המוכרים לנו,
יש בהם לא מעט פנימיות , אומנם ככל הנראה מי שהלחין את השיר אפילו לא ידע עליהם,
אלא המוחין הזה ירד בגניזה בתת מודע שלהם ככל הנראה , שרק מי שמכיר שפת הענפים וזוהר יידע להבחין בדברים וההקשרים האלו,
ממילים שכביכול פשוטות , והמשפטים פשוטים , נראים מבחוץ אבל העומק יפה, מה גם שבחלק מהמקרים הפשט הגשמי לא עושה היגיון, והפנימיות של זה כן
הרבה מזה קשור לשיר השירים , שממנו שואבים שאר שירי הקודש את המילים שלהם והנושאים גם
פעם דיברנו בנושא למשל של שירי חנוכה ופירושים בנושא,בעומק,
כמו מי ימלל גבורות ה'.. נרותי הזעירים… וכן הלאה..
מי יודע , הכל יכול להיות,
ה' יאיר עינינו
אז הנה עוד כמה , שלא קשורים לחגים , אלא זה בכללי:
——–
זמר נוגה,
זמר לשון מזמרה ,נוג"ה(מזמרה כנגד אותה קלי')
שזה מפסוק ונוגה לו סביב,
התשמע קולי ,
זה מבחינת , קול ברמה נשמע,
בסוף השיר ,
כְּחַכּוֹת רָחֵל לְדוֹדָהּ.
שזה משיר השירים הנושא,
על גלות השכינה
המחכה לזמן הגאולה
בשיר השירים רשום דודי,
כי כשפעם היו רושמים שם הוי"ה,
לא היו רושמים כמו היום עם ק , אלא עם האות ד,
ידו"ד , וכשהופכים את זה , זה דודי
רחוקי שלי ,
בחינת , ממרחק תביא לחמה
…..
ירושלים של זהב:
ירושלים של זהב:
(השכינה גם נקראית ירושלים של מעלה , בחינת מידת המלכות)
אויר הרים(חג"ת , האבות) צלול כיין
[קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות]
וריח(רוח) אורנים
[אור נעים]
( וְרֵ֥יחַ שַׂלְמֹתַ֖יִךְ כְּרֵ֥יחַ לְבָנֽוֹן)
נישא ברוח הערביים(אווירה של לקראת הגאולה, עַ֤ד שֶׁיָּפ֙וּחַ֙ הַיּ֔וֹם וְנָ֖סוּ הַצְּלָלִ֑ים)
עם קול פעמונים. (הַנִּצָּנִים֙ נִרְא֣וּ בָאָ֔רֶץ עֵ֥ת הַזָּמִ֖יר הִגִּ֑יעַ וְק֥וֹל הַתּ֖וֹר נִשְׁמַ֥ע בְּאַרְצֵֽנוּ, ישמחו השמים ותגל הארץ…)
ובתרדמת אילן ואבן (גלות השכינה , סומך נופלים , וַיַּפֵּל֩ יְהֹוָ֨"ה אֱלֹהִ֧י"ם תַּרְדֵּמָ֛ה עַל־הָאָדָ֖ם , הִשְׁלִ֤יךְ מִשָּׁמַ֙יִם֙ אֶ֔רֶץ…)
שבויה בחלומה (חלום-ה' , עַל-מִשְׁכָּבִי֙ בַּלֵּיל֔וֹת בִּקַּ֕שְׁתִּי אֵ֥ת שֶׁאָהֲבָ֖ה נַפְשִׁ֑י )
העיר אשר בדד יושבת (השכינה בגלות, אֵיכָ֣ה יָשְׁבָ֣ה בָדָ֗ד הָעִיר֙ רַבָּ֣תִי עָ֔ם)
ובליבה חומה (אֲנִ֣י חוֹמָ֔ה וְשָׁדַ֖"י כַּמִּגְדָּל֑וֹת אָ֛ז הָיִ֥יתִי בְעֵינָ֖יו כְּמוֹצְאֵ֥ת שָׁלֽוֹם)
ירושלים של זהב (תּוֹרֵ֤י זָהָב֙ נַעֲשֶׂה-לָּ֔ךְ עִ֖ם נְקֻדּ֥וֹת הַכָּֽסֶף)
ושל נחושת(וְנֹ֣צְצִ֔ים כְּעֵ֖ין נְחֹ֥שֶׁת קָלָֽל) ושל אור(כְּמַרְאֵ֣ה הַקֶּ֡שֶׁת אֲשֶׁר֩ יִֽהְיֶ֨ה בֶֽעָנָ֜ן)
הלא לכל שירייך ( שִׁ֥יר הַשִּׁירִ֖ים אֲשֶׁ֥ר לִשְׁלֹמֹֽה)
אני כינור (4 מיתרים בבחינת שם אדנ"י כנגד 4 אותיות יהו"ה המתחברים יחד, פִּתְחִי-לִ֞י אֲחֹתִ֤י רַעְיָתִי֙ יוֹנָתִ֣י תַמָּתִ֔י שֶׁרֹּאשִׁי֙ נִמְלָא-טָ֔ל)
ירושלים של זהב (עַמּוּדָיו֙ עָ֣שָׂה כֶ֔סֶף רְפִידָת֣וֹ זָהָ֔ב מֶרְכָּב֖וֹ אַרְגָּמָ֑"ן תּוֹכוֹ֙ רָצ֣וּף אַהֲבָ֔ה מִבְּנ֖וֹת יְרוּשָׁלִָֽם)
ושל נחושת ושל אור
הלא לכל שירייך (וַיְהִי־ק֕וֹל מֵעַ֕ל לָֽרָקִ֖יעַ אֲשֶׁ֣ר עַל־רֹאשָׁ֑ם)
אני כינור
איכה יבשו בורות המים (איה-כ"ה , לאן הלכה ממקומה המקורי , קומי רעיתי יפתי ולכי לך , שעכשיו היא בגלות , אבל על ידי , באר חפרוה שרים , במים של חידושי תורה ומוחין , מקשטים אותה כדי שתקום חזרה אל דודה)
כיכר השוק ריקה (אָק֨וּמָה נָּ֜א וַאֲסוֹבְבָ֣ה בָעִ֗יר בַּשְּׁוָקִים֙ וּבָ֣רְחֹב֔וֹת אֲבַקְשָׁ֕ה אֵ֥ת שֶׁאָהֲבָ֖ה נַפְשִׁ֑י)
ואין פוקד את הר הבית
בעיר העתיקה.
ובמערות(מאורות) אשר בסלע (המלכות נקראת גם סלע , וְהִכִּ֣יתָ בַצּ֗וּר וְיָצְא֥וּ מִמֶּ֛נּוּ מַ֖יִם וְשָׁתָ֣ה הָעָ֑ם),
מייללות רוחות (צְאֶ֧ינָה וּֽרְאֶ֛ינָה בְּנ֥וֹת צִיּ֖וֹן בַּמֶּ֣לֶךְ שְׁלֹמֹ֑ה בָּעֲטָרָ֗ה שֶׁעִטְּרָה-לּ֤וֹ אִמּוֹ֙ בְּי֣וֹם חֲתֻנָּת֔וֹ וּבְי֖וֹם שִׂמְחַ֥ת לִבּֽוֹ)
ואין יורד אל ים המלח
בדרך יריחו.
ירושלים של זהב…
אך בבואי היום לשיר לך (כְּשֽׁוֹשַׁנָּה֙ בֵּ֣ין הַחוֹחִ֔ים כֵּ֥ן רַעְיָתִ֖י בֵּ֥ין הַבָּנֽוֹת)
ולך לקשור כתרים (עטרת בעלה , מִ֣י זֹ֗את עֹלָה֙ מִן-הַמִּדְבָּ֔ר כְּתִֽימֲר֖וֹת עָשָׁ֑ן מְקֻטֶּ֤רֶת מוֹר֙ וּלְבוֹנָ֔ה מִכֹּ֖ל אַבְקַ֥ת רוֹכֵֽל , שׁ֥וּבִי שׁ֖וּבִי וְנֶחֱזֶה-בָּ֑ךְ מַֽה-תֶּחֱזוּ֙ בַּשּׁ֣וּלַמִּ֔ית)
קטונתי מצעיר בנייך
ומאחרון המשוררים.
כי שמך צורב את השפתיים (וְחִכֵּ֕ךְ כְּיֵ֥ין הַטּ֛וֹב הוֹלֵ֥ךְ לְדוֹדִ֖י לְמֵישָׁרִ֑ים דּוֹבֵ֖ב שִׂפְתֵ֥י יְשֵׁנִֽים)
כנשיקת שרף (שְׂרָפִ֨ים עֹמְדִ֤ים ׀ מִמַּ֙עַל֙ ל֔וֹ , וְעָשִׂ֥יתָ אֶת־הַקְּרָשִׁ֖ים לַמִּשְׁכָּ֑ן עֲצֵ֥י שִׁטִּ֖ים עֹמְדִֽים)
אם אשכחך ירושלים (שִׂימֵ֨נִי כַֽחוֹתָ֜ם עַל-לִבֶּ֗ךָ כַּֽחוֹתָם֙ עַל-זְרוֹעֶ֔ךָ )
אשר כולה זהב (מְיֻסָּדִ֖ים עַל-אַדְנֵ"י-פָ֑ז )
ירושלים של זהב…
חזרנו אל בורות המים
לשוק ולכיכר
שופר קורא בהר הבית (בַּחֲצֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר הָרִיעוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ יְהוָ"ה ,וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת וְאֶת הַלַּפִּידִם וְאֵת קוֹל הַשֹּׁפָר
, כִּ֣י ע֤וֹף הַשָּׁמַ֙יִם֙ יוֹלִ֣יךְ אֶת־הַקּ֔וֹל וּבַ֥עַל הכְּנָפַ֖יִם יַגֵּ֥יד דָּבָֽר)
בעיר העתיקה.
ובמערות(מאורות) אשר בסלע (בשכינה)
אלפי שמשות זורחות (וְשַׂמְתִּ֤י כַּֽדְכֹד֙ שִׁמְשֹׁתַ֔יִךְ)
נשוב נרד אל ים המלח
בדרך יריחו. (השכינה נקראית לבנה, מִי-זֹ֥את הַנִּשְׁקָפָ֖ה כְּמוֹ-שָׁ֑חַר יָפָ֣ה כַלְּבָנָ֗ה )
———
דוגית
דוגית נוסעת, מִפְרָשֶׂיהָ שְׁנַיִם,
דוגית זה בחינת
וּרְד֞וּ בִּדְגַ֤ת הַיָּם֙ (השכינה הקדושה ) וּבְע֣וֹף הַשָּׁמַ֔יִם(מלאכים),
מפרשיה שנים,כלומר פירושיה , תורה שבכתב , תורה שבעל פה,
נוסעת , בחינת:
וּדְמ֨וּת הַחַיּ֜וֹת מַרְאֵיהֶ֣ם כְּגַחֲלֵי־אֵ֗שׁ בֹּֽעֲרוֹת֙ כְּמַרְאֵ֣ה הַלַּפִּדִ֔ים הִ֕יא(השכינה) מִתְהַלֶּ֖כֶת בֵּ֣ין הַחַיּ֑וֹת (הקודש) וְנֹ֣גַהּ לָאֵ֔שׁ וּמִן־הָאֵ֖שׁ יוֹצֵ֥א בָרָֽק
וּמַלָּחֶיהָ נִרְדְּמוּ כֻּלָּם.
כלומר , ומלאכיה , בחינת חַ"שְׁ-מַ֖"ל:
כְּק֣וֹל מַחֲנֶ֑ה בְּעׇמְדָ֖ם תְּרַפֶּ֥ינָה כַנְפֵיהֶֽן׃ וַיְהִי־ק֕וֹל מֵעַ֕ל לָרָקִ֖יעַ אֲשֶׁ֣ר עַל־רֹאשָׁ֑ם בְּעׇמְדָ֖ם תְּרַפֶּ֥ינָה כַנְפֵיהֶֽן
רוּחַ נוֹשֶׁבֶת עַל-פְּנֵי הַמַּיִם:
בחינת:
וְר֣וּחַ אֱלֹהִ֔י"ם מְרַחֶ֖פֶת עַל־פְּנֵ֥י הַמָּֽיִם
לגבי:
יֶלֶד פּוֹסֵעַ עַל הַחוֹף דּוּמָם.
ילד בחינת 2 הנערים הידועים: פנחס וחנוך , אחרי שניהיו מלאכים למעלה:
פנחס הוא אליהו, ועליהם נאמר: בַשָּׁמַ֣יִם עֵדִ֑י וְ֝שָׂהֲדִ֗י בַּמְּרֹמִֽים,
אז , ילד פוסע על החוף ,
בחינת:
וָאֵ֖רֶא הַחַיּ֑וֹת וְהִנֵּה֩ אוֹפַ֨ן אֶחָ֥ד (נע"ר דעשיה) בָּאָ֛רֶץ(מתוך המילים , על החוף)
דומם , כלומר נפש הדומם כנגד מלכות , ועשיה כנגד מידת המלכות,
וארץ זה בחינת ספירת(לשון ספיר-מעולפת ספירים) המלכות
יֶלֶד פָּעוּט הוּא וַעֲגוּם-עֵינַיִם.:
מַרְאֵ֨ה הָאוֹפַנִּ֤ים וּמַֽעֲשֵׂיהֶם֙ כְּעֵ֣ין תַּרְשִׁ֔ישׁ
ילד עצוב הוא רדום עינים
בְּעֶצֶב תֵּלְדִי(השכינה) בָנִים(נשמות ישראל) , כי עכשיו נולדים עם ייצר הרע,לעומת לפני חטא אדם ראשון,
כִּי נָסַךְ עֲלֵיכֶם יְהוָ"ה רוּחַ תַּרְדֵּמָה וַיְעַצֵּם אֶת עֵינֵיכֶם
, שׁוֹטְפִים הַמַּיִם לְמֶרְחַק אֵין-סוֹף…:
אין סוף זה אחד השמות של הבורא:
הַמַּלְאָךְ֩ הַגֹּאֵ֨ל(השכינה הקדושה) אֹתִ֜י מִכׇּל־רָ֗ע יְבָרֵךְ֮ אֶת־הַנְּעָרִים֒ (מלאכים ) וְיִקָּרֵ֤א בָהֶם֙ שְׁמִ֔י וְשֵׁ֥ם אֲבֹתַ֖י אַבְרָהָ֣ם וְיִצְחָ֑ק וְיִדְגּ֥וּ(השיר נקרא דוגית) לָרֹ֖ב בְּקֶ֥רֶב הָאָֽרֶץ,
הכוונה מים זה חסדים וברכה
–
אִם לֹא יֵעוֹרוּ כָּל מַלָּחֶיהָ:
מלאכיה,
וְהַחַיּ֖וֹת רָצ֣וֹא וָשׁ֑וֹב כְּמַרְאֵ֖ה הַבָּזָֽק,
וָאֶשְׁמַ֣ע אֶת־ק֣וֹל כַּנְפֵיהֶ֡ם כְּקוֹל֩ מַ֨יִם רַבִּ֤ים כְּקוֹל־שַׁדַּ"י֙ בְּלֶכְתָּ֔ם ק֥וֹל הֲמֻלָּ֖ה כְּק֣וֹל מַחֲנֶ֑ה
–
בנוסף:
אִם לֹא יֵעוֹרוּ כָּל מַלָּחֶיהָ:,
כלומר בני ישראל , יתעוררו בתשובה,
שהרפ"ח ניצוצין יעלו חזרה אל הקודש
אֵיכָ"ה תַּגִּיעַ הַדּוּגִית לַחוֹף,
איכה זה אחד השמות הקשורים לשכינה,
שאמר לאדם , איכה,
וכן יש מגילת איכה,
איכה הכוונה איה כ"ה?,
איפה השכינה?
הרומז לגלות השכינה,
תגיע לחוף , הכוונה לגאולה,
תקום מעפר הגלות
———–
אומרים ישנה ארץ
(השכינה נקראית ארץ , הקב"ה משול לשמים המאירים לארץ)
אומרים ישנה ארץ
וַיֹּ֣אמְר֔וּ אֶל־כׇּל־עֲדַ֥ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֨ר עָבַ֤רְנוּ בָהּ֙ לָת֣וּר אֹתָ֔הּ טוֹבָ֥ה הָאָ֖רֶץ מְאֹ֥ד מְאֹֽד׃
ארץ שכורת שמש
אַל־תִּרְא֙וּנִי֙ שֶׁאֲנִ֣י שְׁחַרְחֹ֔רֶת שֶׁשְּׁזָפַ֖תְנִי הַשָּׁ֑מֶשׁ בְּנֵ֧י אִמִּ֣י נִֽחֲרוּ־בִ֗י שָׂמֻ֙נִי֙ נֹטֵרָ֣ה אֶת־הַכְּרָמִ֔ים כַּרְמִ֥י שֶׁלִּ֖י לֹ֥א נָטָֽרְתִּי
איה אותה ארץ
מְשָׁרְתָיו שׁוֹאֲלִים זֶה לָזֶה אַיֵּ"ה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ לְהַעֲרִיצוֹ
איפה אותה שמש
גַּם־שֶׁ֥מֶשׁ לֹא־רָאָ֖ה וְלֹ֣א יָדָ֑ע נַ֥חַת לָזֶ֖ה מִזֶּֽה
אומרים ישנה ארץ
עמודיה שבעה (7 הרועים)
חׇ֭כְמוֹת בָּנְתָ֣ה בֵיתָ֑הּ
חָצְבָ֖ה עַמּוּדֶ֣יהָ שִׁבְעָֽה
שבעה כוכבי לכת
שצמחנכ"ל (שבתאי צדק מאדים חמה נוגה כוכב לבנה)
צצים על כל גבעה
קוֹל דּוֹדִי הִנֵּה זֶה בָּא מְדַלֵּג עַל הֶהָרִים מְקַפֵּץ עַל הַגְּבָעוֹת
איפה אותה ארץ
כוכבי אותה גבעה
מי ינחנו דרך
יגיד לי הנתיבה
שְׂאוּ־מָר֨וֹם עֵינֵיכֶ֤ם וּרְאוּ֙ מִ"י־בָרָ֣א אֵ֔לֶּ"ה
דְּרָכֶ֥יהָ דַרְכֵי־נֹ֑עַם
וְֽכׇל־נְתִ֖יבוֹתֶ֣יהָ שָׁלֽוֹם׃
——————-
היו לילות
לביאור על השיר קצת:
[זה חלק שלא בביצוע השיר]
לוּ גַם גַּנִּים(גן עדן הארץ, גן עדן עליון) נָטַעְתִי מִסָּבִיב,
לוּ כָּל פְּרָחַי(פרח לשון רפ"ח ניצוצין) שָׁתַלְתִי וְרִוִיתִי,
אֵיכָה(איה-כ"ה) יוּכַל לָבוֹא לִי עוֹד אָבִיב (גאולה , הַסְּתָ֖יו עָבָ֑ר הַגֶּ֕שֶׁם חָלַ֖ף הָלַ֥ךְ לֽוֹ: הַנִּצָּנִים֙ נִרְא֣וּ בָאָ֔רֶץ)
וְהַשִׁירִים גָּוְעוּ כְּבָר בַּעֵינָיִם. (הָסֵ֤בִּי עֵינַ֙יִךְ֙ מִנֶּגְדִּ֔י שֶׁ֥הֵ֖ם הִרְהִיבֻ֑נִי)
[השיר מתחיל מפה:]
הָיוּ לֵילוֹת (גלויות), אֲנִי אוֹתָם(את בני ישראל) זוֹכֶרֶת (השכינה),
אֲנִי אוֹתָם עַד סוֹף יָמַי אֶשָּׂא(אשמור/ירומם , בְּת֥וֹךְ עַמִּ֖י אָנֹכִ֥י יֹשָֽׁבֶת), –
בַּמִּשְׁעוֹלִים (גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא ר"ע) בֵּין דְּגָנְיָה לְכִנֶּרֶת (בין בזמני דין ובין בזמן שהמים-המוחין, מתוקים)
עָמְדָה עֶגְלַת חַיַי הָעֲמוּסָה.(אַֽל־תִּשְׂמְחִ֤י אֹיַ֙בְתִּי֙ לִ֔י כִּ֥י נָפַ֖לְתִּי קָ֑מְתִּי כִּֽי־אֵשֵׁ֣ב בַּחֹ֔שֶׁךְ יְהֹוָ֖"ה א֥וֹר לִֽי)
וְהוּא נִגַּשׁ: שִׁמְעִי אֵלַי(ק֣וֹל דּוֹדִ֣י דוֹפֵ֗ק), קְטַנְטֹנֶת,( אָח֥וֹת לָ֙נוּ֙ קְטַנָּ֔ה) אֲנִי בָּנִיתִי בַּיִת לְשִׁבְתֵּךְ,(בית המקדש(ועם ישראל) , כְּעֵ֣ין חַשְׁמַ֗ל כְּמַרְאֵה־אֵ֤שׁ בֵּֽית־לָהּ֙ סָבִ֔יב )
אַתְ תִּרְקְמִי בָּעֶרֶב לִי כֻּתֹנֶת, (לֹא־תִירָ֣א לְבֵיתָ֣הּ מִשָּׁ֑לֶג[של צלמו"ן] כִּ֥י כׇל־בֵּ֝יתָ֗הּ[בני ישראל] לָבֻ֥שׁ שָׁנִֽים[חלוקא דרבנן/מצוות ומעשים טובים])
אֲנִי אֶנְהַג בַּיוֹם אֶת עֶגְלָתֵךְ.(הארת שם מ"ה/הכבוד ביום , לעומת הארת שם ב"ן/שכינה בלילה , עגלתך כלומר: וְל֣וֹ אֲנַ֑חְנוּ עַ֝מּ֗וֹ וְצֹ֣אן מַרְעִיתֽוֹ)
הוּא הָיָה אָז בָּהִיר וְגָבוֹהַ כְזֶמֶר, (וְעַתִּ֥יק יוֹמִ֖ין יְתִ֑ב לְבוּשֵׁ֣הּ כִּתְלַ֣ג חִוָּ֗ר וּשְׂעַ֤ר רֵאשֵׁהּ֙ כַּעֲמַ֣ר נְקֵ֔א , הנהגת עתיק , בעתיקא תליא מילתא… ,
לעומת קווצותיו תלתלים שחורות[דינים] כעורב-עובר)
הוּא נָהַג עֲגָלוֹת לַשָּׂדֶה הָרָחָב (חק"ל-שדה תפוחין קדישין -הארת שבת), –
וַאֲנִי לוֹ כֻּתֹנֶת הָיִיתִי רוֹקֶמֶת,(כִּֽי־בֶן־זְקֻנִ֥ים ה֖וּא ל֑וֹ וְעָ֥שָׂה ל֖וֹ כְּתֹ֥נֶת פַּסִּֽי"ם , עם ישראל הוא הכותנת שהשכינה מביאה לו שפע: וְרָחֹק מִפְּנִינִים[ניצוצות] מִכְרָהּ , וַתָּ֤קׇם בְּע֬וֹד לַ֗יְלָה וַתִּתֵּ֣ן טֶ֣רֶף[שפע] לְבֵיתָ֑הּ[עם ישראל] וְ֝חֹ֗ק לְנַעֲרֹתֶֽיהָ-היכלות הבריאה)
כֻּתֹנֶת שֶׁל תְּכֵלֶת(לבושי שבת דנשמה יתירה וחלוקא דרבנן לבושי עולם הבא) עִם פֶּרַח זָהָב.(פרח=רפ"ח ניצוצין , זהב כלומר ניצוץ יקר)
[זה חלק שלא בביצוע השיר]
וְשָׁמַיִם שֶׁל מַאי[ימא – חסדים] אָז הָיוּ בָּעוֹלָם[בשכינה שנקראית עולם],
וְיָרֵחַ(השכינה) שֶׁל כֶּסֶף[חסדים] הֵאִיר אֶת לֵילָם [בזמן הגלות לבני ישראל]
וּשְׁנֵיהֶם אָהֲבוּ בְּצִלּוֹ שֶׁל אִילָן. (גם בזמן הגלות היה שפע וברכה לעם ישראל בגניזה בסוד מט"ט.. ששמו כשם רבו,
ובנוסף שכן יש תפילות 18 כל יום ,בְּצִלּוֹ֙ חִמַּ֣דְתִּי וְיָשַׁ֔בְתִּי וּפִרְי֖וֹ מָת֥וֹק לְחִכִּֽי)
[השיר ממשיך מפה:]
הָיוּ לֵילוֹת, אֲנִי אוֹתָם זוֹכֶרֶת,
וְהוּא אֶת הָעֵצִים(עץ החיים ועץ הדעת טוב ורע) בַּגַן הֵעִיד(הַעִדֹ֨תִי בָכֶ֣ם הַיּוֹם֮ אֶת־הַשָּׁמַ֣יִם וְאֶת־הָאָ֒רֶץ֒),
אֶת הַשְׁבִילִים בֵּין דְּגָנְיָה לְכִנֶּרֶת
כי רק אוֹתִי יִשְׁמוֹר לוֹ לְתָמִיד.(הִנֵּה לֹא-יָנוּם, וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר, יִשְׂרָאֵל , שימני כחותם על ליבך….)
הָיָה הוֹלֵך וְשָב אֵלַי קוֹדֵחַ, (דודי צח ואדום דגול מרבבה)
הָיָה נוֹשֵׂא דְמוּתִי מִמוּל פָּנָיו,(עַל־רֹאשָׁ֔ם כְּמַרְאֵ֥ה אֶֽבֶן־סַפִּ֖יר דְּמ֣וּת כִּסֵּ֑א וְעַל֙ דְּמ֣וּת הַכִּסֵּ֔א דְּמ֞וּת כְּמַרְאֵ֥ה אָדָ֛ם עָלָ֖יו מִלְמָֽעְלָה)
הַגִידוּ נָא, הֲיֵש בָּכֶם יוֹדֵעַ (אנחיל לאוהבי י"ש (סוד יובל –שמיטה) …)
אֵי אָנָה זֶה הָלַך לוֹ וְלֹא שָׁב. ( אָ֚נָה הָלַ֣ךְ דּוֹדֵ֔ךְ הַיָּפָ֖ה בַּנָּשִׁ֑ים אָ֚נָה פָּנָ֣ה דוֹדֵ֔ךְ וּנְבַקְשֶׁ֖נּוּ עִמָּֽךְ)
אָז הייתי בוכה(ק֣וֹל בְּרָמָ֤ה נִשְׁמָע֙ נְהִי֙ בְּכִ֣י תַמְרוּרִ֔ים), אָז(ז"א-זעיר אנפין) הָיִיתִי נִדְהֶמֶת (מְעֻלֶּ֖פֶת סַפִּירִֽים),
בְּשָׂדוֹת רְחוֹקִים עוֹד הָלַכְתִי אֵלָיו,(הָ֭יְתָה כׇּאֳנִיּ֣וֹת סוֹחֵ֑ר מִ֝מֶּרְחָ֗ק תָּבִ֥יא לַחְמָֽהּ, אֶל-גִּנַּ֤ת אֱגוֹז֙ יָרַ֔דְתִּי לִרְא֖וֹת בְּאִבֵּ֣י הַנָּ֑חַל)
אָנֹכִי (השכינה במלוא הדרה) עוֹד נוֹשֵׂאת כֻּתָּנְתוֹ הַמְרֻקֶּמֶת,(עם ישראל המלאים במצוות , עֹֽטֶה־א֭וֹר כַּשַּׂלְמָ֑ה נוֹטֶ֥ה שָׁ֝מַ֗יִם כַּיְרִיעָֽה)
כֻּתֹנֶת של תְכֵלֶת (עם של תכלית , פָּשַׁ֙טְתִּי֙ אֶת-כֻּתָּנְתִּ֔י אֵיכָ֖כָה אֶלְבָּשֶׁ֑נָּה) עִם פֶּרַח זָהָב.
אָנֹכִי(אנא נפשי כתבית יהבית) עוֹד נוֹשֵׂאת כֻּתָּנְתוֹ הַמְרֻקֶּמֶת,
כֻּתֹנֶת של תְכֵלֶת עִם פֶּרַח זָהָב.
הָיוּ לֵילוֹת, אֲנִי אוֹתָם זוֹכֶרֶת,
אֲנִי אוֹתָם עַד סוֹף יָמַי אֶשָּׂא.
[סוף השיר],
[אלה מילים שלא בביצוע של השיר:]
כִּי שָׁמַיִם שֶׁל מַאי עוֹד עוֹמְדִים בָּעוֹלָם,
כִּי יָרֵחַ מַכְסִיף עוֹד מֵאִיר לְכֻלָּם,
כִּי אָהוּב עוֹד הַצֵּל(בצילו חימדתי) שֶׁל צַמֶרֶת אִילָן.(כתפוח בין עצי היער כן דודי בין הבנים)
יֵשׁ בָּעוֹלָם חִידוֹת לְלֹא פִּתְרוֹן
וְשִׁיר וּפֶרַח יֵשׁ שֶׁלֹא יָנוּבוּ.
אַךְ רַק עִם שִׁיר, עִם פֶּרַח(רפ"ח) אַחֲרוֹן (תכתוב זאת לדור אחרון ועם נברא יהלל י"ה)
בּוֹכִים[תיקון חצות] עַל אָהוּבִים(אני לדודי ודודי לי) שֶׁלֹא יָשׁוּבוּ.(קוּמִי אוֹרִי כִּי בָא אוֹרֵךְ וּכְבוֹד יְהוָ"ה עָלַיִךְ זָרָח)
——————–
ים של דמעות:
ארוכים הלילות(הגלויות) מיום שעזבת(השליך משמים ארץ)
האביב(החסדים) כמו הסתיו(הדינים, כי הנה הסתיו עבר הגשם חלף הלך לו) כל כך אפור (בלי טעם , בגלות , כי הקלי' יונקת מהשפע)
ובלב זכרונות(אֶת סֵפֶר הַזִּכְרֹנוֹת דִּבְרֵי הַיָּמִים ) מן הסתם כבר שכחת (בַּלַּיְלָה הַהוּא נָדְדָה שְׁנַת הַמֶּלֶךְ )
ותפילה(השכינה נקראת תפילה), תפילה כנה שתחזור(אל תשמחי אויבתי לי כי נפלתי קמתי ה' אור לי).
ים של דמעות(תרין דמעין לגו ימא רבא,שערי דמעות לא ננעלו) בשתי עיני(מנצח והוד דאמא בתוך עיני ז"א, עיני ה')
ליבי זועק(כִּי-עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה, קָשָׁה כִשְׁאוֹל קִנְאָה רְשָׁפֶיהָ–רִשְׁפֵּי, אֵשׁ שַׁלְהֶבֶתְיָה) שובה אלי(עַל-מִשְׁכָּבִי, בַּלֵּילוֹת, בִּקַּשְׁתִּי, אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי)
קולי שובר(קול ברמה נשמע) את הדממה(קול דממה דקה)
ה(שכינה)|תשמע ה|תשמע.
מ"ה(השכינה נקראת כיסא הכבוד , כי הארת הכבוד על הכיסא) שומם הוא חדרי(שלא פנים בפנים כמו בזמן בית המקדש) מיום שעזבת (מאז חורבן הבית)
השעון(שׁוּבִי שׁוּבִי הַשּׁוּלַמִּית, שׁוּבִי שׁוּבִי וְנֶחֱזֶה-בָּךְ , הארת ש"ע נהורין) שעל הקיר(קיר , זה כינוי לשכינה, נעשה נא עלית קיר קטנה ונשים לו שם מטה ושלחן וכסא ומנורה) ליבו נדם
ובודד בפינה(בגלות) הכסא(כיסא הכבוד) שאהבת
בלעדיך העולם(היא נקראת עולם, כי כל השפע שמקבלת מז"א יורד לעולם) כ"ה(אותיות ייחוד שמע ישראל, על ייחוד זו"ן) מיותם.
ים של דמעות…
עוד אשוב ילדתי( תַּם-עֲו*ֹנֵךְ בַּת-צִיּוֹן לֹא יוֹסִיף לְהַגְלוֹתֵךְ ) אתה כה הבטחת
רק חכי ושלי הישארי (ה֣וּא שְׁמִ֑י וּכְבוֹדִי֙ לְאַחֵ֣ר לֹֽא־אֶתֵּ֔ן וּתְהִלָּתִ֖י לַפְּסִילִֽים)
עם הזמן רק מכתב(מִכְתַּב פִּתּוּחֵי חוֹתָם) יחידי לי שלחת
הדפים דהו מזמן גם שערי. (שערך כעדר העיזים שגלשו מהר גלעד)
ים של דמעות…
מי ימלל:
מִי(אני בינה לי גבורה) יְמַלֵּל [5]גְּבוּרוֹת ישראל(ז"א[יהו"ה] שנקרא גם ישראל,פרצוף ישראל דאצילות ולא עם ישראל הכוונה),
אוֹתָן מִ"י יִמְנֶה (ישמיע כל תהלתו – השכינה, מקבלת את ה5 גבורות ואז 5 חסדים להמתיק את הדינים, כי ימנ|ה אחרונה של ה', מימין אותה לצד החסדים)
הֵן בְּכָל דּוֹר יָקוּם הַגִּבּוֹר(הקב"ה ,גיבור מלחמה, להקים אותנו מהגלות)
גּוֹאֵל(השכינה – נקראת המלאך הגואל) הָעָם.
שְׁמַע(עם ישראל עושה קריאת שמע)
בַּיָּמִים הָהֵם בַּזְּמַן הַזֶּה
מַכַּבִּי(מי כמוך באלים ה' – אמונה שלמה בקב"ה, שהוא) מוֹשִׁיעַ וּפוֹדֶה,
וּבְיָמֵינוּ כָּל עַם יִשְׂרָאֵל
יִתְאַחֵד(עם אחד בלב אחד), יָקוּם(ברוחניות ובתורה) וְיִגָּאֵל.
כבר ירד השלג(בָּ֗הּ תַּשְׁלֵ֥ג בְּצַלְמֽוֹן, השפע של לקראת הגאולה) בהרים רחוקים(אבות/חג"ת,אשא עיני אל ההרים, שראשי נמלא ט"ל קווצותי רסיסי לילה)
ובשלג(גלות) אנו צועדים,
כי בתוך היער(עולם עשיה , לשון שר היע"ר) האפל(בדינים ועפר הגלות) מחכים
שלג-י"ה(גילוי השכינה/או השכינה בגלות למטה) עם כל הגמדים(שבע הנערות הראויות לתת לה מבית המלך , עלמות שיר, היכלות הבריאה/ או עם ישראל[גמדים מגדים לשון פרי מגדים] שמחכה לגאולה ).
חורפים שבעה(שית אלפי שנין הוי עלמא וחד חרוב) חיכינו לך(לגאולה שלימה ועולם הבא),
לא קראת(הִיא יָשְׁבָה בַגּוֹיִם, לֹא מָצְאָה מָנוֹחַ) אבל ענינו לך(שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד),
ובהבל פה(דא"ק ,הבל הבלים אמר קהלת הבל הבלים הכל הבל) בנינו לך(הראנו בבניינו ושמחנו בתיקונו) ,
מגדלים(מִגְדְּל֖וֹת מֶרְקָחִ֑ים) של בדולח וזהב(ה֣וּא הַסֹּבֵ֗ב אֵ֚ת כׇּל־אֶ֣רֶץ הַֽחֲוִילָ֔ה אֲשֶׁר־שָׁ֖ם הַזָּהָֽב , וּֽזֲהַ֛ב הָאָ֥רֶץ הַהִ֖וא ט֑וֹב שָׁ֥ם הַבְּדֹ֖לַח ).
עטרות(וְהָיִ֛ית עֲטֶ֥רֶת תִּפְאֶ֖רֶת בְּיַד־יְהֹוָ֑"ה וּצְנִ֥יף מְלוּכָ֖ה בְּכַף־אֱלֹהָֽיִךְ) של חן(ונח מצא ח"ן בעיני ה', הנקודים) קשרנו לך(כל הבירורי רפ"ח ניצוצין עלו, הַֽדּוּדָאִ֣ים נָֽתְנוּ־רֵ֗יחַ וְעַל־פְּתָחֵ֙ינוּ֙ כׇּל־מְגָדִ֔ים חֲדָשִׁ֖ים גַּם־יְשָׁנִ֑ים דּוֹדִ֖י צָפַ֥נְתִּי לָֽךְ),
סרנדה(סר-נידה, חֵטְא חָטְאָה יְרוּשָׁלִַם, עַל-כֵּן לְנִידָה הָיָתָה, … תם עונך בת ציון…) חרש(מַעֲשֵׂ֣ה חָרַשׁ֮ אֶבֶן֒ פִּתּוּחֵ֣י חֹתָ֗ם ) שרנו לך,
ועדיין לא סיפרנו(מְעֻלֶּ֖פֶת סַפִּירִֽים) לך,
עד כמה(מאה ברכות ביום) אותך נאהב.
עת עלים(בְּנֵ֣י הַמְּדִינָ֗ה הָעֹלִים֙ מִשְּׁבִ֣י הַגּוֹלָ֔ה, קיבוץ גלויות) הזהיבו בראשי צמרות(צמר-אות, ראשי האילן של הנשמות, חוזרים לפה לקראת הגאולה)
בא הסתיו(עבר הגלות, כִּֽי־הִנֵּ֥ה הַסְּתָ֖ו עָבָ֑ר הַגֶּ֕שֶׁם חָלַ֖ף הָלַ֥ךְ לֽוֹ) אל ארץ רחוקה(גלות השכינה, ק֥וּמִי לָ֛ךְ רַעְיָתִ֥י יָפָתִ֖י וּלְכִי־לָֽךְ),
הוא צבע את כל התפוחים(חק"ל תפוחין) בורוד(הלבין את הדינים),
וגם את לחייך המתוקה.(לחיו כערוגות הבושם)
חורפים(לשון רפ"ח ניצוצות שנבררו בשית אלפי שנין הוי עלמא וחד חרוב…) שבעה… (ורוח אלוקים מרחפת על פני המים, רוח של גאולה , על פני המים זה תורה הנקראית מים)
כבר נמס השלג(השפע מוכן לרדת למטה) בהרים, זה נכון,
תשכחי את כל אשר היה(הגלות שהייתה, אהיה אשר אהיה, שהייתה באמצע והסתיימה),
מספרים בעיר(שושן בירת הנשמות) שלבבך(אני ישנה ולבי ער) הוא קרחון(רוח-ק"ן , גַּם צִפּוֹר מָצְאָה בַיִת וּדְרוֹר קֵן לָהּ),
ועל כן קוראים לך שלג-י"ה.(בָּ֗הּ תַּשְׁלֵ֥ג בְּצַלְמֽוֹן, שאליה יורד השלג , השפע ומיתוק הדינים שהם אש, מי"ה, אל ז"א ומ6 קצוות ז"א רסיסי לילה , אל השכינה)
חורפים שבעה…