זוהר חדש על בראשית – פירוש הסולם:
מבאר את הגמרא:
אלא אמר ר' ירמיה בר אלעזר: נחלקו לשלש כיתות, אחת אומרת: נעלה ונשב שם, ואחת אומרת: נעלה ונעבוד שם עבודה זרה, ואחת אומרת: נעלה ונעשה מלחמה. זו שאומרת "נעלה ונשב שם" — הפיצם ה', וזו שאומרת "נעלה ונעשה מלחמה" — נעשו קופים ורוחות ושידים ולילין (מיני שדים), וזו שאומרת "נעלה ונעבוד עבודה זרה" — בהם נתקיים "כי שם בלל ה' שפת כל הארץ" (בראשית יא, ט).
תניא [שנויה ברייתא] ר' נתן אומר: כולם, כל בוני המגדל בכתות השונות, לשם עבודה זרה נתכוונו, ומנין אתה למד זאת — כתיב הכא [נאמר כאן] "ונעשה לנו שם" (בראשית יא, ד), וכתיב התם [ונאמר שם]: "ושם אלהים אחרים לא תזכירו" (שמות כג, יג) מה להלן "שם אלהים אחרים" — עבודה זרה הוא, אף כאן "שם" — עבודה זרה.
אמר ר' יוחנן: מגדל זה שליש העליון נשרף, שליש ממנו נבלע באדמה, ושליש האמצעי קיים. אמר רב: אויר מגדל משכח, שכל השוהה שם שוכח תלמודו, לפי שבגללו באה שכחה לעולם.
הסולם:
וגם בן יהוידע על סנהדרין מרחיב במה קרה להם:
אֶלָּא אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה בַּר אֶלְעָזָר: נֶחְלְקוּ לְשָׁלשׁ כִּיתּוֹת. קשא בשלמא שתי כתות בחרו בבקעה דניחא להו מושב הבקעה אך כת שרצו להלחם ברקיע למה בחרו בבקעה, אדרבה יותר טוב להם לבנות בהר וכמו שאמרו במערבא, ומה טעם מצאו בבקעה? ויש לומר דאין הכי נמי הם רצו בהר וכיון דשתי כיתות שהם הרוב בחרו בבקעה הוכרחו גם הם לבנות המגדל אצלם כדי שאם יהיו הם מנוצחים יעלו שתי כתות אלו למגדל לעזור להם ואם יבנו בהר איך ידעו שתי הכתות שהיו כת זו מנוצחים כדי שיבאו לעזור אותם דודאי ההרים רחוקים מן הבקעה ולכך הוכרח לבנות המגדל אצלם בבקעה כדי שיראו אותם ולזה אמר לראות את העיר ואת המגדל תרי חלוקות נינהו דהיינו העיר של שני הכיתות והמגדל של כת השלישית.
מִגְדָּל שְׁלִישׁ נִשְׂרַף שְׁלִישׁ נִבְלַע שְׁלִישׁ קַיָּים (בראשית יא, ט). נראה לי בס"ד טעם שנחלק לשלשה חלקים שונים אלו כי האדם בנוי בארבעה יסודות ארמ"ע [אש, רוח, מים, עפר] וכנגד יסוד האש שבאדם נשרף שליש וכנגד ב' יסודות רוח מים שהם בלועים בגוף ויש להם ממשות בתוכו כי הגוף נוד מלא רוח גם מכיל בקרבו מים נבלע שליש וכנגד יסוד העפר שהוא קיים בגוף האדם כי סופו להיות עפר בקבר וזה ישאר קיים בקבר כמו שנאמר כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב (בראשית ג, יט) לכך שליש קים.
או יובן בס"ד הטעם דשלשה שותפים באדם (קידושין ל.) וכנגד שני חלקים של אב ואם שליש נשרף ושליש נבלע וכנגד חלק הקדוש ברוך הוא שליש קיים כי גופם אבד אך נפשם נשארה קיימת ונתקנה על ידי גלגולים.
או יובן דידוע אנשי דור הפלגה הם היו גלגול דור המבול ואחר כך נתגלגלו באנשי סדום ולכן כתיב וְאַנְשֵׁי הָעִיר אַנְשֵׁי סְדֹם (בראשית יט, ד) ואחר כך נתגלגלו בבני ישראל במצרים ושם נתקנו ולכן כנגד גלגולם בסדום שנשרפו באש וגפרית ולא נתקנו לכן שליש נשרף וכנגד בואם בדור המבול שנמחו ונבלעו בארץ שליש נבלע וכנגד גלגולם בבני ישראל במצרים ששם נתקנו ונתקיימו לכן שליש קיים.
אֲוִיר מִגְדָּל מְשַׁכֵּחַ (בראשית יא, ט). נראה לרמוז אותיות שהם עומדים בצל אותיות מִגְדָּל מלפניהם הם אותיות 'נדמה' שהוא לשון כריתה כמו נִדְמְתָה אַשְׁקְלוֹן (ירמיה מז, ה) וכן נִדְמוּ עַמִּי מִבְּלִי הַדָּעַת (הושע ד, ו) וכן השכחה עושה הכרתה לדברים שבלב שישתכח ויצאו מלבו. גם עוד אותיות נדמה [99] מספרם כמנין טִּיט הַיָּוֵן [99] כי השכחה באה מן הקליפה הנקראת טִּיט הַיָּוֵן (תהלים מ, ג).