תהלים י"ט: (שימוש: נגד רוח רעה או סגולה ללידה קלה, אמור 7 פעמים)
לַמְנַצֵּ֗חַ מִזְמ֥וֹר לְדָוִֽד׃
הַשָּׁמַ֗יִם מְֽסַפְּרִ֥ים כְּבֽוֹד־אֵ֑ל
וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דָ֗יו מַגִּ֥יד הָרָקִֽיעַ׃
י֣וֹם לְ֭יוֹם יַבִּ֣יעַֽ אֹ֑מֶר
וְלַ֥יְלָה לְּ֝לַ֗יְלָה יְחַוֶּה־דָּֽעַת׃
אֵֽין־אֹ֭מֶר וְאֵ֣ין דְּבָרִ֑ים
בְּ֝לִ֗י נִשְׁמָ֥ע קוֹלָֽם׃
בְּכׇל־הָאָ֨רֶץ ׀ יָ֘צָ֤א קַוָּ֗ם
וּבִקְצֵ֣ה תֵ֭בֵל מִלֵּיהֶ֑ם
לַ֝שֶּׁ֗מֶשׁ (ז"א) שָֽׂם־אֹ֥הֶל(לאה) בָּהֶֽם׃
וְה֗וּא כְּ֭חָתָן יֹצֵ֣א מֵחֻפָּת֑וֹ
יָשִׂ֥ישׂ כְּ֝גִבּ֗וֹר לָר֥וּץ אֹֽרַח׃
מִקְצֵ֤ה הַשָּׁמַ֨יִם ׀ מֽוֹצָא֗וֹ
וּתְקוּפָת֥וֹ עַל־קְצוֹתָ֑ם
וְאֵ֥ין נִ֝סְתָּ֗ר מֵחַמָּתֽוֹ׃
תּ֘וֹרַ֤ת יְהֹוָ֣ה תְּ֭מִימָה מְשִׁ֣יבַת נָ֑פֶשׁ (עיבור נשמה)
עֵד֥וּת יְהֹוָ֥ה נֶ֝אֱמָנָ֗ה (תתמיד בבעליה) מַחְכִּ֥ימַת פֶּֽתִי׃ (בהארת פנים)
פִּקּ֘וּדֵ֤י יְהֹוָ֣ה יְ֭שָׁרִים מְשַׂמְּחֵי־לֵ֑ב
מִצְוַ֥ת יְהֹוָ֥ה בָּ֝רָ֗ה מְאִירַ֥ת עֵינָֽיִם׃
יִרְאַ֤ת יְהֹוָ֨ה ׀ טְהוֹרָה֮ עוֹמֶ֢דֶת לָ֫עַ֥ד (תשובה עד כסא הכבוד)
מִֽשְׁפְּטֵי־יְהֹוָ֥ה אֱמֶ֑ת
צָֽדְק֥וּ יַחְדָּֽו׃
הַֽנֶּחֱמָדִ֗ים מִ֭זָּהָב וּמִפַּ֣ז רָ֑ב
וּמְתוּקִ֥ים מִ֝דְּבַ֗שׁ וְנֹ֣פֶת צוּפִֽים׃
גַּֽם־עַ֭בְדְּךָ נִזְהָ֣ר בָּהֶ֑ם
בְּ֝שׇׁמְרָ֗ם עֵ֣קֶב רָֽב׃ (ע-ק"ב , יוצא פ"ר לוגים, מנצפ"ך דינים הנתקנים בתורה הנהגית ב5 מוצאות הפה , אז נעשה רב)
שְׁגִיא֥וֹת מִֽי־יָבִ֑ין (מ"י , 50 שערי בינה שייתגלו)
מִֽנִּסְתָּר֥וֹת נַקֵּֽנִי׃
גַּ֤ם מִזֵּדִ֨ים ׀ חֲשֹׂ֬ךְ עַבְדֶּ֗ךָ (חטאים בשגגה)
אַֽל־יִמְשְׁלוּ־בִ֣י אָ֣ז אֵיתָ֑ם
וְ֝נִקֵּ֗יתִי מִפֶּ֥שַֽׁע רָֽב׃ (חטאים במזיד)
יִ֥הְיֽוּ לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י
וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ (ייתגשם גם מה שדיבר וגם מה שבליבו התכוון , גם פשט הגשמי של התפילה וגם הכוונה העמוקה בספירות העליונות במקביל ייתקיימו יחדיו)
יְ֝הֹוָ֗ה צוּרִ֥י וְגֹאֲלִֽי׃
מלבי"ם:
"השמים מספרים כבוד אל", השמים כולל כל הגרמים השמיימים אשר בעולם הגלגלים, והרקיע שם מיוחד אל מקום עליית האדים, ששם יתהוה המטר והברד ועד שם יגיע גבול הארץ וראוי לנשימת כל בע"ח, ומשם ולמעלה יתחיל גבול השמים וכל בע"ח לא יתקיים שם, כמו שכן דעת המורה וההולכים לשטתו בפי' שם רקיע, ויש הבדל בין כבוד ה' ובין מעשה ידיו, שהכבוד יחויב לו מצד שהוא בורא כל בראשית הבריאה והוא סבת כל הנבראים. וזה יספרו השמים, שכל הרואה הבנין הגדול הזה והמאורות אשר בו ידע שיש בורא יחיד אשר ערך הכל ביכלתו וחכמתו, אולם לא נוכל לדעת מזה שהוא עדיין עוסק בבריאה ומחדש בכל יום מעשה בראשית ושהוא המנהיג את העולם, וזה נודע מן הרקיע שמפלאי המטר וההשגחה הנמצא בו נודע שהוא עדיין עוסק ופועל ומכין לארץ מטר ומצמיח הרים חציר, ואמרו חז"ל מעשי ידיהם של צדיקים מי מגיד, הרקיע, שע"י שיבא המטר ע"י תפלת הצדיקים, והקב"ה מביאו בעתו בכ"מ לפי הצורך אל כל מדינה במקום תכונתה לפי הזמן והמקום, נודע השגחת ה' ופעולתו בעולמו, ויש הבדל בין "ספור להגדה" שהמגיד יגיד דבר חדש הנוגע לחברו, וזה "מגיד הרקיע" שמודיע בכל עת מעשי ידי ה' המתחדש בבריאה לצורך ישוב בני אדם, אבל ספורי השמים הם מדבר עבר שה' ברא הכל בששת ימי המעשה, שזה כמספר דבר שכבר היה לעולמים שאינו נוגע לנו בהוה:
סדר אליהו רבא:
השמים מספרים כבוד אל – והלא הם קבועין במקומן ואין זזין משם לעולם? אלא אף על פי שהכל שלו והכל מעשה ידיו אין שמחתו בכל אלא עם זרעו של אברהם בלבד. שנאמר יום ליום יביע אומר (תהלים יט ג). מה טיבן של שני ימים הללו? אלא זה יומו של משה שבישר יומו של יהושע שנאמר היום הזה אחל תת פחדך ויראתך על פני העמים תחת כל השמים אשר ישמעון שמעך ורגזו וחלו מפניך (דברים ב כה) ושמא תאמר הואיל והקדוש ברוך הוא הרג את סיחון ואת עוג מי הגיד לכל באי עולם אלא זה חמה שעמדה לו למשה והיכן מצינו שעמדה לו חמה למשה בשעה שעשה מלחמה עם עמלק שנאמר וידי משה כבדים ויקחו אבן וישימו תחתיו וישב עליה ואהרן וחור תמכו בידיו מזה אחד ומזה אחד ויהי ידיו אמונה עד בא השמש (שמות יז ב) וכי עד אותה שעה לא בא השמש שכתב עד בא השמש אלא זה חמה שעמדה לו למשה.
יום ליום יביע אומר – זה תורה נביאים וכתובים.
ולילה ללילה יחוה דעת – אלו המשניות.
אין אומר ואין דברים בלי נשמע קולם – אלו ההלכות.
בכל הארץ יצא קום – אלו ההגדות שמקדישין שמו הגדול בהן.
בכל הארץ יצא קום – אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות שנתנו לרבים ומאזינין לשמוע דברי תורה (נ"י שנתנו ליחיד ומאזינין לשמוע דברי תורה).
ובקצה תבל מליהם – זה ארץ ישראל שהיא תבלו של עולם.
לשמש שם אוהל בהם – משלו משל למה הדבר דומה, למלך שהיו לו אבנים טובות ומרגליות בתוך ביתו. ובקשו בני מדינתו לקנות ממנו בדמים בסתר. ואמר להם איני נותן לכם בסתר אלא בפרהסיא כך הקדוש ברוך הוא יהא שמו הגדול מבורך לעולם ולעולמי עולמים כשנתן התורה לישראל לא נתנה אלא בגלוי, שנאמר: לא מראש בסתר דברתי (ישעיה מח טז), ואומר לא בסתר דברתי במקום ארץ חושך (ישעיה מה יט).
והוא כחתן יוצא מחופתו – מה חתן זה נכנס בטהרה ויוצא בטומאה, כך גלגל חמה יוצא בטהרה ונכנס בטומאה. ואינו רוצה לצאת למחרתו עד שמזרקין בו חצים ואומרים לו וכי לרצונך אתה יוצא?לכך נאמר: והוא כחתן יוצא מחופתו.
משלו משל למה הדבר דומה – למלך שעשה סעודה לבנו והיו עבדיו ובני ביתו מסובים לפניו כל שבעה ונפטרו ממנו כל אחד ואחד והלך לו לביתו לשלום. לימים בא אחד מהם, אמרו למלך: פלוני בא. נתעטף המלך ויצא לקראתו, ואמר לו: בא בשלום משוך שעה אחת עד שיגיע שעת הסעודה וכך השני. כך הצדיקים דומים בעולם הזה ובשעה שנפטרים לבית עולמם אומרים לו בא בשלום שנאמר יבוא שלום ינוחו על משכבותם הולך נכחו (ישעיה נז) כאדם שמקבל אורחיו בשמחה ובסבר פנים יפות שנאמר ישיש כגבור לרוץ אורח. מכאן אמרו, הצדיקים נענשים אפילו על הקלות והרשעים אין נענשים אלא על החמורות. צא ולמד, ממשה ואהרן נדב ואביהו שלא נענשו אלא על הקלות ומנין שהרשעים אין נענשים אלא על החמורות צא ולמד מירבעם אחז ומנשה שלא נתחייבו אלא עד שמלאו את כל העולם עבירות משלו. משל משל למה הדבר דומה, למלך שהיה יושב על כסאו והיו זקני מדינתו יושבין לפניו כיון שאמר אחד מהן דבר שלא כהוגן פוגע בו מיד, והעומדים בחוץ ממתין להם עד שמגיע דינה של גיהנם. שנאמר: מקצה השמים מוצאו ותקופתו על קצותם ואין נסתר מחמתו.
ספרות היכלות:
על השמים כבודו, יודעים גבורת כבודו ומספרים השמים תפארתו בכל שעה ושעה, שנאמר השמים מספרים כבוד אל ומעשי ידיו מגיד הרקיע. כתוב אחד אומר על השמים כבודו וכתוב אחד אומר מלא כל הארץ כבודו, אם נאמר על השמים כבודו, כבוד אל, למה נאמר מלא כל הארץ כבודו, אלא על השמים כבודו זהו עיקר שכינת כבודו, ומלא כל הארץ כבודו זהו כבודו שכל המלכים והרוזנים נוהגים בו כבוד ואוכלים גדולה ומלכות מכבודו.
…
מיד רגשו כל אופנים ושרפים וחיות הקדש ואוצרות שלג וענני כבוד ומזלות וכוכבים ומלאכי השרת ולהוטי זבול ואומרים למנצח מזמור לדוד השמים מספרים וגו' (תהלים יט א) ושמעתי קול רעש הבא מעדן ואומר ימלוך ה' לעולם
בנוסף, רשום שם , בנושא , שהשמיים מספרים כבוד אל כשישראל משלשים קדושה, ואחריהם המלאכים , ואחריהם הכוכבים של מערכת השמש , שבאותו רגע רועדים וסוטים ממסלולם למילי שניה, מהרגע האדיר הזה , שבני ישראל משבחים את הבורא, רק תבינו איזה מעמד זה…
[בזוהר בראשית ב – מאמר 7 מדורין ארעה עליונה , רשום בעניין שילוש הקדושה , דברים נפלאים בהקשר בני ישראל והמלאכים]
זוהר:
הכוונה השמיים זה ז"א (קב"ה) , מספרים לכבוד(לשכינה) , את אותו נהר יוצא מעדן, התנוצצות האותיות והחסדים והג"ר בשכינה, בליל שבת
כשהאיר היום ביום השבת, עליית השמחה עולה בכל העולמות בנחת בחדווה. אז כתוב, השמיים מספרים כבוד אל ומעשה ידיו מגיד הרקיע. שמיים, ז"א, ששֵם העליון נראה בהם, אמא, ושם הקדוש נרשם בהם, אבא. כלומר, שמיים, ז"א, שיש בו מוחין דאו"א.
מהו מספרים? שמאירים ומתנוצצים בהתנוצצות של אור העליון, ועולים בשם, הכלול בהארת השלמות העליונה, בשם הויה, שיש בו י"ה, שלמות העליון, שהם או"א.
קפו) מהו סיפור, שהשמיים מספרים? שמתנוצצים בהארת השלמות של ספר העליון, אבא, והנמשך מספר נקרא סיפור. ומשום זה, עולים בשם שלם, הויה, ומאירים באור שלם, בקו ימין, ומתנוצצים בהתנוצצות שלמה, בקו שמאל. הם מתנוצצים ומאירים בעצמם מתוך האור של התנוצצות ספר העליון, ומתנוצצים ומאירים לכל צד וצד שמתדבקים בו, כי מהספיריות ומהאור מאיר כל טבעת וטבעת ומתנוצץ בהתנוצצות, כל הספירות שבמלכות הנקראות טבעות. משום שביום הזה מתעטרים השמיים, ז"א, ועולים בשם הקדוש, הויה, יותר מבשאר הימים.
קפז) ומעשה ידיו. טל העליון המאיר מכל צדדים הנסתרים, שהם מעשי ידיו של ז"א, ותיקון שלו שמיתקן בו, ביום הזה, מכל שאר הימים. החסדים המכונים טל, נגלו ע"י העלאת מ"ן ממסך דחיריק, שהעלה ז"א. וע"כ נקרא הטל, מעשי ידיו.
קפח) מגיד הרקיע. מגיד, שמושך הטל ונוזל למטה ליסוד, מראש המלך, מהג"ר שלו, שנקראות ראש ז"א, ומתמלא מכל הצדדים. הרקיע, רקיע שהוא הנביעה של הבאר, יסוד המשפיע אל הבאר, מלכות. וזהו נהר היוצא מעדן, המושך ונוזל למטה נזילת טל העליון, המאיר ומתנוצץ בהתנוצצות מכל הצדדים. ורקיע הזה מושך אותו בהמשכת אהבה והשתוקקות, להשקות שיקוי של שמחה לליל שבת, המלכות.
קפט) וכשמושך ונוזל טל של בדולח מראש ז"א. מתמלא הכול ונשלם באותיות הקדושות, בכ"ב (22) אותיות, בכל אלו שבילים הקדושים. החכמה שבל"ב (32) שבילים נעלמת ומתלבשת בטל, חסדים, אז מתמלא מכל, הן מחכמה והן מחסדים, אלא, החכמה בהיעלם, והחסדים בגלוי. כיוון שהכול התחבר בו, הן חכמה והן חסדים, נעשה בו אורַח להשקות ולברך למטה, למלכות. שניתקן בו מפתחא שנקרא אורח. שדרכו משפיע הארת הג"ר אל המלכות.
סידור הרש"ש:
זוהר פרשת תרומה- פירוש הסולם , מאמר השמים מספרים כבוד אל:
וזה המאמר השלם: