תלמוד ירושלמי סוטה ג׳:ד׳
מַטְרוֹנָה שָׁאֲלָה אֶת רִבִּי לִעֶזֶר. [ידעה שהיה כהן]
מִפְּנֵי מַה חֵט אַחַת בְּמַעֲשֵׂה הָעֶגֶל וְהֵן מֵתִים בָּהּ שָׁלֹשׁ מִיתוֹת.
[מיתת סייף כדכתיב שימו איש חרבו, ומיתת מגפה ויגף ה' את העם , ומיתת הדרוקן ויזר על פני המים וישק את בני ישראל]
אָמַר לָהּ. אֵין חָכְמָתָהּ שֶׁלָּאִשָּׁה אֶלָּא בְפִילְכָהּ.
דִּכְתִיב וְכָל־אִשָּׁה חַכְמַת לֵב בְּיָדֶיהָ טָווּ.
אָמַר לוֹ הוּרְקִנוֹס בְּנוֹ. בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא לְהָשִׁיבָהּ דָּבָר אֶחָד מִן הַתּוֹרָה
אִיבַּדְתָּ מִמֶּנִּי שְׁלֹשׁ מְאוֹת כּוֹר מַעֲשֵׂר בְּכָל־שָׁנָה.
[שהיתה רגילה ליתן לו בכל שנה,
תַפּוּחַ הָיָה בְאֶמְצַע הַמִּזְבֵּחַ, פְּעָמִים עָלָיו כִּשְׁלשׁ מֵאוֹת כּוֹר, ורשמו,
אמר רבא גוזמא – אשלש מאות כור כלומר מילתא בעלמא הוא דקאי ולאו דוקא דמעולם לא הגיע לשלש מאות כור דמקום המערכה לא היתה יכולה להחזיק שלש מאות כור]
אָמַר לֵיהּ.
יִשְׂרְפוּ דִבְרֵי תוֹרָה וְאַל יִמְסְרוּ לְנָשִׁים.
—————
וכן בתלמוד בבלי יומא ס"ו ב:
יש זווית אחרת על אותו מקרה:
שאלה אשה חכמה את ר' אליעזר:
מאחר שמעשה העגל שוין וכולם חטאו בו, מפני מה אין מיתתן של כולם שוה?
אלא מהם נהרגו בחרב על ידי משה והלוים, ומהם במגפה ומהם במחלות מעיים (הדרוקן)
אמר לה: אין חכמה לאשה אלא בטויה בפלך,
וכן הוא אומר: "וכל אשה חכמת לב בידיה טוו" ,
———————–
אז קודם יש להבין פה מה שדקדק , דברי תורה ,
כלומר תורה שבעל פה, ולא תורה שבכתב,
ברמב"ם:
דאיסור זה הוא רק בתורה שבע"פ ולא בתורה שבכתב,
והאחרונים טרחו למצוא מקור לדבריו, ויתכן שכתב כן ע"פ הטעם המבואר
בגמרא מפני ערמומית
[כלומר אותה מטרונה ,הייתה ערמומית]
זה שייך רק בתורה שבע"פ
שאפשר לנטות הדעת לצדדים שונים בטעמים וסברות שונות,
משא"כ בתורה שבכתב
——
אז השאלה הנשאלת פה אם היא הייתה ערמומית , על איזה נשים הוא דיבר?
היא אחת הייתה,הרי,
אלא הנשים הידועות(אָ֣ז תָּבֹ֗אנָה שְׁתַּ֛יִם נָשִׁ֥ים….),הנקראות ציפורות,ורמוזות גם בבנות לוט , 2 הנשים הם רמז לאמן של הש"דין, מה שמבואר ב שערים של הקליפות, מה גם שכל זה,
היה בהקשר של מסכת סוטה, שהיא ל"י…
שבפרשת נשא בזוהר , יש מאמר שלם על איך ס"מ… ול"י… מתלבשים באנשים,
בבחינת קלי' נוגה,
וככל הנראה שהרבי הבחין בזה שהיא הייתה מלובשת בקלי',
בגלל ניסוח השאלה שלה שהייתה ערמומית ,
או בטון והאופי של השאלה,
לכן לא רצה לענות לה, כדי שאותם נשים ציפורות של הקלי' ,
לא יקבלו מזה שפע מהקדושה,
ולא דיבר על המטרונה עצמה אלא הקלי' שגרמה לה להיות ערמומית בשאלה
והסיטה אותה משאלה שבאה מצד האמת
————–
רואים שהשאלה הייתה ערמומית מכיוון שכעס:
כי מיתת הדוקרן, של אישה סוטה:
ויזר על פני המים וישק את בני ישראל ודרשו בו ע"ז מ"ד א' ונתכוון לבדקן כסוטות וכעס עליה
ואמר אין חכמה של אשה אלא לפלך שנאמר וכל אשה חכמת לב בידיה טוו כלומר
ומה לה להטריחינו בשאלות אלו תתעסק בפלכה ובעסתה ודיה ותשובת השאלה מיהא מתבארת בסמוך".
שהרי את התשובה למה ששאלה ידע, אבל כעס כביכול על הניסוח כי היה בו ערמומיות,
כי היה משהו שלא הבינה נכון ובגלל זה בנתה את השאלה ככה
וכן יכול להיות גם לפי האופי והטון שבו זה נשאל ממנה,
כי כל שאלה אפשר לשאול בניואנסים שונים, אפילו שהמילים אותם מילים
————-
ולמה דווקא ענה לה:
אֵין חָכְמָתָהּ שֶׁלָּאִשָּׁה אֶלָּא בְפִילְכָהּ.
פל"ך
זה רש"י תיבות,
כפה פרשה לעני
כמבואר במרגליות הש"ס
אז בפירוש המלבי"ם:
וְכׇל־אִשָּׁ֥ה חַכְמַת־לֵ֖ב בְּיָדֶ֣יהָ טָו֑וּ
וחוץ מה שהתנדבו האנשים תכלת וארגמן טווים ושזורים
התכונו הנשים שחכמתם בפלך לטוות כל מיני מטוה וטוו אותם בידיהם, גם נשים עשירות אשר להם
משרתות לטויה טוו בידיהם לזכות במצוה ויביאו מטוה:
כלומר ידע שהיא חכמה ותבין מתוך הפסוק , את מה שהוא בא להגיד לה ברמז,
מה שמבואר בפירוש המלבי"ם,החלק המודגש,
שהיא טוותה בעצמה כל מיני מטוה וקשרים,
כלומר שהיא קשרה קשרים לא נכונים ולכן השאלה שלה מהבסיס הייתה שגוייה
בגלל שזה תורה שבעל פה,שצריך הבחנה,
ולא פשט שבפשט הכל מול העיניים רואים
———————
אז נראה שהיא שואלת משהו והוא עונה דברים לא קשורים כביכול,
בדומה למאמר הידוע ,
ששאלו את רבי יהודה הנשיא , כמה שמותיו של הקב"ה, וענה להם רחמנא ליבא בעי, והחכם עיניו בראשו,
ואז שאלו למה שלושה ישרים ואחד מהופך, ואמר להם , חותמו של הקב"ה אמת
אז אופי התשובה מאוד דומה , שהוא רומז פה משהו מעבר לפשט של זה,
——————-
בקובץ מפרשים – לשמוע בלמודים:
ביאור נוסף:
——————
ואז הבן איש חי ,
בא ומפרש את זה לגמרי, באופן מדהים:
ספר בניהו בן יהוידע על יומא דף סו/ב –
שם אמר לה אין חכמה לאשה אלא בפלך.
י"ל למה דחה אותה בדברים אלו ומה שייכות יש לשאלתה בדבר זה של פלך.
ונראה לי בס"ד כי אותה אשה אף על פי שהיתה חכמה טעתה בשאלה זו טעות גדולה כי עשתה יסוד בטעות ובנתה עליו שאלתה,
דהיא הניחה במונח שמעשה העגל שוין ולכך שאלה למה אין מיתתם שוה.
ובאמת יסוד זה כוזב דאין מעשה העגל שוין
שיש בעדים והתראה
ויש עדים בלא התראה
ויש לא עדים ולא התראה
וגם בגוף המעשה יש שינויים אחרים
יש זבח וקיטר ויש גפף ונשק בלבד ויש שמח בלבו בלבד
וכדאמר בגמרא.
והנה ידוע שהחטא נדמה לחוט כמו שנאמר [ישעיה ה' י"ח] הוי מושכי העון בחבלי השוא וכעבות העגלה חטאה,
וכתב הרב חסד לאברהם ז"ל נהר ל"ח וז"ל דע כי החטא נמשל לחבל של שני חוטין והעון נמשל לחבל של שמונה חוטין והפשע נמשל לחבל של עשרים חוטין בסוד ראשי תיבות בושה חרפה כלימה וכו' ע"ש.
ועוד מצינו בסוכה דף נ"ב ע"א דאמרו יצר הרע דומה לחוט של בכיא עיין שם.
והנה זאת האשה דחשבה כל מעשה העגל שוין נמצא טוותה בדעתה כל החוטין של החוטאין והיצה"ר שלהם ביחד ובאמת אינו כן
אלא זה חוטו עב וזה בינוני וזה דק שאי אפשר לטוות אותם ביחד לעשותם שווים דאיך ישוו בטויה ורב המרחק בין זה לזה
כדי שתבא לשאל למה אין מיתתם שוה,
לכן אמר לה אין חכמה לאשה אלא בפלך
שעושין בו חוטי צמר או פשתן שיודעת להשוות שם
אבל בחוטין של עונות ופשעים
אין לה חכמה שאין יודעת לעשות להם שיעור בדעתה
ואינה מבחנת בין גס לדק
והואיל וידע שהיא חכמה השיב לה ברמז.