10 הדיברות הם בעצם שורש תרי"ג מצוות , שבהם כלול הכל
שמות כ – יתרו:
וַיְדַבֵּ֣ר אֱלֹהִ֔י"ם אֵ֛ת כׇּל־הַדְּבָרִ֥ים הָאֵ֖לֶּה לֵאמֹֽר׃
אָֽנֹכִ֖"י֙ יְהֹוָ֣"ה אֱלֹהֶ֑֔יךָ אֲשֶׁ֧ר הוֹצֵאתִ֛יךָ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם מִבֵּ֣֥ית עֲבָדִֽ֑ים׃ לֹֽ֣א־יִהְיֶֽ֥ה־לְךָ֛֩ אֱלֹהִ֥֨י"ם אֲחֵרִ֖֜ים עַל־פָּנַָֽ֗י׃ לֹֽ֣א־תַֽעֲשֶׂ֨ה־לְךָ֥֣ פֶ֣֙סֶל֙ ׀ וְכׇל־תְּמוּנָ֔֡ה אֲשֶׁ֤֣ר בַּשָּׁמַ֣֙יִם֙ ׀ מִמַּ֔֡עַל וַֽאֲשֶׁ֥ר֩ בָּאָ֖֨רֶץ מִתַָּ֑֜חַת וַאֲשֶׁ֥ר בַּמַּ֖֣יִם ׀ מִתַּ֥֣חַת לָאָֽ֗רֶץ׃ לֹֽא־תִשְׁתַּחֲוֶ֥֣ה לָהֶ֖ם֮ וְלֹ֣א תׇעׇבְדֵ֑ם֒ כִּ֣י אָֽנֹכִ֞"י יְהֹוָ֤"ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ אֵ֣ל קַנָּ֔א פֹּ֠קֵד עֲוֺ֨ן אָבֹ֧ת עַל־בָּנִ֛ים עַל־שִׁלֵּשִׁ֥ים וְעַל־רִבֵּעִ֖ים לְשֹׂנְאָֽ֑י׃ וְעֹ֥֤שֶׂה חֶ֖֙סֶד֙ לַאֲלָפִ֑֔ים לְאֹהֲבַ֖י וּלְשֹׁמְרֵ֥י מִצְוֺתָֽי׃
לֹ֥א תִשָּׂ֛א אֶת־שֵֽׁם־יְהֹוָ֥"ה אֱלֹהֶ֖יךָ לַשָּׁ֑וְא כִּ֣י לֹ֤א יְנַקֶּה֙ יְהֹוָ֔"ה אֵ֛ת אֲשֶׁר־יִשָּׂ֥א אֶת־שְׁמ֖וֹ לַשָּֽׁוְא׃
זָכ֛וֹר֩ אֶת־י֥֨וֹם הַשַּׁבָּ֖֜ת לְקַדְּשֽׁ֗וֹ׃ שֵׁ֤֣שֶׁת יָמִ֣ים֙ תַּֽעֲבֹ֔ד֮ וְעָשִׂ֖֣יתָ כׇּֿל־מְלַאכְתֶּֽךָ֒׃ וְי֨וֹם֙ הַשְּׁבִיעִ֔֜י שַׁבָּ֖֣ת ׀ לַיהֹוָ֣"ה אֱלֹהֶ֑֗יךָ לֹֽ֣א־תַעֲשֶׂ֣֨ה כׇל־מְלָאכָ֜֡ה אַתָּ֣ה ׀ וּבִנְךָֽ֣־וּ֠בִתֶּ֗ךָ עַבְדְּךָ֤֨ וַאֲמָֽתְךָ֜֙ וּבְהֶמְתֶּ֔֗ךָ וְגֵרְךָ֖֙ אֲשֶׁ֥֣ר בִּשְׁעָרֶֽ֔יךָ׃ כִּ֣י שֵֽׁשֶׁת־יָמִים֩ עָשָׂ֨ה יְהֹוָ֜"ה אֶת־הַשָּׁמַ֣יִם וְאֶת־הָאָ֗רֶץ אֶת־הַיָּם֙ וְאֶת־כׇּל־אֲשֶׁר־בָּ֔ם וַיָּ֖נַח בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֑י עַל־כֵּ֗ן בֵּרַ֧ךְ יְהֹוָ֛"ה אֶת־י֥וֹם הַשַּׁבָּ֖ת וַֽיְקַדְּשֵֽׁהוּ׃
כַּבֵּ֥ד אֶת־אָבִ֖יךָ וְאֶת־אִמֶּ֑ךָ לְמַ֙עַן֙ יַאֲרִכ֣וּן יָמֶ֔יךָ עַ֚ל הָאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁר־יְהֹוָ֥"ה אֱלֹהֶ֖יךָ נֹתֵ֥ן לָֽךְ׃
לֹ֥֖א תִּֿרְצָֽ֖ח׃
לֹ֣֖א תִּֿנְאָֽ֑ף׃
לֹ֣֖א תִּֿגְנֹֽ֔ב׃
לֹֽא־תַעֲנֶ֥ה בְרֵעֲךָ֖ עֵ֥ד שָֽׁקֶר׃
לֹ֥א תַחְמֹ֖ד בֵּ֣ית רֵעֶ֑ךָ לֹֽא־תַחְמֹ֞ד אֵ֣שֶׁת רֵעֶ֗ךָ וְעַבְדּ֤וֹ וַאֲמָתוֹ֙ וְשׁוֹר֣וֹ וַחֲמֹר֔וֹ וְכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר לְרֵעֶֽךָ׃
מקראות גדולות:
https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%22%D7%92_%D7%A9%D7%9E%D7%95%D7%AA_%D7%9B_%D7%91
https://www.mgketer.org/tanach/2/20/2
אור החיים:
https://he.wikisource.org/wiki/%D7%90%D7%95%D7%A8_%D7%94%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D/%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%AA_%D7%99%D7%AA%D7%A8%D7%95#%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%9B
———————
דברים ה – ואתחנן:
אָֽנֹכִ֖"י֙ יְהֹוָ֣"ה אֱלֹהֶ֑֔יךָ אֲשֶׁ֧ר הוֹצֵאתִ֛יךָ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם מִבֵּ֣֥ית עֲבָדִֽ֑ים׃ לֹ֣א־יִהְיֶֽ֥ה־לְךָ֛֩ אֱלֹהִ֥֨י"ם אֲחֵרִ֖֜ים עַל־פָּנַָֽ֗י׃ לֹֽ֣א־תַעֲשֶֽׂ֨ה־לְךָ֥֣ פֶ֣֙סֶל֙ ׀ כׇּל־תְּמוּנָ֔֡ה אֲשֶׁ֤֣ר בַּשָּׁמַ֣֙יִם֙ ׀ מִמַּ֔֡עַל וַאֲשֶׁ֥ר֩ בָּאָ֖֨רֶץ מִתַָּ֑֜חַת וַאֲשֶׁ֥ר בַּמַּ֖֣יִם ׀ מִתַּ֥֣חַת לָאָֽ֗רֶץ׃ לֹא־תִשְׁתַּחֲוֶ֥֣ה לָהֶ֖ם֮ וְלֹ֣א תׇעׇבְדֵ֑ם֒ כִּ֣י אָנֹכִ֞"י יְהֹוָ֤"ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ אֵ֣ל קַנָּ֔א פֹּ֠קֵד עֲוֺ֨ן אָב֧וֹת עַל־בָּנִ֛ים וְעַל־שִׁלֵּשִׁ֥ים וְעַל־רִבֵּעִ֖ים לְשֹׂנְאָֽ֑י׃ וְעֹ֥֤שֶׂה חֶ֖֙סֶד֙ לַֽאֲלָפִ֑֔ים לְאֹהֲבַ֖י וּלְשֹׁמְרֵ֥י מצותו מִצְוֺתָֽי׃
לֹ֥א תִשָּׂ֛א אֶת־שֵֽׁם־יְהֹוָ֥"ה אֱלֹהֶ֖יךָ לַשָּׁ֑וְא כִּ֣י לֹ֤א יְנַקֶּה֙ יְהֹוָ֔"ה אֵ֛ת אֲשֶׁר־יִשָּׂ֥א אֶת־שְׁמ֖וֹ לַשָּֽׁוְא׃
שָׁמ֛֣וֹר אֶת־י֥וֹם֩ הַשַּׁבָּ֖֨ת לְקַדְּשׁ֑֜וֹ כַּאֲשֶׁ֥ר צִוְּךָ֖֣ ׀ יְהֹוָ֥֣"ה אֱלֹהֶֽ֗יךָ׃ שֵׁ֤֣שֶׁת יָמִ֣ים֙ תַּֽעֲבֹ֔ד֮ וְעָשִׂ֖֣יתָ כׇּֿל־מְלַאכְתֶּֽךָ֒׃ וְי֨וֹם֙ הַשְּׁבִיעִ֔֜י שַׁבָּ֖֣ת ׀ לַיהֹוָ֣"ה אֱלֹהֶ֑֗יךָ לֹ֣א תַעֲשֶׂ֣ה כׇל־מְלָאכָ֡ה אַתָּ֣ה וּבִנְךָֽ־וּבִתֶּ֣ךָ וְעַבְדְּךָֽ־וַ֠אֲמָתֶךָ וְשׁוֹרְךָ֨ וַחֲמֹֽרְךָ֜ וְכׇל־בְּהֶמְתֶּ֗ךָ וְגֵֽרְךָ֙ אֲשֶׁ֣ר בִּשְׁעָרֶ֔יךָ לְמַ֗עַן יָנ֛וּחַ עַבְדְּךָ֥ וַאֲמָתְךָ֖ כָּמֽ֑וֹךָ׃ וְזָכַרְתָּ֗֞ כִּ֣י־עֶ֤֥בֶד הָיִ֣֙יתָ֙ ׀ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔֗יִם וַיֹּצִ֨אֲךָ֜֩ יְהֹוָ֤֨"ה אֱלֹהֶ֤֙יךָ֙ מִשָּׁ֔ם֙ בְּיָ֥֤ד חֲזָקָ֖ה֙ וּבִזְרֹ֣עַ נְטוּיָ֑֔ה עַל־כֵּ֗ן צִוְּךָ֙ יְהֹוָ֣"ה אֱלֹהֶ֔יךָ לַעֲשׂ֖וֹת אֶת־י֥וֹם הַשַּׁבָּֽת׃
כַּבֵּ֤ד אֶת־אָבִ֙יךָ֙ וְאֶת־אִמֶּ֔ךָ כַּאֲשֶׁ֥ר צִוְּךָ֖ יְהֹוָ֣"ה אֱלֹהֶ֑יךָ לְמַ֣עַן ׀ יַאֲרִיכֻ֣ן יָמֶ֗יךָ וּלְמַ֙עַן֙ יִ֣יטַב לָ֔ךְ עַ֚ל הָֽאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁר־יְהֹוָ֥"ה אֱלֹהֶ֖יךָ נֹתֵ֥ן לָֽךְ׃
לֹ֥֖א תִּֿרְצָֽ֖ח׃
וְלֹ֣֖א תִּֿנְאָֽ֑ף׃
וְלֹ֣֖א תִּֿגְנֹֽ֔ב׃
וְלֹֽא־תַעֲנֶ֥ה בְרֵֽעֲךָ֖ עֵ֥ד שָֽׁוְא׃
וְלֹ֥א תַחְמֹ֖ד אֵ֣שֶׁת רֵעֶ֑ךָ וְלֹ֨א תִתְאַוֶּ֜ה בֵּ֣ית רֵעֶ֗ךָ שָׂדֵ֜הוּ וְעַבְדּ֤וֹ וַאֲמָתוֹ֙ שׁוֹר֣וֹ וַחֲמֹר֔וֹ וְכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר לְרֵעֶֽךָ׃
מקראות גדולות:
https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%22%D7%92_%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%9D_%D7%94_%D7%95
https://www.mgketer.org/tanach/5/5/6
אור החיים:
https://he.wikisource.org/wiki/%D7%90%D7%95%D7%A8_%D7%94%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A2%D7%9C_%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%9D_%D7%94
——————————-
פירושים על פי הסוד:
זוהר יתרו:[98-148]
http://www.ashlagbaroch.org/Zohar/itro.pdf
זוהר חדש – ויצא: [1-4]
http://www.ashlagbaroch.org/Zohar/ZH_VaYetze.pdf
שער הפסוקים – יתרו כ:
https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%A2%D7%A8_%D7%94%D7%A4%D7%A1%D7%95%D7%A7%D7%99%D7%9D/%D7%A9%D7%9E%D7%95%D7%AA#%D7%A1%D7%99%D7%9E%D7%9F_%D7%9B'
פירוש הרקנאטי על התורה:
לא יהיה לך אלהי"ם אחרים על פני וגו'. אלהים אחרים הם המלאכים שלא יאמר אדם הואיל והקב"ה עושה מעשיו ע"י שלוחיו ושלוחו של אדם כמוהו וראוי:
לעבדם כי עבד מלך מלך. על כן הזהיר עליהם ובכללם כל האמצעיים. ולפי הפירוש הזה יש לשאול מה טעם אמרו על פני ומה שאמרו רבותינו ז"ל כל זמן שאני קיים או כל זמן שאני שם אינו מספיק שהרי כמה מצות יש שנוהגות בכל מקום ובכל זמן ולא נאמר בהם על פני לתלות זמנם ומקומם בקיום אמתתו ית' אבל אמר בהם בכל מושבותיכם. אות היא לעולם. ויש שלא נאמר בהם אחת מכל אלה ונוהגות בכל מקום ובכל זמן. על כן יש לפרש כי על פני פירושו לשון תוספת כמו אם תקח נשים על בנותי. ולמדנו שפניו של הקב"ה הם אלהינו:
והזהירנו שלא להוסיף עליהם אלהים אחרים ועל כן תרגם אונקלוס בר מני. והנה פניו של הקב"ה הם פני רחמים רומזים לת"ת ישראל והאחרים הם זרועות עולם שלא יעבדם ע"י קציצה וכן אמרו רבותינו ז"ל במדרש רות (זוהר חדש ע"ח) אלהים אחרים דא חמור ואתון כוונו לחמורו של אברהם ואתונו של בלעם. ורמזתי ענינם. האחד זכר והשני נקבה והם אלהי כסף ואלהי זהב שמזהיר עליהם בפסוק וידעת ענין כסף וזהב זהו שנאמר ירא את י"י בני ומלך (משלי כד' כא'). ועם שונים אל תתערב. וכתיב אל תט ימין ישמאל (משלי ד' כז'). ענין אחר אלהים אחרים רמז לכחות הטומאה והזהיר על כל עבודה להם שנאמר לא תעבדם כי בהיות האדם עובדם אפילו פוער לפעור וזורק אבן למרקוליס מחזק בהן רוח הטומאה כי לכל עבודה זרה יש לה כח הטומאה למעלה וכבר אמרו רז"ל על שרו של פעור שבא לת"ח אחד. והחכם רבי עזרא כתב כבר ידעת מהו אחרית והדברים המקבלים משם נקראים אחרים נטה דעתו לפירוש הראשון כי המלאכים מקבלין מהשכינה הנקראת אחרית. ויש לשאול אחרי שההשתחויה הוא מן הד' עבודות שחייבה בהן התורה מיתה בין כדרכה בין שלא כדרכה איך יהושע השתחוה למלאך שנאמר ויפול יהושע אל פניו ארצה וישתחו. וכן אברהם אבינו ע"ה שנאמר וירא וירץ לקראתם מפתח האהל וישתחו ארצה. ויש להשיב כי בלובשם צורת אדם מותר להשתחוות להם כמו שמותר להשתחוות לאדם מה שאין כן בפושטן המלבוש והבן זה:
לא תעשה לך פסל וכל תמונה וגו'. כבר הודעתיך כי פעולת התחתונים פועלים למעלה וכל העושה פסל ותמונה לשכינה הרי הוא מפרידה מן הבנין. אמרו רבותינו ז"ל בראש השנה ובמסכת עבודה זרה דמות צורות לבנה היו לו לרבן גמליאל וכו' ומי שריא וכו'. ומביא שם לא תעשון כדמות שמשי המשמשים לפני במרום שרפים ואופנים וחיות הקדש וכו' פירשתיו בצורה הכתובה במרכבת יחזקאל ודרשו עוד לא תעשון אתי לא תעשון אותי רמז על צורת אדם הראשון שנאמר בו בצלמינו כדמותינו וכן אמרו עוד נסתכלת בדמות דיוקני בדיוקני עצמה אל תסתכל על צורת אדם הראשון ועוד אמרו אדם בפני שכינה כקוף בפני אדם ולכן אמרו רבותינו ז"ל כל הפרצופין מותרין חוץ מפרצוף אדם. ולשון פסל מלשון פסל לך על שם שהיא נאצלת מן הבנין. וטעם אל קנא כי הוא יתברך מקנא בהיותו נותן תהלתו לאחר כדרך מי אשר חטא לי אמחנו מספרי וכבר פירשתי. ולשון קנא מלשון רוח קנאה ולכן לא תמצאנו רק בעבודה זרה. וטעם לאוהבי ולשומרי מצותי ידעת רמז אהבה והשמירה וכן היתה כוונת רז"ל במכילתא לאוהבי זה אברהם וכיוצא בו ולשומרי מצותי אלו הנביאים והזקנים. כתב הרב ז"ל יש בזה סוד אמרו שאברהם נתן נפשו באהבה כענין שכתוב חסד לאברהם ושאר הנביאים בגבורה:
<הגה"ה בין בדבר המופלא הזה כמו שאדם מקצץ בנטיעות ובפרט ע"י עבודה זרה כך יגרום מניעת ההתפשטות מן הייחוד העליון השלם ועל כן כתיב אל קנא ודעהו וכן אמר עזרא חבול חבלנו לך ולא שמרנו. וכל מי שהוא פוסל מדה אחת מחברתה אפילו במחשבתו הרי זה בכלל עובד עבודה זרה. ודעהו מחטא המקושש או ח"ו מדמה בכח הדמיון שום צורה ולכן צריך ליזהר מכח הדמיון שהוא המסית בדברים אלו כי לא יצייר אלא דבר גשמי כמוה והשם יתברך יצלינו משגיאה. עד כאן הגה"ה>:
לא תשא את שם יי' אלהיך לשוא וגו'. דע כי הנשבע לשוא הרי זה קוצץ בנטיעות וזה טעם לא תשא ולא אמר תשבע רק לא תשא כלומר לא תשא החתן מבת זוגו. כי לא ינקה יי' וגו'. כי בהיות החיבור שלם כתיב ונקתה ונזרעה זרע. וזה שהפריד לא ינקה:
פוקד עון אבות על בנים רמז בו לסוד העבור וכבר רמזנוהו גם סוד עושה חסד לאלפים פירשתי בסוד העיבור:
זכור את יום השבת לקדשו. ובמשנה תורה שמור ובספר הבהיר זכור לזכר שמור לכלה. והענין כי מלת זכירה היא מצות עשה וכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה זכרהו על היין בכניסתו ומצות עשה יוצאה ממדת זכור הבאה מן האהבה כי העושה מצות אדוניו אוהב אותו ואדוניו מרחם לו. וזהו לזכר למ"ד (מים דכורים). ומלת שמירה היא היא במצות לא תעשה והרמז לשכינה והיא מדת היראה כי הנשמר מעשות דבר רע בעיני אדוניו ירא אותו ועל כן שמור לכלה. ועוד אמר זכור ליום ושמור לילה. הרמז למדת יום ומדת לילה והנה זכור למצות עשה ושמור למצות לא תעשה והם כלל הכל כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה במדרש רות (זוהר חדש פ"ה) זכור ושמור כללא דאורייתא. וכתב הרב ז"ל ואני תמה אם נאמר שמור מפי הגבורה למה לא נכתב בלוחות הראשונות. ויתכן שבראשונות ובאחרונות היה כתוב זכור ומשה פירש להם כי שמור גם כן נאמר עמו וזו כוונתם באמת. והנראה במכתב הלוחות שהיו ה' הראשונים בלוח אחד וה' שניים בלוח אחד שיהיו ה' כנגד ה' כענין שהזכירו בספר יצירה י' ספירות בלימה ה' כנגד ה' וברית יחיד מכוון באמצע ומשם יתבאר לך למה היו שתים כי עד כבד את אביך הוא כנגד תורה שבכתב ומכאן ואילך כנגד תורה שבעל פה ונראה שלזה רמזו רז"ל שני לוחות כנגד שמים וארץ וכנגד חתן וכלה וכנגד שני שושבינים וכנגד שני עולמים וכל זה רמז אחד והמשכיל יבין עכ"ל. ובעבור כי בשבת נאמרו בו זכור ושמור על כן שבת הוא זכר ונקבה שומר שבת מחללו (ישעיה נו' ו'). מחלליה מות יומת שהרמז בו לזכור ושמור. ויש מפרשים לשון מחלליה בעבור כי כנסת ישראל היא הנקודה האמצעית וסביבותיה ע' אומות כנקודה בתוך העגולה שנאמר זאת ירושלים בתוך הגוים שמתיה (יחזקאל ה' ה') אמר בה מחלליה כלומר מי שנכנס לחללה לעקור דבר מתקוניה ומכל ענייניה יומת. וממה שכתבנו תוכל להבין מפני מה אמרו אתי עשה ודחי לא תעשה כי העשה מעלה אחת מלמעלה ללא תעשה ועל כן דוחה אותה והאהבה גדולה מן היראה כי המקיים בגופו וממונו מצות אדוניו גדול מן הנשמר לעשות רע בעיניו. ועל כן בלא תעשה תמצא עונש מלקות כי כשיעבור על המדה ההוא תחול עליו מה שאין כן בעשה היוצא ממדת רחמים. חוץ ממכת מרדות שהיא מדרבנן כגון עשה לולב ואינו עושה וכיוצא בו מכין אותו עד שתצא נפשו. וכן נמי תמצא לאו הבא מכלל עשה עשה כי מדת שמור נאצלת מזכור ולכך תמצא עיקרים הרבה יוצאים ממצות עשה לפי שבמדת היראה כח ממדת האהבה והיא כלולה ממנה. גם תבין מכאן מפני מה הנשים אינן חייבות במצות עשה שהזמן גרמא כי אם בלא תעשה כי הלאוין נשפעין ממדת שמור שהיא הכלה. ואלמלא שמור הרומז אליה לא היו הנשים חייבות בקידוש היום לפי שהוא מצות עשה שהזמן גרמא ונשים פטורות ובא שמור לחייבן כדאמרינן בכל מקום השמר פן ואל אינו אלא לא תעשה. וכל שישנו בשמירה ישנו בזכירה לקדשו רוצה לומר להמשיך אליו הקדש. ומכאן תבין מפני מה תקנו קידוש היום ביין כי הוא כנגד היין המשומר בענביו מששת ימי בראשית. וכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה כל המקדש על היין בלילי שבתות זוכה וממלא גרבי יין מדה כנגד מדה. וזהו יין ישמח לבב אנוש (תהלים קד' טו') והבן זה. כי ששת ימים ולא אמר בששת כבר פירשתיו:
על כן ברך יי' את יום השבת ויקדשהו. לשון ברכה נופלת על התפשטות המקור מלשון בריכה וכבר פירשתיו. והקדים הברכה לקדושה כי הברכה מאין סוף והקדושה מן הקדש. ובסוד ז' ימי בראשית תבין טעם ז' ברכות שתקנו בשבת וכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה כי הם כנגד ז' קולות שנתנה בהם את התורה:
כבד את אביך וגו'. לפי הפשט כי הם שותפים ביצירה ועל דרך האמת הרמז בהם להקדוש ברוך הוא ושכינת עוזו זהו מאמרם בברכות כל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה כאילו גוזל להקדוש ברוך הוא וכנסת ישראל שנאמר גוזל אביו ואמו וגו' (משלי כח' כד'). ובקידוש אמר רב יוסף כד הוה שמע קל כרעא דאימיה אמר ניקום מקמי שכינתא דאתייא. ספר הזוהר (במדבר קי"ט א') ישמח אביך ואמך ותגל יולדתך כיון דכתיב ישמח אביך ואמך מאי ותגל יולדתך דהא באמך סגיא אלא ישמח אביך דא הקדוש ברוך הוא ואמך דא כנסת ישראל. ותגל יולדך דלתתא. והנה במצות הכבוד הקדים אב לאם וביראה הקדים אם לאב ורז"ל נתנו טעם בזה לפי הפשט. ועל דרך האמת הקדים האב לכבוד כי היא מצות עשה זהו כרחם אב על בנים (תהלים קג' יג') כי הוא המזריע לובן והקדים האם למורא כי היא מלא תעשה זהו סוד המשא אשר יסרתו אמו (משלי לא' א'). אף לילות יסרוני כליותי (תהלים טז' ז') ואמר כליותי רמז לחכמה אחרונה. ונרמזה היראה בעשה כדאמר בספר יצירה אש ממים:
לא תרצח. אמרו רז"ל במכילתא כל מי שהוא שופך דמים מעלים עליו כאילו ממעט את הדמות. משל למלך הנכנס למדינה והעמיד לו איקונין ועשו לו צלמים וטבעו לו מטבעות לאחר זמן כיסו איקונותיו שברו את צלמותיו ופסלו את מטבעותיו ומיעטו בדמותו של מלך כך כל מי שהוא שופך דמים מעלין עליו כאילו ממעט הדמות. והבן מפני מה נקרא הרוצח שופך דמים מיעוט דמים ב' למטה ולמעלה שמכרית דמותו של מעלה. וכבר רמזתי זה כי כל ההורג את הנפש ומפריד נשמתו מגופו הרי הוא מונע אצילות נשמה העליונה מן הספירה כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה בספר הזוהר (אדרא ררבא קמ"א ב') מאן דפסיק האי מעלמא כמאן דפסיק האי נשמתא. <תרגום – מי שמפסיק יחוד זה מן העולם הוא כמו שמפסיק נשמה זו>. ומתחזי דאית נשמתא אחרא בר מהאי. <ומראה שיש נשמה אחרת חוץ מזו>. ובגין כך ישתצי הוא ודוכרניה לדרי דרין. <ומשום כך יכלה הוא וזכרונו מן העולם לדורי דורות>. וכבר זכרנו זה בפסוק וייצר:
לא תנאף. סוד הענין הוא שלא ישפיע רק לבת זוגו וגם היא לא תינק מכחות הטומאה כענין שנאמר ולא תטמא את הארץ וכתיב ולא תקיא הארץ אתכם בטמאכם אותה וידעת מה שנאמר על האשה הזונה העוזבת אלוף נעוריה ואת ברית אלהיה שכחה (משלי ב' יז'):
ספר הזוהר [נשא קכ"ה ב'] רבי חזקיה פתח אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך. <תרגום – רבי חזקיה פתח "אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך">. מה גפן זה לא מקבלה עליה אלא מדידיה כך אתתא דישראל קיימא כהאי גוונא. <מה גפן זו אינה מקבלת עליה רק ממינה כך אשה בישראל עומדת באותו אופן>. דלא מקבלת עלה אלא מההוא בר זוגא. <שאינה מקבלת עליה אלא בן זוגה>. ועל דא כתיב כגפן פוריה. <ועל כן כתוב כגפן פוריה>. מאי פוריה פורחא דאפיקת ענפין לכל סטרא. <מהי פוריה שפורחת ומוציאה ענפים לכל צד>. ואן בירכתי ביתך ולא לבר. <ואיפה, בירכתי ביתך ולא לחוץ>. בגין דלא ליתי לשקרא בברית אל עילאה. <משום שלא תבוא לשקר בברית עליון>. ושלמה אמר העוזבת אלוף נעוריה וגו'. <ושלמה אמר "העוזבת אלוף נעוריה ואת ברית אלהיה שכחה">. מאן ברית אלהיה. <מהו ברית אלהיה>. ההוא אתר דאיקרי ברית. <המקום ההוא שנקרא ברית שהוא היסוד>. והיא איתקשרת ביה בגין כך בירכתי ביתך. <והיא נתקשרה בו משום כך כתוב בירכתי ביתך>. א"ר חזקיה תונבא ליתיה על ההוא בר נש דשביק ליה לאנתתיה דתיתחזי משערא דרישא לבר ואפילו בביתא. <אמר רבי חזקיה חלחלה תבוא על אותו אדם העוזב את אשתו שתראה משערות ראשה לחוץ ואפילו בבית>. ודין הוא חד מאינון צניעותא דביתא. <וזה הוא אחד מאלו צניעות שבבית>. ואיתתא דאפיקת משערא דרישא לבר לאיתתקנא ביה גרים מסכנותא לביתיה. <ואשה המוציאה משערות ראשה לחוץ להתיפות בו גורמת עניות לבית>. וגרים לבנהא דלא יתחשבון בדרא וגרים מלה אחרא דשרייא בביתא. <וגורמת שבניה לא יהיו חשובים בדור וגורמת דבר אחר שישרה בבית>. מאן גרים דא. <מי גרם לכל זה>. ההוא שערא דאיתחזי מרישא לבר. <אותו השער שנראה מראשה לחוץ>. ומה בביתא האי כל שכן בשוקא וכל שכן חציפותא אחרא. <ומה בבית כך כל שכן בשוק וכל שכן חציפות אחרת>. ובגין כך בירכתי ביתך. <ומשום כך כתוב "אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך">. אמר רבי יהודה שערא דאתתא דאתגליא גרים שערא לאתגליא. <אמר רבי יהודה שערות ראשה של האשה שנגלו גורמים לשער אחר להתגלות>. ולאפגומא ליה. <שכוחות הסטרא אחרא נאחזים בשערה וגורמים לפגום אותה>. ובגין כך בעיא איתתא דאפילו סרסורי דביתא לא יחמון שערא חד מרישה. <ולכן צריכה האשה שאפילו קורות ביתה לא יראו שער אחד מראשה>. כל שכן לבר. <כל שכן לחוץ>. תא חזי כמה בדכורא שערא הוא חומרא בכולא. <בוא וראה כמו בזכר נמצאות שערות קשים מכל>. הכי נמי לנוקבא. <כך הוא בנוקבא>. פוק חזי כמה פגימו פגים ההוא שערא דאתתא. <צא וראה כמה פגמים פוגם שער האשה>. גרים לעילא. <גורם פגם למעלה>. גרים לתתא. <גורם פגם למטה>. גרים לבעלה דאיתלטייה. <גורם לבעלה שיתקלקל>. גרים מיסכנותא. <גורם עניות>. גרים מלה אחרא בביתא. <גורם דבר אחר בבית>. גרים דאיסתליק חשיבותא מבנהא רחמנא לישזבן מחציפו דילהון. <גורם לסלק החשיבות מבניה, הרחמן יצילנו מחוצפה שלהם>. ועל דא בעיא איתתא לאיתכסייא בזיוייתיה ביתא. <ועל כן צריכה האשה להתכסות בזויות הבית>. ואי עבדת כן מה כתיב בניך כשתילי זיתים. <ואם עושה כן מה כתוב "בניך כשתילי זיתים">. מה זית דא בין בסיתוא בין בקיטא לא איתאבידו טרפוי ותדיר אישתכח חשיבו דשאר אילנין. <מה זית זה בין בחורף ובין בקיץ אינו מאבד מעליו ותמיד נמצאת בו חשיבות יותר משאר אילנות>. כך בנהא סלקן בחשיבו על שאר בני עלמא. <כך בניה יתעלו בחשיבות על שאר בני העולם>. ולא עוד אלא דבעלה אתברך בכולא בברכאן דלעילא בברכאן דלתתא בעותרא בבנין ובני בנין. <ולא עוד אלא שבעלה מתברך בכל בברכות שלמעלה ובברכות שלמטה בעושר בבנים ובבני בנים>. הה"ד כי כן יבורך גבר ירא יי'. <על זה נאמר "כי כן יבורך גבר ירא יי">. וכתיב יברכך יי' מציון. וכתיב וראה בנים לבניך שלום על ישראל. על ישראל סבא קדישא. <וכתוב "יברכך יי' מציון וראה בטוב ירושלים כל ימי חייך וראה בנים לבניך שלום על ישראל" הוא ישראל סבא הקדוש>:
לא תגנוב. גם איסור הגניבה רומז למרכבה העליונה כי אין ראוי ליהנות רק מן האצילות הבא אליו והגוזל והגונב הרי הוא יונק מכחות הטומאה ומטה צינורות הקדושות לכח הטומאה. ויש מחכמי הקבלה האחרונים שאומרים כי קבלה בידם כי כל הגונב או גוזל חבירו עתיד לתקן מעוותו ולמות מיתה תניינא זהו מאמרם ז"ל כל הגוזל חבירו כאילו נוטל נשמתו שנאמר את נפש בעליו יקח (משלי א' יט'):
לא תענה ברעך עד שקר. ברעך זה הקב"ה שנאמר זה דודי וזה רעי (שה"ש ה' טז'). וכן אמרו רבותינו ז"ל אמר הקב"ה לישראל הזהרו שלא תעידו בי עדות שקר הה"ד לא תענה ברעך זה הב"ה שנקרא ריען של ישראל שנאמר זה דודי וזה רעי. ובעבור כי המצות הם דוגמת בנין וצורה והם סבות למציאות הגוף כי רמ"ח איברים כנגד רמ"ח מצות עשה שס"ה גידין כנגד מצות לא תעשה כל העובר על אחד מהן הרי הוא מעיד עדות שקר בבוראו ופוגם למעלה כי מתכונת הגוף במספר האיברים והגידים וצורתו הכל נעשה לכוונת ענין של מעלה:
לא תחמוד בית רעך וגו'. זאת היא חתימת עשרת הדברות וכך חתמה כנסת ישראל של מעלה בשבחו של הקב"ה שנאמר וכלו מחמדים (שה"ש ה' טז') גם רמוז בבית רעך ובאשת רעך לכנסת ישראל. והזהיר שלא יחמוד יפיה להפרידה מן הבנין ועל כן היא עשירית לעשרת הדברות כי היא עשירית לבנין. ואמרו רבותינו ז"ל כי נכללו במצוה הזאת כל המצות שנאמר כל מצותיך אמונה (תהלים קיט' פו'). והנה עשרת הדברות מתחילות בא' ומסיימות בך'. סימן לדבר א"ך טוב לישראל (תהלים עג' א'). ואך בגימטריא אהיה והוא טוב לישראל ומלא רחמים. אלהים טוב לברי לבב שאינן יראים ממדת הדין. ומהמספר הזה תבין מאמר רבותינו ז"ל כל דבר שבקדושה לא יהא בפחות מעשרה כי סוד הקדושה הוא סוד אחדות העשר ספירות זו בזו ולכך אין לפחות מעשרה. ובמסכת כלים מנו עשרה קדושות בארץ ישראל זו לפנים מזו. גם עשר שמות שאינן נמחקין לרמוז על הענין הנכבד הזה. ויש לך לשאול מפני מה מכל תרי"ג מצות נבחרו אלו הי' מצות יותר מכולם. גם מפני מה באלו העשר יש בהם שלש מצות עשה ושבע מצות לא תעשה. ועל השאלה הראשונה יש להשיב על דרך הפשט כי באלו העשרה כלולין כל התרי"ג מצות כמו שכתב רבינו סעדיה ז"ל בפירושו מספר היצירה. אמנם על דרך הקבלה יש לך לדעת כי אלו העשר מצות רומזים לעשר מאמרות כמו שנרמוז. ועל כן יש בהן שלש מצות עשה ושבע מצות לא תעשה כמו שרמזתי לך בסוד שבעת ימי בראשית שלא היו אלא ז' כי הג' ראשונות אין שם יום נתפש בהם וכנגדן השלשה מאמרות הראשונות שהם בראשית ויאמר אלהים יהי אור ויאמר אלהים יקוו המים והבן. כי הג' שהם מצות עשה הם אנכי כבד וזכור ובהן נכללו כל ההוויות וייחודן כי דיבור אנכי כנגד המוח שהוא מקור הכל לכך הקדימו. דבור זכור כנגד הלב. וידעת כי הלב והמוח ראשים באדם העליון כמו שנרמוז בסוד התפילין בגזירת האל. כבוד אב ואם רומז לייחוד הכל. ועל כן נבחרו הג' אלה להיותן מצות עשה. ושבע הנשארים הם מצות לא תעשה ונבחרו משאר מצות לא תעשה כי הם פוגמים בצורה העליונה. כי לא יהיה לך הוא הפך היחוד השני לא תשא שהוא נרגן מפריד אלוף כמה דאת אמר הוצאתיה נאם יי' ובאה אל בית הגנב וכו' (זכריה ה' ד'). השלישי לא תרצח שהוא פוסל מטבעו של מלך בידיו שהם ידי עשו. הרביעית לא תנאף כנגד ואת ברית אלהיה שכחה (משלי ב' יז'). החמישית לא תגנוב כמו שרמזתי. הששית לא תענה. השביעית לא תחמוד וכבר רמזתי סודם: