בפשטות :
שמע זה שמ-ע
שם זה בחינת העם היהודי
ע כנגד 70 אומות עולם
בעומק שמ-ע:
המלכות/השכינה הנקראת 'שם' היא המקבלת עתה הארה מן השבע ספירות תחתונות(חג"ת נהי"ם) דאימא עילאה/בינה דאצילות, אשר כל אחד מ7 הספירות כלולה מ10 ספירות ונמצא שהם ע'/70. (ולכן ע' זו של 'שמע' הוא ע' רבתי לרמוז שהיא רומזת באימא.
זה מה שנקרא מאיר לאישון, בת-ע
וגם על זה האמור: ממרחק תביא לחמה
ישראל: ישר-א"ל, ש"ר-א"לי, שי"ר-א"ל
[מתוך נהר שלום], והנה ידוע ממ"ש הרב ז"ל בדרוש ששי מדרושי הק"ש ,בשער הכוונות:
בביאור מלת שמע וכן בביאור מלת ישראל שצריך לכוין
במלת שמע להמשיך לנוק'(מלכות דאצילות) אור מז' תחתונות(חג"ת-נהי"ם) דאימא(בינה דאצילות)
ובמלת ישראל להמשיך לז"א(ו"ק דאצילות) אור משי"ר-א"ל שהם חג"ת דאבא(חכמה דאצילות) דוגמת הארת שהמשכנו לנוקבא במלת שמע.
שכן גם המילה ברו"ך מחולקת כך לפי התיקונים:
ב(2 שכינות: מלכות דאצילות ומלכות של בינה דאצילות כנגד רחל ולאה),
ר(ראשית חכמה , ר זה כנגד חכמה),
ו (ו קצוות, חג"ת-נה"י),
ך (כ כנגד כתר)
בעומק יותר קריאת שמע
זה משהו מאוד חשוב
הנה
זה מתוך הקדמה לקריאת שמע
ותפילה לפני קריאת שמע שעל המיטה,
מכוונות הרש"ש
ולגבי הקדמה לכוונות קריאת שמע של שחרית:
על פי שער הכוונות,
וכוונת אותה הקריאת שמע הוא ליחד את אבא ואמא (עילאין), יחוד מעולה מאד כדי שימשך משם שייחדו זעיר אנפין ונוקבה פנים בפנים,
כי אע"פ שמחצות היום ואילך משתנה הזמן והממשלה — עם כל זה עדיין הוא מכלל ממשלת היום ומשו"ה מספיק קריאת שמע דשחרית לצורך זווג המנחה.
אבל בערבית — שהוא מדת לילה — כבר נפסק וכלה המ"ן בב' הזווגים דשחרית ומנחה, ולכן צריך עתה ייחוד דקריאת שמע אחר מחדש לצורך זווג אחור באחור דערבית.
ואמנם הקריאת שמע שעל המטה איננו מענין הנזכר כלל, אמנם הכונה הוא כדי להמשיך ע"י היחוד ההוא אור חזק מן אבא ואמא אל זו"ן כדי שהם יתחדשו ויחזקו את הנשמות העולים שם בכל לילה בסוד "חדשים לבקרים".
ונמצא כי סוד ק"ש הוא לזווג את אבא ואמא ולתת מוחין אל זו"ן, ואלו המוחין ירדו עד מקום היכל אהבה שבבריאה ואז תוכל המלכות לעלות בעולם האצילות
להעשות פרצוף גמור מי' ספירות. וסוד ענין זה הוא במה שנודע כי המלכות
נתמעטה (בסוד חד נקודה בלבד) וירדה עד עולם העשיה, אבל ז"א לא נתמעט ממנו רק ג"ר (שהם בחי' המוחין שבו) ולא נשארו לו אלא ו' קצוות
דע כי ארבע מיני זווגים הם (4 סוגים של קריאת שמע). רוצה לומר כי הנה נודע הוא שכאשר מזדווגים זו"ן כונת זווגם הוא כדי להוריד נשמות לתחתונים בעוה"ז.(לעומת מצוות מעשיות שמהם נבראים גם מלאכים, קריאת שמע מולידה נשמות מאותו זיווג בין הקב"ה לשכינה מקריאת שמע, שהרי נשמה יותר גבוהה ממלאך)
זווג תפלת שחרית הוא הזווג המשובח מכל הזווגים שיש בימי החול (בנץ, לעומת ימי החול שבהם שחרית בנץ ותיקון חצות גבוהים מאוד, בשבת מוסף ומנחה יותר גבוהים)
ונמצא כי המוחין שבאו מחצות לילה ואילך אינם מסתלקים עד אחר היות היום ברור…
הנה אז כבר נסתלקו המוחין לגמרי ולא נשאר מהם דביקות ברישא דז"א
ולכן אנו צריכין לקרות ב' פעמים קריאת שמע (בשחרית) כידי להחזיר המוחין על ידינו, מדרגה אחר מדרגה. משא"כ כמנהג הותיקין לפי שהמוחין אשר באו אחר חצות לילה אין צורך לטרוח להחזירם וכמעט שהם חוזרים מעצמם, וכאשר אומרים קריאת שמע אז באים מוחין אחרים חדשים מעולים מאותם שהיו מחצות לילה. אבל עתה אנו צריכין לקריאת שמע הראשונה להמשיך אותם מוחין דחצות לילה, וקריאת שמע הב' להמשיך המוחין האחרים היותר עליונים.
והקריאת שמע שעל המטה אנו צריכין לעשותו מחדש ואינו מספיק בקריאת שמע דתפילת ערבית כמו שהספיק הקריאת שמע דשחרית אל זווג תפלת המנחה.