נס: מקום ארון אינו מן המדה

בבלי מגילה י ע"ב:

ועוד אמר ר' לוי: דבר זה מסורת בידינו מאבותינו: מקום ארון אינו מן המדה,
כלומר, ארון הברית במקדש אינו נכנס בגדר של מידה,
ובשל כך איננו ממעט מן השטח של בית קודש הקדשים.

[רש"י:
אינו אוחז למעט מדת קרקע לכל צדדיו כלום
כדקתני יש לו עשר אמות לכל רוח באמצע בית קדש הקדשים היה יושב
ויש ריוח בינו לבין הכתלים עשר אמות לכל צד
וכל הבית אינו אלא כ' על כ'
נמצא שאינו ממעט כלום]




ומעירים: תניא נמי הכי [שנוייה ברייתא גם כן כך]:
ארון שעשה משה יש לו מקום פנוי עשר אמות לכל רוח (צד)
וכתיב [ונאמר] בתיאור בית המקדש של שלמה: "ולפני הדביר עשרים אמה ארך" ,
[רש"י: חלל בית קדש הקדשים שהוא לפנים הדביר היא המחיצה המבדלת בין הקדש ובין קדש הקדשים:]
וכיון ששטח בית קודש הקדשים (הדביר) היה עשרים על עשרים אמה,

כמשמעות הכתוב, ועם כל זה היו עשר אמות פנויים מכל צידי הארון,
הרי שהארון עצמו לא תפס מקום כלל וכתיב [וכן נאמר]:

"כנף הכרוב האחד עשר אמות וכנף הכרוב האחד עשר אמות" ,
הרי שכנפי הכרובים ממלאים את השטח כולו,
ואם כן הארון גופיה [עצמו] היכא הוה קאי [היכן היה עומד]?

אלא לאו שמע מינה [האם לא תלמד מכאן]
שבנס היה עומד הארון ולא היה נכנס כלל בשיעור של מקום.



———————

בנוסף יש עוד ביאור על זה,
בבלי בבא בתרא צ"ח ב-צ"ט א:

בענין זה של הראיה מן ההיכל, מסופר שר' חנינא נפק לקרייתא [יצא לכפרים],
ושם רמו ליה קראי אהדדי [השליכו, הראו לו סתירה בין שני כתובים מזה על זה]:
כתיב [נאמר]: "והבית אשר בנה המלך שלמה לה' ששים אמה ארכו ועשרים רחבו ושלשים אמה קומתו" (מלכים א ו, ב),
וכתיב [ונאמר] בתיאור החלק הפנימי של ההיכל: "ולפני הדביר עשרים אמה ארך ועשרים אמה רחב ועשרים אמה קומתו" (מלכים א ו, כ),
הרי שעשרים אמה קומתו, ולא שלושים!

[תוספות: כי קחשיב משפת כרובים ולמעלה. בפירוש מקרא פרש"י דתקרה דעליית היכל היתה גבוהה משל קדשי הקדשים עשר אמות ולא עיין כאן: ]


אמר להו [להם]: כי קא חשיב [כאשר הוא מונה]
בפסוק השני — משפת הכרובים ולמעלה הוא חושב,
שלמעלה מן הכרובים שגובהם עשר אמות היו עוד עשרים אמה.





ושואלים: מאי קא משמע לן [מה השמיע לנו הכתוב בכך] שאינו מחשיב את מקומם של הכרובים?

[בן יהוידע:
לכאורה נראה הוה מצי למימר הא קא משמע לן דלא תימא ביתא מעילאי רווח ומה שאמר עשרים אמה אורך ועשרים אמה רוחב על החלל שלמטה אבל חלל שלמעלה רחב יותר דהכותלים מתקצרים מלמעלה ולזה אמר עשרים אמה אורך ועשרים אמה רוחב ועשרים אמה קומתו כלומר שיעור זה של אורך ורוחב הוא בכל העשרים אמה של קומתו שגם באותם העשרים של קומתו שלמעלה מן הכרובים גם כן הרוחב והאורך הוא עשרים על עשרים שלא היו הכותלים מתקצרים והולכים. ]

הא קא משמע לן [דבר זה השמיע לנו]: למטה, מקום הכרובים, הריהו כלמעלה מגובה הכרובים, מה למעלה אין משמש כלום, כלומר, השטח שמעל הכרובים אין בו שום דבר ואין החלל מכיל דבר, אף למטה אין משמש כלום, שהמקום אינו נחוץ לדברים המצויים בו, לפי שאינם תופסים מקום בעולם החומרי.

[רבינו גרשום: מראש הכרובים ועד קרקעיתו של דביר אין משמש כלום ואין תופשין כלום בבית]




מסייע ליה [לו] הדיוק מכתוב זה לר' לוי, שאמר ר' לוי, ואיתימא [ויש אומרים] שאמר זאת ר' יוחנן:
דבר זה מסורת בידינו מאבותינו — מקום ארון וכרובים אינו מן המדה
שאינו נמדד במידה חומרית ואינו תופס מקום בקודש הקודשים.
ומעירים, תניא נמי הכי [שנויה ברייתא גם כן כך]: ארון הברית שעשה משה,
כאשר הכניסוהו לקודש הקודשים במקדש שלמה, שכל רוחבו היה עשרים אמה,
יש לו לארון ריוח עשר אמות לכל רוח ורוח משני צדדיו, כי הוא עצמו אינו תופס מקום כלל.





וכן אמר רבנאי אמר שמואל: כרובים שבמקדש שעשה שלמה, בנס הן עומדין, שנאמר: "וחמש אמות כנף הכרוב האחת וחמש אמות כנף הכרוב השנית עשר אמות מקצות כנפיו ועד קצות כנפיו" (מלכים א ו, כד), וכיוצא בזה מידת כנפיו של הכרוב השני, ואם כן, גופייהו היכא הוו קיימי [גופיהם של הכרובים איך היו עומדים]? שהרי שתי הכנפיים עצמן, שהן עשרים אמה, מילאו את כל רוחב הבית! אלא שמע מינה [למד מכאן] שבנס הן עומדין ואינם תופסים מקום.





מתקיף לה [מקשה על כך] אביי: כיצד ניתן להוכיח מכאן שבנס היו עומדים? ודלמא [ושמא] לא היו כנפי הכרובים יוצאות מצידי גופם, אלא בולטין כתרנגולין הוו קיימי [היו עומדים], שגופם בולט מלפנים, וכנפיהם יוצאות ממרכז גבם, ונמצא שהגוף אינו תופס מקום נוסף!
[תוספות: ואם תאמר אכתי בנס היו עומדים דעשרים בעשרים היכי יתיב וי"ל מ"מ פריך אביי שהגוף לא היה עומד בנס: ]

[רבינו גרשום:
שבכנפיהן נוגעין מאחורי גביהן אחת אל אחת ובגופן של כרובים היו בולטין כתרנגולין מלמטה]

ובדומה לכך מתקיף לה [מקשה על כך] רבא: ודלמא [ושמא] זה שלא כנגד זה הוו קיימי [היו עומדים] הכרובים, אלא במקביל, ולכן יש להם מקום!
ועוד מתקיף לה [מקשה על כך] רב אחא בר יעקב: ודלמא באלכסונא הוו קיימי [ושמא באלכסון היו עומדים]!

[רבינו גרשום:
שאחד מנמיך כנפיו שבצד כותל זה למטה והשני מגביה כנפיו שבצד כותל השני למעלה לצד התקרה ]




וכן מתקיף לה [מקשה על כך] רב הונא בריה [בנו] של רב יהושע:ודלמא ביתא מעילאי רווח [ושמא נאמר כי בית מרווח יותר למעלה], ורוחב הבית במקום בו יוצאות הכנפיים מן הגוף היה יותר מעשרים אמה, ורק למעלה היה רוחב הבית עשרים אמה, שכן הדרך היא לבנות בית כשקירותיו הולכים וצרים כלפי מעלה!

ועוד מתקיף לה [מקשה על כך] רב פפא: ודלמא מיכף הוו כייפי ידייהו [ושמא היו כופפים קצת את ידיהם],
כלומר, את כנפיהם, שלא היו פרושות לגמרי!

מתקיף לה [מקשה על כך] רב אשי: ודלמא שלחופי הוו משלחפי [ושמא היו משולבים זה בזה] בקצות הכנפיים,
ולכן לא היו צריכים כל כך הרבה מקום!


———-
בבלי יומא כ"א א:

איכא נמי אחריתי [יש עוד אחר], שאמר ר' יהושע בן לוי: נס גדול היה נעשה בלחם הפנים שבמקדש, שבשעת סלוקו בסוף השבוע מהשולחן היה עדיין חם כבשעת סדורו, שנאמר: "לשום לחם חם ביום הלקחו" (שמואל א' כא, ז), כלומר: אף ביום הלקחו היה עדיין חם.





ושואלים: ותו ליכא [ועוד אין] מעשי נס במקדש?
והאמר [והרי אמר] ר' לוי: דבר זה מסורת בידינו מאבותינו:
מקום ארון הברית עצמו בקודש הקדשים —אינו מן המדה,
כי לפי החשבון לא היה יכול להיכנס שם. שהרי מידת קודש הקדשים עשרים אמה על עשרים אמה (מלכים א, ו)
ואמרו בברייתא כי בכל צד מצידי הארון היו עשר אמות אויר,
שם עשרים אמה בלא מקום הארון עצמו, אלא נס היה בו כאילו לא תפס מקום כלל.

ואמר רבנאי אמר שמואל: כרובים שהיו על ארון הברית — בנס היו עומדין ולא תפסו מקום,
שהרי אורך כנפיהם עשרים אמה (ראה מלכים א, ו) כמדת חלל קודש הקדשים וזאת בלא לחשב את מדת גופם, הרי שהיו עוד ניסים במקדש!

[רש"י:
גופי הכרובים שעשה שלמה עומדין בארץ אצל ארון אחד בצפון ואחד בדרום (שם) ובכנפיהם עשרים אמה פרושות מקיר אל קיר כדכתיב כנף הכרוב חמש אמות נמצאו הכנפים מחזיקים את כל החלל נמצא עובי הגוף אינו מן המדה:]




ומשיבים: ניסי דבראי [ניסים שמחוץ לעזרה] שהכל רואים — קחשיב [מנה],
ניסי דגואי [ניסים שבפנים בקודש] שאין הכל יכולים לראות — לא קחשיב [מנה].

ומקשים: אי הכי [אם כך] לחם הפנים נמי [גם כן] ניסי דגואי [נסים של פנים] הוא,
שהרי לחם הפנים היה בתוך ההיכל ואין הכל יכולים לראות זאת,
ובכל זאת הדבר נמנה בין עשרת הניסים! ומשיבים: לחם הפנים ניסי דבראי [נסים של חוץ, הידועים לכל] הוא,
לפי שאמר ריש לקיש: מאי דכתיב [מהו שנאמר]: "ושמת אותם שתים מערכות שש המערכת על השלחן הטהר לפני ה'"



———————
שמות רבה:
שלמה אמר הפסוק הזה בשעה שהכניס הארון לבית קדשי הקדשים. עשה ארון של עשר אמות, כיון שהגיע לפתח בית המקדש – היה הפתח של עשר אמות, והארון של עשר אמות, ואין עשר אמות יכולין להכנס בתוך עשר אמות; ועוד, שהיו טעונין בו.
כיון שבא להכניסו, לא היה יכול. עמד שלמה והיה מתבייש, ולא היה יודע מה לעשות.
התחיל להתפלל לפני הקדוש ברוך הוא. מה עשה שלמה?

אמרו רבותינו זכרונם לברכה: הלך והביא ארונו של דוד, ואמר (דה"ב ו, מב) ה' אלהים אל תשב פני משיחך. אמר רבי ברכיה בשם רבי חלבו: באותה שעה חיה דוד, והכל ממך לדרוש,

שכן דוד אומר (תהלים ל ד) ה' העלית מן שאול נפשי חייתני מירדי בור. והיה שלמה אומר רבון העולמים עשה בזכותו של זה שנאמר (דה"ב, שם) זכרה לחסדי דויד עבדך מיד נענה מה כתיב אחריו (שם ז, א) וככלות שלמה להתפלל והאש ירדה מהשמים ותאכל העולה והזבחים וכבוד ה' מלא את הבית
ורוח הקדש צווחת ואומרת (קהלת ד ב) ושבח אני את המתים שכבר מתו מן החיים אשר המה חיים עדנה

התחיל שלמה אומר (תהלים כד ז) שאו שערים ראשיכם והנשאו פתחי עולם ויבא מלך הכבוד
אמרו לו השערים (שם, י) מי הוא זה מלך הכבוד אמר להם (שם) ה' צבאות הוא מלך הכבוד סלה



מדרש תנחומא:
והארון מכוון כנגד כסא הכבוד של מעלה, שנאמר (ירמיה י"ז) כסא כבוד מרום מראשון, ובאיזה מקום היה מקום מקדשנו, הוי פעלת ה' מקדש ה' כוננו ידיך, אל תקרי מכון, אלא מכוון כנד כסא הכבוד, הוא עשוי למעלה הימנה שהם כפרה, עשה למעלה הימנו כפורת שהשרפים עומדין ממעל לו, ועשה בו שני כרובים שהן חביבין לו כנגד שמים וארץ שהיה בהם מושבו של הקב"ה, שנאמר ודברתי אתך מעל הכפורת אשר על ארון העדות מבין שני הכרובים. כשם שהשמים נפתחין אוצרן לארץ, שנאמר (דברים כ"ח) יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים לתת מטר ארצך בעתו, כך השכינה נתונה למעלה משני הכרובים שהן נתונין מזה ומזה ומגדלין לישראל בלוחות, שנאמר בהם מזה ומזה הם כתובים, מכוונים זה לזה. שמא שנאמר פניהם איש אל אחיו כנגד כסא הכבוד, שהיה מכוון כנגד שני הכרובים, שנאמר (תהלים נ') מציון מכלל יופי אלקים הופיע, ראה מה היה הארון חביב, שהמשכן כולו לא נעשה אלא בשביל הארון שהשכינה בתוכו, וכל הנסים שהיו נעשים לישראל בארון היו נעשים, לפי שהשכינה בתוכו.

———————
ביאור לגבי 2 המאמרים:



בן יהוידע:
מְקוֹם אָרוֹן וּכְרוּבִים אֵינוֹ מִן הַמִּדָּה. כלומר 'בְּנֵס עוֹמְדִים' ואין לוקחים מן הקרקע כלל. ונראה לי בס"ד הטעם בזה לרמוז כל מה שיעשה האדם הוצאות לצורך תלמוד תורה אינו מתמעט מן הקצבה שקצוב לו מן השמים ביום ראש השנה במזונותיו וכן הכרובים שרומזים לישראל כידוע עומדים בנס לרמוז כל מה שאוכלים בעולם הזה אין מחסרין מחלק עשו כלום אלא נזונין בנס מן הברכה.
ובני ידידי כבוד הרב יעקב נר"ו פירש מה שעומד הארון שבו התורה והכרובין שרומזים לישראל כשעושין המצות בחיבור המדות למעלה בנס שאין לוקחים מקום מן הארץ כלום רמז שראוי לאדם שלא יהיה לו כונה ומחשבה ארציית בעסק התורה ומעשה המצות עד כאן דבריו נר"ו.

מְקוֹם אָרוֹן אֵינוֹ מִן הַמִּדָּה. נראה לי בס"ד הטעם שעשה נס זה בארון שבו הלוחות ששם התורה לרמוז לאדם כל מה שיעשה הוצאות מן ממונו בשביל תלמוד תורה אינו נחסר מן הקצבה של המזונות שקוצבים לו ביום ראש השנה ולכן הארון שבו התורה אינו לוקח מן המקום ואינו מחסר ממנו כלום!

ומה שהיו הַכְּרוּבִים גם כן בְּנֵס עוֹמְדִים שאין לוקחים שיעור מן המקום שעומדים בו, גם בזה יש רמז לישראל כי ידוע שהכרובים רומזים לכללות ישראל זכרים ונקבות ואף על פי שעשו לקח עולם הזה אין ישראל לוקחים מחלקו כלום אלא נזונים בנס מן הברכה היתירה הבאה לעולם בזכותם ולכן אין לעשו עליהם טענה ותביעה דאין מחסרים ממנו כלום.


אָרוֹן שֶׁעָשָׂה מֹשֶׁה, יֵשׁ לוֹ עֶשֶׂר אַמּוֹת לְכָל רוּחַ וְרוּחַ. נמצא יש כאן רמז לארבעה יודי"ן סובבין את הארון שבו התורה מן ארבע רוחות.
ונראה לי בס"ד שהם כנגד ארבעה יודין דשם הוי־ה במלוי יודין העולה ע"ב [ י ו"ד ה" י וי"ו ה"י =72] שהוא כמנין חסד [72]
והתורה נתנה בחסד דכתיב מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ (דברים לג, ב) ונקראת בשם תורת חסד דכתיב וְתוֹרַת חֶסֶד עַל לְשׁוֹנָהּ (משלי לא, כו).

גם עשר אמות לכל רוח הרי הם ארבעים כנגד ארבעים יום שנתנו בהם הלוחות שהיו מונחים בארון (שמות כד, יח).
גם נראה לי מספר העשר הוא י' ואות יו"ד [20] במלואה מספרה עשרים
ואותיות עשרים [620] הם מספר כתר [620] והיו עשר לכל רוח הרי כאן ארבעה כתרים

רמז למה שאמר התנא (משנה אבות ד, יג) רשב"י ע"ה
שְׁלשָׁה כְתָרִים הֵם כֶּתֶר תּוֹרָה וְכֶתֶר כְּהֻנָּה וְכֶתֶר מַלְכוּת וְכֶתֶר שֵׁם טוֹב עוֹלֶה עַל גַּבֵּיהֶן.
וכל אלו הארבעה כתרים שהם כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות וכתר שם טוב
זכו אליהם ישראל הרמוזים בכרובים שעומדים למעלה מן הארבע רוחות אלו
שבהם רמוזים הארבע כתרים ולזה אמר השם יתברך ליעקב אבינו ע"ה
וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה (בראשית כח, יד)
רמז לארבע רוחות של עשר עשר הסובבים את הארון.



זוהר – תרומה:
פתח ואמר ועשו ארון עצי שטים, ספר תורה הוא עמוד האמצעי (ז"א), הארון שלו הוא השכינה, מבית ומבחוץ תצפנו, היינו הקב"ה בשכינתו מבחוץ ומבפנים (מכסה אותו, והקב"ה ושכינתו) הכל אחד, מה שאין כן בארון שבעולם הזה, שהתורה שמבפנים היא מין אחד, והארון הוא מין אחר, זה בכתיבת דיו, וזה עץ מצופה זהב. וודאי התורה חביבה מכל, זה שאמר לא יערכנה זהב וזכוכית…


פתח רבי אבא ויעש בצלאל את הארון עצי שטים וגו', אף על פי שכל הסודות של המשכן העמידו החברים באדרא קדישא, כאן יש להסתכל, כי סוד זה מתעטר בכמה סודות ללמוד חכמה. ארון זה הוא סוד להכניס בו תורה שבכתב, (כי ארון הוא סוד מלכות, ותורה שבכתב סוד ז"א), והתורה נגנזה בו בשש לוחות מסבבים (שנעשה מהם הארון מצדדים למעלה ולמטה), וזה נקרא ארון כשמסבבין אלו ששה לוחות (חג"ת נה"י דמלכות) להיות אחד, אף הוא גוף אחד להכניס בו, סוד התורה שהיא בששה קצוות

זוהר – שלח:
ארון ותורה, (שהם מלכות הנקראת ארון וז"א הנקראת תורה), נמצאים באחד , התורה היא העיקר, והארון(השכינה) הוא בית (לתורה)


מדרש הגדול:
ויש אומרים שהארון הוא המלאך(המלאך הגואל אותי מכל רע, היא השכינה), דכתיב הנה ארון הברית אדון(מלשון שם אדנו"ת) כל הארץ


רבינו בחיי:
ועשו ארון, הארון דוגמא לכסא הכבוד, וזהו שאמר ואת תבנית כל כליו, שהראה הקב"ה תבנית כל כלי המשכן, שלכך היו פורשין על הארון בגד תכלת שהתכלת דומה לרקיע ורקיע דומה לכסא הכבוד… ומפני שכסא הכבוד מיוחד מג' יסודות בג' מראות כמו שהזכרתי בפסוק (שמות כ"ד) כמעשה לבנת הספיר, לכך הוצרך בצלאל לעשות ג' ארונות, וזהו שדרשו רז"ל שלש ארונות עשה בצלאל שנים של זהב ואחד של עץ, שקע של עץ בתוך של זהב ושל זהב בתוך של עץ וצפה שפתותיו זהב… והיו ג' ארונות ונראים ארון א', ולכך תמצא בפרשה זו של ארון כל אותיות אלפ"א בית"א חוץ מאות ג' שרצתה התורה להעלימה בכאן להעלמת יסודות הכסא…



אברבאנל:
דבר הראשון הוא הארון, עולם השכל, והכרובים, שיש בשכלים עלות ועלולים, פועל ומושפע כזכר ונקבה, וכן ומקבלין דין מן דין, הכפורת נגד הגלגל העליון שממנו נבואה ותורה, והם פורשי כנפים, שמציאותם והשפעתם מלמעלה, סוככים בכנפיהם – להשפיע בשלמים, ופניהם איש אל אחיו – שמשפיעים גם בשכלים האחרים, הכל על עולם השכל… חלקי המשכן לומר שהעיקר הוא העסק בתורה, ושמירת המצוות שבקדש הקדשים, והכרובים לומר שהתורה האלקית נתנה על ידי השכלים הנבדלים, או רומזים לכל איש ישראל שיהיו ראש מעייניהם למעלה לעבודת ה', וגם איש אל אחיו בריעות, והפרוכת מבדילה, לומר שלא יעבד על מנת לקבל פרס

מהר"ל – תפארת ישראל:
נמצא ארון היה נושא נושאיו וכו', הפשטנים מפרשי המקרא הם רוצים לפרש שלא על דרך שאמרו חכמים, ואומרים כי הפירוש כך, כי מה שאמר כאשר נתקו כפות רגלי הכהנים אל היבשה, היינו בעבר השני, ולפי זה לא היה ארון נושא את נושאיו. ורז"ל לא רצו בפירוש זה, כי הוקשה להם מן המקרא ומן השכל, שאם כך יקשה לך אחר שהדין שהארון היה עובר לפני העם, אם כן למה נאמר (יהושע ג') וכבא נושאי הארון עד הירדן ורגלי הכהנים נושאי הארון נטבלו בקצה המים וגו', משמע תכף כאשר באו לירדן נבקע הירדן, ועמדו תכף הכהנים על עמדם עד שעברו כל ישראל… ואם כן יש לשאול למה לא הלכו הכהנים נושאי ארון ברית ה' עד עבר השני של הירדן, ושם היה להם לעמוד עד שעברו כל ישראל, ודבר זה יותר ראוי, שאז הלכו ישראל אחר הארון כסדר הליכה שלהם, ועתה שעמד הארון בקצה הראשון של ירדן הלכו ישראל קודם הארון, אלא שאין ראוי זה מחמת כי תכף שעברו הכהנים נושאי הארון קצת, היו חוזרים למקומם המים שכבר עברו, שאין צריכים לעבור שם עוד.

אינו מן המדה:
פירש המהר"ל בספר תפארת ישראל פרק מז: "התורה אין לה צירוף וחבור כלל אל החומר, ולכך נקראה בשם אור". ואילו המצוה נמשלה לנר, שגם הוא אור אלא שהוא אחוז בחומר. משום כך ארון אינו מן המידה, מקום משכן התורה אינו תופס כלל מקום של גשמיות.

ולא רק בתורה כך, ולא רק במקום משכן התורה – הוא הארון, היה כך. מהנסים שנעשו לאבותינו בבית המקדש: עוֹמְדִים צְפוּפִים וּמִשְׁתַּחֲוִים רְוָחִים (מסכת אבות פרק ה משנה ה). כיון שכורעים ומשתחוים ומבטלים עצמם אל נוכח מקום הארון, נעשו גם הם טפלים לתורה ולמקום משכנה, ומתעלים למעלה ממידת מקום החומר.

מהר"ל
גבורות ה'
הנה התבאר לך עמידת השמש ליהושע בענין אמת שהדברים הם כמשמעו לגמרי. אמנם צריך עיון אם נעשה נס זה לכל העולם או לא נעשה נס זה רק באופק ההוא, כי יש לומר כי ליהושע ולישראל באופק ההוא היה עמידת השמש, ולכל העולם לא עמדה השמש וזה יותר פלא מורה על גבורת השם יתברך ונפלאותיו. ואם יאמר איך יתכן דבר זה בציור כי תלך השמש ותעמוד בפעם אחת, שזהו בעצמו כמו שכתב הרלב"ג שהם שני הפכים בנושא אחד ולא יתקבצו יחד. כבר אמרנו שדבריו לא יצדקו בזה כי אפשר ויכול להיות שתלך השמש מצד ענינה הנהוג ותהיה עמידה לה מצד הנס, שיכול להיות לדבר אחד שני דברים הפכים מצד שני בחינות והטבע דבר מיוחד ושלא בטבע דבר מיוחד. כי אין ספק כי מעלת הנס הבלתי טבעי הוא יותר במעלה ובמדריגה מן הטבע, ומפני שהם שני מדריגות מתחלפות הנה היתה השמש בשני בחינות כפי חלוף המדריגות תלך מצד הטבע ותעמוד בצד בלתי טבעי, כי כשם שראוי שתלך מצד הטבע כך יש בחינה שכלית שבאמצע השמים יש לה עמידה כמו שהתבאר והוא בחינה שכלית ואין זה טבעי, ולכך היה לה עמידה במדריגה הבלתי טבעית. ויהושע ועמו שהיו צריכים אל הנס הבלתי טבעי היתה עומדת, ולשאר העולם אשר אין צריכים לנס היה להם מנהג הטבעי.

נר מצוה ותורה אור:
הרי יש ב' הפכים כאחד שאם נשאוהו נושאים הרי יש בכח הנושאים להגביהו כו' ומה שנושאיו נשא הרי הארון מקור העולה וגבוה מהם שנושא לנושאיו ושניהם אמת דאע"פ שנשאוהו נושאים הוא נושא לנושאיו כמו והחיות נושאים את הכסא שנושאות ונישואות כו' ויובן זה ע"ד הנ"ל במצות וכנ"י דאע"פ שהמצות מנשאים לישראל ישראל מנשאים למצות (או להיפך דאע"פ שישר' מנשאים למצות מצד שרשם בפנימית מ"מ המצות מנשאים אותם והכל אחד


שפת אמת:
אור החיים פרשת עקב כי לוחות הראשונים לא היו צריכין ארון, כי היו מחזיקים את עצמם בנס. אך אחר החטא הוצרכה להתלבש בארון, ובג' ארונות שהוא רמז למיני צמצומים שיש לתורה עד שיכולין להנות מאורה, וסיום הפסוק לא תצא כצאת העבדים כי התורה שהוריד אותה הקב"ה בשבילנו בודאי הסוף שתעלה כל העוסקים בה להוציאם מאפילה לאורה


יונת אלם:
וידוע כי הארון והכפרת שעליו אינם מן המדה והם באמצע לבית קדש הקדשים שיש מהארון לכל אחד מד' רוחות עשר אמות בשוה ואפשר זה לפי הפשט על אומנים המשולשלים בתיבות לעשות רקועי פחים ציפוי לדביר אבל חכמה שהוא דפוס כל הנמצאות דכתיב כלם בחכמה עשית אע"פ שגם היא רחמים פשוטים אי אפשר למדת אחורים להמצא למטה אם לא תהא מושרשת בה. וממה שהיו עם זה חכמה ובינה שני מלכים יונקים מכתר א' ולא עוד אלא שצפיית הבינה תמיד בכתר ובחכמה יהיה בטול גמור לדינה.

אגרות קודש:
א) הא דמקום ארון אינו מן המדה אינו ענין של הסברה וביאור, אלא רק דוגמא וראי' לאפשריות הדבר דשני הפכים בבת אחת.
ב) גם בתור דוגמא, אין הענין דמקום ארון אמה"מ עולה יפה כאן, כפי שמציע הדברים בשאלתו. כי רשאים אנו לומר: יש מקום במציאות, יש למעלה מן המקום במציאות, ישנם שניהם בב"א במציאות. ואדרבה עי"ז חזוק הוא באמונה האמיתית, כי מכאן ראי' שלמעלה הוא נמנע הנמנעות, וכדלקמן. אבל סתירה היא באמונה לומר: ישנם עולמות במציאות, אחדות ה' במציאות כו' – קודם שמבארים שמציאות העולמות אינה ענין של שניות, ח"ו (או עכ"פ מודיעים שכן הוא אף שא"א לבארו בשכל). ולאחרי הביאור בזה (כי מציאות העולמות אינה אלא מהארה, באה רק ע"י צמצום והצמצום גופא לגבי המצמצם אינו במציאות, וכיו"ב) שוב אין כאן שני הפכים, ואין צורך בדוגמא דמקום ולמעלה מן המקום בב"א.
והנה בכ"מ בדא"ח מביאין ראי' מהא דמקום ארון אינו מה"מ (וגם מענין דזמן ולמעלה מן הזמן ביחד – כשהראה לאדה"ר דור דור ודורשיו כו').



שפתי חכמים:
…

חידושי רבינו משה מאימראן:
…


מהרש"א:
מקום ארון אינו מן המדה כו'. ול"ג כרובים בפ"ק דיומא ובפ"ק דמגילה וכן נראה דכרובים שמואל קאמר ליה דבנס היו עומדין הוא מבואר שהארון והכרובים בנס היו עומדין ואינן מן המדה לפי ששם השכינה שורה כמ"ש ודברתי אתך מעל הכפורת מבין שני הכרובים ושאינו גשם לא יכילהו מקום ומדה ומלא כל הארץ כבודו וק"ל:


חומת אנ"ך:
ויקח ויתן את העדות אל הארן. למה אמר ויקח על שם כי לקח טוב נתתי לכם. ארון העדות עדות שהשכינה שורה עליו כי מקום ארון אינו מן המדה.
לקוטי גאוני קמאי קדושים אשר בארץ החיים:



—————-
אז
יוצא מזה שארון אינו מן המידה:
כי השכינה שורה בו,
ושמה יש עילוי למי ששם מעל הגשמי, מעל מרחב וזמן,
כי הארון נושא את נושאיו,

בנוסף ,במקביל לזה , כי ארון הוא אדון כל הארץ,
השכינה , שמאצילות, רגליה יורדות מות,
לבי"ע,
ורקיעי עשיה,
עד לגשמות העולם הזה להחיות אותו,
אז כל האזור של הארון ,
הוא פה גשמי ,אבל בקודש הקודשים, מכיוון שמשתלשל ההארה של השכינה על פני כמה עולמות,
אין איך למדוד אותו , כי רק החלק הגשמי פה,
[כמו שרמוז ברש"י:
אינו אוחז [בבי"ע הרוחניים] למעט מדת קרקע[עשיה הגשמי] לכל צדדיו כלום],
אבל כללות הארון נפרס בכל בי"ע מהשכינה עד מקום הארון,
ואין איך למדוד משהו רוחני,
כי עד היקום זה גשמי,
אבל מה שמופשט מזה היקום, כמו השכל של הכוכבים וכל מה שמופשט מזה,
אין איך למדוד במידה גשמית,
ואותה נקודה של הארון פה יוצא שמעורבב גם מגשמי וגם מעילוי רוחני,
ומשהו גשמי לבד לא ימדוד משהו שזור משני הפכים
סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה

וכן מה שרשם המהר"ל על זה ברמז:
ואילו המצוה נמשלה לנר, שגם הוא אור אלא שהוא אחוז בחומר

איך גשמי שזור ברוחני
2 הפכים בבת אחת
כי נר ה' נשמת אדם
ומצוה מלשון צוותא ,ביחד עם האלוקות,

כי בגשמי רשום מידה,
וַיַּ֧עַשׂ בְּצַלְאֵ֛ל אֶת־הָאָרֹ֖ן עֲצֵ֣י שִׁטִּ֑ים אַמָּתַ֨יִם וָחֵ֜צִי אׇרְכּ֗וֹ וְאַמָּ֤ה וָחֵ֙צִי֙ רׇחְבּ֔וֹ וְאַמָּ֥ה וָחֵ֖צִי קֹמָתֽוֹ

ויעש מלשון עשיה,
וכן בשמות רבא, שלמה לא הצליח להכניס
שהיה 10 אמה וגם הדלת 10 אמה
ולא נכנס עד שהתפלל

ורשום
אָרוֹן שֶׁעָשָׂה מֹשֶׁה, יֵשׁ לוֹ עֶשֶׂר אַמּוֹת לְכָל רוּחַ וְרוּחַ

משמע שיש מידה ואין מידה , במקביל

בנוסף מה שרשם שפת אמת,
הוצרכה להתלבש בארון, ובג' ארונות שהוא רמז למיני צמצומים שיש לתורה עד שיכולין להנות מאורה,
ככל הנראה רומז על עניין פשט רמז דרש סוד

אז איך היה בנוי:

על פי מה שרשום בספר שמות, הארון נבנה על ידי בצלאל בן אורי על פי ציווי ה' את משה רבנו. עד להשלמתו, הלוחות הונחו בארון עץ שמשה נצטווה להכין לפני שקיבל את הלוחות השניים

הארון היה מורכב משלושה ארגזים פתוחים מלמעלה אחד בתוך השני. הארגז הפנימי עשוי זהב, האמצעי עשוי עצי שיטים והחיצוני גם הוא מזהב. השפה העליונה מחופה בזהב וכך מתקיים הציווי "מבית (מבפנים) ומחוץ תצפנו (זהב)".שפת הארון החיצוני הייתה גבוהה במעט מהפנימיים, התוספת הייתה בצורת זר כך שכאשר הונחה הכפורת על הארון נראתה ככתר. מכסה הארון, ה"כפורת", היה לוח זהב בעובי טפח

ורשמו:אבן(השתיה, וכן השכינה נקראית סלע) הייתה בבית קדשי הקדשים במערבו ועליה היה הארון מונח

אז ככל הנראה בנוסף,
ברגע שאור השכינה התלבש בארון הגשמי
הוא כבר לא היה גם בגדר חומר עולם הזה
כי התעלה מדרגתו