וַֽיְהִ֥י כׇל־הָאָ֖רֶץ שָׂפָ֣ה אֶחָ֑ת(לשון הקודש , בגימטריה , לעומת ארמית) וּדְבָרִ֖ים אֲחָדִֽים (התאחדו למטרה אחת)׃ וַֽיְהִ֖י בְּנׇסְעָ֣ם מִקֶּ֑דֶם(מקדמונו של עולם , לעזוב דרך הקודם וחיי המשפחה וההנהגה הקודמת)
וַֽיִּמְצְא֥וּ בִקְעָ֛ה( בקיעת המדרגה במידות שלהם ,פרצה בתכלית מטרה חדשה של טומאה , על ידי נמרוד שהיה מוכשר בע"ז) בְּאֶ֥רֶץ שִׁנְעָ֖ר וַיֵּ֥שְׁבוּ שָֽׁם׃ וַיֹּאמְר֞וּ אִ֣ישׁ אֶל־רֵעֵ֗הוּ(אומה לאומה) הָ֚בָה נִלְבְּנָ֣ה לְבֵנִ֔ים וְנִשְׂרְפָ֖ה לִשְׂרֵפָ֑ה וַתְּהִ֨י לָהֶ֤ם הַלְּבֵנָה֙ לְאָ֔בֶן(יצרו אבנים קדמה טכנולוגית ונכנסה בהם גאווה , כוחי ועוצם ידי…) וְהַ֣חֵמָ֔ר הָיָ֥ה לָהֶ֖ם לַחֹֽמֶר׃ וַיֹּאמְר֞וּ הָ֣בָה(היה זה ענין הכחשה באלוה ממעל, ובנו על ידי כח לשון הקודש) נִבְנֶה־לָּ֣נוּ עִ֗יר וּמִגְדָּל֙
(עיר גדולה ולכונן ממלכה אדירה, ובתוכו יבנו מגדל וראשו בשמים, שאז שכחו את השם, והתחילו להאמין שהשפע יורד מן כסילי השמים ורצו לעשות מגדל גבוה להעמיד ע"ז) וְרֹאשׁ֣וֹ בַשָּׁמַ֔יִם(העליונים, ההנהגה השמימית, כדי שלא יונהגו עוד התחתונים על ידי המזלות אלא הם ינהיגו את המזל והשפע שלהם בעצמם ויבטלו מעליהם גזירות) וְנַֽעֲשֶׂה־לָּ֖נוּ שֵׁ֑ם (נעבוד עבודה זרה , קצצו בנטיעות והפרידו הפרי מן האילן , שרצו להפריד ספירת מלכות משאר הספירות ולהשתמש בה כרצונם, וגם זה אינו מובן כלל, כי כל הספירות הם מעצם אלקות ואיך שייך להפריד ספירה אחת מספירות הקדושות שהם עצמות אלקות) פֶּן־נָפ֖וּץ(ידעו בנבואה שעתיד הקב"ה להפיצם מהארץ ולכן מיהרו בבניית המגדל להגיע לראשו ולשנות את זה) עַל־פְּנֵ֥י כׇל־הָאָֽרֶץ׃
וַיֵּ֣רֶד יְהֹוָ֔ה(להוציא מן הכח אל הפועל ) לִרְאֹ֥ת(במידת הדין , פתח פתח של תשובה ובוני בבל לא חזרו בתשובה [חוץ מתרח שהוליד את אברהם,לפי בראשית רבה] , ללמד לבריות שלא לגמור את הדין ושלא לומר דבר מה שלא רואין) אֶת־הָעִ֖יר(לעומת בני האדם , וראה בתולדות, שירבה חמס ושוד וגזל ורצח, וראה שהסוף יהיה שיושחתו כל בני אדם)
וְאֶת־הַמִּגְדָּ֑ל אֲשֶׁ֥ר בָּנ֖וּ בְּנֵ֥י הָאָדָֽם(בני אדם הראשון שכפר בטובת הבורא ואמר האשה אשר נתתה עמדי , כאילו שהבורא אשם שהביא לו אותה, ולא ראה את הטובה שקיבל , ושפרש ממנה הם יצאו בהשחתת זרעו באותם ק"ל שנים עם ליל-י"ת)׃ וַיֹּ֣אמֶר יְהֹוָ֗ה הֵ֣ן עַ֤ם אֶחָד֙ וְשָׂפָ֤ה אַחַת֙ לְכֻלָּ֔ם וְזֶ֖ה הַחִלָּ֣ם לַעֲשׂ֑וֹת(שכבר עוסקים ובונים את המגדל)
וְעַתָּה֙ לֹֽא־יִבָּצֵ֣ר מֵהֶ֔ם(יופסקו בירורי הניצוצות) כֹּ֛ל אֲשֶׁ֥ר יָזְמ֖וּ לַֽעֲשֽׂוֹת (אם אעזבם, יחשבו שיוכלו לעשות כל חפצם)׃
הָ֚בָה נֵֽרְדָ֔ה (לשון רבים , מדה כנגד מדה , כנגד הבה נבנה) וְנָבְלָ֥ה שָׁ֖ם שְׂפָתָ֑ם(לא רק שלא דיברו יותר לשון הקודש ובללו שפתם, גם שמות המלאכים והפעולות הוחלפו , שלא יוכלו להשתמש בהם יותר , ושנהפך לבם לשנוא זה את זה) אֲשֶׁר֙ לֹ֣א יִשְׁמְע֔וּ אִ֖ישׁ שְׂפַ֥ת רֵעֵֽהוּ׃ וַיָּ֨פֶץ יְהֹוָ֥ה אֹתָ֛ם מִשָּׁ֖ם(כינוס לרשעים רע להם ורע לעולם , )
עַל־פְּנֵ֣י כׇל־הָאָ֑רֶץ וַֽיַּחְדְּל֖וּ לִבְנֹ֥ת הָעִֽיר׃ עַל־כֵּ֞ן קָרָ֤א שְׁמָהּ֙ בָּבֶ֔ל כִּי־שָׁ֛ם בָּלַ֥ל יְהֹוָ֖ה שְׂפַ֣ת כׇּל־הָאָ֑רֶץ
וּמִשָּׁם֙ הֱפִיצָ֣ם(למד שאין להם חלק לעוה"ב כי הם קליפות/עכו"ם) יְהֹוָ֔ה עַל־פְּנֵ֖י כׇּל־הָאָֽרֶץ(היו 3 כתות , זו שאומרת נעלה ונשב שם, הפיצם ה. ל70 אומות , וזו שאומרת נעלה ונעשה מלחמה – נעשו קופים ורוחות. וזו שאומרת נעלה ונעבוד עבודת כוכבים, בלל ה' את שפתם[וייתקבצו לפי שפתם ככה])׃
בפשט:
אנשי דור המבול ביקשו לבנות לעצמם עיר בה יגורו כולם, ובאותה עיר לבנות מגדל גבוה מאוד. בורא העולם ראה במעשה זה חטא והעניש אותם בכך שבילבל את שפתם.
למה זה?
כי כוונתם של אנשי דור הפלגה היה לבנות מגדל גבוה, לשים בראש המגדל פסל(של מלאך המוות ,הס"מ-** עם חרב שלופה, מול כסא הכבוד) ובידי הפסל לשים חרב, כאילו הם מכריזים מלחמה בבורא העולם ועל כך הם נענשו.
עוד הסבירו כי בעוד האלוקים ציווה עליהם "פרו ורבו ומלאו את הארץ," להתפשט בארץ ולהתיישב בה, הם בחרו להתרכז רק במקום אחד וגם בכך התבטא חטאם.
ועוד פירוש זה,
בוני המגדל היו מעוניינים במטרה אחת בלבד, פרסום ושימור שמם, האדרה עצמית בלבד. הם היו מאוחדים למטרה אחת, לבנות בתי כנסת והכנסת ספרי תורה (כי ידעו שתיהיה שם תורה שבעל פה, התלמוד הבבלי… אז הכינו בתי כנסת מראש),אבל עשו זאת בשביל כבוד עצמי מתוך זה לעשות לעצמם שם, אך לא הייתה זו מטרה נעלית ומרוממת אלא מטרה חומרנית שהייתה ממוקדת בעצמם בלבד , כלומר אגו
והיה גבוה שכל העולם ייראה את המגדל ויבואו לשם
בנוסף אומרים , שהמדרש מתאר שהם היו כל כך אדוקים בתוכנית שלהם עד שהם היו מתאבלים על אבן(נסביר מה זה אבן , למטה…) שנופלת מהמגדל הזה יותר מעל איש שהיה נופל מקומה גבוהה ומת.
עוד ביאור:
היו אנשי הפלגה רשעים משכילים בכל חכמה, ועשו העיר והמגדל כדי להנצל מהמבול של אש,[כמו בונקרים] מפני שכבר ראו אבדון העולם במבול של מים פחדו לנפשם והוצרכו לעשות בנין מקום שאם ירצה להביא מבול של אש ולשרוף העולם שינצלו מהם ולא תקרב האש בגבולם.
הרמב"ן , מקשה על הפשט,
ואם כדבריהם, יהיו [- בוני העיר והמגדל] טיפשים. כי איך תהיה עיר אחת ומגדל אחד מספיק לכל בני העולם? או שמא היו חושבים שלא יפרו ושלא ירבו…?
והאמת היא שבוני בבל לא היו טיפשים בכלל , שחשבו שאם ייצאו מהאטמוספירה יילחמו ככה בבורא ויגיעו עליו , הרי ידעו לשון הקודש
אלא שהמגדל הגשמי , היה כלי , למגדל הרוחני של הע"ז שעשו
—-
בנוסף הם אמרו:
וְנַֽעֲשֶׂה־לָּ֖נוּ שֵׁ֑ם פֶּן־נָפ֖וּץ עַל־פְּנֵ֥י כׇל־הָאָֽרֶץ׃
(היו מתנבאים גם וידעו שעתיד הקב"ה להפיצם מהארץ ולכן מיהרו בבניית המגדל להגיע לראשו ולשנות את זה לפני שיקרה)
אלשיך:
ואנשים אלו ידעו שהם מהחיצוניים(מהקליפות), ושעתיד השי"ת להביא את אברהם בנפש מהקדושה, ואותם תשא רוח(תפזר אותם), לכן התחכמו לעשות דרך שיהיה העולם לחיצוניים לבדם, ולשם כך היו צריכים אחדות, ומצאו לשם כך בקעה המוכנה לקבל כל כחות הטומאה ליחדם, ויחודם יהיה לבנות בנינים בצירופי חכמת טומאות. ואמרו לבנות עיר ומגדל (חכמה ובינה דקליפה) נגד ירושלים וציון, שהוא מגדל דוד, כדי לשלשל שפע למקומות ההם. וראשו של המגדל שכולם יתייחדו אליו הוא סמ-א"ל, וכולם יעבדוהו, עד שלא יהיה מבא לשכינה בארץ
מתוך הזוהר , וליקוטי תורה נח , של האר"י:
בקצרה:
הם בנו מגדל של קליפות , על ידי השבעת מלאכים (זה גם למה לא פחדו מנח , כי אם יהיה מבול אמרו שישביעו את המלאך שיפסיק אותו) ,
וכל אבן כזאת במגדל , זה מלאכים שעבדו אותם, כדי לשלוט בו במקום ההנהגה של הבורא, הפכו את היוצרות ככה שמלאכים יותר קדושים היו למטה ופחות קדושים למעלה,
כדי לשנות את תכלית הבריאה לתכלית של סטרא אחרא,רצו להגיע לחכמה ובינה דקליפה שנקראים עיר ומגדל ,להגיע להררי החושך בטומאה שלהם איפה שעז"א ועזא"ל ולהחליף את הבורא בהם בהנהגה שלהם ולהוריד את הס"א לארץ, ולא יכלו להמשיך שפע מלמטה למעלה מהטומאה אליהם, ולכן השביעו במגדל הזה לקבל שפע מלמעלה למטה תוך כדי שהם בבקעה של הקליפות במקום שהם יעלו למעלה מהבקעה אל הקדושה והשפע,
כלומר שיעשו חטאים ולא ייתקדשו , ובכל זאת ייקבלו שכר ושפע ורחניות כאילו עשו מצווה , כלומר חיפשו את הדרך הקלה להרגיש צדיק ורוחני מבלי להיות צדיק,
לא דרך הישר של התקדשות וטהרה,
כי בנמרוד נכנס הס"א , והוביל את כל זה , כדי להפריד את השכינה , אמרו אחת לאלף ו תרנ"ו שנים הרקיע מתמוטט כשם שעשה בימי המבול בואו ונעשה לו סמוכות(ננצל את הפרצה הזאת לשנות את התכלית)
עוד בעיה של קיצוץ בנטיעות פה ,זה שהם יתקבצו , ובכל מקום ומקום בעולם יש ניצוצות קדושה שצריכים להתברר מהקליפה , ולכן אם כל האנשים ייתקבצו במקום אחד , יישארו מקומות שלא יהיה בהם בירורי ניצוצות , ולכן סטו מהתכלית אל תוך תאוות גשמיות והפסיקו את הבירורים והגדילו את הקלקול
אמרו השמים לבורא והארץ לנו, רצו להיות ולהרגיש אלוקות, שהבורא יעזוב אותם והם יישלטו בעולם וכוחות הטבע בעצמם,
כדי להנהיג את חייהם בעצמם בכחות המסורים לידם בהיותם טועים לחשוב כי אחרי שנסדרה הבריאה נמסרה היכולת להם להשתמש בכחות הנתנים בטבע הבריאה כפי רצונם ויוכלו להיות על ידי זה בלתי תלויים בהשגחה האלוקית. ובמחשבתם ורצונם זה שלא להיות קשור עם הנהגת השם כי אם להפרד ממנו ולהיות בעולם בעצמם, נמצא חטא של כפירה ומרידה בהן.,
כי בלבול השפה נעשה על ידי ההנהגה היותר עליונה, הנהגת שם הוי"ה, שהיא למעלה מהנהגת שם אלקים. שם "אלקים" מורה על ההנהגה התמידית המסודרת ומוגבלת במערכות הטבע, ולפי מערכה זו אפשר היה להם להוציא מזימתם. אבל כאן נתגלה אור הנהגת שם הוי"ה המראה על עצמיות רצון הבורא בבריאה המשדד כל מערכות ההנהגה הטבעית, והמתראה בעולם כשנצרך לתכלית המכוונת, ונקראה בתורה בלשון "וירד", "נרדה" וכדומה. וענין ירידה היינו שההנהגה העליונה מתגלית בתחתונים, ועל ידי זה עכב ובטל מחשבתם. והנה הם לא ידעו ולא הבינו…
וכי ענין הנהגת שם "הוי"ה" נסדר גם הוא בחוק הבריאה מבראשית, וזאת הידיעה נעלמה מהם, כי בהתבוננם בהנהגה התמידית של "אלקים" נדמה להם כי יש ביכולת בני האדם על ידי כח הבחירה שנתן להם להשתמש בכחות הבריאה שלא כחפץ ההשגחה, והם חפצו להעמיד עניני חייהם כרצון עצמם ולהלחם עם ההשגחה. וזהו כונת המדרש שאמרנו "נעלה לרקיע ונעשה עמו מלחמה", כלומר, שברצונם הפנימי היה לצאת מתחת יד ההשגחה, ולהשתמש בכחות הטבע הנפלאים שנתנו בבריאה שלא כתכלית המכוונת לפי רצונו יתברך… וכן יש להבין המדרש אמרו אחת לאלף ותרנ"ו שנה הרקיע מתמוטט בואו ונעשה לו סמוכות, דהיינו שחפצו למצא אמצעים גם כנגד פורעניות המבול, בהבינם כי אפשר למצא בכחות הנסתרים של הבריאה אמצעים גם כנגד פורעניות זו…
כי הנה בכונה זאת להשתחרר מעול ההשגחה, בחשבם שאפשר להשתמש בכחות הנתנים בבריאה שלא כחפץ ההשגחה והכונה התכליתית המכוונת בבריאה, היתה טמונה מרידה וכפירה באלקות, והיינו שחשבו כי מסבב הכל אחרי שברא כל הבריאה ונתן שליטה לכחות וממונים שונים, אפשר להשתמש בהם ולהפרידם משרשם, וזהו ענין "קצוץ בנטיעות", כי הם ידעו מא-ל אחד מסבב כל הסבות ושורש הכל, אבל טעו במרדם לאמר כי אחרי שברא הכל והשליט כחות עליונים ותחתונים על פי חוק וסדר קבוע, הרי כאלו כביכול עזב חס ושלום מוסרות ההנהגה מידו וארץ נתנה ביד רשע, כי על ידי כח הבחירה שנתן לו לאדם אפשר להשתמש בכחות ההם שלא ברצון הוי"ה ב"ה המכוון בבריאה…
כל כחות הבריאה אין להם מגרמייהו (מעצמם) כלום, וכל כחם אינו אלא מרצון האלקות המאיר בם, וכל עניני הטבע אינם רק כחלון שדרך שם מאיר לנו שפע רצון האלקי. והנה ספירת מלכות היא ספירה האחרונה מספירות הקדושה, מורה על אור האלקות המתקשר עם הבריאה להנהגת העולמות, ושעל ידה נכרת מלכותו ית' בבריאה, ולפי מה שנתבאר לפנינו ענין חטא דור הפלגה היה שחפצו להשתמש בכחות הנתנים בבריאה לפי טבע הנהגתה התמידית ולפעל עמם לבדם, וזהו לפי האמת שחפצו לפעול בכח האלקות הנמצא בהנהגת הבריאה התמידית ולהמשיך השפעת אור האלקי דרך הנהגה זו לבד. וקוראים לזה חכמי האמת שרצו להשתמש בספירת מלכות ולנתקה משאר הספירות
כי העקמימות שבדרכם (שהיא הפגם שמצאו בה) גרמה להם ללכת בלי תקון ובלי השקט, עד שאמרו הבה נבנה לנו עיר ומגדל וגו', דהיינו שבנו את חו"ב של הקליפות כנ"ל. ולא עוד אלא שנתמלאו בכעס שאמרו הדבר בפיהם, (דהיינו בשעה שאמרו הבה נבנה לנו וגו' כי נתכוונו בזה למלאות תאותם, וכל גרגרן כועס), דבר ההוא שאמרו, הוא רפש וטיט, (שהכתוב אומר עליהם ויגרשו מימיו רפש וטיט, דהיינו בחינות הקליפות הנקראות רפש וטיט, כולם הוציאו טנוף וגיעול מפיהם לחוץ, (דהיינו הזוהמא דחויא שהמשיכו באמירתם הבה נבנה וגו', עד שנטמאו (בטומאת הנחש), והנחש טימא אותם.
תא חזי, ויאמרו הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים, אין הבה אלא הזמנה בלבד, דהיינו רק דיבור בלי מעשה, אלא שהדיבור שאמרו, גרם בנין עיר ומגדל למעלה, כולם באו בעצה הרעה למאן בהקב"ה, ובאו בשטות בטפשות הלב.
אמר ר' אבא, שטות לקח לבם, אבל באו בחכמה דקליפה, כדי לצאת מרשות העליון הקדוש לרשות אחר, (להקליפות), ולהחליף כבודו ית' בכבוד אל זר
ויהי בנסעם מקדם, נסעו מלמעלה למטה, דהיינו שנסעו מארץ ישראל וירדו לבבל, אמרו הנה כאן המקום להדבק, (שפירוש שמקודם היו בארץ ישראל ששם ה"ס שפה אחת ודברים אחדים, שאין שם שום מקום מגע לחיצונים, כי בששת ימי המעשה השער סגור ומבריח החיצונים, וביום השבת המוחין דחכמה מעבירים החיצונים מהעולם, ועל כן לא יכלו בני הפלגה לעשות שם כלום, כי לא היה להם מקום להדבק אלא בהנסעם מקדם, שנסו מארץ ישראל לבבל לחוץ לארץ ששם שולטים ימות החול, אמרו כאן המקום להדבק ולהמשיך החכמה ממעלה למטה, כדי שיאירו גם בששת ימי המעשה, כי אין כאן התיקון שיהיה שער הפנימי סגור בששת ימי המעשה כמו בארץ ישראל
אמר רבי יונתן, אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים זה אברהם אבינו שלא הלך בעצת אנשי דור הפלגה שרשעים היו,
תנא דבי אליהו, והיה כעץ שתול על פלגי מים , כנגד אברהם אבינו, שאנשי דורו שהוא דור הפלגה לא היו יודעים שמו של הקב"ה אלא רק של מלאכים , אבל אברהם הגביר אמונה בבורא עולם לעומתם
עוד על , הבה נרדה , למה בלשון רבים,
קרא הקב"ה לשבעים מלאכים הסובבים כסא כבודו, ואמר להם באו ונבלבל את לשונם, ומנין שהקב"ה ירד אליהם, שנאמר הבה נרדה. ארדה אין כתיב אלא נרדה,
וירד הקדוש ברוך הוא ושבעים המלאכים הסובבים כסא כבודו, ובלבל את לשונם לשבעים גוים ולשבעים לשון, כל אחד ואחד גוי וכתבו ולשונו, ומנה מלאך על כל אומה ואומה
אחרי זה,
לא מכירין איש לשון רעהו, מה עשו לקח איש חרבו ונלחמו אלו עם אלו להשחית, וחצי העולם שם נפלו בחרב, ומשם הפיצם יי' על פני כל הארץ.
בוני בבל , הם לא היו טיפשים אלא ענינם היו , שהיו יודעין שמותיו של הקב"ה והיו משתמשין בו מעשיות והיו יודעין כל מלאך ומלאך כפי מדריגותו ולהשביע המלאך השולט עליו כי זהו ענין ההשבעות ושמושי שמות הקדושים שנדע כל שמושם להשביע התחתון בשם העליון המשפיע המושל עליו ואם ישנה דבר זה לא תעלה בידו כלל שום דבר.
ואלו היו יודעין כל זה. וזה שאמר בפ' בראשית "אז "הוחל כי בימי אנוש הוחל לקרוא בשם ה'". שהיו יודעין שמוש שמותיו יתברך.
גם פירוש המתרגם שפירש שהתחילו לעבוד ע"ז הכוונה הוא כי בידיעה הזאת שהיו משתמשין בשמותיו ית' היו מורידין כח לע"ז והכל א' שני הפרושים,
והנה שמוש זה לא היה עולה בידם אם לא היו יודעין צירוף האותיות והשמות בלשון הקודש כי א"א לשמוש השמות בלשון אחר. וז"ש ויהי כל הארץ שפה אחת גימטריה "לשון הקודש" ודברים אחדים הם ממש שמוש שמותיו ית' שהם אחדותו ית' ויחוד שמותיו הקדושים. ויאמרו "הבה נבנה לנו עיר ומגדל" ע"ז שהיה רצונם לעשות וראשו בשמים שיהא אל הע"ז כח מן הקדושה עליונה ע"י שמוש שמותיו כנ"ל כי כבר היו יודעים שאין בה כח אם לא יבא אליה מן הקדושה. וכוונתן היה שישפיע אליהם טובה בהכרח בכח שמוש שמותיו אף אם לא היו טובים, כי היו רוצים ללכת בשרירות לבם הרע ולא היו רוצים להשתעבד תחת הקדושה. כי צריך טורח גדול לסגף עצמו מתאוות החומר, והם היו רוצין להתעדן בתאות עוה"ז, והעבודה זרה תשפיע להם טובה בכח שמוש השמות כאמור.
והמכוין בכל זה היה נמרוד כי הוא ראש בדור הפלגה והיה חכם גדול בכח שמוש הזאת
ובאמת התיקון שלהם היה במצרים שעם ישראל ירד למצרים , לתקן את תולדות החטא של אדם הראשון,
שזה דור המבול והפלגה , ולהחזיר את הניצוצות חזרה לקדושה שזה הערב רב שהביאו איתם, וגם מהטומאה של מצרים להזדכך ולהתקדש כדי לקבל תורה מסיני,
דור המבול התיקון שלהם היה בבניית הפרמידות והטיט שקברו בו אנשים…
למה נגזר עליהם אותו השעבוד הקשה שאין כמותו, כנגד מה שחטאו בדור הפלגה "הבה נלבנה לבנים'" נאמר "וימררו את חייהם בחומר ובלבנים'" בנו את עיר פיתום ורעמס"ס כנגד חומה ומגדל,
כי העבודה הקשה דחומר ולבנים, הוא ממש אותו עון כפירה בעיקר של דור הפלגה, אשר המצרים החטיאו בו את בני ישראל. ויש להבין ההבדל שבין שני הגלגולים דדור המבול והפלגה, לבין הדור דגלות מצרים, כי בדור המבול והפלגה היו עוד שתי קליפות אלו דבוקות ומעורבות תוך הנשמות ההם דטפות קרי, וע"כ לא יכלו להתתקן לגמרי. אמנם אחר שכבר נפרדו הקליפות מהנשמות ונתלבשו במצרים, והנשמות עצמם בבני ישראל, אז נעשה התיקון אפשרי בנשמות בני ישראל, להוציאם ממצרים בסו"ה גוי מקרב גוי
עוד סרטונים בנושא: