נביא כמה מקורות בנושא , ואז נבאר:
בשער הפסוקים:
ובזה, יתבאר לך סוד יוצר אור ובורא חשך, כי לכאורה קשה מאד, שהבריאה העליונה תהיה חשך, והיצירה התחתונה תהיה אור. ויובן עם האמור כי עד החזה הנקרא בריאה, הם אורות מכוסים, ולכן נקרא חשך, והם דינים. ומן החזה ולמטה הנקרא יצירה, האורות מגולים, ונקרא אור:
[כלומר , עלמא דאתכסייא לעומת עלמא דאתגלייא]
הענין הוא. כי קודם שנאצלו ז"ת, הנקרא זו"ן דאצילות, שלאחר זמן התיקון. קדמו להם הז' מלכים דאדום דמיתו, שהם בחי' זו"ן [זה מה שנקרא גלמי[של ז"א] ראו עיניך[דא"ק]], בהיותם בלתי תקון. ואז היתה הארץ, שהיא נוקבא דז"א, תהו ובהו. וזה אומרו, והארץ היתה, ר"ל לשעבר, בזמן המלכים. ואחר זמן המלכים, אז התחיל התיקון, ונאצלו זו"ן מתוקנים. והנה הם נקראים ז"ת דאצילות, המתחילות מן החסד ולמטה. מה כתיב בתריה, ויאמר אלהים יהי אור וגו', שהוא התחלת התיקון, שהתחיל מן החסד הא' שבז"ת, הנקרא אור קדמאה. ואח"כ נאצלו שאר שבעה התחתונות, בשבעת ימי בראשית כנודע:
בעץ חיים:
כי נודע שהטעמים הם כתר והנקודות הם חכמה והתגין הם בינה ואותיות ז"ת נמצא כי העין הוא בחי' חכמה שהם הנקודות וזהו הטעם שחכמי העדה נקראו עיני העדה כמ"ש והיה אם מעיני העדה וגו' ובאלו הנקודות הם בחי' המלכים שמלכו בארץ אדום שמתו כמ"ש בע"ה. וז"ס והארץ היתה תהו ובהו כי הארץ היא ה' אחרונה שהוא בחי' העין כנ"ל והיא אשר היתה תהו ובהו שהוא ענין מיתת המלכים עד שבא התיקון שלהם ואז נאמר יהי אור ויהי אור וזהו פקח עיניך וראה שוממותינו. ולהבין פסוק זה נבאר מציאות הענין
שער מאמרי רשב"י:
וזהו ענין מ"ש ז"ל שאור שנברא ביום ראשון היה מאיר מסוף העולם ועד סופו כי סוף העולם העליון הוא יסוד וסופו הוא מלכות בנקודת ציון שבה ואור זה שנברא ביום ראשון הוא חסד עלאה בסוד יהי אור ואתגלייא בפומא דאמה שהוא סוף העולם העליון ואור זה היה מאיר בתמידות לזווג החתן עם הכלה
זוהר:
וַיֹּאמֶר אֱלֹהִי"ם יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר. מִכָּאן הִיא הָרֵאשִׁית לִמְצֹא גְנָזִים אֵיךְ נִבְרָא הָעוֹלָם בִּפְרָט. שֶׁעַד כָּאן הָיָה בִּכְלָל, וְאַחַר כָּךְ חָזַר לִהְיוֹת כְּלָל, לִהְיוֹת כְּלָל וּפְרָט וּכְלָל. עַד כָּאן הָיָה הַכֹּל תָּלוּי בָּאֲוִיר מִסּוֹד אֵין סוֹף.
יְהִי אוֹר – כָּל מַה שֶּׁיָּצָא בְּסוֹד זֶה יָצָא. יְהִי – עַל סוֹד שֶׁל אַבָּא וְאִמָּא, שֶׁהוּא י"ה. אַחַר כָּךְ חָזַר לַנְּקֻדָּה הָרִאשׁוֹנָה לִהְיוֹת רֵאשִׁית לְהִתְפַּשֵּׁט לְדָבָר אַחֵר אוֹר. וַיְהִי אוֹר – אוֹר שֶׁכְּבָר הָיָה. אוֹר זֶה סוֹד נִסְתָּר, הִתְפַּשְּׁטוּת שֶׁהִתְפַּשְּׁטָה וְנִבְקְעָה מִסּוֹד שֶׁל סֵתֶר הָאֲוִיר הָעֶלְיוֹן הַנִּסְתָּר. בָּקַע בַּתְּחִלָּה וְהוֹצִיא נְקֻדָּה נִסְתֶּרֶת אַחַת מִסּוֹד שֶׁלּוֹ, שֶׁהֲרֵי אֵין סוֹף בָּקַע מֵאֲוִיר שֶׁלּוֹ וְגִלָּה נְקֻדָּה זוֹ י'. כֵּיוָן שֶׁי' זוֹ הִתְפַּשְּׁטָה, מַה שֶּׁנִּשְׁאָר נִמְצָא אוֹר מֵאוֹתוֹ סוֹד שֶׁל אוֹתוֹ אֲוִיר נִסְתָּר.
יְהִי אוֹר – שֶׁהוּא אֵ"ל גָּדוֹל סוֹד שֶׁיָּצָא מֵאֲוִיר רִאשׁוֹן. וַיְהִי – סוֹד שֶׁל חֹשֶׁךְ שֶׁנִּקְרָא אֱלֹהִי"ם, אוֹר שֶׁנִּכְלָל שְׂמֹאל בְּיָמִין. וְאָז מִסּוֹד שֶׁל אֵ"ל יֵשׁ אֱלֹהִי"ם, נִכְלָל יָמִין בִּשְׂמֹאל וּשְׂמֹאל בְּיָמִין.
הַכֹּל הָיָה בָּאָרֶץ נִסְתָּר וְלֹא הִתְגַּלָּה, וְכֹחַ וְתֹקֶף וּמַיִם קְפוּאִים בְּתוֹכָהּ, וְלֹא זָרְמוּ וְלֹא הִתְפַּשְּׁטוּ, עַד שֶׁהֵאִיר עָלֶיהָ הָאוֹר שֶׁלְּמַעְלָה, וְהָאוֹר הִכָּה בַּקְּרִישָׁה וְהִפְשִׁירוּ צִבְאוֹתֶיהָ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר. זֶהוּ אוֹר רִאשׁוֹן עֶלְיוֹן שֶׁהָיָה מִקֹּדֶם לָכֵן.
וַיֹּאמֶר אֱלֹהִי"ם יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר. [ויאמר אלהי"ם, למי הוא אומר? אינו אומר אלא לאחרים, יהי אור לעולם הזה, ויהי אור לעולם הבא]. וְזֶהוּ הָאוֹר שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בַּתְּחִלָּה, וְהוּא אוֹר הָעַיִן, וְהוּא אוֹר שֶׁהֶרְאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאָדָם הָרִאשׁוֹן וְהָיָה רוֹאֶה בּוֹ מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹף הָעוֹלָם, וְהוּא אוֹר שֶׁהֶרְאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְדָוִד, וְהָיָה מְשַׁבֵּחַ וְאוֹמֵר (תהלים לא) מָה רַב טוּבְךְ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךְ. וְהוּא הָאוֹר שֶׁהֶרְאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה וְרָאָה בּוֹ מִגִּלְעָד וְעַד דָּן.
קָם סָבָא חַד פָּתַח וְאָמַר, יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר, יְהִי אוֹר דָּא יְמִינָא, וַיְהִי אוֹר דָּא שְׂמָאלָא
[כלומר ימין אור ישר , שמאל אור חוזר]
ספר הבהיר:
אמר ר' ברכיה מאי דכתיב (בראשית א, ג) ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור, ולא והיה אור, משל למלך שהיה לו חפץ נאה והקצהו עד שזימן לו מקום ושמהו שם הה"ד יהי אור ויהי אור שכבר היה:
בנוסף זוהר בראשית א,ב , וזוהר חדש על בראשית , ותיקוני הזוהר , של פירוש בעל הסולם, ומלאכת הסולם
יש שם המון על בראשית , לפרטי פרטים… על כל פסוק,
—————————-
אז אחרי שראינו את המקורות , נבין את העניין עצמו בקצרה:
בְּרֵאשִׁ֖ית בָּרָ֣א אֱלֹהִ֑י"ם אֵ֥ת הַשָּׁמַ֖יִם וְאֵ֥ת הָאָֽרֶץ׃
[מספר בכללות על הבריאה , ראשית חכמה דאצילות, נקרא שם יהו"ה שם , ובינה דאצילות נקראית שם אלהי"ם ,
שמים זה זעיר אנפין , מה שאנחנו קוראים לו קב"ה , וארץ זה הנוקבא , מה שאנחנו קוראים לה השכינה ,
ועכשיו חוזר ומפרט מההתחלה לפרטים על כל חלק בבריאה]
וְהָאָ֗רֶץ הָיְתָ֥ה תֹ֙הוּ֙ וָבֹ֔הוּ
[הארץ הכוונה ארץ אדום , שהיו בה 7 מלכי אדום שמתו , זה תהליך התהו של שבירת הכלים מא"ק ל עולם הבריאה,
ואז בבהו , נתקנה פרסא/חוצץ/רקיע , ובא המלך הדר והאיר בשם מ"ה, ואיחה את הכלים השבורים,חזרה למעלה,
ורק אז נוצרו כלים לעולמות הפירוד , בריאה יצירה עשיה , אבל המקום של העולמות עדיין היו ריקים, עוד לא היה גשמיות,
כלומר עד שלא היה בהו , לא היה בכלל עולם הזה , ועד שלא היה תהו , לא היה אצילות , אלא היה רק אין סוף ברוך הוא , ו אור אין סוף ועולם א"ק…
בבחינת עקודים ואז נקודים,
והיה בחינת ספירות דעיגולים ולא ספירות דיושר, ואחרי התיקון ניהיה עולם ברודים , וניהיה ספירות דיושר]
וְחֹ֖שֶׁךְ עַל־פְּנֵ֣י תְה֑וֹם
[עכשיו היה עוד צמצום שני , מאצילות ובריאה , לסוף עשיה , ואז מלכות דאצילות עלתה לבינה , שהיא ב של בראשית והשכינה היא הנקודה שבתוך הב, נקודה בהיכליה, לקבל עיטור השמות הקדושים,
עלתה לבינה בתהליך רוחני הדומה למה שאנחנו מכירים כליקוי חמה , המלכות עלתה מתחת לחכמה של הבינה , לקבל משם , מ"י של אלהי"ם , ואותיות אל"ה שהם דינים בבחינת חשך, ירדו לזעיר אנפין שנקרא שמש , לחסד גבורה תפארת שלו, והבינה נקראית ככה במצב הזה תהומה רבה , התהום הגדול]
[ואז , השכינה שהיא הייתה נפש , קיבלה רוח מצד אמא עילאה , הבינה שנקראית אלהי"ם הביאה לה דרגת רוח , לצורך קבלת המוחין בויהי אור שמוחין זה כתר חכמה בינה,
ואז נהיה פרסא/חוצץ ,שמשם מתחיל החושך , מציאות של דין והסתרה מהבורא, בין אצילות לעולמות הפירוד, וכל הניצוצות שנפלו , היה תחיית המתים לניצוצות כמו שהיה למלכי אדום, וכמו שרואים למטה בתמונה בכחול זה המים, ומה שמעל הפרסא זה על פני המים , אז הניצוצות שנפלו , רובם התבררו ועלו על פני המים , הניצוצות שהתבררו לטוב , ומה שלא התברר נפל עד הסוף , וניהיה ל11 סממני הקטורת , 11 ארורים , וזה הרפ"ח ניצוצות שאנחנו מבררים במעשינו , אומנם אחרי חטא אדם ראשון אנחנו מבררים בנוסף את קלי' נוג"ה , וגם ביציאת מצרים רוב הניצוצות התבררו, ונשאר לדורנו קצת , אבל לדור שלנו זה לא פשוט]
וַיֹּ֥אמֶר אֱלֹהִ֖י"ם יְהִ֣י א֑וֹר וַֽיְהִי־אֽוֹר׃
[אז עכשיו יש לנו א"ק ואצילות , באצילות 5 פרצופים[פרצוף זה 10 ספירות] , ויש את עולמות בי"ע , שהם כרגע ריקים,
אז כרגע באצילות זעיר אנפין ונוקבא לא היו מתוקנים , אז הבורא תיקן אותם כדי להאיר לנו נכון, ואז ימי בראשית הם היווצרות פרצוף הימים והזמנים, הם שורש הרוחניות של הזמן והחגים,
לפני זה לא היה מציאות של זמן כלל , אז בתיקון הזה של זו"ן , אמא , מתקנת אותם , כל יום של בראשית הוא ספירה מזו"ן דאצילות, וכל יום כזה מורכב מ7 ספירות שעליהם מדבר כל פסוק בפרטות של כל יום,אז יום ראשון זה כנגד חסד דאצילות, יום שני , כנגד גבורה דאצילות…. ושבת כנגד מלכות דאצילות , השכינה…]
נבין אז מה זה יהי , י"ה זה כנגד חכמה ובינה דאצילות וי אחרונה , כנגד ישראל סבא ותבונה ,
כלומר שפרצוף אבא מביא הארה של אור הגנוז מאין סוף, אל אמא שהיא בינה , והיא מביא לישסו"ת ואז
משם נמשך הארה לפרצופי זו"ן
אז יופי , אחרי ההקדמות האלה , נוכל לבאר את העניין של יהי אור , לעומת ויהי אור,
יהי אור , זה תיקון החסד שבחסד דאצילות על ידי האור הגנוז דאין סוף , ויהי אור , זה תיקון הגבורה שבחסד דאצילות,
וכן בסופו של דבר כמו שאמרת , אחד מצד החסד ואחד מצד הגבורה , שהוא בחינת חושך ניהיה אחרי זה ,
כי האור הגנוז , נגנז , כלומר שחושך זה בריה ממש , יוצר אור ובורא חושך
אז כלומר , ימי בראשית הם בריאה בפני עצמן , הם לא מידת זמן , אלא יום זה כינוי למילה ספירה לשון ספיר,
כל יום כזה , יכול לקחת זמן לא משוער כלל , אלא הם שלבים מסויימים בבריאה , שאחד יכול לקחת גם 100 אלף שנה , והיום השני יכול לקחת 2 מיליון שנה, ויום שלישי יכול לקחת 2 מילי שניות , כלומר כל יום לקח כמה זמן שהיה צריך לקחת לאותו שלב להיווצר , שכן כל ימי בראשית הם לא בזמן אדם
זה לא סותר כלל , כי ימי בראשית לא מדברים בכלל על מידת זמן ,
לכן נאמר , בששת ימים עשה את השמים ואת הארץ , ולא רשום , כששת ימים,
בנוסף רשום שבעת ימים תשבו בסוכה , שהם כנגד 7 אושפיזין, ולא מידת זמן הכוונה,
אז כשהיה תיקון בחסד דאצילות , אותו תיקון במקביל , השתלשל לעולמות הפירוד,
באופן מידי , משתלשל אותו תיקון מהרוחני לגשמי,
עד עולם עשיה
אז כשרשום : וַיַּ֣עַשׂ אֱלֹהִים֮ אֶת־הָרָקִ֒יעַ֒,
זה הכוונה , היקום, ביום השני ,
אז זה שהתיקונים הם רוחניים זה לא סותר את ההשתלשלות הגשמית שלהם,
אומנם , עד שלא חטא אדם ראשון, לא היה גשמיות ,
אלא מה שאנחנו מכנים היום גשמיות , היה במציאות זכה יותר , בעולם היצירה ,
היקום וכל זה ,
ולמטה בעשיה היו הקליפות וחוץ לארץ ישראל,
כלומר זה שזה רוחני זה לא אומר לא קיים , שכן גם מלאכים כיום הם מעולם יצירה וקיימים,
אז
רק אחרי שאדם חטא , כל העולמות נפלו , והאדם והיקום והארץ כולם קיבלו לבוש גשמי של קליפת נוג"ה
ועכשיו צריך לתקן את כל זה ולעלות חזרה לשורש
ועכשיו שהכלל נפל , הקליפות קיבלו כח והתעלו מעל עשיה הגשמית ,
ככנגד שהעולם הזה , הוא במקום הכי תחתון של הסתרת האלוקות מאיתנו , ומשם אנחנו צריכים לעלות