אבות פרק ד' בן זומא אומר איזהו חכם הלומד מכל אדם כו': פה נרמז יחוד השי"ת בד' אותיות הוי"ה.
- איזהו חכם הלמד מכל אדם — כנגד אות י' שבחכמה.
- איזהו גבור — כנגד אות ה' שבבינה שנקראת גבורה בסוד "אני בינה לי גבורה".
- איזהו עשיר — כנגד אות ו' שבת"ת הנקרא "עשיר" (כנזכר בר"מ פרשת כי תשא בפסוק "העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט").
- איזהו מכובד — כנגד אות ה' תתאה הנקרא "כבוד" כנודע.
[מתוך שער מאמרי רז"ל]
"עֹבְרֵי בְּעֵמֶק הַבָּכָא מַעְיָן יְשִׁיתוּהוּ גַּם בְּרָכוֹת יַעְטֶה מוֹרֶה יֵלְכוּ מֵחַיִל אֶל חָיִל יֵרָאֶה אֶל אֱלֹהִים בְּצִיּוֹן".
דע, כי הנשמה כשיוצאת מזה העולם צריכה לעבור ולעשות טבילה בנהר דינור שהרי אפילו המלאכים כשבאים לזה העולם לאיזה שליחות, בחזרם צריכים לטבול שם כנזכר. והנה אירע שם בטבילה זאת לנשמות כל אחת ואחד כפי מדרגתה וכפי מצותיה. והנוגע לפסוק הזה הוא כי הנה הצדיק גמור והוא ממדרגה עליונה – בעברם באותו האש, לא מיבעיא שאינו מגיע להם שם שום נזק ולא חמימות אותו האור השורף — אלא אדרבא, הופכים אותו נהר של אש למעין של מים חמים שבזה נהנים. וזהו שאמר "עוברי בעמק הבכא" שהוא אותו נהר או גיהנם עצמו – "מעין ישיתוהו". ולא זו בלבד אלא "גם ברכות יעטה מורה"– ר"ל ברכות ומתנות שמתלבש בהם העובר שם אם הוא מורה הוראות. [ובזה תבין מ"ש שהצדיק עובר בגיהנם ולוקח משם נפשות שנאמר "ולוקח נפשות חכם" שהוא על דרך שכתבתי.] ונחזור לענין, שאחר שהצדיק מתלבש ומתעטף שם באותם הנשמות, אז "ילכו מחיל אל חיל", ר"ל נשמת הצדיק מלובשת בלבוש זה, ילכו מישיבה לישיבה באופן שזוכות אלו הנשמות –בעבור הצדיק– להכנס לפנים ממחיצתם בהיותם לבוש של נשמת הצדיק. ולכן אמר "ילכו" בלשון רבים. ואמר אחר כך "יראה אל אלהים בציון" בלשון יחיד; אומר שכשנשמת הצדיק עולה למדרגה יותר עליונה (אל 'אלהים בציון'), אז צריך להסיר מעליה אותו הלבוש; שאין לבוא אל שער המלך בו, ולכן אמר בלשון יחיד.]
אל תרבה שיחה עם האישה:
אין אישה , אלא אותה אחת , שעליה נאמר :
היא מתלהכת בין החיות (הקודש)
אשת חיל, היפה בנשים…
כלומר , השכינה הקדושה
כי אם אדם יירבה בחלק הבקשות האישיות בתפילתו מעבר לצריך
ייאחזו בזה חיצונים וזה לא יישמע
אלא הבקשות צריכות להיות קצר וקולע
באופן ממוקד ולא מפוזרות ,
הכוונה פה לבקשות בבחינת עמל"ק:
על מנת לקבל לעצמו ,
אבל , אם מבקש לטובת הכלל זה משהו אחר,
בבחינת אני לדודי ודודי לי , וכל המתפלל על חבירו…
שכן בכל אחד יש בחינת זכר ונקבה ,
הזכר בחינת משפיע מ"ד שפע רוחני, ונקבה בחינת מקבל ומעלה מ"ן בקשה לקבל שפע,
לכן לא להרבות בשיחה עם האישה שבנו ,
עם הרצון לקבל לעצמנו בלבד ,
כלומר עם האגו והנפש ,
אלא עם הנשמה האלוקית והרצון להשפיע לטובת הכלל , להרבות שיחה ולא הפוך,
כלומר עם בחינת הזכר ולא הנקבה
שופך דם האדם(דקדושה) באדם(בלי-על) דמו יישפך,
מתאר את חטא אדם ראשון שנפלו הנשמות שהם בחינת דמו, אל הקליפה
בנוסף דומה לזרע לבטלה,
שגם שם נשמה משורש אדם דקדושה ,
עם צלם וגוף
עוברת לאדם בליעל ,
על ידי השדי"ן ול"י..
ועכשיו היא ללא גוף
בנוסף דמו יישפך
מרמז גם על גלגול של רוצחים במים מטפטפים,
כמו בכיור , וכן הלאה …
[חידוש ששמעתי מתוך שיר השירים]:
"רֹאשׁ֖וֹ כֶּ֣תֶם פָּ֑ז קְוֻצּוֹתָיו֙ תַּלְתַּלִּ֔ים שְׁחֹר֖וֹת כָּעוֹרֵֽב"
מוחין של פ"ז תיבות של ברוך שאמר והיה עולם….
שעל ידי שז"א קיבל שפע מאריך , מה שנקרא דודי צח[לבן] ואדום, דגול מרבבה[י"ג מידות רחמים],
וכשמיתק את הדינים על ידי י"ג תיקוני דיקנא , כבר לא בבחינת תלתלים שחורות [דינים] כעורב[עובר- לעומת יניקה ומוחין]
[חידושים ששמעתי על יחזקאל]:
"ומן האש יוצא ברק"
ברק לשון הברקה ,
אש בחינת ייסורים ודינים,
שבאים אלינו בחיים, בבחינת שיעורים שהם אורות חכמה סתומה בתוך הדינים האלה,
מזככים אותנו מהטומאה , ומביאים אותנו לידי גילוי אחדותו יתברך ,
ואותו גילוי וחידוש זה בחינת הברקה
"וְהַחַיּ֖וֹת רָצ֣וֹא וָשׁ֑וֹב כְּמַרְאֵ֖ה הַבָּזָֽק"
אדם צריך להיות בקיא בבחינת רצוא איך לא ליפול בזמן עליה בקדושה, ולא להתייאש כשאין כח ויש ישורת,
ובבחינת שוב איך לקום מהר כשנופלים מבלי להיכנס לדיכאון ,ולא להפוך נפילה לנחיתה