ליקוטי מוהר"ן:
כִּי אִיתָא, שֶׁיֵּשׁ לְהַצַּדִּיק בְּחִינַת שְׁנֵי רוּחוֹת: רוּחַ לְעֵלָּא, רוּחַ לְתַתָּא. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית ו׳:ט׳) אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת נֹחַ נֹחַ; נֹחַ לְעֵלָּא נֹחַ לְתַתָּא [כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שָׁם בְּזֹהַר נֹחַ (דף נט ,) עַל פָּסוּק זֶה, עַיֵּן שָׁם בְּתוֹסֶפְתָּא, וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: לָמָּה נֹחַ תְּרֵי זִמְנָא, אֶלָּא כָּל צַדִּיק וְצַדִּיק דִּי בְּעָלְמָא, אִית לֵהּ תְּרֵין רוּחִין: רוּחָא חַד בְּעָלְמָא דֵּין, וְרוּחָא חַד בְּעָלְמָא דְּאָתִי, וְהָכֵי תִּשְׁכַּח בְּכֻלְּהוּ צַדִּיקֵי וְכוּ' עַיֵּן שָׁם]. דְּהַיְנוּ שֶׁיֵּשׁ לוֹ בְּחִינַת חִיּוּת לְמַעְלָה, וְחִיּוּת לְמַטָּה. וְהָרוּחַ וְהַחִיּוּת שֶׁלְּמַעְלָה, הוּא גָּדוֹל מְאֹד מְאֹד.
קדושת הלוי:
בפסוק את האלהים התהלך נח (בראשית ו, ט). כלומר נח הלך עם אלהים, דהיינו שלא היה לו כח להפוך מדת הדין לרחמים אבל אצל אברהם ויצחק כתיב (בראשית מח, טו) האלהים אשר התהלכו אבותי לפניו, כלומר שהם היו לפני מדת הדין כי היה להם כח להפוך מדת הדין לרחמים ובזה הבחינה היו האבות לפני האלהים:
(זה על פירוש רש"י ,סעד לתומכו, למטה בפירוש על דרך הסולם יש המשך ביאור לזה)
אלה תולדות נח (בראשית ו, ט). נראה דהנה יש שני מיני צדיקים שעובדים את הבורא, צדיק אחד יש שעובד הבורא ברוך הוא בהתלהבות גדול והוא לעצמו ואינו מקרב הרשעים להיותם גם כן מעובדי הבורא ברוך הוא רק שהוא בפני עצמו לבדו עובד הבורא, ויש צדיק אחד שעובד הבורא ומחזיר הרשעים להיות גם כן מעובדי הבורא כמו אברהם אבינו שהיה מגייר גרים. ואיתא בכתבי האר"י ז"ל שעל זה נענש נח על שלא היה מוכיח הרשעים שבדורו והוצרך לגלגל במשה ומשה היה מתקן שהיה מוכיח תמיד כל ישראל. וזהו הפירוש שאמרו חכמינו ז"ל (קידושין מ.) טוב לשמים וטוב לבריות, כי זה הצדיק שעובד ה' ומקרב את הרשעים גם כן להיות עבדי ה' נקרא טוב לשמים משום שהוא עובד הבורא ברוך הוא וטוב לבריות גם כן בשביל שהוא מקרב הבריות לעבוד ה' אבל נח לא היה מקרב הבריות לעבוד ה' כנ"ל. וידוע מה שאמרו חכמינו ז"ל (סנהדרין יט ,) כל המלמד בן חבירו תורה כאילו ילדו, כמו שכתוב אצל אברהם אבינו ואת הנפש אשר עשו בחרן (בראשית יב, ה) נמצא לפי זה אברהם אבינו שהיה מגייר גרים הרבה לכך לא נאמר אצל אברהם אלה תולדות כמו שנאמר אצל נח משום שלא היה לו תולדות רק מה שאמר הכתוב ויולד נח שלשה בנים את שם וכו', ולא יותר כנ"ל (וזהו פירוש הכתוב אלה תולדות נח נח איש צדיק תמים היה בדורותיו וכו' ויולד נח וכו', רק אלה תולדות נח מה שאמר הכתוב להלן ויולד נח שלשה וכר). והטעם את האלהים התהלך נח, רצה לומר רק את האלהים היה מתהלך נח, נח לבדו היה עובד הבורא ברוך הוא אבל לא היה מתהלך עם הבריות לקרבם להיות מעובדי הבורא ברוך הוא לכן נאמר שוב ויולד נח רק שלשה בנים את שם וכו', ושייך שפיר אלה תולדות נח. וזהו פירוש ונח מצא חן בעיני ה', היה לו לומר ונח היה לו חן בעיני ה', ולפי הנ"ל אתי שפיר, כי ידוע שאנשי דור המבול שטופי זימה היו ונח היה צדיק תמים והיה מעלה אותו החן לקדושה כי דור המבול הביאו אותו חן לקליפה ונח לא היה מוכיח אותם. וזה פירוש ונח מצא חן בעיני ה'. ונח מצא חן, רצה לומר ראה שיש מציאת חן בזה העולם והוא מצא אותו חן בעיני ה', רצה לומר היה מעלה אותו לקדושה אבל לא היה מעלה רק בעיני ה' אבל לא בעיני הבריות כנ"ל:
אגרא דכלה:
אלה תולדות נח (בראשית ו ט). יש לפרש דקאי אדלעיל (בראשית ו ח) ונח מצא חן בעיני ד',(מצא חוכמה נסתרת בבריאה בקשר לסודות עיני ה' בעניין הנקודים) דידוע דרך הצדיקים דכל עניני עולם שנזדמן להם במאכלם ומשתם ומלבושתם ונשותיהם וכל הצטרכותם, הוא הכל להעלות הניצוצות הקדושה(כלומר נשמות ) אשר נפלו בשבירה(ונבלעו ברסיסי הכלים), וידוע דסוד השבירה דז' מלכין קדמאין (אדום) הוא מבחינת עיני"ם, ואותן הניצוצות שלא נתבררו המה מפוזרים בכל ענייני עולם, וזה מציאת הח"ן (חכמה נסתרת) בעניינים הנאהבים בעסק העולם, הוא מחיות הרוחניות של הניצוץ הקדושה, והצדיק בהגיע לידו איזה דבר נכסף ואהוב בעניני העולם, אזי אינו מכוין לתענוג הגשמיי, רק מוצא בו מציאת החן הרוחניי ומעלהו אל המקום אשר היה שם אהלה (מעלה אותו לשורשו בקדושה מעולמות הפירוד) בתחלה וזה תכלית עבודת האדם, נמצא הוא מסגל ומוציא בכל פעם ניצוצי קדושה ונשמות מן התהו אל התיקון. והנה הזכיר הכתוב שהיו אנשי דור המבול עוסקים באהבות רעות ותאוות, והגשמיות מצא חן בעיניהם לרדוף אחריו, מה שאין כן נח מצא החן שבכל דבר הוא בעיני ד', היינו מהניצוצות שנפלו בבחינת עיני"ם ז' מלכין קדמאין, ולא הביט אל יופי הגשמיי רק על מציאות החן הרוחני, והיה מעלהו מעלה מעלה בכל פעם. וז"ש אלה תולדת נח, ר"ל הן הרוחניי הניצוצות(נשמות) שהוא מעלה בכל פעם הן הנה תולדותיו(כי אחרי שעלו מן הקלי' יכלו להיוולד פה בעולם בלידה), וז"ש רז"ל עיקר תולדותיהם של צדיקים מעשים טובים(בעניין , ואת הנפש אשר עשו בחרן), כשעושים המעשים בבחינת טוב שבהם(הרוחני), ולא בבחינת רע שהוא התענוג הגופני התאווני, תן לחכם ויחכם עוד:
ועכשיו אחרי עניין עיני ה' , לאט לאט מתחילים לגעת בסודות המבול, עוד ועוד:
מאמר הרב"ש – סוד סעד לתומכו , מתוך דברי רש"י:
(הרב"ש בנו של בעל הסולם)
(אח"פ , אוזן-בינה חוטם-תפארת פה-מלכות , ג"ע גולגולתא-כתר עיניים-חכמה)
[המאמר מדבר בעייני הפרסא , ומיתוק הדין ברחמים]
זוהר הסולם – בהעלותך:
ואז הסודי סודות עצמו רק נרמז בזוהר חדש ולא בואר , במדרש הנעלם:
וְאָמַר ריב"ל, בִּימֵי דוֹר הַמַּבּוּל עָשָׂה הקב"ה קְנֵה הַחִטִים, כִּקְנֵה אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן. וְלֹא הָיוּ זוֹרְעִים וְקוֹצְרִים, אֶלָּא הָרוּחַ מְנַשֶּׁבֶת, וּמְנַשֵּׁר הַחִטִים לְמַטָה, וְאוֹסְפִים אוֹתָן. וְכֵן בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה. לְאַחַר שֶׁחָטְאוּ, אָמַר עֹד כָּל יְמֵי הָאָרֶץ זֶרַע וְקָצִיר וְקֹר וָחֹם וְקַיִץ וָחֹרֶף וְיוֹם וָלַיְלָה לֹא יִשְׁבֹּתוּ
תרגום:
וְאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, בִּימֵי דּוֹר הַמַּבּוּל עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קְנֵה הַחִטִּים כִּקְנֵה אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן, וְלֹא הָיוּ זוֹרְעִים וְקוֹצְרִים, אֶלָּא הָרוּחַ מְנַשֶּׁבֶת, וּמְנַשֵּׁר הַחִטִּים לְמַטָּה וְאוֹסְפִים אוֹתָם, וְכָל בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה. לְאַחַר שֶׁחָטְאוּ, אָמַר (בראשית ח, כב) עֹד כָּל יְמֵי הָאָרֶץ זֶרַע וְקָצִיר וְקֹר וָחֹם וְקַיִץ וָחֹרֶף וְיוֹם וָלַיְלָה לֹא יִשְׁבֹּתוּ.
הסודות של הכמה שורות האלה עמוקים מאוד מאוד,
ורק באדרא זוטא(מאמר ז"א , ואיך נאצל ז"א מאו"א) רמזו,(וכן דברי האגרא דכלה רמזו בעניינים האלה),
ובעוד ספר מיוחד של תלמידי האר"י בואר העומק של עניין המבול, בתוכו לפרטי פרטים במאמר מדהים מאוד