תשובתי וילמדו כל הדורות שיש תשובה ואתה מקבל תשובת השבים.




אז ראינו שרשמו בזה הרבה , ומאיפה הם ידעו את כל הפרטים, והטעמים בזה ,
זה כבר רשום בספר הקנה והבהיר של רבי נחוניה בן הקנה, ובספר הזוהר של רבי שמעון בר יוחאי
שעבר הידע בעל פה עד שנרשם






ספר הבהיר:
ומאי טעמא אמר את שבתותי תשמורו ולא אמר את שבתי, משל למה"ד למלך שהיתה לו כלה נאה, וכל שבוע ושבוע מזמינה יום אחד להיות עמו, והמלך יש לו בנים נאים ואוהבם, אמר להם הואיל וכן היא שמחו אתה גם כן ביום שמחתי, כי בשלכם אני משתדל ואתם ג"כ הדרו אותי:
ומאי טעמא זכור ושמור, זכור לזכר(קב"ה) ושמור לכלה(השכינה), ומאי טעמא ומקדשי תראו, שמרו עצמכם מהרהור, כי מקדשי קדש הוא, למה, כי אני ה' מקדשכם בכל:


ספר הקנה:
וגם אמר זכור את יום השבת ונתעוררו רז"ל זכרהו על היין במה בשבתות וזהו קידוש המקדשין ביין והוא מן התורה לקדש בשבתות, אבל בכוס ויין אנשי כה"ג תקנוה דהכי אמר ר' יוחנן אנשי כה"ג תיקנו להם לישראל ברכות ותפלות קידושות והבדלות וקבעוה בתפלות ועל כוס של יין, א"ל נזיר שאינו טועם יין של מצוה שנאמר מיין ושכר יזיר לאסור יין מצוה כיין הרשות ושואל מאי האי אלימא קידוש והבדלה והלא מושבע ועומד מהר סיני א"כ ראה ר' האיך תפשו כל העולם כשוטים וכשכורים וכי נשבע בהר סיני לקדש על היין והלא מדבריהם לבד הוא לא מהר סיני ומאי אין שבועה חלה על שבועה, ועוד וכי נשבע בהר סיני מאי הוה והלא נזירות הוא נדר מהנדרים שחלין על דבר מצות כרשות וא"כ אף שנשבע בהר סיני איך יוכל לטעום ל"ש בחול ול"ש בשבת, ועוד מה ראו ותיקנו קידוש על היין, אל"ב בנדר לא תמהו שחל על דבר מצוה אלא תמהו בנשבע שלא ישתה היין והוא מושבע ועומד מהר סיני,
ודע בני שהיין הוא משומר בענביו מששת ימי בראשית והוא ששתה אברהם יצחק ויעקב הוא ראוי ליקרב ע"ג המזבח ונקרא יין הרקח ע"כ מקדשין בו, התוכל לעזוב את הלוי והתורה אמרה לא תעזוב את הלוי כל ימיך על אדמתיך כל ימיך אלו ו' ימי בראשית, על אדמתיך זו כנסת ישראל(השכינה), וע"כ מקדשין על היין, אל"ר מאי מקדש א"ל מברך על היין לפייס הדין, ואומר אח"כ אשר קדשנו במצותיו ורצה בנו וכו' ואומר כי שבת תחילה למקראי קודש ר"ל שבת רומז בבינה הנקראת שבת הגדול והוא תחלה למקראי קודש,
ע"כ אומר זכר ליציאת מצרים כי הבינה הרכיבה תפארת על הזרועות ועשה מלחמה עם מצרים ויוציאנו מעבדות לחירות,
ואומר שבת קדשיך באהבה וברצון הנחלתנו היא כנסת ישראל המקדשת היסוד, בא"י מקדש השבת, א"ל רבי מ"ט ביו"ט מסיים מקדש ישראל והזמנים ה"נ נימא מקדש ישראל והשבת, ועוד כשחל יו"ט בשבת אומר מקדש השבת וישראל והזמנים יאמר מקדש השבת והזמנים, אל"ב שבת היא הבינה שבת הגדול מקדש הו' ומשך הו' הנקראים שבת ומקדש כנ"י הנקראת שבת הוא שנאמר את שבתותי תשמרו ב' שבתות וע"כ אינו מזכיר ישראל, אבל בי"ט אם הוא שבת אומר מקדש השבת היא הבינה ומי מקדשה כ"ע באמצעות החכמה והבינה מקדשת הת"ת הנקרא ישראל וישראל מקדש הזמנים הן ששה ימי בראשית,
א"ל יאמר מקדש השבת ישראל והזמנים מאי וישראל, א"ל הו' להרמיז שהוא משך הו' ונמשך לענין הקידוש עם הזמנים שת"ת הוא קודש על הקדושים ולא יסו"ד שהוא משך הו', אל"ר הכוס במאי רומז א"ל בעטרה, א"ל ולמה נשים היין בכוס שהיין הוא דין, א"ל עם ו' ימי בראשית זהו לא תעזוב את הלוי שהוא היין כל ימיך ששה ימי בראשית, על אדמתך זהו הכוס, אל"ר ונקדש גם ביום בא"י מקדש השבת א"ל מאי האי דקאמרת וכי האשה פעמיים מתקדשת והלא אינה מתקדשת אלא פעם אחת והא כבר נתקדשה מאתמול, אלא שמזמין הלוי בסעודת היום וסעודה זו כנגד תפארת ומברך קידושא רבא ונקרא קידושתא רבתי כי הפיוס הגדול מכל ענין דאם אין פיוס אין דבר, וע"כ ברכת היין קודם וכיון דקודם קדושה רבתי הוא, אל"ר הראית רב בעבור שהוא בבלי שם בלל ה' למד עניני הבלילה ואמר יין שאינו ראוי לנסך ע"ג המזבח אין מקדשין עליו,
ולדבריו אם בלל אפילו כחרדל דבש או שאור הפוסלים אותו בניסוך לא יקדש א"כ יהיו צריכים לבער שאור ודבש במקום שיש חביות יין כחמץ בפסח, ועוד רבא אמר בהיה סוחט אדם אשכול של ענבים ומקדש אעפ"י שאינו ראוי ליקרב ע"ג המזבח, אל"ב רבא בקי בבריאה הוה אבל רב בבלילה, ובאמת צדקו דבריו כי דבש ושאור אפי' כחרדל עם היין מבטלין הקדושין כי אין להם קירבות בין הזוג, הוא שנאמר כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה אלא יין יורד מחכמה עילאה ובא בפחד ונכנס בכוס הוא כנ"י וע"כ מקדשין אותו,
אבל יין היוצא מהכוס בחוץ הוא הנקרא יין נסך ישתו יין נסיכם, אבל יין הנכנס בכוס עליו אמר כנ"י כי טובים דודיך מיין, אבל שאור ודבש אין להם עירוב כלל עם זה היין ואם נתערב אפילו כחרדל פיגול הוא לא ירצה, וטעם יין בעינן בקידוש ולא ריח ואין מקדשין אשיכרא חלילה ביטול קדושה איכא הכא, אל"ר מהו שיאכל האדם בע"ש מט' שעות ולמעלה ואין שומעין לר' יהודא דאוסר מט' שעות אע"פ שהוא מלך ובלבד שלא ימלא כריסו, וע"כ אם התחיל וקידש עליו היום פורס מפה ומקדש וגומר סעודתו ומברך בה"מ, א"ל יצאת מכלל היסוד, אלא הכי הוא מפסיקין לקידוש ואין מפסיקין להבדלה, ורב תחליפא בר אבימי החליף השיטה ואמר כשם שמפסיקין לקידוש כך מפסיקין להבדלה וכשמו כן דיבר.
ושמע הכוונה והסדר אם היה אוכל בע"ש ונמשך סעודתו עד בין השמשות פורס מפה ומברך בה"מ של חול ואח"כ מקדש ומפריש החול מהקודש זהו מפסיקין, אבל אם היה אוכל בשבת והחשיך היום לא יפסיק סעודתו אלא ישלימנה ויברך של שבת בחול ואין בכך כלום ואח"כ יבדיל זהו אין מפסיקין להבדלה זהו הסדר, ושמע הכוונה למה מפסיק בע"ש בעבור שאין לך דבר שעומד בפני הכנסת כלה במלך, והנה הגיע השעה וזה לא ישיר שירת הפה הוא הקידוש לקדשה עם המלך ולגרש דרכי החול משם על כן מברך ברכת המזון ואח"כ מקדש,
אבל בשבת אין להפסיק סעודתו להבדלה אלא הולך ואוכל כאדם המעכב את המלך והמלכה אצלו ואם יפסיק הנה מגרש המלך מביתו, וזהו זכורזכרהו בכניסתו לקבלו קודם שקיעת החמה ושמור שמרהו ביציאתו כאדם השומר את המלך כשהוא בביתו ואינו אוהב שיצא מביתו, וע"כ ארז"ל כל מי שנותנין לו כוס של ברכה לברך ואינו מברך נראה שאינו אוהב את המלך ודוחהו והמלך פועל מדה במדה ודוחהו מן העולם, וי לכם עמי הארצות שאינם מכירים המלך והמלכה לכבדם אבל בכניסה וביציאה אתם מוצאין אלף תחבולות ואלף טענות לחלוק עם דוגמת המלכה לקללה ולהכותה לגרשה מביתך ואח"כ לאכול תמרורים עם גחלי רתמים, ואלו היה בא עם הארץ ממינם וקשקש בכיסו וידיו דמים מלאו היה מקבלו בסבר פנים יפות, והיה ממהר את אשתו תרבה מאכלים שנויי שניות כי העושר והכבוד מצא מין את מינו וניער אוכלים ושותים ומשתכרים, והמלך והמלכה באו לביתו אשר להם העושר והכבוד ובידם הכל והוא מעלים עיניו מהם מראות בכל ומגרש המלך והמלכה מביתו יהי רצון האשה אשר הכה דוגמתה יכם מכת מות.
זכאין אתם ישראל עוסקין בתורת המלך והמלכה ומכירים אותם באהבה ובחיבה וקשה להם להניחם לילך מביתם.







זוהר בראשית:
הַבְדָּלָה בְּמוֹצָאֵישַׁבָּת בֵּין אוֹתָם שֶׁשּׁוֹלְטִים בִּימֵי הַחֹל לְשַׁבָּת. וּכְשֶׁיּוֹצֵאת הַשַּׁבָּת, עוֹלֶה מִגֵּיהִנֹּם צַד אֶחָד מֵעַיִן הָרָעָה [ס"א משחית ממנה רע] שֶׁרוֹצֶה לִשְׁלֹט בְּשָׁעָה שֶׁיִּשְׂרָאֵל אוֹמְרִים (תהלים צ) וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ, וְיוֹצֵא מֵאוֹתָהּ דַּרְגָּה שֶׁנִּקְרֵאת שְׂמֹאל [שאול], וְרוֹצֶה לְהִתְעָרֵב בַּזֶּרַע שֶׁל יִשְׂרָאֵל וְלִשְׁלֹט עַל יִשְׂרָאֵל.
וְיִשְׂרָאֵל עוֹשִׂים מַעֲשֶׂה בַּהֲדַס וְיַיִן וְאוֹמְרִים הַבְדָּלָה, וְנִפְרָד מֵהֶם, וּמָךְ אוֹתוֹ צַד וְנִכְנָס לִמְקוֹמוֹ בַּשְּׁאוֹל, בְּמָקוֹם שֶׁקֹּרַח וַעֲדָתוֹ שָׁם, שֶׁכָּתוּב (במדבר יט) וַיֵּרְדוּ הֵם וְכָל אֲשֶׁר לָהֶם חַיִּים שְׁאוֹלָה. וְהֵם לֹא יוֹרְדִים לְשָׁם עַד שֶׁעוֹשִׂים יִשְׂרָאֵל הַבְדָּלָה מֵהֶם, שֶׁכָּתוּב (שם) הִבָּדְלוּ מִתּוֹךְ הָעֵדָה וְגוֹ'.
וּלְעוֹלָם הַבְדָּלָה הִיא בַּשֵּׁנִי, שֶׁהוּא שְׂמֹאל בְּרֵאשִׁית וְרֹגֶז שֶׁמְּעוֹרֵר הַשְּׂמֹאל בַּמַּחֲלֹקֶת, עֲדַיִן שֶׁלֹּא שׁוֹכֵךְ בִּמְנוּחָה, וְנִבְרָא בּוֹ גֵּיהִנֹּם. אָז נִבְרְאוּ כָּל אוֹתָם מַלְאָכִים שֶׁמְּקַטְרְגִים לְרִבּוֹנָם לְמַעְלָה, וְאָכְלָה אוֹתָם הָאֵשׁ וְנִשְׂרְפוּ, וְכֵן כָּל שְׁאָר אֵלֶּה שֶׁמִּתְבַּטְּלִים, וְאֵין לָהֶם קִיּוּם וְנֶאֶכְלוּ בָּאֵשׁ. כְּמוֹ זֶה קֹרַח לְמַטָּה, וְהַכֹּל כְּמוֹ זֶה.
וְעִם כָּל זֶה, אַף עַל גַּב שֶׁהַבְדָּלָה הָיְתָה בַּשֵּׁנִי וְהַמַּחֲלֹקֶת בּוֹ הָיְתָה – יוֹם הַשְּׁלִישִׁי הִסְכִּים בַּכֹּל, שֶׁהוּא שֵׁם שֶׁנֶּחְקָק בַּחֲקִיקָתוֹ [יהו"ה] הו"ה לְהַסְכִּים בֵּין מַיִם עֶלְיוֹנִים וּמַיִם תַּחְתּוֹנִים. ה' עֶלְיוֹנָה ה' תַּחְתּוֹנָה, ו' בֵּינֵיהֶם לְהַשְׁלִים בִּשְׁנֵי צְדָדִים. וְסִימָן זֶה מֵי הַיַּרְדֵּן, מַיִם עֶלְיוֹנִים, קָמוּ נֵד אֶחָד. מַיִם תַּחְתּוֹנִים יָרְדוּ לַיָּם, וְיִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בָּאֶמְצַע.




שושן סודות:
והטעם הוא כי היין רומז לאדון השמיטה אשר הלוי רומז אליו בשירה ואין אומרים שירה אלא על היין.
וכתיב הִשָּׁ֣מֶר לְךָ֔ פֶּֽן־תַּעֲזֹ֖ב אֶת־הַלֵּוִ֑י כׇּל־יָמֶ֖יךָ עַל־אַדְמָתֶֽךָ…
יש לך לדעת כי השבת נתנה לב' זכירות לזכירות מעשה בראשית ולזכירת יציאת מצרים..
וא"כ איך נשים יין בכוס שהוא דין ודין. (והתשובה היא) כי אין כוונתינו להיין לבדו אלא ליין המשומר בענביו שהם כל ששת ימי בראשית,
ומה שיבא דינים בשבת המקבלים מהפכים מדת הרחמים לדין, כי מעשה התחתונים הם עושים רושם למעלה,
וטעם טעימת מלא לוגמיו כי השיעורים רומזים אל המדה האחרונה ולכן הם הלכה למשה מסיני



הבן איש חי מבאר על ההבדלה:
עניין "ויהי נעם" שאומרים בכל מוצאי-שבת, הוא עניין נפלא וגדול מאוד, כי הוא כדי להמשיך תוספת קדושת שבת לכל ימי השבוע הבאה עד שבת האחרת,

כי הכוונה עתה, כדי לקבל אור החוזר מן הבינה[הנקראת: עולם הבא/חירות (על הלוחות)] הנקרא נעם ה' מסוד תוספת שבת, ולכן צריך שיהיה מעומד; ועתה צריך האדם להכין עצמו לקבל אור תוספת השבת בששת ימי החול, ובכן יהיה מכלל : "והתקדשתם, והייתם קדשים", שצריך האדם להתקדש בימי החול מקדושת השבת. ודע, כי שני מיני תוספת קדושת שבת נתוסף ביום השבת, והם: האחד, על-ידי כוונת התפילות של שבת, והשני, על-ידי כוונת הסעודות; וכנגד המשכת תוספת קדושת שבת לימי החול מבחינת הסעודות, אנחנו עושין סעודה רביעית במוצאי-שבת, וכוונתה היא, להמשיך אור קדושת סעודות שבת לכל סעודות ימי החול; וכנגד המשכת תוספת קדושת שבת מבחינת התפילות, אנחנו אומרים מזמור זה של "ויהי נעם", שעל-ידי זה אנחנו ממשיכים אותו נועם לכל תפילות השבוע.

עניין קדושת "ובא לציון" שאומרים בליל מוצאי-שבת, הכוונה היא להמשיך הארת עולם האצילות אשר בסוד תוספת שבת אל עולם הבריאה, כי שם בחינת קדושת "ובא לציון גואל", וכוונתנו היא להמשיך תוספת הקדושה ההיא בבריאה, כדי שתתקיים כל ששת ימי החול עד שבת האחרת, ולכן אין קדושה זו נאמרת בלילה אחרת זולת מוצאי-שבת, מפני דאין בידינו כוח להמשיך הארת האצילות בבריאה אלא בלילה הזאת ולא בשאר לילות החול




בנוסף [ופחות נרחיב על זה כרגע…]:
האר"י הקדוש הרחיב בזה, לעומק לעומק, יותר מכל מקום אחר,
בעניין עליית פנימיות העולמות , ותוספת שבת של נפש יתירה, ובירורי המלכים של ימי החול,
בספר שער הכוונות – דרושי סדר שבת , ובספר פרי עץ חיים – שער השבת,
והבן איש חי מרחיב על זה הרבה יותר בספר דעת ותבונה,
בנוסף רבי יוסף ג'יקיטלייא רשם בנושא ההבדלה על פנימיות ההלכות
וגם הרב פתיא מביא טעם נוסף לעניין ההבדלה שהוא שמירה גדולה , שקשור לעניין שקורה בבין השמשות

וגם ספר סוד שיר השירים מרחיב בהבדל בין ימי החול לשבת