מי לא יקום בתחיית המתים?

רשום מי שלא מאמין שהחומש הוא מהשמיים , ומי שלא מאמין בגאולה/משיח/תחיית המתים,
ויהודי שמלווה ליהודים אחרים בריבית או אפיקורוס(לא מדובר על חילוני אלא על כופר שבמזיד מרחיק אנשים מאמונת האמת),
כאלה שבאים על גויה(כלומר הכוונה ליורדי דומה, כאלה שהם גנובים, שגנבו להם את הנשמה של היהודי לפני שהספיקו לקבל אותה בגיל 20 בערך, כשהיו בחו"ל, ומקבלים במקום נשמה דומה ולא של יהודי, ולכן כשיורדים לגיהינום, הם לא מזוהים כיהודים ולכן צריכים לעבור שם קצת לעומת שישר היו עולם לגן עדן)
אלה לא יקומו

אף הקורא בספרים החיצונים,שהאיסור צומצם בסוף ל ספרי מינים(הנוצרים/יוונים , כלומר הברית החדשה למשל ) ולספר בן סירא(חכמת/משלי בן סירא) וספר "בן לעגא/בן לענא" (על המיתולוגיה הכנענית: למשל נביאי הבעל , חורון , דגון , מולך…. ושאר פולחנים של עבודה זרה(עבדו מלאכים במקום הבורא ועסקו בהשבעות מלאכים) , כל אלה שעבדו אותם, חוץ מהכנענים שעבדו את (אל/עליון) שאחרי זה התברר כאל שד"י/יהו"ה מאוחר יותר ,שאברהם אבינו החזיר מלא בתשובה בבורא האמיתי באהל שלו),
(אז כלומר שאר הספרים החיצוניים, אם ייקרא , יקרא בהם כאיגרת ולא כתורה משמיים ואין בזה איסור לתחית המתים),
והלוחש על המכה(מתפלל לרפואתו כי ניהיה חולה, במקום לקבל את הדין כאמת שהוא בעצם המתקה של דין יותר קשה שהיה אמור להגיע)
ואומר כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רפאך.(כלומר שמתייחסים לזה כאל הבטחה ורק בגלל זה מקיימים תורה ומצוות , כדי לבדוק את ההבטחה של הבורא לנסות אותו)אבא שאול אומר, אף ההוגה את השם באותיותיו.(מי שאומר את השם המפורש בפה, בכללי שמות קודש ומלאכים, אבל השם המפורש הויה וזה שבאנא בכח ,זה הכי חמור , בין אם זה מחובר או מופרד אות אות)

עוד רשום:
אבל המינין, והמסורות, והמשומדים והאפיקורסים, שכפרו בתורה, ושכפרו בתחיית המתים, ושפירשו מדרכי צבור, ושנתנו חיתיתם (=השחיתו) בארץ חיים, ושחטאו והחטיאו את הרבים, כגון ירבעם בן נבט וחביריו – יורדין לגיהנם

ודע כי לשון מיתה בבני אדם נחלקת לששה חלקים, שלשה בכתות הרשעים ושלשה בכתות הצדיקים. שלשה בכתות הרשעים: מחיה, אבדן, כרת. מחיה חמורה מכולן, והיא מיתת הרשעים שאין להם לא תורה ולא חכמה ואינן יודעין ומכירין מעשיו של הקב"ה ונפלאותיו, והם מתים כמיתת הבהמות והחיות, ונשמתן אובדת כאבדן גופם. ומזה אמר שלמה ע"ה ונר רשעים ידעך. כי המשיל נפש הרשע לנר, ובאר שהיא תלויה בגופו כשם שאור הנר תלוי בשמן, ובכלות שמן ידעך. והכת הזאת אין לה שכר ועונש לעולם, כגון דור המבול שנימוחו מן העולם הזה ומן העולם הבא. שכן דרשו רז"ל וימח את כל היקום. בעולם הזה, וימחו לעולם הבא.

מי שהוא מסוג אלו שאין להם חלק לעוה"ב ולא שב ולא התפללו עליו ולא נתנו צדקה עבורו אין לו חלק לעוה"ב דוקא כשלא נפרעו ממנו לאחר מיתה, אבל אם נפרעו ממנו הפרעון מצילו ומועיל לו . .

מי שמחלל שבת בפרהסיה , זה גם בעייתי וחמור:
"וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַשַּׁבָּת כִּי קֹדֶשׁ הִוא לָכֶם, מְחַלְלֶיהָ מוֹת יוּמָת, כִּי כָּל הָעֹשֶׂה בָהּ מְלָאכָה וְנִכְרְתָההַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמֶּיהָ"

בעיקר גם רשעים שחיו והתגלגלו אחרי זה 3 פעמים ובכל אורך החיים שלהם נגיד 300 שנה, לא תיקנו כלום ורק קילקלו וקילקו

בעקרון מי שחזר בתשובה לפני ביאת המשיח(שהוא יעשה את הבירור ניצוצות האחרון בפעימה אחת, ואחרי זה כבר לא יהיה ניצוצות לברר ולכן גם לא יהיה אפשרות לחזור בתשובה מי שלא חזר)
המשיח יידע להריח מי יש לו מידות טובות ועשה עבודת השם וחי באמונה,ומי רשע:
וּצְרַפתים כִּצְרוֹף את הכסף וּבְחַנתים כִּבְחון את הזהב.
בזמן ההוא יתעורר מלך המשיח לצאת מן גן העדן, ממקום שנקרא קן ציפור, ויתגלה בארץ הגליל.
וּבָא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל וּלְשָׁבֵי פֶשַׁע בְּיַעֲקֹב נְאֻם יְהֹוָה: וַאֲנִי זֹאת בְּרִיתִי אוֹתָם אָמַר יְהֹוָה רוּחִי אֲשֶׁר עָלֶיךָ וּדְבָרַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְּפִיךָ…

עיקר המבחן של הדור זה אמונה(בעיקר אמונת חכמים- כנגד שנאמר שחכמת סופרים תסרח בדור עקב המשיח) ולא להתייאש ולאבד תקווה,
ובנוסף לזה שמירת הברית/עריות/ניאוף/פריצות/חומרנות כל העניינים האלה….

כי כשיבוא, יימשך חוט של חסד ורק מי שמאמין יוכל לתפוס בחבל האמונה ולהינצל

ידוע הדור הזה:
"בעקבות משיחא חוצפא יסגא (תִרבה), ויוקר יאמיר: הגפן תתן פריה והיין ביוקר, ומלכות תהפך למינות, ואין תוכחת, בית וועד יהיה לזנות, והגליל יחרב, והגבלן (הגולן) יישום (יהיה ריק מאדם), ואנשי הגבול יסובבו מעיר לעיר ולא יחוננו, וחכמות סופרים תסרח, ויראי חטא ימאסו, והאמת תהא נעדרת. נערים פני זקנים ילבינו, זקנים יעמדו מפני קטנים, בן מנוול אב, בת קמה באמה, כלה בחמותה, אויבי איש אנשי ביתו, פני הדור כפני הכלב, הבן אינו מתבייש מאביו. ועל מה יש לנו להשען? על אבינו שבשמים."

ככה שאחד התיקונים לזה זה להתנהג ההיפך ממה שרשום במסכת סוטה מעל, על הדור הזה: להיות בלי חוצפה ולהעריך תלמידי חכמים ולהגביר אהבת ישראל, לאהוב אמת, ולא להלבין פנים של אף אחד ולכבד את ההורים ולעבוד ליצור שלום בית , ללמוד תורה ולעסוק ברוחניות ולפרוש מהגשמיות והחומר/תאוות,ולכבוש את האגו ויצר הרע,
כלומר , אחד התיקונים של הדור הזה זה לקרוא וליישם את איגרת הרמב"ן(נוסיף מתחת)

לגבי ישו נאמר בדניאל: "ובני פריצי עמך(נוצרים) ינשאו להעמיד חזון(ישו בתור גואל) ונכשלו"

חז"ל מייעצים לרוצה להינצל מהייסורים הכרוכים בחבלי המשיח לעסוק בתורה ובגמילות חסדים. בעקבות זאת ספר הזוהר (בפרשת נשא דף קכד ע"ב) מחדד את העיסוק בתורה
וסובר שמדובר בלימוד תורת הנסתר דווקא, "שבזכות ספר זה, ספר הזוהר יצאו ישראל מן הגלות ברחמים", כמו כן בהמשך הדברים בספר הזוהר שם מובאת גירסת הזוהר לעקבתא דמשיחא, מה שגרם לרבים לקשר בין שני המושגים לאחד.

בדור הזה יהיה הרבה תשובה מאהבה ,שבה זדונות נעשים זכויות גמורות

גם לפני המוות תשובה זה חשוב,
שוב יום אחד לפני מיתתך:
קריאת שמע לפני, ופסוק "ה' הוא האלקים" שבע פעמים, ואז אומרים, "ה' מלך, ה' מלך, ה' ימלוך לעולם ועד",
ו י"ג מדות לקבל עול מלכות שמים. ואחר יציאת הנשמה, אומרים "צידוק הדין"
ככה גם אם כל החיים לא היה בתשובה,אם ברגע האחרון עשה, אז זה ממתק הרבה מהדינים

בחומש הפסוק לגבי הגאולה:
רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא(האלוה)… אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה, מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא וְאֵין מִיָּדִי מַצִּיל

וגם: וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' אֱלֹקיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם

ואחרי זה בדניאל:
וְרַבִּים מִיְּשֵׁנֵי אַדְמַת עָפָר יָקִיצוּ, אֵלֶּה לְחַיֵּי עוֹלָם וְאֵלֶּה לַחֲרָפוֹת לְדִרְאוֹן עוֹלָם

וגם ישעיהו: יִחְיוּ מֵתֶיךָ, נְבֵלָתִי יְקוּמוּן; הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שֹׁכְנֵי עָפָר, כִּי טַל אוֹרֹת טַלֶּךָ, וָאָרֶץ, רְפָאִים תַּפִּיל

וגם יחזקאל:
כֹּה אָמַר אֲדֹנָי ה' לָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה הִנֵּה אֲנִי מֵבִיא בָכֶם רוּחַ וִחְיִיתֶם: וְנָתַתִּי עֲלֵיכֶם גִּדִים וְהַעֲלֵתִי עֲלֵיכֶם בָּשָׂר וְקָרַמְתִּי עֲלֵיכֶם עוֹר וְנָתַתִּי בָכֶם רוּחַ וִחְיִיתֶם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה'



אז בדור הזה חשוב לעבור על יג עיקריים , ועל איגרת הרמב"ן (אני יוסיף הודעה מתחת)
ולדבוק בבורא:
שויתי יהו"ה לנגדי תמיד , קדושים תיהיו כי קדוש אני , ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם…

י"ג עיקריים (על פי הרמב"ם):

הֲרֵינִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה בִּשְׁלֹשָׁה עָשָׂר עִקָּרִים שֶׁל הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה.
א – אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה. שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ הוּא בּוֹרֵא וּמַנְהִיג לְכָל הַבְּרוּאִים. וְהוּא לְבַדּוֹ עָשָׂה וְעוֹשֶׂה וְיַעֲשֶׂה לְכָל הַמַּעֲשִׂים: (מציאות ה' – שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִמְצָא וּמַשְׁגִּיחַ.)

ב – אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה. שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ הוּא יָחִיד וְאֵין יְחִידוּת כָּמוֹהוּ בְּשׁוּם פָּנִים. וְהוּא לְבַדּוֹ אֱלֹהֵינוּ. הָיָה הֹוֶה וְיִהְיֶה: (אחדותו – וְהוּא אֶחָד)

ג – אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה. שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ אֵינוֹ גוּף. וְלֹא יַשִּׂיגוּהוּ מַשִּׂיגֵי הַגּוּף. וְאֵין לוֹ שׁוּם דִּמְיוֹן כְּלָל: (אינו גוף – וְאֵינוֹ גוּף וְאֵין לוֹ דְמוּת הַגּוּף)

ד – אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה. שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ הוּא רִאשׁוֹן וְהוּא אַחֲרוֹן: (ראשון ואחרון – וְהוּא קַדְמוֹן לְכָל-קְדוּמִים. )

ה – אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה. שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ לוֹ לְבַדּוֹ רָאוּי לְהִתְפַּלֵּל. וְאֵין רָאוּי לְהִתְפַּלֵּל לְזוּלָתוֹ: (ראוי לעבוד רק לו – וְאֵין עֲבוֹדָה לְזוּלָתוֹ.)

ו – אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה. שֶׁכָּל דִּבְרֵי נְבִיאִים אֱמֶת: (נבואה)

ז – אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה. שֶׁנְּבוּאַת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם הָיְתָה אֲמִתִּית. וְשֶׁהוּא הָיָה אָב לַנְּבִיאִים. לַקּוֹדְמִים לְפָנָיו וְלַבָּאִים אַחֲרָיו: (נבואת משה – וּנְבוּאַת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם אֶמֶת.וְשֶׁמֹשׁה רָבֵּנוּ הוּא אָדוֹן לְכָל-הָנְּבִיאִים.)

ח – אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה. שֶׁכָּל הַתּוֹרָה הַמְּצוּיָה עַתָּה בְיָדֵינוּ הִיא הַנְּתוּנָה לְמֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם: (תורה משמים – וְשֶׁהַתּוֹרָה כֻלָּה נְתוּנָה מִן הַשָּׁמָיִם.)

ט – אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה. שֶׁזֹּאת הַתּוֹרָה לֹא תְהֵא מֻחְלֶפֶת וְלֹא תְהֵא תוֹרָה אַחֶרֶת מֵאֵת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ: (לא תהא מוחלפת – וְשֶׁלֹּא תִּשְׁתַּנֶּה בְשּׁוּם זְמַן חַס וְשָׁלוֹם.)

י – אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה. שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ יוֹדֵעַ כָּל מַעֲשֵׂה בְנֵי אָדָם וְכָל מַחְשְׁבוֹתָם. שֶׁנֶּאֱמַר הַיֹּצֵר יַחַד לִבָּם הַמֵּבִין אֶל כָּל מַעֲשֵׂיהֶם: (השגחה – וְיוֹדֵעָ מַחְשְׁבוֹת בְּנֵי אָדָם.)

יא – אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה. שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ גּוֹמֵל טוֹב לְשׁוֹמְרֵי מִצְוֹתָיו וּמַעֲנִישׁ לְעוֹבְרֵי מִצְוֹתָיו: (שכר ועונש – וְשֶׁהַקָּדוֹשׁ בַָּרוּךְ הוּא מַעֲנִישׁ לֳרְשָׁעִים וּמְשַׁלֵּם שָׂכָר טוֹב לַצַּדִּיקִים.)

יב – אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה. בְּבִיאַת הַמָּשִׁיחַ. וְאַף עַל פִּי שֶׁיִּתְמַהְמֵהַּ. עִם כָּל זֶה אֲחַכֶּה לּוֹ בְּכָל יוֹם שֶׁיָּבוֹא: (משיח – וְשֶׁיָּבֹא מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחָ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ. )

יג – אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה. שֶׁתִּהְיֶה תְּחִיַּת הַמֵּתִים בְּעֵת שֶׁיַעֲלֶה רָצוֹן מֵאֵת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ וְיִתְעַלֶּה זִכְרוֹ לָעַד וּלְנֵצַח נְצָחִים: (תחיית המתים – וְשֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָתִיד לְהַחֲיוֹת אֶת הַמֵּתִים.)

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ וֵאֹלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתָּכֹף יִצְרֵנוּ לַעֲבוֹדָתֶךָ כָּל-יְמֵי חַיֵּינוּ תָּמִיד, אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן.

אגרת הרמב"ן: (נוסח נדיר,עם עוד תוספות לפי ספר שערי קדושה – רבי חיים ויטאל/האר"י)

בתנאים הצריכים שיהיו באדם לשיהיה ראוי להשיג רוח הקודש:

1) רבי פנחס בן יאיר אומר, זריזות מביא לידי נקיות, ונקיות לידי טהרה, וטהרה לידי פרישות, ופרישות לידי קדושה, וקדושה לידי ענוה, וענוה לידי יראת חטא, ויראת חטא לידי רוח הקודש, ורוח הקודש לידי תחית המתים, ותחית המתים באה על ידי אליהו הנביא ז"ל. ויש בזה נוסחאות מחלופות ולא כתבתים.

2) אגרת הרמב"ן ז"ל,(נוסח נדיר) שלחה לבנו מעכו לברצלונא.
"שְׁמַע בְּנִי מוּסַר אָבִיךָ, וְאַל תִּטֹּשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ" (משלי א ח).
תִּתְנַהֵג תָּמִיד לְדַבֵּר כָּל דְּבָרֶיךָ בְּנַחַת, לְכָל אָדָם וּבְכָל עֵת, וּבַזֶּה תִּנָּצֵל מִן הַכַּעַס, שֶׁהִיא מִדָּה רָעָה לְהַחְטִיא בְּנֵי אָדָם. וְכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ ז"ל (נדרים כב ע"א): כָּל הַכּוֹעֵס – כָּל מִינֵי גֵיהִנּוֹם שׁוֹלְטִים בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת יא י): "וְהָסֵר כַּעַס מִלִּבֶּךָ, וְהַעֲבֵר רָעָה מִבְּשָׂרֶךָ". וְאֵין "רָעָה" אֶלָּא גֵיהִנּוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי טז ד): "וְגַם רָשָׁע לְיוֹם רָעָה".

וְכַאֲשֶׁר תִּנָּצֵל מִן הַכַּעַס, תַּעֲלֶה עַל לִבְּךָ מִדַּת הָעֲנָוָה, שֶׁהִיא מִדָּה טוֹבָה מִכָּל מִדּוֹת טוֹבוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כב ד): "עֵקֶב עֲנָוָה, יִרְאַת ה'".

וּבַעֲבוּר הָעֲנָוָה, תַּעֲלֶה עַל לִבְּךָ מִדַּת הַיִּרְאָה, כִּי תִתֵּן אֶל לִבְּךָ תָּמִיד: מֵאַיִן בָּאתָ, וּלְאַן אַתָּה הוֹלֵךְ; וְשֶׁאַתָּה רִמָּה וְתוֹלֵעָה בְּחַיֶּיךָ, וְאַף כִּי בְּמוֹתָךְ; וְלִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן, לִפְנֵי מֶלֶךְ הַכָּבוֹד, שֶׁנֶּאֱמַר

(דה"ב ו יח): "הִנֵּה הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָׁמַיִם לֹא יְכַלְכְּלוּךָ", אַף כִּי לִבּוֹת בְּנֵי אָדָם (ע"פ משלי טו יא). וְנֶאֱמַר (ירמיהו כג כד): "הֲלֹא אֵת הַשָׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא, נְאֻם ה'".

וְכַאֲשֶׁר תַּחֲשֹׁב אֶת כָּל אֵלֶּה, תִּירָא מִבּוֹרְאֶךָ וְתִשָּׁמֵר מִן הַחֵטְא, וּבַמִּדוֹת הָאֵלֶּה תִּהְיֶה שָֹמֵחַ בְּחֶלְקֶךָ. וְכַאֲשֶׁר תִּתְנַהֵג בְּמִדַּת הָעֲנָוָה לְהִתְבּוֹשֵׁשׁ מִכָּל אָדָם, וּלְהִתְפַּחֵד מִמֶּנּוּ וּמִן הַחֵטְא – אָז תִּשְׁרֶה עָלֶיךָ רוּחַ הַשְּׁכִינָה, וְזִיו כְּבוֹדָהּ, וְחַיֵּי עוֹלָם הַבָּא.

וְעַתָּה בְּנִי דַע וּרְאֵה, כִּי הַמִּתְגָּאֶה בְּלִבּוֹ עַל הַבְּרִיוֹת – מוֹרֵד הוּא בְּמַלְכוּת שָׁמַיִם, כִּי מִתְפָּאֵר הוּא בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת שָׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים צג א): "ה' מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵש", וגו'.

וּבַמֶה יִתְגָּאֵה לֵב הָאָדָם? אִם בְּעֹשֶׁר – "ה' מוֹרִישׁ וּמַעֲשִׁיר" (שמ"א ב ז). וְאִם בְּכָבוֹד – הֲלֹא לֵאלֹהִים הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (דה"א כט יב): "וְהָעֹשֶׁר וְהַכָּבוֹד מִלְפָנֶיךָ", וְאֵיךְ מִתְפָּאֵר בִּכְבוֹד קוֹנוֹ? וְאִם מִתְפָּאֵר בְּחָכְמָה: "מֵסִיר שָֹפָה לְנֶאֱמָנִים, וְטַעַם זְקֵנִים יִקַח" (איוב יב כ). נִמְצָא: הַכָּל שָׁוֶה לִפְנֵי הַמָּקוֹם, כִּי בְאַפּוֹ מַשְׁפִּיל גֵּאִים, וּבִרְצוֹנוֹ מַגְבִּיהַ שְׁפָלִים. לָכֵן הַשְׁפֵּל עַצְמְךָ, וִינַשַֹּאֲךָ הַמָּקוֹם ברוך הוא.

עַל כֵּן אַפָרֵשׁ לְךָ אֵיךְ תִּתְנַהֵג בְּמִדַּת הָעֲנָוָה, לָלֶכֶת בָּהּ תָּמִיד: כָּל דְבָרֶיךָ יִהְיוּ בְּנַחַת, וְרֹאשְׁךָ כָּפוּף; וְעֵינֶךָ יַבִּיטוּ לְמַטָּה לָאָרֶץ, וְלִבְּךָ לְמַעֲלָה; וְאַל תַּבִּיט בִּפְנֵי אָדָם בְּדַבֶּרְךָ עִמוֹ. וְכָל אָדָם יִהְיֶה גָדוֹל מִמְךָ בְּעֵינֶיךָ: אִם חָכָם אוֹ עָשִׁיר הוּא – עָלֶיךָ לְכַבְּדוֹ. וְאִם רָשׁ הוּא, וְאַתָּה עָשִׁיר אוֹ חָכָם מִמֶנוּ – חֲשֹׁב בְּלִבְּךָ כִּי אַתָּה חַיָּב מִמֶנוּ, וְהוּא זַכַּאי מִמְךָ, שֶׁאִם הוּא חוֹטֵא – הוּא שׁוֹגֵג, וְאַתָּה מֵזִיד.

בְּכָל דְּבָרֶיךָ וּמַעֲשֶֹיךָ וּמַחְשְׁבוֹתֶיךָ, וּבְכָל עֵת – חֲשׁוֹב בְּלִבָּךְ כְּאִלוּ אַתָּה עוֹמֵד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּשְׁכִינָתוֹ עָלֶיךָ, כִּי כְּבוֹדוֹ מָלֵא הָעוֹלָם. וּדְבָרֶיךָ יִהְיוּ בְּאֵימָה וּבְיִרְאָה, כְּעֶבֶד לִפְנֵי רַבּוֹ בקדוש ברוך הוא.

וְתִתְבַּיֵּשׁ מִכָּל אָדָם. וְאִם יִקְרָאֲךָ אִישׁ – אַל תַּעֲנֵהוּ בְּקוֹל רָם, רַק בְּנַחַת כְּעוֹמֵד לִפְנֵי רַבּוֹ.

וֶהֱוֵי זָהִיר לִקְרוֹת בַּתּוֹרָה תָּמִיד, אֲשֶׁר תּוּכַל לְקַיְּמָהּ.
וְכַאֲשֶׁר תָּקוּם מִן הַסֵּפֶר – תְּחַפֵּשֹ בַּאֲשֶׁר לָמַדְתָּ אִם יֵשׁ בּוֹ דָבָר אֲשֶׁר תּוּכַל לְקַיְּמוֹ.

וּתְפַשְׁפֵּשׁ בְּמַעֲשֶֹיךָ בַּבֹּקֶר וּבָעֶרֶב, וּבָזֶה יִהְיוּ כָּל יָמֶיךָ בִּתְשׁוּבָה.

וְהַסֵר כָּל דִבְרֵי הָעוֹלָם מִלִבְּךָ בְּעֵת הַתְּפִלָּה, וְהָכֵן לִבְּךָ לִפְנֵי הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא. וְטַהֵר רַעֲיוֹנֶיךָ, וַחֲשֹׁב הַדִּבּוּר קֹדֶם שֶׁתּוֹצִיאֶנּוּ מִפִּיךָ.

וְכֵן תַּעֲשֶֹה כָּל יְמֵי חַיֵּי הֶבְלֶךָ בְּכָל דָּבָר וְדָבָר, וְלֹא תֶחֱטָא. וּבָזֶּה יִהְיוּ דְּבָרֶיךָ וּמַעֲשֶֹיךָ וּמַחְשְׁבוֹתֶיךָ יְשָׁרִים; וּתְפִלָּתְךָ תִּהְיֶה זַכָּה וּבָרָה וּנְקִיָּה, וּמְכֻוֶּנֶת וּמְקֻבֶּלֶת לִפְנֵי הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים י יז):

"תָּכִין לִבָּם – תַּקְשִׁיב אָזְנֶךָ".

תִּקְרָא הָאִגֶּרֶת הַזֹּאת פַּעַם אַחַת בְּשָׁבוּעַ וְלֹא תִפְחֹת, לְקַיְּמָהּ וְלָלֶכֶת בָּהּ תָּמִיד אַחַר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, לְמַעַן תַּצְלִיחַ בְּכָל דְּרָכֶיךָ, וְתִזְכֶּה לָעוֹלָם הַבָּא הַצָּפוּן לַצַּדִּיקִים. וּבְכָל יוֹם שֶׁתִּקְרָאֶנָּה – יַעֲנוּךָ מִן הַשָּׁמַיִם כַּאֲשֶׁר יַעֲלֶה עַל לִבְּךָ לִשְׁאֹל, עַד עוֹלָם. אָמֵן סֶלָה.

3) כתב הרב יצחק דמן עכו ז"ל, מפי הרב משה ז"ל, תלמידו של הרב יוסף גיקאטילייא ז"ל, ששמע מפי רבו הרב יוסף הנזכר, כי האיש אשר ידבנו לבו לתקן מדותיו, ולישר דרכיו ומעשיו, ולרדוף אחר הענוה בתכלית השלימות, להיות עלוב ולא עולב, שומע חרפתו, ואינו משיב, מיד תשרת עליו השכינה, ולא יצטרך ללמוד מבשר ודם, כי רוח אלהים תלמדנו.

4) מצאתי כתוב, כי נמצא כתוב במסכת כלה פרק הוי דן את דבריו וכולי, אמר אבא אליהו ז"ל, לעולם אין התורה מתפרשת אלא תמי שאינו קפדן, ואף אני איני נגלה אלא למי שאינו קפדן, אשרי מי שפגע בו, ומי שישב עמו, שמובטח לו שהוא בן עוה"ב.