בנוסף לגבי הדלקת מדורות:
הנה הסיפור על עזיבת הרשב"י במיטה שעפה אל מירון בלהבות אש, אומרים בנוסף שאותו יום התורה שהתגלתה אליו הייתה כמו אש: "כֹ֧ה דְבָרִ֛י כָּאֵ֖שׁ נְאֻם־יְהֹוָ֑ה",
בנוסף חל מפנה לטובת צבאו של בר כוכבא במרד מול הרומאים והושאו משואות אש לבשר את הניצחון,
בנוסף אומרים שאותו יום נפסק מותם של תלמידי רבי עקיבא מובא בספר ישן שהם מתו עד פרוס(אמצע) עצרת (ולא עצרת כמו שרשום בגמרא) ,
בנוסף, מנהג מדורה כדי לשרוף ולבער בה את הרע: "וּבִֽעַרְתָּ֥ הָרָ֖ע מִקִּרְבֶּֽךָ"
יש פרקים שאסור לקרוא , באותם זמנים שגם לא מכוונים בהם כוונות התפילה,
, ובאותם זמנים שגם לא מכוונים בהם כוונות התפילה שמות קודש וייחודים,
כי ימי העומר
הם ימי הדינין, שהם סוד ש"ך דינין. אמנם בימים האלו, אין בז"א עדיין רק מוחין דקטנות
בימי העומר , 10 ימי תשובה ,ימי בין המיצרים, לא באסרו חג כלשהו, כשיושבים שבעה נפטר, תשעה באב,17 בתמוז, 10 בטבת ,
ובכללי מצאת הכוכבים[אחרי ערבית] עד חצות הלילה(אלא , עדיף או אחרי חצות הלילה או בשבת , אבל לא בזמנים רגילים)
להיזהר מאוד מהפרקים או הנושאים האלה: (וגם להיזהר מכוונות התפילה בזמן הזה שלא להתגרות בקליפות בזמן שהשליטה של הדינים)
שער: מ"ח ,ט , כ"ב , ל"ו , מ"ט
ונושאים הקשורים אליהם גם בספרים אחרים שמדברים על הנושאים האלה:
שבירת הכלים
מוחין דקטנות
מיעוט הירח
הקליפות
קליפת נוגה
וגם בזמנים המותרים, לקרוא רק אם אתה די צדיק ,
למה אם מתעסקים עם הקליפות , הם מתעסקות איתך,
אז טוב להיזהר מזה , עד שמזדככים מספיק ללימוד כזה ועדיף בחברותא או מניין של צדיקים,
שיהיה מספיק זכויות והגנה ומידות מתוקנות , ואור מקיף שלא יינזק
טוב גם לטבול 7 פעמים לפני לימוד בנושאים האלה
אומרים שקרה משהו לבן של האר"י אולי , מתי שגילה מהסודות האלה,
נראה לי רשום בספר בית לחם יהודה,של הרב פתיה
אז בזמנים האלה לומדים רק על הגדלות והקדושה
לא על קטנות ולא קליפות
, זה סכנת נפשות בזמן הזה במיוחד וגם בכללי
[אומנם יש מקובלים גדולים מאוד מאוד ועלומי שם וזקנים מאוד, שבקיאים גם בקבלה מעשית , וכל ענייני הקלי', שיודעים כוונות של הקטנות ומוחין דקטנות זה המומחיות שלהם,מעטים מאוד ,אז בימי העומר וכן יכולים לכוון כוונות לגבי זה ,אבל אנחנו שאנחנו אנשים רגילים , לא יכולים לכוון , אלא רק כוונות של ספירת העומר , ושאר הכוונות לא ,במיוחד לא ייחודים ]
ענין הגילוח במ"ט ימים אלו. לא היה מורי ז"ל מגלח ראשו אלא בערב פסח ובערב חג השבועות. ולא היה מגלח — לא ביום ר"ח אייר ולא ביום ל"ג לעומר בשום אופן.
וימים אלו הם שורש לכל ימות השנה ובדרך שהולך בהם בה מוליכים אותו כל ימות השנה
ואם מכוונים בהם או חוטאים בהם , זה נותן אחיזה לחיצונים במוחין והשפע של כל השנה , כי הימים האלו זה השורש לכל השנה
אז גם הוי"ה ואדנות לא מייחדים , וגם לשם ייחוד לא אומרים בזמן הזה, אלא רק כוונות הלב של פירוש המילים אפשר ולא שמות קודש
הכוונות שכן אפשר לכוון זה רק כוונות של ספירת העומר עצמה בנוסח התפילה שם של הרש"ש, אבל לא כוונות של תפילת עמידה
טוב להרבות בטבילה בימים הדין האלה להסתתר מהקליפות
על ידי אור מקיף
טוב לומר כל יום גם תיקון חצות(חוץ משבתות ויום טוב וחול המועד…) ,
למי שלא רגיל בזה עכשיו זה יותר פשוט ,
בימי העומר עושים רק תיקון לאה ולא תיקון רחל,
אז גם יותר קצר וקל להתחיל בזה
בזמנים האלה עדיף כמה שפחות לעורר דינים,
לפחות בצאת הכוכבים , לא לתת צדקה בלילה (אלא אם כן מישהו ביקש),
ולא להדליק אש בלילה , או לכעוס ולריב בלילה או להיות בדיכאון… או להוציא עיניים לאנשים מכל מיני שופוני ,
אלא להיות מוגן בתוך הבית ברשות היחיד מוסתר מהם בצניעות וענוה
ובכללי כל יום מצאת הכוכבים אחרי ערבית ועד חצות הלילה
שבהם עדיף לא להתגרות בקליפות , כי זה זמנים שהדינים שולטים בהם,
אז פחות מכוונים ועושים ייחודים,
ופחות לומדים על הקליפות וכן הלאה… (שבירת הכלים, מוחין דקטנות, מיעוט הירח, הקליפות, קליפת נוגה… לא לומדים בזמן הזה)
המקורות לעניין הזה מדברי האר"י ,
פירשו השמן ששון והרש"ש , ומנהגי בית אל,
על פי האר"י , ימי העומר הם ימי הדינין, שהם סוד ש"ך דינין. אמנם בימים האלו, אין בז"א עדיין רק מוחין דקטנות (ולא גדלות)
ולכן כשעושים ייחוד בזמן הזה במקום להמשיך שפע ומוחין וברכה בזמן הזה , זה ממשיך אחיזת החיצונים וקטנות במקום זה,
כי בימים האלה אין עליית העולמות והמשכת המוחין דגדלות , כי עדיין הז"א הוא בסוד קטנות עד חג השבועות,
וכשעושים את זה , זה פוגם במוחין של כל השנה , כי ימי העומר הם שורש לכל ימי השנה , ולכן הקשר למצה שמורה
שהיא שמורה ממגע מים, כלומר הכוונות והייחודים שלנו , כי בימים האלה הקב"ה מכין את השפע שלנו לשאר השנה ,
ככה שימי ספירת העומר הם טיפול 10,000 , לרוחניות שלנו , שבכל יום מספירת העומר ,
ממשיכים מוחין מחכמה בינה ודעת ,לפרצוף הימים והזמנים , לאותה מידה , אם זה חסד שבחסד וכן הלאה…
כל יום מתקנים מידה מידה באופן פרטני
בנוסף לא מכוונים , כדי שנכוון רק בברכת ספירת העומר , כדי שהמוחין שיימשך משם יהיה נקי של אותו יום , ולא יתערבב עם כוונות ומוחין מברכות ותפילות אחרות
שרק הוא יהיה עם הכוונות ויהיה מדוייק
שכן לא מסתפרים בגלל ששערות הם סוד השיעורים המידות שהם דינים דקדושה, ואם נפגום בשיער,נפגום במידות של שפע שאר השנה שתבוא
מפה האיסור לכוון במקור:
עוד נאמר על זה:
שבניסן נברא העולם ולכן מערכת פרצוף הימים והזמנים(כל הכוונות שאנו מכוונים בחול , מבטע ברכה ותפילת 18 ושאר הכוונות…) לא מתפקדים עד שאנו נתקן את פגם חטא אדה"ר.כלומר: שאנו מקבלים ספירה חדשה בשביל לתקן אותה בגמר תיקונה אנו מצרפים אותה לדורות הקודמים מאדה"ר עד אלינו ואז פגם אדה"ר מקרין עליה ולכן רצה המאציל שנתקן את הפגם במשך חמישים יום לאט לאט באופן פרטני כדי לסלק אחיזת החיצונים מי שמכוון בימי הספירה בכוונות הרגילות מעצים את החיצונים ונותן כח לקליפה להתאחז וכיון שפגם אדה"ר נעשה בשורש וימים אלה הם שורש לכל השנה לכן מי שמכוון בהם ילך חשכים כל השנה כולה ועוונו ישא אם שאלתך לגבי לשם יחוד אפשר לאמרו אך אין לכיוון בשמות אפילו לא שילוב הוויה אדנות.הכוונות היחידות שאפשר לכוון הם במצות ספירה העומר עצמה.
דע כי התיקון שאנחנו עושים בתפילות ובמצוות מפסח ועד עצרת, הוא בפרצופי הזו"ן הכוללים דא"ק ואבי"ע דחסד דפרצוף הזמנים שהם נקראים חג"ת ונה"י דנה"י הנתקנים בימים אלו. והיות שבימים אלו התיקון הוא בסדר הזמנים, הנה תיקון סדר הימים נתקן ממילא. וכן כשאנחנו מתקנים בסדר הימים בימות החול ובשבתות, אז סדר הזמנים נתקן ממילא.
שהיות ומסתלקין מהז"א בחי' המוחין, שהם בחי' ג"ר שנכנסו בו בליל פסח בתפילה ובהגדה, לכן הוא נשאר בבחי' קטנות שנקרא בשם תלת כלילן בתלת. ומטעם זה הימים האלה של סילוק המוחין, הם נקראים ימי דין היות ויש אחיזה לחיצונים בזמנים הללו. לכן אין בימים אלו כוונות בתפילות ובמצוות כדי שלא לתת להם אחיזה מיותרת. אמנם בספירת העומר, בברכה ובספירה, אנחנו מכוונים וממשיכים לזו"ן מוחין דגדלות לבחי' אותו היום. ואז עי"ז מתמתק הדין מאותו היום. והנה בענין המוחין הנמשכים בעומר כפי פשט שער הכוונות, אותם המוחין דפנימיות וחיצוניות שנסתלקו בפסח, הם עצמם חוזרים בימי העומר להיכנס בחזרה בחו"ב דזו"ן, ולכן אין צורך לברר בירורים חדשים. אומנם כפי דברי הרש"ש והתורת חכם, הנה המוחין הללו הם מוחין אחרים חדשים, וזה עפ"י השמועה שבפסח הם מוחין דעיבור, ובעומר הם מוחין דיניקה, ובשבועות הם מוחין דגדלות. ולכן, לפי שמועה זו, בעומר יש לברר בירורים חדשים בספירת העומר בכדי להמשיכם לחו"ב דזו"ן.
דע שכל עיקר ישראל שהיו בגלות מצרים, היתה לסיבת הפגם שהיה בדעת דז"א שבו פגמו ישראל. וכבר נודע שהחו"ג שורשם בדעת והענפים שלהם בחג"ת נו"ה, והארה ביסוד, והארה במלכות. ובבחי' החו"ג אלו שהתפשטו בענפים בכדי שלא ינקו החיצונים מהם, הם נתעלמו בדעת ורק לבושיהם נשארו בחג"ת נו"ה, והם בחי' הדמים שלא נבלעו בגופו דז"א. ולכן המצריים היו שופכים דמם של ישראל. והנה החו"ג עצמם הם י' שמות הויות. והלבושים הם י' שמות אהי-ה. וזה הטעם להיות בני ישראל בגלות מצרים רד"ו שנה שהוא כמנין עשרה שמות אהי-ה פשוטים שהם הלבושים דחו"ג שהם עולים בגי' 210 שנה. וזה בכדי לתקן את הי' שמות דאהי-ה שהם בגי' רד"ו. שהחיצונים נאחזו בהם בזמן גלות מצרים.
וענין הבלעת הדמים שבכל יום מימי העומר בברכה בתיבת ה' – הכוונה היא שאנחנו ממשיכים מאימא מהדעת שלה החו"ג שנתעלמו בתוכה עם לבושיהם שהם ריבוע אהי-ה שעולה בגי' ד"ם ומבליעים אותם בתוך אות ה-א' שבמלוי הוא"ו דשם מ"ה שבגוף ז"א ושם הם יהיו בז"א הלבושין שהם י' דמים – שבתוכם מלובשים הה"ח וה"ג שבז"א. וזה סוד הכוונה של הבלעת הדמים שבז"א שבימי העומר.
ואז ממשיכים את החסדים
מתוך ספר נהר שלום – הרש"ש:
ימים של ספירת העומר דע כי הזווג אשר באותם השבתות ויום ר"ח אייר אשר הותר לנו הזווג עכ"ז איננו זווג גמור של גדלות כי עדיין ז"א בסוד הקטנות כנ"ל בענין זווג ליל שביעי של פסח וכל הזווגים שבימים האלו הם על דרך מ"ש בזווג ליל שביעי של פסח אלא שיש בהם שינוי קצת כפי בחי' מדריגת המוחין שנכנסו בו בזמן ההוא כנ"ל כי אינם נשלמים ליכנס כולם עד חג השבועות ואז הוא זווג גמור דגדלות כמ"ש:
הרי כי סיבת המשך זמן הכנסת המוחין במ"ט ימים ולא ביום א' כשאר ימות השנה הואא מפני רוב אחיזת החיצונים בו וכדי לבטל אותה האחיזה לגמרי הוצרך מ"ט ימים כי מה שנתבטלה אותה האחיזה בליל פסח לא היה אלא לפי שעה והיה עפ"י הנס ולא היה ביטול לגמרי אבל אחר עבור יום א' חזר הדבר לטבעו לבטל אחיזתם ע"י המשכת המוחין כשאר ימות השנה ולא ע"י נס ואף זה לאט לאט לא בפעם א' כשאר ימות השנה כי עדיין אי בנו כח לבטלה בפעם א' רק לבטל אחיזתם בכל יום ממדה א' ע"י שנמשיך בה המוחין הראויים לאותה המדה ואף גם זה שלא כסדר המשכת המוחין בשאר ימות השנה דהיינו קטנות וגדלות שאילו נמשך הקנות תחילה היו מתאחזים בו ח"ו לכן גם המשכת המוחין היו שלא כסדר וגם שאין כל מוח מתפשט בכל הקו שלו רק באותה המדה לבד באופן כי יש עת וזמן קצוב לכל מדה כמה תשהה בלי מוחין וכפי ערך האחיזה שיש בה כך ערך ביטולה ואחר שהמאציל העליון העריך ערכים אלו וסדר המשכת המוחין כפי מה שנראה בעיניו יתברך שעי"כ נוכל לבטל אחיזת הקלי' ע"י סדר זה לא פחות ולא יותר ובלאו הכי אי אפשר לבטלם אם כן מי זה ערב אל לבו כסדר כונת התפלות שהם מסודרים לשאר ימות השנה לכוונם בתפילות דימי העומר בודאי שאיש זה עונו ישא כי את קדוש ה' חלל לתת אחיזה לחיצונים בקדושה ופוגם בנר"ן שלו ובכל תפילותיו ותורתו ומצותיו ומעשיו הטובים שיעשה בכל השנה בכולם ילך חשכים כי יתאחזו בהם כיון שנתן להם יד בימים אלו כי פסח וימים אלו הם (ע"ב) שורש לכל ימות השנה ובדרך שהולך בהם בה מוליכים אותו כל ימות השנה אפי' שבת החמורה נתבטלו עליותיה בימים האלו ואין עליית העולמות והמשכת המוחין כשאר השבתות דימי השנה שהרי כתב כי עדיין הז"א הוא בסוד קטנות כנז"ל ואם היה עולה כשאר השבתות היו עולים הכלים שלו ומלבישים האורות דישסו"ת הכלים החיצוניים שלו ילבישו לאורות הנפש והאמצעיים לאורות הרוח ופנימיים לאורות הנשמה ובתוך הנשמה יתלבשו אורות החיה והיחידה ואורות הנפש שנתלבשו בכלים החיצוניים היינו בכל העשר ספירות חב"ד דנפש בחב"ד דכלים חיצוניים וחג"ת בחג"ת ונה"י בנה"י וכן באורות הרוח בי"ס האמצעים ואורות הנשמה בכל הי"ס הפנימיים וכן אח"כ יעלו הכלים שלו וילבישו לאורות נרנח"י דאו"א עילאין ע"ד הנז' ממש וכן כאשר עולה לדיקנא דא"א ע"ד הנזכר ממש הוא עולה ואם כך הוא שעולה הרי בעלייתו להלביש אורות דישסו"ת כבר היה לו גדלות אחד בכל עשר ספירות וכן בעליתו לאו"א וא"כ היאך כתב כי כל הזיווג שבאותם השבתות איננו זיווג גמור של גדלות כי עדיין ז"א בסוד הקטנות עד חג השבועות ואז הוא זיווג גמור דגדלות עכ"ל:
ואם כפי הנז' הרי כבר יש לו אפי' גדלות ב' בכל הי"ס אלא ודאי כדאמרן שאינם עולים וזה פשוט וכ"כ היה פשוט להרב ז"ל שכך אנחנו מבינים עד שחשש שמא נאסור עלינו מצות עונה בראותינו כי שבתות אל נשתנו משאר שבתות שאין בהם עלייה לזו"ן ולעולמות ע"י התפילות והם מוחין דגדלות בנה"י עד חג השבועות ואין זיווג לזו"ן עד שיהיו ז' ספירות חב"ד חג"ת ומלכות בנויים ומתוקנים ואין זה נשלם עד חג השבועות א"כ היה נראה לאסור הזווג בכל השבתות ההם לכך הוצרך הרב ז"ל לכתוב זה לומר כי מה שישראל מעוררים זיווג העליון ע"י קיום מצות עונה דשבתות האלו הוא לזווג דקטנות ואינו זווג דגדלות כשאר השבתות להשמיענו שאין לבטל מצות עונה בשבתות ההם מפני כך כי יש מקום לקיומה והוא ע"ד הנז' באופן כי אין לכוין במנחת ע"ש ובקבלת שבת בעליית עלמות בי"ע כיון שזו"ן דאצילות לא עלו ובחול לא ירדו יותר וכמצב מעמדם שנמצאו בליל ראשון של העומר כך הם עומדים כל ימי העומר והולכים ונתקנים בהמשך מ"ט ימים אלא שיש בהם שינוי כפי בחי' המוחין שנמשכין בזו"ן בזמן ההוא שאף הם מקבלים הארות אלו הראויים להם מן בחי' המוחין ההם שנמשכו בזו"ן כנודע כי כל מוח כלול מאבי"ע וכל בחינת מאבי"ע שנתקנה וקבלה המוחין הרראויים לה הרי היא מתוקנת ועומדת כביום השבת בעת המוסף וכל בחי' מזו"ן דאצילות שעדיין לא הגיע זמן תיקונה הרי היא וכל הבחי' שכנגדה דבי"ע עומדים כבעת העיבור ג' כלילן בג' עד בא זמן תיקונם ונתקנים ע"ד הנז"ל באופן כי אין עליה וירידה באבי"ע ע"ד שאר ימות השנה אלא ע"ד הנז"ל הם נתקנים ועולים כי מה שגורם לנוק' דז"א לירד בלילה לבי"ע חוץ מכמה סיבות הנודעת הסיבה העיקרית היא כי אחר שלשה שעות בלילה מסתלקים נה"י דישסו"ת שנכנסו בערבית בז"א ונכנסים בלאה ובונים ומגדלים ומתקנים אותה מכלים דרחל והולכת ונתקנים עד חצות ובא ועומדת לפני ז"א להזדווג עם יעקב ואז נדחית הנקו' העשירית דרחל לבי"ע כנודע אבל בעומר כל בחי' מישסו"ת ומאו"א שכבר נכנסו בז"א אי אפשר (ע"ז ע"א) להסתלק משם עד חג השבועות נמצא כפי זה כי אין אותה ההנהגה דשאר הלילות דימי השנה נוהגת בלילות דימי העומר ואין הנקודה העשירית דרחל נדחית לבי"ע כי מי דחה אותה כי אין לאה לוקחת כליה דרחל להבנות מהם כי אין המוחין מסתלקים להכנס בה א"כ כפי כל הנז"ל ישכיל המעיין כי אין שייכות לסדר הכנות דתפלות ומצות דחול ושבת דימי שנה בימים של העומר והמכוין בהם אין לו על מה לסמוך בדברי הרב ז"ל האמנם ראוי לחקור לדעת מה נעשה מתפילות דחול ושבת דימי העומר ואיך אין עליות השבת החמורה נוהגים בשבתות דימי העומר אמנם ידוע מ"ש הרב ז"ל בע"ח
עכ"ן כתוב:
ואגב נדרשתי ללא שואל כי בתפלת ערבית דליל פסח צריך לכוין להמשיך כל המוחין דקטנות וגדלות שניים דאו"א עילאין דמדת לילה ומדת יום כי (נ"ט ע"א) שיעור מה שנעשה בשבת ושאר י"ט ע"י כמה תפלות נעשה הכל כתה בתפלת ערבית וע"ז אנו אומרים אח"כ ההלל להודות לאל על הנס הזה שנתן בנו כח להמשיך הכל בתפלה אחת וזה בפנימיות ואח"כ הסדר הוא בחיצוניות. ואח"כ בתפילות של היום א"צ לכוין כלל כי כבר נמשך הכל בתפלת ערבית ונלע"ד שאפי' בתפלתע המנחה דפסח שחל להיות בשבת אין לכוין כי לכאורה נראה לכוין בה כי היא נדרשת לעצמה שבה נמשכין מוחין מאריך אע"פ שגם בשאר י"ט שחל בשבת אין לכוין בה מט"א:
הנה עתה בפסח היה נראה לכוין בה מטעם אחר אבל אין לכוין בה לפי כי המשכת כל אלו המוחין שנמשכו בליל פסח ונתקיימו בזו"ן כל הלילה ההיא ויום א' דפסח ואח"כ בתחלת ליל ב' נסתלקו כל המוחין וחזרו להמשך ע"י מצות ספי' העומר הנה המשכתם בליל פסח היה כדי להתיש כח הקליפות ולהפרידם מהקדושה ואחר עבור יום א' חזרו הקליפות להתאחז אבל לא אחיזה גמורה וחזרו המוחין להמשך ע"י מצות ספירת העומר לאט לאט מדריגה אחר מדרגה וכפי סדר כניסתם כך הוא סדר ביטול אחיזתם ע"ס מ"ט ימים
שנשלם ביטול אחיזתם לגמרי ואז ביום שבועות נמשך הכתר וכנז' כ"ז בספר הכוונות